כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
המשימה הבאה

"אני לוקח בחשבון גם את מחיר הכישלון". שמשון ליבמן צילום: אלעד גרשגורן
"אני לוקח בחשבון גם את מחיר הכישלון". שמשון ליבמן צילום: אלעד גרשגורן
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

ליבמן: גלעד שליט היה התיקון של רון ארד

המחיר הקשה ששילמה משפחת שליט, הקשר הרופף שלו עם גלעד והוריו, הספר שהוא כותב על הפרשה וההצעות שקיבל משלוש מפלגות להצטרף לפוליטיקה. חמש שנים אחרי שניהל את הקמפיין לשיחרור גלעד שליט, מקים שמשון ליבמן ממצפה הילה תנועה חדשה - "מבקשים את ישראל" - ומתכנן לגייס דרך הרשתות החברתיות מיליון תומכים

מירית קושניר סטרומצה 
פורסם: 21.02.17, 12:00

שני דברים שקרו בשנה האחרונה דחקו בשמשון ליבמן להקים דווקא עכשיו תנועה חדשה: בנו הצעיר, בן ה-32, הטיח בו: 'תראה מה אתם משאירים לנו', ודודתו בת ה-94, שמקפידה לקרוא את כל העיתונים, אמרה לו שהיא מצטערת שעלתה לארץ אחרי השואה.

 

קראו עוד ב-mynet:

 

"להכניס לשיח הציבורי בארץ שפה אחרת". שמשון ליבמן  (צילום: אבישג שאר-ישוב)
"להכניס לשיח הציבורי בארץ שפה אחרת". שמשון ליבמן (צילום: אבישג שאר-ישוב)
 

 

תחושת המיאוס שהם ביטאו העירה את האקטיביזם החברתי שלו. במהלך השנה האחרונה נפגש ליבמן עם קבוצת אנשים בחיפוש אחר דרך חדשה. השבוע התקיימה פגישה רשמית ראשונה של התנועה, שנקראת "מבקשים את ישראל", והגיעו אליה כ-40 חברים השותפים ליוזמת ההקמה. בהמשך תיווצר הנהגה, והיא תוביל את התנועה. אין להם רשימה מפלגתית, והם לא בהכרח מכוונים לכיסא בכנסת או בממשלה. יש כוונה אמיתית לבנות נרטיב ישראלי חדש על בסיס המציאות הקיימת.

 

"רובנו בקבוצה בני יותר מ-60, והקו המנחה אותנו הוא לא האגו", מסביר ליבמן. "אנחנו באים ממקום של דאגה. לא מעניין אותנו לדבר בעד או נגד החזרת שטחים, ולא ניכנס לוויכוח הרדוד בין ימין לשמאל, בין ספרדים לאשכנזים. מעניין אותנו איך יהיו חיינו פה. אנחנו מקימים מועצה לעם, נשלח שאלות לאנשים באמצעות הרשתות החברתיות ונשתף אותם בדיונים. הכוונה היא להגיע למיליון אזרחים. נשמח לראות שמהפעילות הזאת יוצאת בשורה ומנהיגות, ומי יודע מה יכול לקרות בעוד שנתיים או שלוש.

 

"טראמפ נבחר לנשיאות בגיל מבוגר משלי. אני לא משווה את עצמי אליו, אני לא עשוי מהחומרים האלה ואולי הוא מה שצריך היום, אבל זאת לא הכוונה שלי. הרעיון אולי נשמע נאיבי, אבל מבחינתי, אם נצליח להכניס לשיח הציבורי בארץ שפה אחרת, תהיה בכך בשורה".

 

מאיפה מתחילים?

"החלטנו להיות מעט שונים. הטיוטה שעולה לדיון הראשון היא מגילת העצמאות. ערכנו לה מעט עידכונים, בעיקר סביב ערכים ויסודות של ממשל תקין, ומכיוון שישראל עצמאית כבר כמעט 67 שנה, שינינו את שמה ל'מגילת החיים'. כשנגיע להסכמות על הניסוח, ייתכן שיהיה קושי לפרוט הסכמות אלה לפרוטות, אבל עצם הדיון במסמך הוא לא דיון שקיים היום בחברה הישראלית. התחושה היא שאין מנהיגות, אין דוגמה אישית או תחושה שהולכים עם הפנים קדימה.

