כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
דמעות של שמחה

"אם היתה לי עוד כליה, הייתי עושה את זה שוב בלי למצמץ".  ומוטי פטיש וגלית אביצרור צילום: נחום סגל
"אם היתה לי עוד כליה, הייתי עושה את זה שוב בלי למצמץ". ומוטי פטיש וגלית אביצרור צילום: נחום סגל
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

קראה פוסט קצר בפייסבוק והחליטה לתרום כליה

עבור גלית אביצרור, אשת עסקים מנהריה, לא היתה בכלל התלבטות. את ההחלטה היא שמרה בסוד מפני מרבית בני משפחתה וחבריה. במשפחת החולה, מוטי פטיש מנהריה, חשבו תחילה שזו מתיחה. לפני שבוע הושתלה הכליה בגופו של פטיש בהצלחה. השבוע, ביוזמת mynet, נפגשו התורמת והמושתל

מירית קושניר סטרומצה 
פורסם: 15.12.16, 14:28

הכל החל בפוסט בפייסבוק שהעלתה שני פטיש, תושבת נהריה, לפני כשנה, עם תמונת אביה, מוטי, וסיפרה על אי ספיקת הכליות שממנה הוא סובל. גלית אביצרור, אף היא תושבת נהריה, קראה את הפוסט ויצרה קשר עם המשפחה.

 

קראו עוד ב-mynet:

 

"היה נראה לנו הכי נורמלי אם גלית היתה מתחרטת". גלית אביצרור ומוטי פטיש (צילום: נחום סגל )
"היה נראה לנו הכי נורמלי אם גלית היתה מתחרטת". גלית אביצרור ומוטי פטיש (צילום: נחום סגל )

 

בימים אלה מתאוששים גלית ומוטי מניתוח ארוך, שבמהלכו נקצרה כליה מגופה והושתלה בגופו. בין השניים לא היתה היכרות קודמת, ומרבית מכריה של אביצרור, וגם חלק מבני משפחתה, שמעו על תרומת הכליה רק לאחר מעשה.

 

שבוע וחצי לאחר הניתוח, היא מגיעה בהופעה מטופחת וכהרגלה, בעקבים גבוהים. הלבוש האופנתי מכסה את הצלקת לרוחב הבטן, אבל השמחה שלה גלויה: "ככה נראה אושר. המשמעות של הצלת חיים עולה אלף מונים על הבאת חיים. כל חתולת רחוב יכולה להמליט, אבל תרומת איבר היא אפילו מעבר לכך. מבחינתי, זה כמו לראות את נס הבריאה. נכנסתי לחדר הניתוח עם שמחה שאני לא יכולה להסביר, ואני מרגישה אותה עד היום. אם היתה לי עוד כליה, הייתי עושה את זה שוב בלי למצמץ בכלל".

 

מוטי פטיש (58) סבל במשך כשנתיים מאי ספיקת כליות, שהתגלתה במהלך מעקב מחלת הסוכרת שממנה הוא סובל. הוא פרש מעבודתו כנהג משאית ב"רוזן ומינץ", ולאחר שנה של אישפוזים חוזרים נאמר לו שהוא זקוק להשתלת כליה. תחילה טופל בדיאליזה בבית, בחדר סטרילי שהובא אליו ציוד מיוחד, ובהמשך הטיפולים נעשו בבית החולים. ההתדרדרות במצבו הביאה את בתו להעלות את הפוסט בפייסבוק.

 

יפה ומוטי פטיש עם גלית אביצרור  (צילום: נחום סגל )
יפה ומוטי פטיש עם גלית אביצרור (צילום: נחום סגל )

 

אביצרור (39), נשואה ואם לשלושה, היא מבעלי מסעדת רפאלו בקריון ומנהלת אורח חיים פעלתני: "קראתי בפוסט שהם מחפשים תורם עם סוג דם O מינוס,

כמו שלי. ידעתי עד כמה קשה למצוא כמונו, והחלטתי להיבדק. לא חשבתי באותו רגע על ניתוח ואשפוזים. אמרתי לעצמי, שנעבור שלב שלב. חשבתי שקודם אבדק, הרי זו בסך הכל בדיקת דם, והאמת? בכלל לא חשבתי שתהיה התאמה. מה הסיכוי שאתאים לו? רק אחרי בדיקת הדם התקשרתי לשני. הצגתי את עצמי, אמרתי שקראתי את הפוסט ושאני רוצה להיפגש. שני היתה מופתעת והבהירה שהם לא מחפשים תרומת דם. אמרתי שאני יודעת מה הם מחפשים".

 

פטיש: "פתאום שני באה ואמרה שיש מישהי שרוצה לתרום. אמרתי לה, תעזבי, מנסים לעבוד עלינו. הייתי המום. לא ציפיתי שמישהו ייענה. חשבנו שאנחנו רק מפיצים את הבעיה כדי להעלות מודעות".

 

"אפילו כעסתי על הפוסט ההוא", נזכרת היום יפה פטיש, אשתו של מוטי. "חשבתי שזו חוצפה לפנות לאנשים ולהגיד: 'אבא שלי סובל, תנו לו כליה'. נראה לי נורא לבקש דבר כזה, אבל שני אמרה: 'אמא, זה מה שהרגשתי'. החיים של מוטי היו באמת קשים. הוא לא ישן בלילות, ובימים הסתובב כסהרורי, אבל האמנתי שאנחנו צריכים לחכות בתור כמו כולם. יש לנו שלוש בנות, אבל הסבירו לנו שלא כדאי שמי שעדיין מתכוונת ללדת תתרום כליה. אני לא מועמדת מתאימה, כי עברתי מחלה. בין בני המשפחה האחרים היו כאלה שחששו, ואלה שהציעו את עצמם, לא התאימו. ואז הגיעה גלית. ירדתי לפגוש אותה ברחוב הסמוך לבית. מהג'יפ השחור ירדה בחורה צעירה ויפה. כשראיתי אותה, רעדו לי הרגליים. היא אמרה: 'שלום, אנחנו אמורות להיפגש', ועניתי, כן, אבל לא איתך, אני אמורה לפגוש אשה מבוגרת. עלינו ביחד הביתה, ואם להגיד את האמת, לא שמחתי. היא ילדה צעירה, בגיל של הבת שלי".

 

פטיש: "רגע לפני שגלית הגיעה, עדיין לא האמנתי שזה יקרה. היא פשוט נחתה עלינו. כשראיתי אותה, פרצתי בבכי. פתאום כל המתח התפרק. גם היום אני בוכה כשאני נזכר בפגישה ההיא".

 

"איזו אמיצה את"

המפגש הראשון התקיים לפני כשנה, ובעקבותיו קיבלה אביצרור רשימת בדיקות שהיה עליה לעבור. "גלית היתה נחושה יותר ממני", אומר פטיש. "היא כל הזמן אמרה: 'בוא נתקדם', ואני עוד הייתי קצת סקפטי. באחד מכנסי המושתלים הסבירו לנו שאנשים מגלים נכונות ואז הם חוזרים בהם, והיו מקרים שאנשים שינו את דעתם אפילו על שולחן הניתוחים. האמת, היה נראה לנו הכי נורמלי אם גלית היתה מתחרטת. העקביות שלה נראתה לא נורמלית בעינינו. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה, ועוד דרך האינטרנט?".

 

אביצרור העדיפה לשתף כמה שפחות אנשים בהליך: "לא רציתי לשמוע דעות. ידעתי מה אני רוצה, ולא רציתי שיבלבלו לי במוח. היו לנו שני תאריכים קודמים לניתוח, ובכל פעם שקבעו תאריך חדש, נציגי בית החולים שאלו אותי אם ארצה לחשוב שוב. עניתי שאין על מה לחשוב, כבר חשבתי. סיפרתי לבעלי, לשתי השותפות שלי ברפאלו ולשכנה, שעזרה לי עם הילדה. בעלי התנגד לרעיון, אבל לא עצר בעדי. הוא שאל אותי למה אני עושה את זה, ועניתי, כי אני יכולה. כי יש לי את מה שמוטי צריך. מה, להתחיל עכשיו להתפלסף? התשובות הן לא גדולות, הן מאוד פשוטות.

 

"אולי זו נאיביות, אבל הייתי מצפה שאם מסיבה מסוימת אבא שלי היה נזקק להשתלה ואני והאחים שלי לא היינו יכולים לתרום, מישהו היה קם ועושה מעשה. בהמשך סיפרתי גם לגיסתי ולאחי, כי גיסתי היתה אמורה ללדת ורציתי להסביר למה לא אוכל לבוא לבקר אותה. יום לפני הניתוח סיפרתי לבן הגדול שלי, שהוא בן 18. באותו יום סיפרתי גם לאמא שלי. השתרר שקט של דקה, ואז אמא אמרה: 'כל הכבוד. הלוואי שעוד אנשים היו עושים את זה'. אבא שלי ושני הילדים הצעירים ידעו רק יום אחרי.

 

"חששתי מהתגובה של אבא, אבל הוא אמר: 'אני גאה בך, איזו אמיצה את'. הבת שלי הסבירה לילדים בצהרון מה אמא עשתה. אני באה מבית מסורתי, אבל לא זה מה שדיבר אלי. מבחינתי, זו שליחות. מהרגע שהבנתי שיש לי האפשרות לעזור, ננעלתי עליה כמו אמסטף, ולרגע לא חשבתי לחזור בי. לאחר הניתוח ביקשו ממני, ממחלקת הדוברות בבילינסון, לדבר על כך ברדיו. הסכמתי רק בשביל הסיכוי לגרום לעוד אדם אחד שמתלבט בעניין, להבין שהשד לא נורא כל כך, ואז באמת אדע שאני את שלי עשיתי".

 

כלומר, הכאב לא נורא?

"כואב שבוע, אבל לא שום דבר שהוא בלתי נסבל, ואני אחת שפוחדת מבדיקות דם. הניתוח ארך ארבע שעות, ועוד שלוש שעות בהתאוששות. מהרגע שבו הרשו לי לקום מהמיטה, יום לאחר הניתוח, לא חזרתי יותר לשכב. לאחר שלושה ימים שוחררתי הביתה. נעזרתי במשככי כאבים רק בבית החולים. מאז כבר בישלתי לשבת, יצאנו מהבית, ושבוע לאחר הניתוח כבר חזרתי למסעדה לכמה שעות ביום. וזה המסר שחשוב לי להעביר לאנשים – לא לפחד.

 

"יש היום אלפים שמחכים להשתלה וסובלים סבל קשה. האפשרות לעבור שבוע לא נעים שיאפשר לאנשים חיים ואיכות חיים, היא מבחינתי משהו שבכלל לא ניתן למדידה. זה גם לא מעשה גבורה. כל אחד יכול לעשות את זה, רק צריך להאמין במה שעושים. מבחינתי, השלב הקשה ביותר היה לעבור את הוועדה של משרד הבריאות, שתפקידה לוודא שלא מעורב כאן כסף, שאני בריאה בנפשי ושאיש לא לחץ עלי לקבל את ההחלטה. הם שאלו שאלות מביכות עד כדי כך, שכמעט קמתי והלכתי. הכי הטרידה אותי האפשרות שנעבור את כל זה והכליה לא תיקלט, אבל כבר בחדר הניתוח ראו שהכליה מתפקדת".

