צביקה נעים

1. קיץ, חם ובאמת לא קורה כלום. אפילו המלפפונים נראים דהויים ולא טריים.

2. הצמד 'בלדלב' פלוס המתולתל עובדים טוב ויעיל מאוד ומצליחים לשמור על שקט תעשייתי.

תענוג. מכבי נתניה תלויה רק בעצמה. ניצחון מחרתיים על מכבי חיפה, והקבוצה בפלייאוף עליון. מי יכול לבקש יותר. אם התסריט הזה מתממש, אפשר יהיה בראשון בלילה להכריז על רובן עטר כמאמן העונה.

זה היה מסוג הערבים האלה. ערבים בהם הכל יושב נכון, מדויק. המליחות של הגרעינים נותנת קונטרה למתיקות שעוד נשארה בפה מהדאבלה והמקרוט מהמשלוח מנות של אמא, המבט מתרומם, והנה נחום מקבל כדור מדג'אני, חותך לאמצע, ובום - שולח נגד כיוון התנועה, פונקט לפינה.

שש דקות. זה הזמן שלקח לדלה ימפולסקי מרגע שנכנס כמחליף לבשל בצורה נפלאה לניר נחום את שער השוויון מול בני יהודה. שש דקות זה גם הזמן שלקח לו לענות לכל אותם אוהדים מטומטמים (הדיווחים מספרים שהם הגיעו מ"יציע הכבוד") שקיללו אותו במשחק הקודם מול הפועל קריית שמונה.

בימים האחרונים אני מסתובב וצועק לאנשים: "יא' גרוביאן". אין לי מושג מה פירוש המילה (כנראה קללה של עצבנים לא מהתפוצה שלי), אבל היא נשמעת מדליקה לאללה. מי שהדביק אותי בקללה העסיסית הזו הוא שלמה שרף. יותר מדויק, החרצוף שלו מהתוכנית "בובה של לילה" בערוץ הספורט, המשודרת בימי ראשון מיד לאחר "חדשות הספורט" ב-23:30.

בשלב מסוים של העונה, כשמכבי נתניה גימגמה והידרדרה ולא היה בקופה כסף לטובת חיזוק, החלו המרעילים המסורתיים מתוך המועדון לטפטף ששכרו של המאמן כבד על התקציב, ואולי ראוי היה שהוא יסכים לקצץ כדי לסייע בעניין.

השבוע בואו נדבר על הפרשנים לסוגיהם. יש לא מעט כאלה שמלהגים בשידורי הספורט בטלוויזיה שלכם, אבל בחרתי להתמקד בשלושה טיפוסים:

1. השכונתי - חייבים להודות, "פרשת הטרנספר" של דני נוימן הביאה איתה גם משהו טוב. במקומו התייצב אייל ברקוביץ' לפרשן את הדרבי.