כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
  
ליהיא לפיד

ליהיא לפיד צילום: ורדי כהנא
ליהיא לפיד צילום: ורדי כהנא
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

אל תדאגי

(ואיך זו הדרך הכי טובה לגרום לכך שאדאג)

פורסם: 25.12.16, 08:14

כשמתחיל להיות קר, באמת קר, אז משהו מזה חודר לי לעצמות. משהו מהאפור הזה בחוץ חודר לי ללב, ומתחיל אצלי איזה חוסר שקט. ואני קצת דואגת.

אני פוסעת לי עטופה בכרבולית, בודקת שהחלונות סגורים. וכשאני יוצאת אז אני שמה עליי איזה סוודר וצעיף חם.

כשהילדים היו קטנים לא אהבתי את החורף. החושך המוקדם, הגינות שקפוא להיות בהן, ההכרח להיות בבית — גרמו לי לחכות לקיץ.

והנה הם גדולים. ובכלל לא מפריע לי החורף.

עד שהוא מצלצל.

× × ×

 

הוא חולה. והוא אי שם בצפון. ונתנו לו יום גימל במיטה הצבאית.

ו"תודה אימא", הוא אומר, "אל תדאגי".

והנה אני כבר רוצה לזנק אליו עם מרק

חם.

ואני רוצה לצלצל למפקד שככה לא מתנהגים, הילד שלי חולה. והוא צריך את אימא לידו. ואני רוצה לבדוק שהוא מכוסה כמו שצריך.

ואני מתאפקת. ולא מצלצלת. (וגם אם הייתי רוצה אני לא בטוחה שאני יודעת למי לצלצל ואם יש לי בכלל טלפון של המישהו הזה שאליו צריך לצלצל.)

וכמה קל היה כשאפשר היה להרים טלפון למורה.

או לשלוח פתק.

שלום למורה, הילד חולה, היום הוא יישאר בבית.

ואני דואגת.

× × ×

 

"אל תדאגי", אמר האיש שבא לבדוק את הנזילה הקטנה ליד הממ"ד.

ומאז הוא כאן, עם הצוות שלו. באים והולכים כבר חודש. ואין רצפה, רק ארגז חול קטן. ומכונה מוזרה ששואבת מים.

ואני לא דואגת, כי אני יודעת שהם יעשו עבודה נהדרת. והם הכי בסדר בעולם, וגם כשאני שוב מפשלת ומציעה להם קפה מאוחר מדי — הם עדיין נחמדים.

ועם כל זה שהם אחלה, אני כבר רוצה את הבית שלי חזרה, בלי חול ואבק ולדעת שסיימנו. שמתישהו סיימנו.

אבל בינתיים לא רואים את הסוף.

אז אני קצת מודאגת.

× × ×

 

"מחר יש לי ביופסיה", היא אומרת. ואני דואגת.

ואני מנסה לא להדאיג אותה. ורק להגיד לה שזה בטוח יהיה בסדר. וחמסה. ואין לה סיבה לדאוג.

אבל היא דואגת. וגם אני.

× × ×

 

ובכל פעם שאני מצלצלת לאבא והוא לא עונה מיד (ואף פעם הוא לא עונה מיד) אז אני פתאום דואגת.

וזה מוזר. אבל זה כנראה הגיל הזה שבו מתחלפים קצת התפקידים. ואיזה כיף שהוא אבא שלי, וגם אם כבר אין לו סולם עד השמים, וגם אם הוא כבר לא אוכל ארוחה פעמיים — הוא עדיין תמיד זה שמציל אותי כשאני נתקעת.

"אבא", אני מצלצלת אליו לחוצה כשאני שוב מאחרת, "תוכל לאסוף את הקטנה?" (וככה זה איתה, אפילו שהיא כבר ממש גדולה, היא תמיד תישאר הקטנה.)

והוא אומר לי, "אל תדאגי".

ואני באמת לא דואגת. כי אני יודעת ששניהם הכי מסתדרים יחד. והכי שמח להם יחד (והם אפילו מעדיפים להיות יחד בלעדיי).

ורק כשהוא לא עונה לטלפון מיד — אני קצת דואגת.

× × ×

 

"משהו מהאפור הזה בחוץ חודר לי ללב". חורף בתל אביב (צילום: ליהיא לפיד)
"משהו מהאפור הזה בחוץ חודר לי ללב". חורף בתל אביב (צילום: ליהיא לפיד)

 

הוא מצפצף לי וחותך, מוציא יד מהחלון וצועק.

ואני נבהלת, ואז לוחשת לעצמי אל תדאגי.

אבל עצוב לי שככה מהר אנחנו כועסים. וגם אם טעיתי. וגם אם עמדתי לרגע עם האוטו לא במקום הנכון — אז זה באמת משהו שצריך ככה שנריב בגללו?

ואני קצת דואגת לזה שאנחנו מאבדים סבלנות כל כך מהר.

× × ×

 

"נו? כבר הגעת הביתה?" היא מצלצלת לשאול אותי.

עוד חצי שעה, אני אומרת לה.

"עם הגשם הזה", היא אומרת, "אני דואגת לך".

ואני צוחקת עליה, ושואלת מתי הפכנו לכאלה דאגניות.

זה החורף. או השנים החולפות.

והיא מבקשת שאסמס כשאגיע.

ואני שמה לי מוזיקה טובה ושרה לי בחושך, והכביש כמעט ריק. רק אני והגשם.

ואני מתחילה לדאוג על מחר.

× × ×

 

"אז מה יהיה?" שואלת אותי האישה המבוגרת.

היא דואגת, היא אומרת. למה שקרה למדינה.

והייתי רוצה להגיד לה אל תדאגי.

ובמקום זה אני מציעה לעזור לסחוב את השקיות שלה. ומחזיקה את הדלת פתוחה למענה.

ואני קצת דואגת.

ולה עצוב בעיניים.

 

המרק הכתום של שימי רוימי ז"ל:

שמעון (שימי) רוימי ז"ל נרצח בפיגוע בדיזנגוף שבו נרצח גם אלון בקל ז"ל. הוא היה בחור מלא נתינה ושמחת חיים ואהב לארח. בנוסף להרבה פעילויות הנצחה של הבחור המקסים הזה, אימא שלו, איריס, שלחה לי ספר מקסים שיצא עכשיו. זהו אוסף מתכונים שהוא אהב להכין ואהב לאכול שאספו וערכו חברי הילדות שלו. ספר מקסים, וכמוהו — מלא שמחת חיים. אפשר להשיג אותו דרך הפייסבוק (איריס רוימי — מאפרת, או בטל: 2626378־052) כל ההכנסות להנצחתו.

 

חותכים גס: 2 בטטות בינוניות, חתיכת דלעת, 5 גזרים קלופים וכרישה ומאדים בסיר עם 2 כפות שמן זית ו־5 שיני שום.

ממלאים מים עד לגובה הירקות ומבשלים עד שהם מתרככים. מוסיפים חצי כוס חלב קוקוס וכף חמאת בוטנים ומביאים לרתיחה.

מוסיפים קצת מלח, פלפל חריף, כף אבקת מרק וכורכום וטוחנים עד לקבלת מרקם אחיד.

 

"עם הגשם הזה", היא אומרת, "אני דואגת לך".

ואני צוחקת עליה ושואלת מתי הפכנו לכאלה דאגניות.

זה החורף. או השנים החולפות.

והיא מבקשת שאסמס כשאגיע. ואני שמה לי מוזיקה טובה ושרה לי בחושך, והכביש כמעט ריק. רק אני והגשם. ואני מתחילה לדאוג על מחר.

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות