רחלי יוסף

נמצאת שכונה לא יפה, לא עשירה.

דורה זהו שמה.

דורה השכונה מאוד עצובה.

אף אחד לא בא לבקר, אף אחד לשלומה לא שואל,

אפילו אחיותיה הזהות המפוזרות בעיר לא בקשר סדיר.

התושבים שלה הם דווקא אנשים שמחים, פשוטים

לפני שאשפוך את שעל ליבי ואפנה את כל זעמי לעבר בוריי תרבות כאלו ואחרים, אעשה תרגיל קל. לפניכם שני שירים, לצורך התרגיל אתן להם שמות יצירתיים: שיר א' ושיר ב'. (מפאת חוסר מקום אחבר את השורות ואכתוב ביניהן פסיק).

שיר א'

לא הסקרנות היא שהרגה את החתול אלא האדישות! הוא היה כל כך סקרן למשמע הצעקות מבעד לפח האשפה, אבל באותה נשימה גם כל כך עצלן ואדיש שהוא לא טרח לבדוק מה קרה שם. בגלל זה הוא מת, כי פח האשפה נשרף כליל והוא בתוכו.

מתי הפכנו להיות כל כך אדישים? מתי הפסקנו להקשיב למצוקות ולצעקות מבעד לפח האשפה שאנחנו גרים בו?

נמצאת שכונה לא יפה, לא עשירה.

דורה זהו שמה.

דורה השכונה מאוד עצובה.

אף אחד לא בא לבקר, אף אחד לשלומה לא שואל,

אפילו אחיותיה הזהות המפוזרות בעיר לא בקשר סדיר.

התושבים שלה הם דווקא אנשים שמחים, פשוטים

לפני שאשפוך את שעל ליבי ואפנה את כל זעמי לעבר בוריי תרבות כאלו ואחרים, אעשה תרגיל קל. לפניכם שני שירים, לצורך התרגיל אתן להם שמות יצירתיים: שיר א' ושיר ב'. (מפאת חוסר מקום אחבר את השורות ואכתוב ביניהן פסיק).

שיר א'

לא הסקרנות היא שהרגה את החתול אלא האדישות! הוא היה כל כך סקרן למשמע הצעקות מבעד לפח האשפה, אבל באותה נשימה גם כל כך עצלן ואדיש שהוא לא טרח לבדוק מה קרה שם. בגלל זה הוא מת, כי פח האשפה נשרף כליל והוא בתוכו.

מתי הפכנו להיות כל כך אדישים? מתי הפסקנו להקשיב למצוקות ולצעקות מבעד לפח האשפה שאנחנו גרים בו?