 

"טוב חוזר בטוב"

גם היא מודה שהסיפור הזוי: "אמא שלי, בעלי ואחותי ליוו אותי לחדר הניתוח. כולם בכו, ורק לי היה חיוך מטומטם על הפנים. חברה שלי, בהומור ציני, אמרה: 'שבי, תבכי שכואב לך, מה את כל כך שמחה? חתכו אותך'. אבל אני שמחה ברמות שקשה לי להעביר לאחרים. גם אומרים לי, שהיה קל יותר להבין אם הייתי תורמת לבן משפחה. ואני שואלת, מה ההבדל בין תרומה לבן משפחה לבין תרומה למישהו שאני לא מכירה? ממילא אם מישהו מבני משפחתי יזדקק, חלילה, לתרומת איבר, יקדמו אותנו לראש התור בזכות התרומה שלי.

 

"אני מאמינה שטוב חוזר בטוב ושליחי מצווה אינם ניזוקים, ולכן היתה לי אמונה שלמה שלא אנזק מהניתוח הזה. נכון, זה דבר גדול, אבל ברגע שאנשים ייחשפו יותר לסיפורים כאלה, ולא רק אצל דתיים, הראייה החברתית תשתנה. אנשים יפסיקו לחשוש כל כך. הם יבינו שהם יכולים לשנות עולם עבור מישהו, ואז אולי התורים להשתלות יתקצרו".

 

פטיש: "גם אני נכנסתי לחדר הניתוח בתחושה שהכל יהיה בסדר. עם גישה כמו של גלית, יש מצב שהאיבר לא ייקלט?".

 

גלית, עד כמה תרומת הכליה מסכנת אותך בעתיד?

"חיים עם כליה אחת בדיוק כמו עם שתיים, ואולי בכלל יש לנו שתיים כדי שנוכל לתרום אחת. יש לי שתי הגבלות קלות: להקפיד על שתיית מים מרובה, ולא לבלוע כדורים ממשפחת אדוויל ונורופן, כי הכליה מתאמצת לפרק אותם. זה כל הסיפור. בהחלטה שקיבלתי לא נהגתי בחוסר אחריות כלפי ילדי ובני משפחתי. בדקתי את הדברים, הלכתי לשמוע הרצאה בבילינסון, קראתי חומר על הנושא, תיחקרתי מישהו שעבר את זה והבנתי שרמת הסיכון לא גדולה יותר מאשר ביקור אצל רופא שיניים. ובכל זאת, היום הלכתי לבית הכנסת לברך ברכת הגומל. רציתי להודות על כך שהכל עבר בטוב. אני חיה חיים חילוניים, אבל אני אדם מאמין. אין מקריות בחיים".

 

בשבת האחרונה חגגו למוטי יום הולדת 58 בחיק בני המשפחה. גם אביצרור הגיעה עם בעלה והילדים, ועם עוגה גדולה וכרטיס ברכה שעליו כתבה: "שתחווה ניסים גלויים ונסתרים בכל יום, ותודה שזיכית אותי במצווה חשובה. שנינו קיבלנו מתנה, אתה כליה ואני אושר ושמחה".

פטיש: "בזכות גלית נולדתי מחדש. היא באה ממשפחת אגא שידועה בנתינה שלה, והיא לקחה את זה קצת יותר רחוק מכולם. אני לא יודע איך להודות לה. אין בכלל מלה כזאת".

 

אביצרור: "העניין הוא שאני לא רוצה שיודו לי. זה מביך אותי. גם לא עשיתי את הדבר לשם חשיפה. הסכמתי לחשיפה כדי להגביר את המודעות. מבחינתי, קיבלתי לא פחות ממה שנתתי. קיבלתי משהו שנותן משמעות לאוויר שאני נושמת וילווה אותי המון שנים. אני לא סתם פה. מעבר לכך שילדתי ילדים ואני מנהלת מסעדה ומשפחה, עשיתי משהו משמעותי עם החיים שלי. זכות גדולה שהם נתנו לי להשתתף בדבר הגדול הזה. מבחינתי, יש לי עוד משפחה עכשיו. התחברתי לאנשים מדהימים, צנועים, פשוטים. מעבר לכל, נוצר כאן קשר רגשי. אני ממש מאושרת".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 17 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות