כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
שחקן חיזוק

דרור גבע. ללמד זה לצאת מעצמך צילום: יוסי דוס-סנטוס
דרור גבע. ללמד זה לצאת מעצמך צילום: יוסי דוס-סנטוס
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

לא תאמינו מה עושה בימים אלה השחקן שגילם את איציק סאסא ב"הבורר"

השחקן דרור גבע עזב את החיים במרכז הארץ, החליט שהוא מפסיק לחכות לתפקיד הבא ועבר לאילת כדי להדריך וללמד בני נוער. היום הוא מאושר מתמיד, מאוהב בעיר אילת ובעיקר נהנה לתת מעצמו וללמד תלמידים דבר או שניים על החיים ואף ויתר על תפקיד כדי לסיים את העבודה על מופע הסיום של התלמידים

טוני ליס 
פורסם: 19.12.16, 08:40

הסיפור של דרור גבע (46), שחקן, מורה ומדריך בני נוער, הוא סיפורו של שחקן טוב ומצליח שהביא לתרבות הישראלית דמויות בלתי נשכחות. אבל זה גם סיפורו של אדם המתפתח ומבקש לגעת באנשים מעבר למה שהפרסום, היוקרה והמשחק לשמו העניקו לו בנדיבות במשך עשרות שנים.

 

עוד בנגב:

 

מה קורה כששחקן הרעב לתשומת לב תמידית, להכרה ולפרסום, מביט החוצה מעצמו ומבין שהוא יכול לגעת באופן שונה לגמרי בבני אדם? מה קורה כששחקן, שמטבע הדברים אמור להיות מרוכז בעצמו מעתיק את תשומת לבו לאנשים צעירים, ומבין שמהמקום שבו הוא נמצא יכול לסייע להם לשנות את מסלול חייהם לטובה?

 

דרור גבע, שגילם בחן רב את דמותו של איציק סאסא בסדרה "הבורר", בחר לעשות שינוי משמעותי בחייו והוא מסייע כיום לבני נוער באילת.

 

גבע עבר לגור באילת וחוץ ממשחק הוא מקדיש את מרבית זמנו לבני הנוער שהוא מדריך ומלמד. "כשהתחלתי לעבוד עם בני נוער גיליתי מקום חדש, מקום של נתינה ולא רק של קבלה", הוא אומר.

 

עיר ממגנטת

גבע נולד בירושלים, ואף שעזב את עיר הקודש מזמן, הוא עדיין מגדיר עצמו ירושלמי. "נולדתי למשפחה ירושלמית ענפה. לסבי, עליו השלום, היה קיוסק בכניסה לרחוב אגריפס והייתי מטייל איתו בעיר העתיקה", הוא מספר, "אני זוכר משם את החופש והיופי של ירושלים, עיר שאני אוהב מאוד עד היום, ויש לי בה בני משפחה וחברים".

 

בהמשך, עקרה משפחתו לבת ים, שם גבע גדל והתחנך. "אין לי רגשות למקום, גדלתי בבית רגיל. אל הים לא התחברתי במיוחד, אני מסוגל לשחות כדי לא לטבוע, לא הרבה מעבר לכך". בהמשך חייו התגורר בתל־אביב, יפו ונס ציונה. "אני בעיקרון נווד, לא מתגעגע לבתים, אבל לאילת אני מרגיש מחובר, קשור, אילת היא הבית שלי היום".

 

דמותו של איציק סאסא שבתה את הצופים (צילום: בדיבות דרור גבע)
דמותו של איציק סאסא שבתה את הצופים (צילום: בדיבות דרור גבע)

 

למה החלטת לעבור דווקא לאילת?

"כמו רבים וטובים בארץ, אילת היא מקור משיכה. אילת היא מבחינתי מקום מיסטי, אנחנו תמיד שבים אליה. אחי מגיע

לכאן בכל שנה עם אשתו והילדים לבית מלון. בכל שנה הם מקטרים שמשעמם, אבל בכל שנה הם חוזרים. כשהתחלתי להגיע לאוהל הקיץ של עיריית אילת בטיילת, שמעתי לא אחת מבני הנוער שמגיעים לבקר באילת שאין מה לעשות בעיר, אבל הם היו כאן בשנה שעברה ויחזרו בשנה הבאה. אילת היא מקום מיוחד במינו, הנוף, האנשים, היא נבחרה באחרונה למקום השביעי בעולם בדירוג אתרי התיירות המועדפים. זהו כבוד גדול. אילת היא כמו האקסית המיתולוגית שתמיד חוזרים אליה. עיר ממגנטת".

 

כולנו שחקנים

גבע התחיל לשחק כשהיה בן 22, ואולם הוא מדגיש שלתלמידיו הוא מקפיד להסביר שאדם נולד שחקן. "כולנו שחקנים", הוא מציין ומדגים, "כשילד קטן רוצה את הצעצוע שיש לאחיו ולא נותנים לו, הוא צועק ומעמיד פנים שהוא בוכה עד שהוא מקבל את מבוקשו. כשנותנים לו את הצעצוע הוא משתתק. כולנו שחקנים. שחקן מקצועי הוא מישהו שהולך עם המשחק עד הסוף".

 

הוא רואה במשחק דרך חיים. "שחקנים מבקשים הכרה, תשומת לב, פרסום, שחקן זה אופי. אלה חיים לא פשוטים, חיים בין צלצול טלפון המזמין לאודישן, לבין צלצול טלפון המבשר שקיבלת את התפקיד, ואז צריך לשנן את התפקיד, ללבוש את הדמות. בין לבין יכולים לעבור חודשים ארוכים של המתנה".

 

אל העבודה עם בני נוער הגיע בעקבות חבר. "יש לי חבר טוב שגר בעיר זה כעשר שנים, יגאל כהן, הוא למד איתי משחק והוא מנהל את 'כתובת רחוב', ניידת שיוצאת לרחובות העיר שלוש פעמים בשבוע בשעות הלילה, מסתובבת בפארקים וברחובות ומגישה מענה לבני נוער. בני הנוער שנמצאים בפארק בשתיים בלילה פוגשים מבוגר משמעותי ויכולים להתייעץ, לפנות ולקבל מענה למנעד רחב של שאלות ובעיות. יש לניידת הזו הצלחות רבות והצטרפתי".

 

לפני כשבע שנים הצטרף גבע לאוהל המוצב בטיילת בחופש הגדול. "בני הנוער מכירים את הדמות שלי מ"הבורר", דמות שאפשר להתחבר אליה ולכבד אותה. הצטרפתי לאוהל במתחם 'מלכת שבא' לשלושה שבועות. באתי פעם אחת - נתפסתי".

 

מה הביא אותך לעבוד עם בני נוער?

"כל מי שעובד עם בני נוער יכול לומר כנראה שיש לו משהו לא פתור. משהו שהיה חסר, משהו שראה והיה רוצה לתקן. כשחקן אני עוסק במקצוע אגוצנטרי, המיקוד והעיסוק הוא בעצמך, תראו אותי, תקשיבו לי, תכתבו עליי. אני מניח שזה נובע בין היתר גם מחסך שנועד למלא אהבה. אמנות נמדדת בין היתר בחוזק הנפשי, במורכבות האישיות. אני אומר לנער משפט, הוא חושב עליו ומפנים ומעלה עוד שאלות ומגיע למסקנות, ואני רואה כיצד הדברים שלי מחלחלים, כיצד נפש צעירה מקשיבה, מפנימה ובוחרת החלטה נכונה. יש כוח עצום לאנשים מבוגרים על אנשים צעירים וגיליתי שאני יכול לכוון אנשים צעירים לכיוונים טובים. זוהי תגלית נפלאה, היכולת הזו שלא הייתי מודע לה תפסה אותי. כיף לראות עיניים של ילד שהשפעת עליו ולימדת אותו משהו חדש וסייעת לו".

 

מחוץ לשגרה

מהמקום הזה, אומר גבע, הבין שהוא יכול לא רק להדריך אלא גם ללמד. "העבודה שלי עם בני הנוער התחילה כתפקיד, אולם מהר מאוד הפכה למשהו מאוד אמיתי", הוא מצהיר. "עברתי הכשרה ולימוד והכל במקביל לקריירת המשחק. הזמינו אותי מבית הספר 'גולדווטר' ללמד משחק, רטוריקה, סדנת כתיבה והעצמה, וקיבלתי זאת על עצמי. לפני שנתיים עברתי לאילת והתחלתי ללמד בעיר, במקביל לקריירה כשחקן שאני מנהל ולמופע שלי 'אל תקרא לי איציק סאסא'".

 

ניכר שגבע מוצא סיפוק רב בקריירת ההוראה שלו. "אני מלמד בבתי הספר 'בגין', 'רבין', 'ברנקו וייס', 'גולדווטר' ובקידום נוער", הוא מספר בגאווה. "אני מלמד כמאה בני נוער לפחות. יש כאן מורים מדהימים, דוחפים ומלמדים שעושים עבודה סיזיפית ונלחמים על כל תלמיד מתוך אמונה שאפשר".

 

הוא מצהיר שהוא נהנה באותה מידה מעבודתו עם קידום נוער כמו שהוא נהנה לעבוד עם בני נוער מצטיינים. "אני נהנה לעבוד עם תלמידים מחוננים או תלמידים הזקוקים לקידום. בכל נער ונערה יש חוזק וחולשה וכל אחד ואחת זקוקים לחיזוק מסוים ויכולים להצטיין בתחום מסוים ולהתקשות באחר", הוא אומר.

 

דרור גבע - שחקן, מורה, מספר סיפורים (צילום: יוסי דוס-סנטוס)
דרור גבע - שחקן, מורה, מספר סיפורים (צילום: יוסי דוס-סנטוס)

 

אבל לא רק בני הנוער מרוויחים מעבודתו של גבע, לדבריו, הרווח הוא כולו שלו. "אני מוצא שהיציאה הזו מתוך עצמי ושגרת השחקן הבודד היא משהו מאוד טוב שקרה לי", הוא אומר, "אני כבר לא ממתין לצלצול הטלפון שמזמין אותי לאודישן, עשיתי זאת במשך עשרים שנה, הרגשתי בלופ וזה היה מעייף. אני מחוץ לשגרה הזו כיום, אני מלמד יום-יום, עסוק עם התלמידים שלי וחושב ללא הרף מה אלמד אותם בפעם הבאה. וכן, אני מקבל הצעות, עושה אודישנים, משחק ומצטלם, אבל בפאזה אחרת".

 

כך למשל הוא סירב להצעה להשתתף בסרט משום שהיה עסוק בהפקת מופע הסיום של תלמידי בית הספר 'ברנקו וייס'. "הרגיש לי לא נכון לעזוב את התלמידים שלי בשבוע האחרון למופע, להתרכז בדמות שאני צריך לשחק ולא להיות איתם באופן מלא. אמרתי שימצאו שחקן אחר, וכך היה. היה לי חשוב להיות עם התלמידים שלי ולתעל את כל האנרגיה שלי אליהם".

 

עשייה מאתגרת

השנים שבהן הוא עובד עם בני נוער שינו משהו בגבע. "אני כבר לא מודד הצלחה לפי מדד של עוד תפקיד, פחות תפקיד. הילדים זקוקים לי יותר, אין לי מחליף, אין פוס בהוראה, אתה שם ואתה מתחייב", הוא אומר. "יחד עם התלמידים שלי אנחנו בונים מחויבות, נוצר שינוי. אני פחות חולם ופחות מחכה לדבר הבא, כיף לי לעשות את מה שאני עושה, לכתוב, לחיות, אני מוצא בעשייה הזו חיוניות, אתגר".

 

ואולם לדבריו, הדברים לא קרו בין לילה: "כשהגעתי לאילת התגעגעתי לחברים, למשפחה, חשבתי שאגיע לחודש־חודשיים, אבל לאט-לאט משהו חדש ומעניין תפס אותי".

 

כשהוא מלמד, הוא מנסה להידמות למי שבזמנו לימד אותו משחק, המורה למשחק הוותיק והמוערך יורם לוינשטיין. "אני מנסה להתחבר למקום כמו שלו כשאני מדריך. זה מורה שאני בשר מבשרו, עד היום מעניין אותו מה קורה איתי וכיום אני פוגש חיילים צעירים שלימדתי לפני שנתיים ואני חש את אותה איכפתיות שמורי חש אליי עד היום, וזאת תחושה מאוד מיוחדת".

 

התלמידים מתרגשים כשהם פוגשים אותך, שחקן מפורסם שהשתתף בסדרה "הבורר"?

"תמיד בשיעור הראשון התלמידים מוקסמים. הנה איציק סאסא, מישהו מהטלוויזיה. אבל כיום יש מישהו שהוא לא בטלוויזיה? כשהייתי ילד היו דמויות טלוויזיוניות אגדתיות - שייקה אופיר, טוביה צפיר, כיום כל מי שיושב שעה ב'האח הגדול' ועף היה בטלוויזיה. בשיעור הראשון מכבדים את העובדה שאני שחקן, בשיעור השני התלמידים חוזרים לעצמם, ואז אני צריך להרוויח את תשומת הלב שלהם, את הכבוד שלהם, את ההקשבה. אני צריך להשתלט על הסיטואציה, להיות קשוח ולשכלל את הגישה".

 

על מה אתה עובד עם בני הנוער?

"בשנה הקרובה אעבוד עם קידום נוער במטרה ליצור הצגה שתוצג על במות חיצוניות. מין פרזנטציה של מה נער יכול לעבור. אני עובד עם התלמידים שלי גם על סדרה שאני כותב כבר שנים, ומרגש אותי לגלות מה הם יכולים לומר לי על דמות לפי שלוש שורות שהם קוראים. התהליך שלי של כתיבה, של עשייה ושלי אישית כשחקן מקבל עומק אחר לגמרי לאור העשייה שלי עם בני הנוער".

 

תשמעו סיפור

במקביל להוראה, גבע עדיין עוסק במשחק. "לאחרונה שיחקתי בסדרה 'עקרון ההחלפה', סדרת מתח שעלתה בהוט, אני גם שחקן וגם מורה וגם כותב סיפורים קצרים שקרו לי כאן באילת".

 

את תחום סיפור הסיפורים הוא גם מלמד. "אני מאמין שברגע שאדם יודע לספר סיפור, יש לו בסיס של הפעלה", הוא אומר. "כדי לספר סיפור צריך דמיון, צריך לבנות ולתקשר. כל אחד מאיתנו צריך לדעת לספר סיפור, כולנו מחוברים לאמת מסוימת, ומכאן ואילך זה תלוי בנו עד כמה אנחנו מיישמים את האמת שאנחנו מאמינים בה. אני משתדל ללמד לפעול מהאמת, אני מאמין שגם אם אתה מסוגל לשקר לעצמך השקר לא מחזיק מעמד לאורך זמן. זו בין היתר הסיבה שאני אוהב ילדים, הם אמיתיים, זורקים בפנים את מה שיש להם".

 

כך למשל, אחד התלמידים שאל אותו מה מכשיר אותו ללמד אותו. "אמרתי לו שאני מאמין שאני יכול ללמד אותו והוא יכול ללמד אותי. הכל תלוי עד כמה נהיה פתוחים וכמה נקשיב זה לזה. וכן, לספר סיפור זה כל הסיפור".