 

"אחת הבעיות הגדולות שלנו היא שביום השביעי של מלחמת ששת הימים נעשינו מדינה אחרת. מבלי להיכנס להגדרות של כיבוש או שיחרור ולשאלה מה נכון היה לעשות, עצם העובדה שאנחנו שולטים בעם זר הביאה אותנו להתנהג גם כלפי פנים באלימות לא מעטה. סיפור אלאור אזריה הוא בראש ובראשונה טרגדיה. המנהיגים המובילים היום את הארץ משתמשים בהפחדה. תוך כדי שיחות עם אנשים רבים למדתי שאנחנו, הבורגנים, שקוראים לנו גם 'השבט הלבן', נהנים לבכות שגנבו לנו את המדינה. העובדה היא שיש מציאות אחרת וצריך לבנות משהו מכאן. לכן, חשבנו לבנות חזון חדש ומחבר, ובתוך כך נבנה מנהיגות שלאו דווקא נואמת בכיכרות, אלא לא מתביישת לדבר על ערכים".

 

שמשון ליבמן בבוקר אחרי חזרתו של גלעד שליט (צילום: אבישג שאר-ישוב)
שמשון ליבמן בבוקר אחרי חזרתו של גלעד שליט (צילום: אבישג שאר-ישוב)

"שריטה חברתית"

ליבמן (65), נשוי לרותי ואב לארבעה, מתגורר במצפה הילה. הוא יועץ אירגוני המשמש יו"ר ועד ממונה של יישובים במשבר, כרגע באדמית, עוסק בגישור ואמון על פעולות נדל"ניות מול המדינה והיישובים. הוא עוסק גם בפעילות חקלאית בחו"ל, מרבה להתנדב וגם כותב שירה. בעבר היה מזכ"ל תנועת הצופים. "שריטה קהילתית וחברתית", לדבריו, הובילה אותו לעמוד בראש מטה גלעד שליט עד לשיחרורו מהשבי, לפני חמש שנים. הוא מרצה על המאבק ההוא ומתכנן כבר שנים לכתוב על כך ספר, שיהיו בו פחות עובדות ויותר תובנות. החומרים כבר מוכנים, וגם כאן הוא מצטנע: "אין לי כוונה שהספר יהפוך לרב מכר. מספיק לי שכמה חבר'ה יקראו את זה. בינתיים אני דוחה את הכתיבה מכל מיני סיבות".

 

הוא נולד בתל אביב וגדל בגבעתיים. שתי הוויות עיצבו אותו כאקטיביסט מגיל צעיר: הוא דור שני לשואה והיה חניך בתנועת הצופים. אחרי התיכון יצא

להגשמה במסגרת הנח"ל, הגיע לקיבוץ בית העמק ונשאר שם. לפני קרוב לשני עשורים עקר עם המשפחה למצפה הילה, אבל מודה שבמהותו נשאר קיבוצניק. במערכת הבחירות שלאחר שובו של שליט קיבל הצעות משלוש רשימות להצטרף אל שורותיהן, והחליט לוותר: "לא ראיתי את עצמי נכנס לתוך מערכת שבה ראש הרשימה מכתיב לי איך להצביע ומה לומר. אמרתי אז לאחד ממנהיגי המפלגות שיש לי לפחות שתי חולשות: אני לוקח ללב, ואני לא טוב בקומבינות. יכול להיות שטעיתי ושאפשר היה להשפיע מבפנים יותר".

 

ביום שבו נחטף גלעד שליט, היה בדרכו לקיבוץ שדה נחום, שם עבד בניהול היישוב. הוא שמע את הידיעה ברדיו, סובב את ההגה וחזר למצפה: "צילצלתי ליישוב ושאלתי מי זה שליט. הסתבר שהם גרים בדיוק ברחוב מעלי. הם ותיקים יותר, אבל פחות פעילים חברתית, ולא הכרתי אותם. שני דברים היכו בראשי: 1. הקהילה צריכה להתארגן מיד. 2. אסור שמקרה רון ארד יקרה שוב. הלכתי אל בית משפחת שליט, לחצתי את ידו של נועם ואמרתי, אני עכשיו איתך. זאת היתה הפעם הראשונה שפגשתי אותו. ביחד עם הפעילים האחרים, פעלנו תחילה בשיתוף עם מטה גולדווסר ורגב, ואחרי שארונותיהם הוחזרו, הקמנו מטה שבראשו עמד תא"ל (מיל') חזי משיטה. כשחזי עזב וחיפשנו מישהו חדש שיתרגל אל המשפחה ויבין את המכלול האנושי, לקחתי את המשימה על עצמי. לאורך הדרך היו עליות ומורדות ושאלתי את עצמי איך אמשיך ועד מתי. המסע לירושלים היה אחת החוויות הגדולות שלי. הובלתי בעבר מסעות בתנועה, אבל כשהלכתי עם 10,000 איש מאחורי, הרגשתי מה זה ללכת ולעוף. אנרגיות בלתי רגילות. במסע גם ראיתי את זרעי המחאה החברתית".

