כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
מרכז המריבה

"אולם אירועים כאן, זה כמו פטישים על הראש" צילום: הרצל יוסף
"אולם אירועים כאן, זה כמו פטישים על הראש" צילום: הרצל יוסף
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

תושבים מתלוננים שהמרכז לבני הקהילה האתיופית הפך את חייהם לגיהנום

דיירים שמתגוררים בסמוך למרכז 'יעל' לבני הקהילה האתיופית מלינים על קיום אירועים ושמחות במרכז שגורמים לרעש והמולה ופוגעים באיכות חייהם. "הם משתכרים, חוגגים ומשתוללים", מספרים תושבי השכונה ומדגישים כי לא מדובר בגזענות. על רקע ההחלטה להקים מרכז למורשת ותרבות קהילת יוצאי אתיופיה בסמוך למרכז הקיים, הם מתריעים: "נצא להפגנה מול בניין העירייה ונקים מהומה גדולה". נציגי הקהילה האתיופית: "התנגדות זו גובלת בגזענות לשמה"

יעקב לוי  
פורסם: 08.01.17, 09:42

רחוב אליהו מויאל בשכונה י"א בבאר־שבע נחשב לאזור שקט ואפילו מנומנם. מרבית האוכלוסייה המתגוררת בסביבתו הינם אנשים מבוגרים, תושבים ותיקים שרכשו דירה לפני חצי יובל שנים וחיפשו להם מנוחה ונחלה. אולם 'השקט' שאנחנו מדברים עליו, נכון למהלך היום, משעות הערב והלילה המאוחרות, זה כבר סיפור אחר לגמרי. בשכונה הוקם מרכז 'יעל' לבני הקהילה האתיופית , המשמש מסגרת מעשירה ומגוונת עבור בני העדה. אולם במהלך השנים, החלו לקיים במקום אירועים משפחתיים: בר מצוות, חינות, ברית מילה, חתונות ומסיבות למיניהן, שנמשכים עד שעות הלילה והופכים את חיי התושבים לגיהינום של ממש.

 

 

משאית המשקאות מגיעה לפתח המרכז רגע לפני אירוע (צילום: הרצל יוסף)
משאית המשקאות מגיעה לפתח המרכז רגע לפני אירוע (צילום: הרצל יוסף)

 

"אין לנו שום התנגדות שיהיה פה מתנ"ס", מבהירה שוש אוזן (58), נשואה ואם לשלושה ילדים, המתגוררת מזה 25 שנים ברחוב מיכאל חזני המקביל למרכז יוצאי אתיופיה. "אבל זה לא מתנ"ס, עשו פה אולם אירועים. אנחנו עוברים גיהנום מאז שנפתח המרכז, איכות החיים שלנו ירדה לגמרי".

 

בסיפור הזה מעורבים גורמים רבים: העירייה, המשטרה, בתי משפט, וכמובן התושבים.

 

מזה 15 שנים שהתושבים נלחמים על זכותם לחיות בשקט ובשלווה, אך נתקלים באטימות ובדחיות חוזרות ונשנות לפניותיהם. "החיים שלנו הפכו לבלתי נסבלים", מספרת אוזן ומוסיפה, "מזה שנים שהם עושים פה אירועים והרעש וההמולה בלתי נסבלים. אנחנו מזמינים משטרה, המשטרה מגיעה, הם מנמיכים את המוזיקה, וכשהמשטרה הולכת, הם שוב מגביהים את המוזיקה. כמו חתול ועכבר".

 

אוזן מספרת כי הרעש הוא בלתי נסבל, חודר לבתים ולא נותן מנוח לתושבים. "הם חוגגים ועושים רעש אימים, גם שאתה אוטם את החלונות, זה לא עוזר, המוזיקה חודרת לתוך הבתים. הם משתכרים, חוגגים ומשתוללים, זורקים בקבוקי בירות. פעם אחת שברו על ראשו על אחד הדיירים שלנו בקבוק בירה בגלל שביקשו ממנו סיגריה והוא לא נתן להם. אי אפשר לחיות בצורה כזו", היא אומרת בחוסר אונים.

 

"ראש העיר מתנער"

אוזן מדגישה כי לא מדובר בגזענות חלילה, אלא בפגיעה באיכות החיים של התושבים. "אנחנו לא מתנגדים שיהיה פה מתנ"ס, אני מוכנה לבוא למתנ"ס ולהתנדב בכיף, מה זה קשור לגזענות? פנינו לראש העירייה בעשרות מכתבים והוא לא עוזר לנו. טרנר סגר את המקום דרך בית המשפט, ומאז שהוחלף ראש העירייה, הם פתחו אותו מחדש. אין לנו למי לפנות, ראש העיר מתנער מאיתנו".

