שחר אמאנו

אייל גולן כבר לא צריך את זה. כל ביקורת שנעביר עליו כבר לא תשנה לו או למי ממעריציו. הם ימשיכו לקנות את הדיסקים/די.וי.די שלו בלי הפסקה, הוא ייתן להם את מה שהם צריכים ובמקביל יעשה מה בראש שלו. ככה זה כשאתה כבר מותג, מלך, קונצנזוס.

העדות הטובה ביותר לזה שהמקצוע שלך נמצא בקאנטים היא שכל אחד חשב שהוא יכול לעשות אותו לפחות כמוך. זה קורה כמעט בכל מקצוע אבל דומה שהמוזיקה הים תיכונית פותחת את שעריה לכל זאטוט שהחזיק יום אחד מיקרופון וכבר חושב שהוא זמר טוב, כוכב שיודע לשיר, מבלי לסנן את הגרועים שבהם. ויש הרבה.

אז מה, בסוף ירדנה ניצחה את עפרה? את הבדיחה השחוקה הזאת שמעתי לפחות 200 פעם מאז חזה מתה מסיבוך של מחלת האיידס. כבר עשור מנסה הנשמה של עפרה חזה למצוא מנוח אבל משופדת שוב ושוב על ידי מי שמגדירים עצמם כמוקירי זכרה ואוהביה. ממש כמו שעושים לזהר ארגוב כל אלה שחיים על חשבונו עד היום, 23 שנה אחרי מותו.

הבטחות, כך לימדו אותי, צריך לקיים, גם אם זה קשה. אם התחייבתי למשהו אני אעמוד בו אפילו אם ייפלו השמים, אבל איך אני יכול להתמודד עם הבטחות שמפזרים בשמי כל זמרי הים תיכוני. ההוא מבטיח לה אבנים מהירח, השני בכלל אומר שהוא יקטוף לו אותו והשלישי מבטיח לשמור עליה כל היום וכל הלילה, כאילו היה בייביסיטר בקבלנות.