 

"החמלה נעלמת"

איך נראה לך המאבק במבט לאחור?

"אני כל כך שלם עם איך שזה נגמר. עם זאת, קיים קושי כל אימת שאני שומע שאחד המשוחררים פגע במישהו. אני כואב כל אסון שקורה. אני חושב שחבל שזה קרה ומתפלל שזה לא יהיה משוחרר שליט. שני, בתי הגדולה, אשתי רותי ואני קיבלנו שיחות טלפון מבן משפחתו של מישהו שנהרג על ידי אחד המשוחררים. האיש אמר דברים קשים. אני מניח שהיה לו פחות נוח להתקשר למשפחת שליט, ולכן התקשר אלי. תמיד אמרתי שהוויכוח שהיה הוא לא בין צודקים לטועים ולא בין טובים לרעים, אלא בין כאב לכאב, והשאלה היא איזה כאב אתה בוחר".

 

יש המון כעס על כך בציבור.

"זה נכון, אבל הטענה הבסיסית שעמדה לנגד עינינו היתה שאם אותם אלף לא היו משתחררים, היו אלף אחרים. שנתיים וחצי לא התעסקנו עם המחיר. ידענו שהמחיר של אסירים הוא בעייתי. הצענו לאולמרט להקים נמל בעזה, רעיון שאני מאמין בו עד היום. הצענו פתרונות כלכליים נוספים שנדחו על הסף וניהלנו מאבק של חנונים, עד שהבנו שזה לא הכלי.

 

"השאלה המשמעותית שעמדה אז היא השאלה שעומדת גם היום: האם אנחנו אומרים שנכון להפקיר חייל בשבי ושזה האתוס החדש שעל פיו נוכל להמשיך לגייס את צבא החובה שלנו? אני חושב שלא. ועכשיו, השאלה היא מה אני מוכן לשלם בשביל הערך של הרעות ואי ההפקרה.

 

בעובדה, חיילים מסכנים חיים כדי לפנות פצוע, כי הם יודעים שאנחנו לא משאירים בשטח חייל וגם לא גופה. אנחנו לא בודהיסטים. אנחנו מדברים על גוף שצריך להביאו לקבורה. זו התרבות היהודית וזה המוסר שלנו. הידיעה שלא ישאירו אותנו מאחור היא גם מקור כוחנו לצאת ולהסתכן. זו הברית הבלתי כתובה בין החייל ואמו ומשפחתו לבין המדינה, וזה הנרטיב שהחזיק את צה"ל כל כך הרבה שנים.

 

"גלעד שליט היה התיקון של רון ארד, שהוא טרגדיה. אם היינו ממשיכים באותה דרך, היינו מנציחים את האתוס החדש ומושכים את השטיח מתחת לרגלינו. בתיה ארד, אמו של רון, אמרה לנו לפני מותה: 'זו בשבילי צוואה – אל תאמינו לממשלה'. גם לבני משפחות גולדין ואורון וגם למשפחות שלושת הנערים החטופים, שהזמינו אותי אליהן, אמרתי שהשאלה היא אם מבינים שיש ניגוד אינטרסים מובנה בין המדינה והלאום לבין הפרט. אם מבינים זאת, צריך להחליט איזה צד לוקחים. המאבק הוא על הערך, והערך לא השתנה. גם אני לא השתניתי.

 

"צריך לזכור שהיום שבו הוא גלעד חזר הביתה היה יום חג. בתום ליבי חשבתי שזהו יום גדול לישראל. קיבלתי מאות טלפונים מאמהות שאמרו שהחזרנו את הגאווה ואת הביטחון, ואפילו מהורים שכולים, שהתנגדו לעיסקה ובירכו על כך שגלעד חזר. ראיתי איחוד נהדר בעם, והכל נשחק. ארץ אוכלת יושביה. יש משהו מפחיד בעובדה שגם כשליהודים היתה מדינה, היא לא החזיקה יותר מ-100 שנה ומדברים על כך שאולי הדבר חוזר על עצמו. או שהם לא יודעים לנהל את עצמם, או שהיהירות של עם סגולה משתלטת. אני דואג למה שיקרה פה לילדים ולנכדים שלנו.

