משי חוגה

תקופת מבחנים אתם יודעים... לא קל. לשם שינוי קראתי קצת תגובות על הבלוג הקודם בו סיפרתי בקצרה איך הכרתי את המושג "תיאטרון קהילתי" ונוכחתי לגלות לצערי הרב תגובות מבזות..

זוכרים שאני לומדת תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. יופי.

זוכרים שבפעמים הקודמות אמרתי בלונד בלונד בלונד!!!!

נחשו מה???? חזרתי להיות ברונטית .... הרגשה הכי כייפית בעולם ..

בואו נדבר על איך הכול התחיל.... לפני שנתחיל זוכרים כמה השיער שלי היה טבעי ובריא, עם צבע אחיד.. תשכחו מזה!!

ברוך ה' הסתיים החג .. חזרתי לשיגרה בערך.. שזופה, שזופה, שזופה!! אבל לא על זה התכוונתי לספר לכם, אלא על "אכזבה".

השבוע שכבתי להשתזף בחוף האהוב עליי בבת ים, שנייה מהבית ושוחחתי בטלפון עם חברה.

רק לא חתונה, השבוע בפעם הראשונה בחיי לבשתי שמלת כלה אמיתית לגמרי!!!!!

נעליים חגיגיות לבנות שאח של חבר שלי קנה לי ב"עמנואל", וכמובן עיטרתי את הבלונד ההורס שלי, בזר מהמם .. ועל הציפורניים, נחשו לק שחור מחוספס מרוב שהוא ישן!

המקום: ישראל. ת"א. אוניברסיטת ת"א. מקסיקו.

זמן: שעת בוקר מוקדמת מדי בשבילי, מאוחרת מדי בשביל להתלבט אם להבריז משיעור אנגלית או לא. להבריז משיעור אנגלית, או לא להבריז משיעור אנגלית – זאת השאלה.

כן אני מודה, עד לפני שבוע גם אני הייתי מכורה לתופעה שהשתלטה על חיינו והיא " הפייסבוק".

לפני כשנתיים התוודעתי לראשונה לכל עניין הפייסבוק ולכן בן זוגי ואני החלטנו לברר מה פשר המהומה.... וכל אחד מאיתנו פתח חשבון לעצמו.

השבוע החלטתי לספר לכם איך הגעתי לתכנית הריאליטי- "פרויקט מסלול".

כשמלאו לי 12 שנה הייתי ילדה נורא גבוהה ומפותחת לגילה .....

הייתי הכי גבוהה מכולם ופחדתי שאני לא אפסיק לגבוה לשמיים, אז הכרחתי את אמא שלי לקחת אותי לאורטופד שיבדוק לי את הגב ויאמר האם אני אמשיך לגבוה, רק היום אני מבינה כמה שזה היה מטופש מצידי.