שראל קמינסקי

כשאתה נושף לתוך חתיכת הפלסטיק של הינשוף לא עוברות לך יותר מדי מחשבות בראש. כשהשוטר אומר לך "תמשיך לנשוף תמשיך לנשוף" אתה מתחיל לתהות אולי הבדיקה תצא חיובית למרות שאתה יודע שלא שתית. כשהשוטר מעיף את הצינור החד פעמי לכיוון הצמחים שבצידי הדרך אתה שמח שלפחות על היגיינה הם כן שומרים.

השנה אני מרגיש כמו סטודנט. מתחיל מאוחר את היום בבית ספר, מסיים אותו מוקדם. בא בעשר והולך שעתיים אחרי. אבל מה קורה כשיש לי רק שעה אחת בתשע, ואחריה שעתיים חלון? כמובן מלבד זה שאת הסנדוויץ אני אוכל כבר בבית.

מה שאני עדיין לא מבין רגע לפני שאני מסיים י"ב, זה למה כולם חייבים ללמוד מתמטיקה. לפני שאתם כועסים עליי כי אני מנסה לערער נורמות תחשבו על זה רגע יחד איתי, למה אני חייב ללמוד מתמטיקה אם אני לא רוצה לעסוק בזה בעתיד או אפילו בהווה? וככה זאת לא תשובה.

השבוע יצא לי להשתמש בתחבורה ציבורית פעמיים. פעם אחת ברכבת ופעם שניה במונית שירות כי פספסתי את הרכבת האחרונה. אני מאוד אוהב לנסוע ברכבת, יש משהו כייפי באתגר הזה כל פעם מחדש, בשאלה הנצחית "האם היא מאחרת בכמה דקות ואני אספיק או שכדאי שאתחיל לרוץ?".

"זאת לא פעם ראשונה שאני נתקל במסרים מהסוג הזה. עוד בנובמבר האחרון כשנסעתי למחאה כנגד חוק המאגר הביומטרי נתקלתי בפוסטרים דומים, שטוענים שהמשיח קיים ונמצא בתל אביב ושבקרוב כולנו נזכה לראות טילים גרעיניים מאיראן, נרגיש רעידות אדמה ענקיות או במילים אחרות – נהיה עדים למלחמת גוג ומגוג כמו שהם אוהבים לקרוא לזה.

אז אחרי שאתה יודע איזה קיוסק מבליג על חוק השמונה עשרה ואיזה לא, אחרי שהבנת באיזה איזורים לא כדאי לך להסתובב ביום שישי בלילה ובאיזה גן השכנים לא מזמינים מוקד עירוני על רעש – אתה מוצא את עצמך בכיתה י"ב נאלץ לקחת את עניין הלימודים ברצינות.