עד שנת 2003 ידעה התחנה המרכזית בעכו ימים יפים. היום, ריח של שתן וצחנה מקדמים את פני באי התחנה, וזו רק ההתחלה.
התחנה המרכזית של הרצליה היא כל מה שאתם לא רוצים להיות בו, אבל השירותים בה - הם גם הסיוט של כל אחד. נקודה אחת
יש בה מקומות ישיבה לנוסעים שממתינים לאוטובוסים, ומקומות חנייה לכלי רכב פרטיים. אבל גם בעיות בטיחותיות, בעיקר להולכי
מספר שיא של 80 אלף נוסעים עובר במה שמכונה "התחנה המרכזית החדשה" בתל אביב. אלא שהתחנה הזו, שהיתה הבטחה גדולה, מגלה
למרות שהוקמה בשנת 1945, התחנה המרכזית בעיר הכנרת סובלת מהזנחה פושעת. בעלי העסקים הסובבים מתלוננים, הנוסעים סובלים,
דורות של חיילים מתקשים לזכור לתחנה המרכזית של נתניה חסד נעורים. השירותים המלוכלכים, הקור והגשם בחורף והחום בקיץ.
בתחנה המרכזית באילת צפוף בימי ראשון וחמישי ובעונת הקיץ. במועדים האלה אם לא הזמנתם כרטיס - הלך עליכם ותאלצו לעמוד כל
התחנה הישנה בבת גלים מקבלת את פני המבקר במספר חנויות הרוסות, שברי זכוכיות, זוהמה ולכלוך מלווה בריח חריף של שתן
התחנה המרכזית של לוד היא בגדר מושג תיאורטי, אולי משום ש"התחנה המרכזית", היא לא יותר ממספר תחנות בטון בודדות וסמוכות
התחנה המרכזית בקרית גת היא לא מקום שאתם רוצים להגיע אליו - ביום או בלילה. הליכלוך חוגג, השירותים קטסטרופה. ומה לגבי
מהשירותים הציבוריים עדיף להתרחק, בכניסה לוחץ במיוחד, אבל בתוכה הסדר והניקיון סבירים בהחלט - כך נראית התחנה המרכזית
כמו תחנה מרכזית בעולם השלישי - כך נראית התחנה המרכזית בבאר שבע, בת ה-40. התיכנון לקוי, הזבל מתגלגל בין הרציפים -
השנים חלפו, העולם התקדם - והתחנה המרכזית בפתח תקוה נותרה בדיוק אותו דבר. מצד אחד יש בזה משהו מנחם - מצד שני, מגיע
מאז שהתחנה המרכזית באשדוד "עברה דירה", מדווחים התושבים על שיפור ניכר בכל הפרמטרים. יש ניקיון, יש ביטחון - ואפילו
