כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
פינוי גינוי

משפחת בן דהן: "מיום ליום המצב נהיה יותר מייאש". צילום: צפריר אביוב
משפחת בן דהן: "מיום ליום המצב נהיה יותר מייאש". צילום: צפריר אביוב
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

מאות משפחות שפונו מגוש קטיף עומדות להיות מפונות שוב

כשמדינת ישראל חיפשה פתרון חלופי למפוני גוש קטיף היא העבירה כ־500 משפחות לאתר הקרווילות ביישוב ניצן שבמועצת חוף אשקלון. ההסדר, שתוקפו נקבע לארבע שנים, נמשך עד היום. השבוע הגישה המועצה תביעה נגד משרדי הממשלה השונים בדרישה לתשלום היטל השבחה בסך 30 מיליון שקל בגין שימוש חורג בקרקע. מאות משפחות שלא הצליחו לעבור למגורי קבע נערכות לטראומת פינוי נוספת

שמוליק חדד 
פורסם: 01.02.17, 10:08

לפני יותר מעשר שנים, כשהממשלה נדרשה למצוא מגורים חלופיים לתושבי גוש קטיף בעקבות פינוי היישובים, החליט ראש הממשלה המנוח אריאל שרון להקים אתר קרווילות זמני ביישוב ניצן שבמועצה האזורית חוף אשקלון .

 

 

אתר הקרווילות בניצן. מצבים נואשים דורשים מעשים נואשים  (צילום: צפריר אביוב)
אתר הקרווילות בניצן. מצבים נואשים דורשים מעשים נואשים (צילום: צפריר אביוב)

 

שרון התחייב במסגרת הוראת שעה (חקיקה שמוגבלת בזמן) לפנות את האתר, שהוקם על קרקע חקלאית, תוך ארבע שנים. השנים חלפו, אך הקרוואנים נשארו על הקרקע, שיכלה במהלך העשור להניב יבולים חקלאיים. לאחרונה הגישה המועצה האזורית תביעה על סך 30 מיליון שקל נגד רשות מקרקעי ישראל, מדינת ישראל, משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון ומשרד האוצר. בתביעה דורשת המועצה האזורית "היטל השבחה בגין שימוש חורג בקרקע חקלאית לטובת מגורים". בכתב התביעה שהוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע טוענת המועצה האזורית באמצעות עורכי הדין דודו זהבי וחגית ויינשטוק כי נעשה שימוש חורג בקרקע על ידי המדינה. במועצה האזורית מקווים כי התביעה תיאלץ את המדינה לפנות את האתר לאלתר.

 

"עברנו שבר גדול מאז ההתנתקות, פשטנו את הרגל והבריאות שלנו קרסה. נשארנו בלי פרנסה ובלי בית, ואין לנו לאן ללכת אם נצטרך לעבור שוב פינוי", אומרת בכאב מלכה מרדכי, נשואה ואם לשישה. "אין לנו עם מי לדבר. אנו מרגישים ששכחו אותנו ומבחינתם זה בסדר כל עוד אנו לא עושים מהומות". טלי בן דהן, אם חד־הורית לשלושה ילדים המתגוררת באתר, לא יודעת לאן תלך ביום שהאתר יפונה: "הם תובעים כסף עבור השימוש בקרקע, אבל מה איתנו? אני לא רואה שום אופק עתידי לצאת מפה כי אין לנו לאן ללכת".

 

קרוואנים ובתי עסק לא חוקיים

הישוב הקהילתי ניצן הוקם בשנת 1998 בחולות ניצנים והוגדר כחלק משטחה של מועצת חוף אשקלון. במסגרת תכנית ההתנתקות גובשה באפריל 2005 תכנית להעתקת כל יישובי גוש קטיף כמקשה אחת אל אזור חולות ניצנים ביישוב גדול שיוקם ליד היישוב ניצן. בסך הכול כלל האתר, שבשנת 2007 הוגדר כיישוב נפרד בשם ניצן ב', 500 קרווילות, שהונחו על שטח בגודל 300 דונם. מלבד קרווילות כלל היישוב מתנ"ס, מזכירות, קן של תנועת הנוער בני עקיבא, ועסקים שונים. במרוצת השנים הצליחו כמחצית מהתושבים לעבור למגורי קבע, ובאתר הזמני נותרו היום כ־250 משפחות שלא הצליחו לרכוש קרקע ולהקים בית.

 

בכתב התביעה נטען כי "מועד סיום הוראת השעה לשימוש בקרקע הנדונה למגורים ולמבני ציבור היה במאי 2009 על ידי התיקון האחרון להוראת השעה". בהוראת השעה נכתב כי "בתום ארבע שנים מיום מתן הפטור לפי תקנות אלה יפורקו, ייהרסו ויפונו המבנים הזמניים והמבנים החקלאיים שהוקמו והוצבו לפי תקנות אלו, אלא אם כן קיבל המבקש היתר. שר הפנים רשאי להאריך את המועד להריסתו, פירוקו ופינויו של המבנה שניתן לו הפטור".

