צביקה נעים

הנה זה סוף סוף יצא - מוכרים את מכבי נתניה. בחינם! קובי בלדב הודיע השבוע קבל עם ועדת קוראי "ידיעות אחרונות" שהקבוצה מוצעת למכירה, והרוכש יקבל אותה בחינם - הוא רק יצטרך לשלם את משכורות השחקנים. רק בואו וקחו מהמדף. מבצע! רק היום!

כל המהלך הזה מעלה מספר שאלות:

מבחינתי יש משהו סמלי בכך שבאותה השבת שבה מוטי איוניר מוביל את המועדון בו גדל לניצחון ראשון כמאמן, אורי מלמיליאן, אחד משני הסמלים הכי גדולים בבית"ר ירושלים, יורד מטדי מנוצח, ויומיים אחר כך מתפטר מתפקידו.

דקה 52 בטדי. שבע דקות אחרי המנוחה בחדר הלבשה, אחרי התה שסידר בובליל (אולי אפילו פלוס עוגיה של האשה שמחה), יש מספיק אוויר בריאות וההוראות של עטר עדיין טריות בתוך הראש. חן עזרא מקבל כדור על מגש, הוא לגמרי לבד ורק צריך לבעוט לרחוק פנימה. במקום זה הוא מעיף את הכדור לשמיים. דייייי!

לא פעם אנחנו - עיתונאים, אוהדים או סתם משועממים שקנו עט בשקל ארבעים - אוהבים לבנות תזה על שחקנים ש"עלה להם השתן לראש", "רק התראיינו לעיתון והנה הם מתרסקים" ושאר כותרות טוקבקיסטיות.

בתחילת השבוע, לקראת המשחק המסקרן של מכבי נתניה מול מכבי תל אביב, עלה באתר האוהדים "הקופסה" סרטון מ-1982, מהשישייה שהשחילו מכנס, גריאני ושאר החבורה למשה מרכוס האומלל. מעבר ליוזמה הברוכה והמרגשת, מישהו בוודאי קיווה שזה ייתן השראה לשחקני נתניה הנוכחיים.

מאז השישייה ב-82', דרך המספרת של וילנר לפני עשור ועד הנגיחה של סבע בשנה שעברה, לניצחונות על מכבי תל אביב תמיד היה טעם מיוחד. מתוק כמו עוגת ספרה וחריף כמו שמחה לאיד. ועכשיו עם הילדים של נתניה מול המיליונרים של תל אביב, כשברקע ההיסטריה הנעימה למראה בקריית-שלום, יש את כל התנאים למפגש מרתק.

אופטימיות זהירה

"אני בעד כל דבר שעוזר לשינוי תודעה. בגלל זה אני אוהב עראק", זה בערך היה המשפט שזרק דודו בוסי באחד הפרקים הראשונים של "מחוברים". כבר באותה שנייה נדלקתי על האמירה הזו, וידעתי שמתישהו אני אגנוב אותה לטובתי.