לימור בלוקמן

גליה נקשה קלות על דלת חדרי והציצה פנימה "אפשר להיכנס בבקשה"? שאלה בנימוס. "כן, ודאי יקירה בואו תיכנסו". אלי נכנס אחריה, דוחף עגלת תינוקות כפולה. זינקתי מכיסאי לחטוף מבט בשני האוצרות הקטנים שנחו בשלווה בעגלה, נתונים בשינה עמוקה.

בן ובת, החלום של כל אמא יהודיה, לא?

"כן, הם מקסימים".

הסיפור של דני ושירי נשמע כאילו נלקח ממגזין ארוטי נוטף זימה.

מה מביא אתכם לחדרי הצנוע?.

דני הזדקף במושבו: "אני בוגד כל הזמן. לא משנה עם מי, מתי איפה ולמה, אני חייב לשכב עם נשים אחרות".

שירי הביטה בו בהערצה של תיכוניסטית העורגת אל המורה החתיך בשכבה.

דלית (שם בדוי) הגיעה אלי בגפה. היא ישבה בחדר ההמתנה שדופה וחיוורת, מכווצת את כל ישותה אל פינת הספה כמנסה להיבלע לתוכה. ניגשתי אליה והזמנתי אותה אל חדר הייעוץ. "בעלי רוצה שנתגרש. לא כל כך משנה לי, אני רק רוצה לדעת אם יש מה לעשות". קולה היה סדוק ועצוב.

"למה הוא רוצה להתגרש?"

מרגע שנכנסו יעל וגיל אל החדר ניתן היה להבחין באי נוחות רבה מצד יעל.

גיל פתח: "נו, את מתכוונת לספר לה? אני מדבר אליך. אם את לא פותחת את הפה שלך, עכשיו אני קם והולך". הוא התנשף בכבדות ויצא מן החדר.

מה שלומך, יעל? .

"לא הייתי דורכת במקום כזה, אם הוא לא היה מאיים עלי", סיכמה בהתרסה.

דרור (שם בדוי) ישב בחדר ההמתנה דרוך ועצבני. כשיצאתי מחדר הטיפולים בליווי המטופלת האחרונה, הוא השפיל מבט ונעץ עיניו ברצפה. התקרבתי אליו, הנחתי ידי על כתפו וליוויתי אותו אל החדר.

הוא התיישב על הספה בפנים חתומות. גופו החסון היה נתון בחולצת כפתורים מסוגננת וג'ינס בהיר שהדגיש את חיטוביו.

שלום, אני ד"ר לימור בלוקמן ואני עוסקת בייעוץ זוגי ומיני, סקסולוגית בלשון העם. מדי שבוע ייחשפו לפניכם סיפורים אמיתיים מחיי המין והזוגיות של גברים ונשים, בהם זכיתי לטפל במסגרת עבודתי. השמות שמורים במערכת ופרטים מזהים ישונו לצורך שמירה על חיסיון.