 

מלבד אותם 500 מבנים יבילים הוצבו באתר במהלך השנים עשרות מבנים לא חוקיים ששימשו למגורים, למבני ציבור ולעסקים. מספר משפחות אף הציבו קרוונים חדשים בצמוד לקרווילות המקוריות, ששימשו למגורים עבור ילדיהם שהתבגרו. במועצה האזורית טוענים בכתב התביעה כי לשטח המדובר אושרה תכנית מתאר "שמטרתה הקמת מרקמי מגורים קהילתיים כפתרון למתיישבים מחבל עזה וצפון השומרון. תכנית המתאר מעידה כאלף עדים על שימוש למגורים שנעשה בקרקע חקלאית חרף העובדה שחלף התאריך הצפוי לפינוי המבנים הזמניים".

 

המועצה דורשת במסגרת התביעה היטל השבחה, שכן לדבריה הקרקע הושבחה מקרקע חקלאית למגורים. על פי חוות דעת של השמאי מיקי אדלשטיין שצורפה לתביעה, ההיטל מוערך בכ־30 מיליון שקל.

 

"קשה לקרוא לקרווילה בית"

טלי בן דהן הגיעה לאתר הקרווילות בניצן יחד עם בן זוגה ושלושת ילדיהם לאחר שפונו מהיישוב ניסנית. "מאז אנחנו פה", היא אומרת. "בהתחלה הכול היה טוב ויפה, הקרווילה הייתה יציבה והייתה תחושה של בית, אמנם זמני אבל בית, כשהציפייה הייתה כמובן לעבור בהקדם. היום המקום כבר לא ראוי למגורים, יש המון בעיות של נזילות, וכבר קשה להגדיר את הקרווילה כבית".

 

טראומת הפינוי ערערה את נישואיה של בן דהן והיא ובן זוגה החליטו להתגרש. בעקבות הגירושין התעוררה בעיה בקביעת הזכאות לרכישת מגרשי קבע. בתחילה סירב בן זוגה לוותר על זכאותו, אך לבסוף הסכים והעביר לבן דהן את הזכות למגרש ביישוב באר גנים, שהוקם לטובת המפונים. "במשך תקופה מסוימת הייתי תלויה באוויר כי לא ידענו מה יהיה", היא מספרת, "אבל תמיד ידענו שבסוף נגיע לבאר גנים. בסופו של דבר הצלחנו להגיע להסדר ואספתי מעט מהכסף שהיה לי והגעתי למינהלת כדי לרכוש את השטח בבאר גנים. אבל אז נדהמתי לשמוע שאין יותר שטחים ושפג התאריך לרכישת מגרש. אף אחד לא יידע אותי, לא שלחו לי שום מכתב. עכשיו אין להם פתרון בשבילי. יש לי שלושה ילדים שכבר גדלו במהלך השנים".

 

לדבריה, היא פנתה לשר השיכון אורי אריאל, למועצה האזורית ולמינהלת המפונים אך לא קיבלה מענה. "אני לא יודעת מה יהיה אם יפנו את האתר, אין לי אמצעים לקנות בית", היא אומרת. "גם הילדים רוצים לגור בבאר גנים עם החברים שלהם, אבל אין לי לאן ללכת. עכשיו גם אומרים לנו שהם רוצים שנשלם שכירות, הם רוצים לייאש אותנו. אני עוד מעט הולכת להיות לבד בסביבה שלי, כולם מתפנים מסביבי, וזה כבר לא נעים כשאתה לבד. חורה לי מאוד שאין אף אחד שיבוא לשאול מה איתנו, איך אנו מרגישים, סוג של התעלמות כאילו אנחנו לא קיימים פה. והכי נורא שאין שטחים. אם הייתי מצליחה לרכוש שטח בבאר גנים הייתי רוכשת קרוון גדול יותר שמתאים למגורים והיינו גרים שם בינתיים. מיום ליום המצב נהיה יותר מייאש".

 

"אם המדינה תרצה לפנות בכוח הם יפנו בכוח, אבל זו טרגדיה שנמשכת כבר 12 שנים, זה המון זמן" (צילום: צפריר אביוב)
"אם המדינה תרצה לפנות בכוח הם יפנו בכוח, אבל זו טרגדיה שנמשכת כבר 12 שנים, זה המון זמן" (צילום: צפריר אביוב)

 

"הכול מתפורר"

משפחת מרדכי הגיעה בשנת 1975 ליישוב נצר חזני שבגוש קטיף. "גרנו שם 30 שנה עד הפינוי", מספרת השבוע מלכה. "אחרי הפינוי התגוררנו קצת בבתי מלון באשקלון ובים המלח, עד שהתמקמנו באתר הקרווילות. חשבנו שזה דיור זמני מאוד. בכל ארוחת ערב שבת היה ויכוח, כי הקרווילה היתה קטנה וצפופה מאוד בשביל שמונה נפשות. בעלי רצה להרחיב ואני אמרתי שחבל להשקיע כי מדובר בסידור זמני. אני זוכרת שבן דודה שלי אמר לי: 'את תהיי פה להערכתי עשר שנים', והוא צדק. מזל שבעלי לא הקשיב לי והרחיב קצת". לדבריה, לאחר הפינוי עבר בעלה ניתוח מעקפים בעקבות התקף לב: "אחרי הגירוש איבדנו גם את המפעל שהיה לנו ופשטנו רגל. איבדנו את הבית והפרנסה. זה לא היה פשוט".

 

גם הקרווילה של מלכה ישנה ומתפוררת. "הקרמיקה כבר נופלת, הכול מתפורר", היא אומרת. "נציגי המדינה אמרו לנו כבר לפני למעלה משנה שיקימו לנו 'משפחתית' (מבנה יביל גדול יותר מקרווילה - ש.ח), אבל אני לא רואה את זה יוצא לפועל. אין עם מי לדבר, פשוט אין עם מי לדבר. כל יום פניתי לכל הגורמים עד שנמאס לי. אני בודדה פה, מרבית חברי הקהילה שלי כבר עם בתים. אנחנו קרסנו כלכלית והגענו למצב של פשיטת רגל ולא נשאר לנו כלום. אם יבואו לפנות את האתר לאן יזרקו אותי? מי יכול לפנות את האתר? לאן ילכו עוד משפחות רבות פה? המדינה עסוקה בשטויות ושכחו אותנו. ריסקו לנו את החיים ואת הכבוד שלנו. המדינה לקחה אותי לשם והמדינה צריכה לשקם אותי. כמה אפשר להתעלל באנשים?!".

 

מזכיר קהילת ניסנית, אביאל אליעז, שמלווה רבים מהמפונים אמר כי "אם המדינה תרצה לפנות בכוח הם יפנו בכוח, אבל זו טרגדיה שנמשכת כבר 12 שנים, זה המון זמן. זה הפך למשהו כמו הכפרים הבדואים הלא מוכרים, ולכן המדינה לא משקיעה פה".

 

"משפחות בתחושת פליטים"

במועצה האזורית אומרים כי יותר ממחצית המפונים ביססו עצמם מחדש ביישובי המועצה. לדברי ראש המועצה, יאיר פרג'ון, 550 משפחות בנו את בית הקבע שלהן ביישובים שבתחומי המועצה אולם עוד 250 משפחות נותרו ללא מענה. "מדינת ישראל לא עמדה בהתחייבויותיה להביא את אחרון המפונים תוך ארבע שנים לבית קבע", הוא אומר. "מאחר שהממשלה לא מבצעת מעקב על החלטותיה ותכנית סגירת אתר הקרווילות נמשכת על פני יותר מעשור, הפנייה לבית המשפט היא הדרך היחידה שנותרה לנו להניע את המדינה לפעולה דרסטית".

 

פרג'ון ציין כי בכוונתו לחייב את המדינה לסיים את פינוי האתר על פי לוח זמנים ראלי: "הסאגה הזו צריכה להסתיים, ואם הממשלה לא מביאה עצמה לעשות כן אנו נעמוד על המשמר לביצוע מיידי. אי אפשר להשאיר מאות משפחות בתחושת פליטים בארצם. השיקום החברתי לעולם לא יסתיים כל זמן שהתושבים לא יסתדרו בבית הקבע''.

 

פרג'ון הסביר כי היה מעוניין להקים על השטח שיתפנה אזור תעסוקה, מסחר ופנאי: "כבר יש תב"ע ובאזור מתוכננת תעסוקת תיירות, תעסוקה רפואה, בית הבראה ליולדות, בית מלון, פעילות הייטק, שבילים לרוכבי אופניים, הולכי רגל וצמחייה. שם גם יהיה אתר מורשת מפוני גוש קטיף".

 

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "האחריות על מציאת פתרונות הקבע למשפחות המפונים הוטלה על מינהלת סל"ע (דאז). סמכויות מינהלת סל"ע הועברו בהמשך למשרד הבינוי והשיכון, ואף לאחרונה, למשרד החקלאות, אגף ההתיישבות. מינהלת פינוי האתרים הזמניים במשרד האוצר (להלן המינהלת), הוקמה רק בשנת 2010 במטרה להביא לפינוי האתרים הזמניים ופינוי המבנים היבילים שהינם נכסי מדינה.

 

המינהלת אינה אחראית לשיקום המפונים ומציאת פתרונות הקבע, אך פועלת כל העת בשיתוף פעולה מול גורמים רבים האחראים על שיקום וטיפול במפונים לרבות המועצה האזורית חוף אשקלון.

 

"המינהלת משקיעה משאבים רבים בטיפול בסוגיות שונות על אף שאינן ביסוד הקמתה וזאת במגבלות ואילוצים רבים. בין היתר, פועלת המינהלת רבות להסדרת השימוש במבני המדינה על ידי משפחות הדור השני בהתאם למתווה הסדרה הידוע ומוכר היטב למועצה. נכון להיום, פינתה המינהלת מעל 300 מבנים יבילים מהאתר הזמני ניצן תוך טיפול בסילוק פולשים ומבנים לא חוקיים. המינהלת תמשיך לפעול לזירוז פינוי האתר הזמני בניצן, ואולם שיתוף פעולה מצד המועצה וכל הגורמים העוסקים בדבר - הינו הכרחי להצלחת המשימה".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות