ארנון גלעדי

כבר שנים שהתחבורה הציבורית בתל אביב יפו אינה מקבלת פתרון תחבורתי מעשי כולל. בשנות ה- 90 נוכחנו כי יש ירידה בכמות המשתמשים בתחבורה ציבורית.

בשבוע שעבר צוינו חגיגות העצמאות וכעת פנינו אל הקיץ. לצד דגלי ישראל המעטרים את רכבנו, מטס חגיגי של חיל האוויר וטקס פרס ישראל, מתפרסמת גם אותה כתבה קבועה בעיתונים, ובה פירוט התעריפים אותם ייגבו אומני ישראל בבמות הבידור השונות ברחבי הארץ.

זה התחיל לפני כשנתיים, כאשר תושבי העיר הרחובות משה דיין ויצחק שדה, שני עורקי התחבורה המרכזיים בדרום העיר, התעוררו למציאות חדשה בה הוצר הכביש מתחת לביתם לטובת שביל האופניים העירוני החדש.

אין זה חידוש שחינוך הוא המפתח להתפתחות ולהתקדמות חברתית וכן, סטודנטים הם בהחלט אוכלוסיה צעירה ואיכותית התורמת לסביבה, ולכן יש לטפח אותה ולתמוך בה מחד ולהסתייע בה לצורך תמיכה באוכלוסיות החלשות ולתרום עד כמה שאפשר לקידומן, מאידך.

המתח בין יהודים לערבים ביפו, אשר הגיע השבוע לשיא חדש, הוא מיקרו קוסמוס של המורכבות והרב גוניות של תל-אביב יפו.