 

כאן כדי להישאר

בימים אלה הוא מופיע עם המופע שכתב "אל תקראו לי איציק סאסא". "זה מופע שכתבתי, סטנד־אפ אבל יותר מהמקום שלי כמספר סיפורים, זה די הומוריסטי", הוא מסביר.

 

אבל דווקא באילת הוא אינו מופיע, לדבריו, משום שבתי המלון בעיר עובדים עם חברות הפקה גדולות מהמרכז. "חברים שלי מגיעים להופיע ומתפלאים שאני לא מופיע בעיר. אני מאמין שזה ייפתר, כרגע אני עסוק בסדנאות, בשיעורים, במופע ובסדרה".

 

חוץ מללמד, להופיע, לכתוב ולטוס לאודישנים, מה אתה אוהב לעשות?

"כמו כל האילתים - לשבת בחופים השקטים ולבלות עם חברים. אני אוהב את העובדה שאין פקקים באילת, נהנה מזה מאוד. אני אוהב לפגוש אנשים מיוחדים, ובאילת, עיר של נוודים, יש אנשים רבים עם סיפורי חיים מעניינים. אני אוהב להקשיב לאנשים ולסיפורים, יש כאן אנשים מרתקים. אני כותב את הסדרה כבר שש שנים, ורק אלוהים יודע מתי היא תהיה מוכנה. כשבונים בית יש יציקה, יסודות, יש גג וכשעוסקים באמנות כמו ספר, שיר או סדרה אין לו"ז, יש הבלחה של שנייה, יש עבודה של שנים, זה תהליך. אני עובד עם התלמידים שלי ועובד עם עצמי במקביל, מלמד אותם ולומד בעצמי, אני מרגיש שהחיים האלה ממלאים אותי בתוכן, אני מרגיש הרבה יותר מלא, מכניס לחיי הרבה מאוד אנשים, פחות מתעסק בעצמי, המחשבה שאני מלמד מאה נשמות שנחשפות אליי ועוברות איתי תהליך מסוים ממלאה אותי בתחושה שאני עושה את הדבר הנכון. הם לא רואים בי את איציק סאסא מ'הבורר', הם רואים אותי ולומדים איתי ועוברים איתי תהליך. אני מרגיש שאני משפיע, שאני ממלא את חיי וחיי אחרים בתוכן ובמשמעות".

 

נשמע שאתה כאן כדי להישאר.

"אתן לך את מילותיו של יואב יצחק־הלוי מהמתנ"ס - 'כשאתה בא לפה טוב לך. כשאתה הולך מפה רע לך. מה לא הבנת?'. אני כאן וטוב לי".

 

על חייו הפרטיים גבע שומר בקנאות. "אני אוהב לצפות בספורט, ואותי לא מעניין מי אשתו של הכדורסלן הזה או הכדורגלן ההוא. החיים שלי הם שלי, ואני חולק את המקצוע שלי עם אנשים, לא את חיי הפרטיים".

 

"לא מקצועי"

בזמן שכוכבי תכניות ריאליטי משתלטים על המסך, גבע דווקא תפס טיפה מרחק. "זו מגמה שאני לא מתחבר אליה. שחקנים אמורים ללמוד משחק שלוש שנים, לשחק ולהתפתח, לעבור תהליך. בשנים האחרונות ישנו גל של אנשים שנכנסים למקצוע בלי קשר אליו. הטלוויזיה מוצאת כסף ורייטינג בתוכניות ריאליטי, אנשים מוצאים שזה מספיק חשוב לשלוח מסרון מי ישאר ומי לא בתכנית, והטלוויזיה מציגה תכנים שהם הרבה פחות איכותיים".

 

"אני יכול להשוות זאת לרעיון לפנות מבתי החולים את צוותי הרפואה המקצועיים ולשים במקומם צוות שעבר קורס מזורז בעולם השלישי", הוא ממשיך. "כמובן שדבר כזה אינו אפשרי, הרי מדובר בחיי אדם. אולם כאן, אומרים הנה, כולה טלוויזיה, נשים תכנים שהם שטויות, לא מעניין אותנו שזה מקלקל ולא מוסרי וללא שום זיקה למשחק. אני מוצא שזה לא מקצועי ולא תורם".

 

"אסור לשכוח שזו סדרת טלוויזיה"

בסדרת הטלוויזיה "הבורר" דרור גבע גילם את דמותו של איציק סאסא, עבריין שמנסה להתברג למשפחת הפשע המפורסמת והכוחנית, והופך למושא אהבתה של נעמי כפית, בתו של הבורר. כשסאסא נפרד מנעמי במסרון, היא שולחת עבריין שייחסל אותו. אבל מבטלת את החיסול כשהיא מגלה שהיא בהריון ממנו ובמקום להרוג אותו, היא מתחתנת איתו.

 

סאסא, דמות שגבע משחק בכישרון רב, חי עם נעמי כפית בבית הוריה ומנסה לעשות כמיטב יכולתו כדי לשרוד בין אשתו וחמיו. בעונה השנייה הוא נקלע לתאונה שמושיבה אותו בכיסא גלגלים. גבע מגלם את הדמות של הפושע חסר המזל והפחדן בחן גדול, וגרם לצופים להתאהב בדמותו של איציק סאסא ולצחוק עד דמעות למראה התכניות הנידונות לכישלון שהוא מנסה לתכנן בתקווה להימלט ממצבו הבלתי אפשרי ומאשתו נעמי כפית שמפחידה אותו עד מוות.

 

גבע מדבר על הרייטינג של הסדרה "הבורר". "מהעונה הראשונה ברור היה לי כי הבורר תהפוך לסדרה מצליחה מאוד, אבל לא ציפינו להצלחה העצומה לה זכתה הסדרה. ליהוק השחקנים היה טוב, הצילומים נעשו במקצועיות, והסדרה הצליחה מאוד, תפסה אנשים רבים כל אחד מזווית המבט שלו".

 

אבל עושה רושם שלא הכל שם חינוכי?

"אין ספק שזו איננה סדרה מחנכת, הנושא העיקרי שלה הוא עולם הפשע, אולם לא חשבתי שהתכנים יגיעו לכזו רמה של אלימות. הסדרה הפכה את עולם הפשע למשהו סקסי, מעניין, מגניב וקולי, ולאחר שהתחלתי לעבוד עם נערים במסגרת 'קיץ בטוח' באילת, הבנתי מהם שהם רואים בעולם הפשע אופציה מושכת בין היתר בגלל הצפייה בסדרה. הדבר הביא אותי להרגיש שליחות להסביר להם שזה לא כך. הרגשתי צורך לשים את הקלפים על השולחן. אני מכיר בירושלים עבריינים שפעם היו עבריינים גדלים וכיום הם חסרי כל, נרקומנים, חלקם איבדו ילדים ובני משפחה במסעות נקמה. הפשע הוא לא עולם יפה, לא עולם מבריק ולא מוביל לעתיד טוב ובטוח".

 

עם זאת, מציין גבע, "אסור לשכוח ש'הבורר' זו עדיין רק סדרת טלוויזיה. שוחחתי לא אחת עם עבריינים שאמרו לי שהסדרה הצחיקה אותם, ששאלו אותי 'מה זה השטויות האלו?', שדברים לא מתנהלים כך, אבל ההשפעה של 'הבורר' על הציבור הייתה גדולה, זו הייתה סדרה קצבית, כייפית, עשויה היטב בסטנדרטים ישראלים, אבל בפירוש לא 'הסנדק'".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות