שחר פאר

אחרי חודשים ארוכים מאוד בארצות הברית, חזרתי לישראל. איזה כיף זה לחזור, לפגוש את החברים, המשפחה, והכי חשוב להתאוורר קצת ולנוח. נכון שהייתי מעדיפה לחזור קצת יותר מאוחר, אחרי עוד כמה ניצחונות ביו.אס.אופן, אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד. התחלתי את הטורניר עם ניצחון לא קל בכלל נגד סניה מירזה ההודית.

מה שלומכם? אני עברתי לפני שבועיים את אחד המעברים הקיצוניים בחיי. ביום חמישי עוד שיחקתי בדאלאס הרותחת. הטמפרטורה היתה קיצונית, 40 מעלות ומעלה. בגלל עומס החום החליטו שנשחק רק בערב. הבעיה היתה שגם בשבע בערב הטמפרטורה נשקה ל־40 מעלות. ואז, לא עברו יומיים והיינו בעיצומו של הוריקן.

בעוד פחות משנה תתקיים אולימפיאדת לונדון ואני כמובן מצפה ומקווה מאוד להשתתף בה. מבחינתי זו תמיד גאווה גדולה לייצג את המדינה. האולימפיאדה בבייג'ין לפני שלוש שנים היתה חוויה מדהימה. הצעידה באיצטדיון האולימפי בטקס הפתיחה עם כל המשלחת היה אחד הרגעים המרגשים בחיי.

איזה כיף סוף סוף לכתוב לכם משהו חיובי על הטניס שלי. אחרי תקופה ארוכה של לא מעט אכזבות, היה לי שבוע טוב שבמהלכו ניצחתי ארבעה משחקים רצופים והפסדתי רק בגמר.

לפני שבועיים- שלושה דיברתי איתכם על חרם הקוטג' שמבחינתי היה תחילתה של התאגדות אזרחית מבורכת שהובילה לחרם צרכני מוצלח וראשוני מסוגו בישראל. והנה לא עבר אפילו חודש ויש התאגדות והתאחדות חדשה שעיקר מאבקה הוא בעלות הדיור בישראל.

פעם בכמה זמן אנשים שואלים, לפעמים מתלוננים, שהם לא מבינים איך מתנהל הסבב העולמי בטניס, הן מבחינת סוגי הטורנירים והן מבחינת דירוג. זה אולי נשמע ונראה מעט מסובך, אבל אני מקווה שההסבר הקצר הזה יעזור לכם.

אין ספק שהמילים השולטות בשיח הציבורי בשנה האחרונה הן מחאות, מהפכות, אינטרנט ופייסבוק. אנחנו עדים לזרם הולך וגדל של התארגנויות בארץ ובעולם שמנסות לשנות מציאות. התחושה שלי הייתה תמיד שבישראל אין באמת את

כוח ההמון, אין התארגנות גדולה וחזקה מספיק כדי להילחם על הדברים החשובים באמת.

בשנים האחרונות השתרש המושג "סלב" בישראל, במיוחד לאור הפריחה של אמצעי התקשורת ותוכניות הריאליטי.