 

"אני לא רואה את מדינת ישראל כמשהו מובן מאליו, ולא במובן שהיא תיהרס או שערבים יכבשו אותה, אלא משום שאנחנו לא יודעים לקחת את הייחוד ואת המחירים ששילמנו עבור מה שנבנה פה. החמלה נעלמת. ובעניין גלעד, אני לא חושב שמישהו בסופו של דבר מצטער על כך שהוא חזר הביתה. אפילו רובי ריבלין, אז יו"ר הכנסת, התקשר להודות וריגש אותי עד דמעות. לא חיכיתי לתודה. גם לפעילים אמרתי, שמי שלא השאיר את האגו שלו בבית ומי שמחכה לתודה, שיילך הביתה, כי אנחנו עושים את הדבר בשביל עצמנו".

 

"זזתי הצידה"

לא כולם הקשיבו. היו פעילים שהתלוננו שנטשו אותם.

"העניין הזה היה עצוב. יכול להיות שמשפחה מסוימת היתה שומרת יותר על קשר ומשפחה אחרת פחות. כשחטפו את גלעד, לא שאלו מאיזו משפחה הוא בא. כשהוא חזר, לקחתי את הפעילים למועדון ואמרתי להם שעכשיו אנחנו נפרדים. היו כאלה שהיה להם קשה לחזור לחיים הרגילים. אמרתי שהילד חזר למשפחתו, ואנחנו סיימנו את המשימה. זזתי הצידה. לא רצתי אחרי האוטו שהביא אותו, ולא הלכתי לבית המשפחה. פגשתי אותו אולי פעמיים - פעם אחת בביתו בסמוך לשיחרור, ופעם נוספת כשהתארח אצלנו באחד החגים. אני שמח שהוא לא מרגיש כלפי חובה או תודה, או הכרח לשמור על קשר. אני מרגיש מאוד בנוח עם העובדה שהוא משוחרר לחייו. גם עם אביבה ונועם יש לנו קשר של שכנים, ולא יותר מכך. היה לי חשוב שאף אחד לא ירגיש שהוא חייב לי משהו".

 

משפחת שליט מעוררת גם היום כעס בציבור - בשתיקה שלה, בהליכה של נועם לפוליטיקה.

"יכול להיות, אבל זה קורה לנוכח הציפיות. אנשים מצפים מהם להתייצב בכל מקרה של עוולה שקורה בציבור, כי הם מחויבים. הם חזרו אל האלמוניות, אבל זה לא אומר שהם לא אסירי תודה. ולגבי הבחירות, שלי יחימוביץ' הציעה לנועם הצעה. לא בטוח שנועם ידע מה הוא עושה, אבל החליט לזרום. אני לא יכול לומר אם היה נכון לעשות זאת או לא, אבל נועם שילם מחיר ציבורי כבד. חבל. אם היה שואל אותי, אולי הייתי אומר לו שלא יעשה את זה. זה סוג של בילבול: אתה נמצא בעין הסערה לאחר שנאבקת על שיחרור הבן שלך, ואז צריך לחזור לחיים הרגילים. לחלק מהאנשים זה היה קשה. אני מכבד ומעריך תקשורת, אבל אסור לשכוח שיש בה משהו משכר ומשקר, וצריך היה להיגמל ממנה".

 

ועכשיו ליבמן חוזר אל הזרקורים, אבל לא לבדו. בתנועה החדשה אין פוליטיקאים מובהקים, אבל ישנם ראשי מועצות כמו ראש המועצה האזורית גליל עליון, גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית שער הנגב, אלון שוסטר, וראש מועצת ירוחם, מיכאל ביטון. ישנם אנשי צבא - תא"ל מיכל בן מובחר ואלוף (מיל') מנדי אור - והרשימה מתארכת וכוללת את פנחס ולרשטיין, הפעיל הפוליטי מיהודה ושומרון, ואת ראש הקשת המזרחית, עו"ד משה קריב, וכנראה שגם את הפעיל החרדי יהודה משי זהב. "יש אנשים שפניתי אליהם להצטרף לתנועה", אומר ליבמן, "כי במנהיגות זה לאו דווקא אם אתה הולך קדימה, אלא גם אם אתה דוחף מאחור, ואני, כמו רובנו בחבורה, רואה את עצמי ככזה. הייתי רוצה לראות בחזית מנהיגות צעירה, ואני יודע שאם משהו אמיתי יתחבר לי אל הלב, גם אני אהיה שם. ואני לוקח בחשבון גם את מחיר הכישלון".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות