התיכוניסטית

אני תמיד הבחנתי בין מבוגר למתבגר בעזרת כלי אחד – מבוגר חולם חלומות ועומד מאחוריהם, בעוד מתבגר שט בעולם החלומות בלי שליטה. ההבחנה הזאת הכתה בפניי החודש כשהבנתי שלדברים שחלמתי עליהם יש השלכות, ואם אני רוצה להתבגר כדאי שאני אשא בהם.

בשבוע שעבר הובא לדין הנשיא לשעבר משה קצב. הנשיא הואשם באונס, לא פחות ולא יותר. רבים התלהמו על העובדה שהאזרח מספר אחת של המדינה פשע ברמה כזו, אבל אני רק הנהנתי בחוסר פליאה.

חלק מהבגרות שלי באזרחות היא עבודה בהיקף מאוד גדול שחוקרת ליקויים ועבירה על חוקים. הנושא שנבחר לכיתה שלנו הוא תאונות דרכים, וככל שאנחנו נכנסות לעבודה אני מגלה כמה שהנושא הזה פרוץ וכאוב.

נוף ילדותי שחרב עלי. ככה הרגשתי באותו סוף שבוע. תחושה של אופטימיות זהירה אפפה אותי ביום שישי בבוקר. בטחתי במכבי האש, בטחתי בגורל. איכשהו בכלל לא חשדתי שהיער שכל כך אהבתי, הנוף שכל כך התרגלתי להסתכל עליו – נשרף ומעלה עשן, נעלם. תחושה של חוסר אונים. אני רוצה לעזור, אני רוצה למנוע, אבל יש דברים חזקים ממני.

אין לי את המאגר של הטלפונים, משמע – אין לי חברים.

לאחרונה נחשף כי בתיכון קרית חיים הקצה מנהל בית הספר פינה בתוך בית הספר לתלמידים המעשנים, שם שום מורה לא יעיר להם על ההרגל המגונה הזה.

כל מי שלא מתגייס לצה"ל, הוא משתמט. כן כן, משתמט. גם אתה, גם את, שקיבלתם ויתור. אם היתה לכם את האפשרות להתנדב ולא עשיתם הכל כדי לקבל היתר להתנדב, אני קוראת לכם משתמטים.

בעצרת רבין השנה, עיריית תל אביב מעריכה כי הגיעו 20 אלף נציגים להזדהות עם המסרים שהעצרת מעבירה. נדמה, שבאופן די הגיוני, מספר הנוכחים בעצרת רק יורד משנה לשנה. בשנים הראשונות – המספרים היו עצומים מגודל התדהמה, מהקרבה, מההזדהות הבאמת ממשית של כל אחד ששמע, שהיה, שהרגיש.