 

בעודנו מראיינים את התושבים בסמוך למרכז הקהילתי, קיבלנו עדות חיה לטענותיהם, כאשר לפתע מגיחה משאית גדולה של משקאות בירה למרכז הקהילתי ומרוקנת מהמשאית ארגזים לעוד מסיבה מתוכננת שתימשך אל תוך הלילה. "תצלמו את זה, תראו מה אנחנו עוברים בלילות, תראו לעירייה ששותקת ולא עושה כלום", אומרים התושבים בזעם.

 

חוסר האונים ניכר על פניהם, נקעה נפשם מהמצב אליו נקלעו בעל כורחם, והם מרגישים שאין להם אוזן קשבת בעירייה. הטריגר שעורר את התושבים לצאת למאבק מחודש היא התוכנית להקים מרכז למורשת ותרבות קהילת יוצאי אתיופיה בסמוך למרכז הקיים, בהשקעה של ארבעה מיליון שקלים.

 

רבים מבני העדה האתיופית מתגוררים בשכונה י"א והמרכז המתוכנן לקום יהיה נגיש מרחק הליכה עבורם. מדובר במרכז שישתרע על שטח של 400 מ"ר וצפוי להיחנך תוך 18 חודשים מיום השלמת התכנון. לצורך הקמת המרכז גייסה קרן היסוד סכום של 3.6 מיליון שקלים כתרומה שהועברה לעירייה. התושבים חוששים בלב כבד שהקמת המרכז החדש רק תחמיר את המצב ותדרדר אותו עד כדי עימותים, דבר שהם רוצים למנוע בכל מחיר. "אנחנו מתכוננים לעשות פה בלגן", אומרת אוזן בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. "נשכור עורכי דין, נצא להפגנה מול בניין העירייה, ונקים מהומה גדולה. אין מה לעשות, אם לא נצא למאבק, כל הדיירים יאכלו אותה, אי אפשר לבנות אולם אירועים בלב שכונה, לא קיים דבר כזה באף מקום".

 

מלבד הפגיעה באיכות החיים, התושבים הזועמים מספרים כי מחירי הדירות באזור שלהם צנחו בעשרות אחוזים. "בוודאי שזה פגע במחירי הדירות, אנשים שומעים מה קורה פה והם לא מתקרבים לכאן. יש כאן אנשים מבוגרים, אנשים חולים, היכן כל הגורמים שמנופפים בסיסמאות של איכות חיים, איפה כולם? די עם הסיוט הזה", זועקת שוש אוזן בקול.

 

"ממררים את החיים"

תושבי השכונה מניחים בפנינו עשרות מכתבים ופניות לרשויות ולגורמי אכיפה. במרוצת השנים, הם פנו עשרות פעמים למוקד העירוני, למבקר העירייה, למחלקת רישוי עסקים, אגף הרווחה, והרשימה עוד ארוכה. התשובות שבדרך כלל קיבלו הן בנוסח "הנושא בטיפול".

 

כך למשל, בתשובה לפנייתה של שוש אוזן למשרד מבקר העירייה בחודש אפריל אשתקד, נאמר: "מכתב בנושא הנ"ל התקבל בתאריך 29 במרץ 2016 בלשכת מבקר העירייה והממונה על תלונות הציבור. כפי שצוין במכתבי אלייך מתאריך 4 בינואר 2016, תלונתך נבדקה ובתאריך 7 לפברואר 2016 נשלח סיכום תלונה לראש העירייה עם העתקים לגורמים הרלוונטיים בעירייה כמו מנהלת אגף הרווחה, מנהל אגף הפיקוח העירוני ומנהלת אגף רישוי עסקים".

 

בהמשך תשובת משרד המבקר נאמר כי "משלב זה, הטיפול עובר לגורמים הרלוונטיים הנ"ל, יחד עם זאת, בעקבות מכתבך הנ"ל, שבנו ופנינו לגורמים הנ"ל והבאנו בפניהם את האמור במכתבך".

 

למותר לציין, שדיבורים לחוד ומציאות לחוד, המצב לא השתנה במאומה, והתושבים ממשיכים לזעוק לסיוע.

 

חיים אוזן (63), בעלה של שוש, מפנה אותנו לחוק רישוי עסקים שקובע מפורשות שאולמות אירועים לא יכולים להתקיים בתוך שכונה מאוכלסת. "מקום אירועים לא צריך להיות ממוקם ליד דיירים. שיעשו מה שהם רוצים באזור התעשייה אבל לא כאן. מאז שהמרכז נפתח ועד עכשיו, אנחנו פשוט סובלים".

