גקי דקל

תנו לי לשחרר את זה כבר בפתיחה. מאור מליקסון הוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר ששיחקו אי פעם בהפועל באר שבע. זהו, עכשיו אפשר להמשיך. בשבת ראיתי בווסרמיל רק שחקן אחד, על הדשא. זאת אומרת, היו שם עוד כמה שלבשו מדים אבל מליקסון היה היחידי ששווה להשקיע חמישים שקלים כדי לראות אותו משחק כדורגל.

אני לא מבין את אלונה ברקת . מה היא רוצה בעצם? לעזוב או להישאר. בחודשים האחרונים היא התהפכה כבר 30 פעמים בנושא הזה. אף אחד לא יודע ולא מצליח לרדת לסף דעתה. פעם היא התגאתה שהיא בעלת הבית של הפועל באר שבע. אז שתתחיל לנהל את המועדון הזה.

ישבתי ביציע של 'וסרמיל' במוצאי השבת האחרון ולא האמנתי למה ששומעות אוזניי. האווירה באצטדיון הייתה זהה לאווירה בהודו שם אנשים סוגדים לאלים שונים ומשונים. בדיוק ככה סוגדים אוהדי הפועל באר שבע לאלונה ברקת.

תגידו זה רק אני או שגם אתם חושבים שאם אלונה היתה מפטרת את גיא עזורי כבר לפני שלושה שבועות כל הבלגן סביב המועדון היה נמנע? בשבוע שעבר עברנו את פסטיבל עזורי ויצאנו ממנו בשן ועין. אין ספק שהתקשורת הארצית, ערוצי הטלויזיה ותחנות הרדיו, חגגו על האוהדים של באר שבע כמו שצריך.

בואו נתחיל מהסוף. אין מקום למה שקרה לגיא עזורי אחרי המשחק האחרון של הפועל באר שבע. בגלל שמישהו החליט שהמאמן לא בא לא טוב בזווית של העין, הוא עשה את מה שעשה ויומיים אחר כך הפועל באר שבע מוצאת את עצמה על פרשת דרכים גדולה.

השבוע אני רוצה להקדיש את הבלוג שלי להפועל באר שבע. כמעט שברתי את הטלוויזיה בשבת כשראיתי את הקבוצה של גיא עזורי במשחק נגד מכבי חיפה. אפשר להפסיד, וזה בסדר גם להפסיד לאלופה שדורסת את הליגה.