 

אתה יכול לתאר מה קורה בלילות?

"אנחנו סובלים בעיקר בחודשי הקיץ", מספר חיים אוזן, "ממררים לנו את החיים, זה לא רק לבוא ולעשות אירוע, הם משתוללים ורבים ביניהם. שכן שלנו בא להעיר למישהו והרביצו לו מכות".

 

אוזן מודע לרגישות של המאבק שלהם ומבהיר בצורה חד משמעית: "אנחנו לא גזענים, אם הם אומרים שאנחנו גזענים, הם גזענים יותר מאיתנו. אנחנו חיים בשותפות עם אתיופים שצמודים אלינו, הם חברים שלנו, למה שאהיה גזען אליהם? יש לנו כאן שכנים מכל העדות, ואף פעם, אף אחד לא יצא בקריאות גזענות".

 

התושבים מצפים לפיתרון. מימין: שושנה כהן, מירי גבריאלוב, שוש אוזן, חיים אוזן, נורית בוהרון, סרגיי זובנין ומוריס בוהרון  (צילום: הרצל יוסף)
התושבים מצפים לפיתרון. מימין: שושנה כהן, מירי גבריאלוב, שוש אוזן, חיים אוזן, נורית בוהרון, סרגיי זובנין ומוריס בוהרון (צילום: הרצל יוסף)

 

רעש בלתי נסבל

באוגוסט אשתקד, פנו התושבים בפנייה דחופה ללשכת ראש העירייה וציינו בפניו כי חרף ההבטחות שקיבלו ש"הנושא נמצא בטיפול", דבר לא נעשה. יתרה מזו, הרעשים וההמולה מדי לילה רק הלכו וגברו, והם מוצאים את עצמם עומדים מול שוקת שבורה. "שלא יקרה איזה אסון, הדיירים לא מוכנים לשתוק יותר", הם כותבים בפנייתם, ושבים ומתריעים כי הסוגיה הכואבת עלולה לצאת מכלל שליטה.

 

נורית בוהרון (62), נשואה ואם לחמישה ילדים המתגוררת ברחוב מיכאל חזני מזה 24 שנה, מציינת את האווירה הטובה בין השכנים, אולם לדבריה, הכל השתנה בבת אחת עם הקמת המרכז לקהילת יוצאי אתיופיה. ואם לא די בזה, כעת מתוכנן לקום מרכז נוסף. "מאוד שמחנו שבנו פה את המתנ"ס ובית כנסת יפה, ופתאום, המתנ"ס הכל כך תמים הזה הפך לאולם אירועים, מה שהפך את החיים שלנו לבלתי נסבלים. כתבנו מכתבים לעירייה, אבל ללא הועיל. הם מודעים למתרחש פה, אבל מגלגלים אותנו כמו פינג פונג. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים מתי יש מסיבות, הם שמים בדי יוטה, מגיעות מכוניות, ואז אתה שומע את התופים משעה 19:30 ועד שעה 23:00 ללא הפסקה. אני יודעת שאם אתה מוציא שולחן או כיסא, אתה צריך אישור מהעירייה, בעלי אולמות באזור התעשייה משלמים סכומים גדולים של כסף בכדי לקבל אישורים, ופה בהינף יד, הם מקבלים את הכל? למה? למה שאיכות החיים שלנו תיפגע?".

 

נזק תדמיתי לשכונה

מוריס בוהרון (68), בעלה של נורית, מתפרץ לשיחה ושואל: "כיצד אפשר לחיות ככה? מחיים בשלווה, הכל הפך לגיהנום. אחרי שיעקב טרנר סגר להם את המקום והבטיח שזה לא ייפתח, יעקב (טרנר) היה אצלי בבית, פתאום בא רוביק וזה נפתח מחדש. ראש עירייה לא מעביר לראש העירייה שבא אחריו? בלילות אתה יושב בסלון, אתה רוצה לצפות בחדשות, אתה שומע בום בום בום, זה לא שיר פה, שיר שם. הפכו אותנו לשכונת מצוקה. זה עושה נזק לשכונה, מחירי הדירות ירדו, יכולתי למכור את הבית שלי במיליון וחצי שקל, אני לא יודע אם עכשיו אני אמכור במיליון, הרי כל הציבור יודע מה נעשה פה".

 

יש מי שיטען כי מדובר בגזענות.

"עזוב אותך שטויות, מה זה שייך לגזענות? אני עכשיו בא להרביץ לך אז אני גזען?", משיב בוהרון.

 

מירי גבריאלוב (50), נשואה ואם לשני ילדים, המתגוררת מזה 24 שנים ברחוב מיכאל חזני, מצטרפת לשיחה ומספרת כי הסוגיה שעליה הם מתקוממים החלה לפני כ־15 שנה. היא מפנה את תשומת ליבנו לכך, שצמוד למרכז הקהילתי שוכן בית הספר היסודי 'נווה במדבר' שבו יש גם כיתות גן ילדים. לדבריה, גם בבית הספר התלוננו על כך שהבאים למרכז הקהילתי היו שותים וזורקים בקבוקים. "שילמנו כל כך הרבה כסף לרכישת דירה, ובקצב הזה, אני לא יודעת אם אוכל למכור את הבית", היא אומרת

בעצב.

 

שושנה כהן (76), נשואה ואם לשלושה ילדים, מוותיקי השכונה, לא מבינה כיצד רשויות החוק לא שמות קץ לתופעה ומאפשרות למצב הזה להימשך. "זה בכלל לא מקובל לעשות אולם אירועים כאן, זה כמו פטישים על הראש, ועכשיו הולכים להקים עוד מרכז. אני אישה מבוגרת וחולה, בשכונה מתגוררים אנשים מבוגרים, זה פוגע בנו ומזיק לנו. אני קוראת לעירייה שתתערב, תעשה את כל המאמצים כדי להפסיק את הבלגן הזה ושלא תקים את המרכז הנוסף".

 

"תפסיקו את הגזענות"

נציג הקהילה האתיופית ומקדם פרויקטים מטעמה, יוסי זרפה, התייחס לתלונות התושבים ואמר כי מדובר במועדון קהילתי שנועד לשמר את התרבות והמסורת של הקהילה האתיופית. "המקום משמש לא רק לאירועים של שמחות, אלא גם לפעילויות ואזכרות כי זה מקום קהילתי שנותן שירות על פי הצרכים של הקהילה. אנחנו כנציגי הקהילה והוועדים דואגים לשמור על הסדר. המקום מבודד מבתי מגורים, אנחנו פועלים על פי חוק שמאפשר לנו לקיים אירועים עד שעה 11 בלילה בלבד, ואנחנו מפסיקים כל פעילות כפי שדורש החוק. דקות לפני השעה 11 המשטרה מגיעה, בודקת שהכל בסדר וחוזרת חזרה. המקום היה סגור במשך עשר שנים בגלל טענות לא נכונות. מאז שאני בתמונה, המקום נפתח והכל מתנהל בסדר. אני קורא לתושבים 'תפסיקו את הגזענות הזאת, אנחנו שכנים ואני מציע שנחיה ביחד בשלום ושלווה'".

 

אחד הפעילים הוותיקים במרכז 'יעל' שביקש להישאר בעילום שם, מסר בתגובה כי "חזרנו להפעיל את הפעילויות התרבותיות במרכז לאחר האישור שניתן לנו על ידי העירייה ב־3 לספטמבר 2015. התחייבנו להפעיל את המרכז לפי הכללים ועל פי מה שסוכם בישיבה מול נציגי העירייה. כלומר, שהמוזיקה תיפסק בשעה אחת עשרה בלילה, שהתקליטן לא יעבור את הדציבלים ככתוב בחוק, שיהיה פיקוח של ועד העמותה באירועים על כל דבר חריג, שתהיה שמירה על סדר וניקיון. במקרה הצורך, יש להציב מאבטח במרכז כדי שישמור על הסדר, בעקבות טענות שמשליכים בקבוקים ודברים שלא היו".

 

בנוגע להתנגדות התושבים להקמת המרכז החדש של קהילת יוצאי אתיופיה, מספר הפעיל הוותיק כי המרכז החדש אמור לתת שירות לקהילה האתיופית ולתרבויות אחרות. "התנגדות זו גובלת בגזענות לשמה", הוא קובע נחרצות.

 

דובר עיריית באר־שבע, אמנון יוסף, מסר בתגובה: "בניגוד גמור לטענות כפי שהן מופיעות בשאילתא, כל הפניות של התושבים אשר פנו לעירייה בנושא זה נענו ואף התקיימו פגישות בינם לבין נציגי העירייה, בהן עם מנהלת אגף הרווחה. למנהלי המרכז ליוצאי הקהילה האתיופית הובהר שוב, שעליהם לפעול על פי ההנחיות לשמירה על סדר הציבורי ולהמנע מהקמת רעש. עיריית באר־שבע תמשיך לעקוב שהנחיות אלה מבוצעות, ומקווה שכל הצדדים יגלו סבלנות ויכבדו איש את רעהו".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות