כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
תפסה פיקוד

אני חושבת שנשים הן מנהלות מצוינות, יותר טובות מגברים". עופרה שטיין צילום: נחום סגל
אני חושבת שנשים הן מנהלות מצוינות, יותר טובות מגברים". עופרה שטיין צילום: נחום סגל
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

מנהלת קציני ים: "רציתי לנפץ את תקרת הזכוכית"

עם עבר מרשים במערכת החינוך, כולל ניהול בית הספר ברמת הגולן שבו נרצחה תאיר ראדה ז"ל, גברה עופרה שטיין על 16 מועמדים גברים, חלקם בעלי עבר צבאי, בהתמודדות על ניהול בית הספר לקציני ים בעכו. "היתה פה לפני שורה רצינית של אנשי ים, ולי, חוץ מלדעת לשחות, אין רקע של ים"

מירית קושניר סטרומצה, יפה ברנס 
פורסם: 06.12.16, 08:31

76 שנים לאחר שהוקם בית הספר לקציני ים בעכו, התמנתה השנה, לראשונה, אשה לתפקיד המנהלת. עופרה שטיין התגוררה שנים רבות ברמת הגולן ועשתה במערכת החינוך תפקידי ניהול רבים ומגוונים, אבל חינוך צבאי אינו חלק מהכשרתה.

 

קראו עוד ב-mynet:

 

עופרה שטיין, מנהלת קציני ים עכו (צילום: נחום סגל)
עופרה שטיין, מנהלת קציני ים עכו (צילום: נחום סגל)

 

בין שורת המנהלים שכיהנו בבית הספר לקציני ים לפניה היו האלוף שמואל טנקוס, שהיה מפקד חיל הים בשנות ה-50, אנריקו לוי, שניהל את נמלי אילת ואשדוד, רב חובל דוד מימון, סא"ל זאב אלמוג ז"ל, שנרצח עם בני משפחתו ב-2003 בפיגוע במסעדת מקסים, וסא"ל אלי רגב, שקיבל צל"ש במלחמת ששת הימים ופרש מהניהול בקיץ האחרון.

 

שטיין מצטנעת מול שורת תצלומיהם התלויה בחדר המנהל, ואומרת: "ישבה פה לפני, על הכיסא, שורה רצינית של אנשי ים, ולי, חוץ מלדעת לשחות, אין

רקע של ים. יש לי הרבה מה ללמוד. אמרתי לקדטים של מחלקה א' (כיתות ט') שהם ואני מתחילים את השנה ביחד. אני לא יכולה להיכנס לנעליים של קודמי, כי יש להם כישורים שלי אין, אבל אני חושבת שנשים הן מנהלות מצוינות, יותר טובות מגברים. לנו יש אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר בבסיס שלנו. יש משפט שאני מאמינה בו כל השנים: 'לא' הוא ההתחלה של 'כן'. המשמעות היא שאני צריכה לעבוד יותר קשה. אם אומרים לי 'לא', אני אומרת לעצמי שעכשיו עלי לחפש דרכים להגיע ל'כן' שלי. לפעמים לוקח לי יותר זמן, אבל אני תמיד מוצאת דרכים להגיע".

 

היא נמצאת בתפקיד ארבעה חודשים בלבד, עדיין לומדת את המקום ואת אנשיו, אבל כבר סימנה לעצמה כמה יעדים. למשל, לפתוח את המקום לפעילויות לבני כל הגילאים, ולהפוך את בית הספר לפינת חמד פורחת: "תראו לנגד עיניכם את כפר הנופש הכי יפה וחלומי שהייתם בו בטיול בעולם. יש כאן 53 דונם שיכולים להיות הרבה יותר ירוקים ומטופחים ממה שהם עכשיו. אלה דברים שאשה רואה יותר מגבר. ולמה שבני נוער לא יבואו לכאן לחוג קיאקים, ובוגרים יבואו לחוג סאפ? יש המון אפשרויות. כל חיי נפתחו בפני דלתות, ותפקיד אחד הוביל לשני, למעט התפקיד בקציני ים, שאותו מאוד רציתי".

 

למה דווקא את התפקיד הזה? "מבחינת ההתנסות האישית, זה קסם לי כי מעולם לא ניהלתי כפר נוער ופנימייה. רציתי לנפץ את תקרת הזכוכית. הייתי האשה היחידה בין 16 המועמדים לתפקיד. התלבטתי בין קציני ים לבין הקמת בית ספר לתיירות לנוער נושר בחיפה עם רשת 'עתיד', והחלטתי ללכת אל המקום שממנו תתקבל התשובה הראשונה. התשובה הראשונה הגיעה מעכו. אגב, אחרי שלושה שבועות הגיעה תשובה חיובית גם מחיפה".

 

"אני אוהבת אתגרים"

היא בת מושב גיבתון שליד רחובות, אבל מרבית ילדותה עברה באילת, כשאביה ריכז שם את המגמה הימית ולקח אותה איתו להפלגות ארוכות לצרפת, יוון ואיטליה. עם נישואיה עברה למושב קדמת צבי ברמת הגולן, שם קנתה ביחד עם בעלה את משק מספר 17. הם היו ממקימי המושב, נטעו אגסים ואפרסקים על 80 דונם, והקימו משפחה עם ארבעה ילדים. שטיין היתה מורה, שימשה רכזת בתחומים שונים, ניהלה שלושה בתי ספר והיתה מפקחת כוללת באזור הצפון. היא בעלת תואר ראשון ושני בהיסטוריה, ובנוסף, תואר שני במינהל ציבורי ודוקטורט במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. אל תיכון נופי גולן הגיעה כמנהלת זמן קצר לאחר רצח תאיר ראדה, במטרה לשקמו.

 

"אני לא יכולה להיכנס לנעליים של קודמי". עופרה שטיין (צילום: נחום סגל )
"אני לא יכולה להיכנס לנעליים של קודמי". עופרה שטיין (צילום: נחום סגל )

 

"אני מכירה היטב את המשפחה", היא אומרת. "תאיר למדה אצלי בכיתת הגן ובכיתה א' כשניהלתי את בית הספר היסודי גמלא, ואני מכירה את ההורים, שמוליק ואילנה, ואת אחיה הגדולים, רועי ואוהד. שמוליק, שהיה איש צבא, היה פעיל בוועד ההורים ועזר לי בכל דבר שלו נזקקתי. פתאום שמעתי שהילדה נרצחה. זה היה בלתי נתפש. באותם ימים עבדתי כמפקחת, ואז הגיעו אלי הביתה ראש המועצה האזורית, אלי מלכה, וראש המועצה המקומית, סמי בר לב, והציעו לי לנהל את תיכון נופי גולן. בבית הספר היה כאוס בכל חזית אפשרית, והתחייב שינוי.

 

בית הספר היה בחוב של יותר מ-3 מיליון שקל, ואיבד את אמון הקהילה. במהלך שלוש שנים עזבו 300 תלמידים לטובת בתי ספר אחרים בסביבה. אחוזי ההצלחה בבגרות עמדו על 49, ובעיקר, לא היו גבולות. לא גבולות פיזיים ולא גבולות מנטליים. הכל היה מותר. לא היתה גדר סביב בית הספר, והיתה טיילת קבועה מבית הספר אל בית המאפה שבקניון הקרוב. השיעורים היו בגדר המלצה בלבד, היתה אלימות קשה, והיו סמים. היתה אווירה איומה על רקע הרצח, והמצב נראה בלתי אפשרי, כאילו צריך לסגור את המוסד ולבנות אותו מחדש.

 

"כולם אמרו לי שזו התאבדות ושאין סיכוי להצליח ובנוסף, חדר המורים לא רצה אותי, כי באתי לעשות שינוי. זו היתה נקודת פתיחה קשה, אבל אני פרויקטורית. אני אוהבת אתגרים, והרגשתי מחויבות גדולה לקהילה שבה חייתי. כשעזבתי, לאחר שש שנים, השארתי בקופה 600 אלף שקל. הזכאות לבגרות עמדה על 91 אחוז, ואמון הקהילה חזר. ילדים שעזבו כבר לא חזרו, אבל אחיהם חזרו. מבחינתי, זה היה מפעל חיים".

 

להנציח את תאיר

 

הקשר עם משפחת ראדה נשמר?

 "בוודאי. כשהגעתי לבית הספר, חמישה חודשים לאחר הרצח, פגשתי זוג הורים כועסים וחבולים בצורה בלתי רגילה. הם הטיחו האשמות קשות בצוות ובמי שיכולים היו, בכל אמצעי התקשורת האפשריים. אי אפשר היה לכעוס עליהם, אבל הדבר גרם לאנשים להתרחק מהם. הרגשתי שהטיפול בהם הוא המשימה שלי. היתה בי חמלה עצומה כלפיהם, כי החרדה הגדולה ביותר שלנו, כהורים, התממשה אצלם.

 

"הדבר קרה בבית הספר, ועכשיו אני ייצגתי את בית הספר הזה. בנוסף, הכרתי אותם מהעבר ואהבתי אותם. הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו משמעותי. התייצבתי בביתם בכל יום ראשון, בין 19:30 ל-21:00, במטרה לבנות ביחד הנצחה. בביקורים הראשונים הם אמרו לי דברים איומים, האשימו ילדים והוציאו עלי את כל הכעס, אולי כי הייתי היחידה שתיקשרה איתם, אבל אחרי תקופה כבר ידעתי שהם מחכים לי.

 

"בסופו של דבר, החלטנו לקיים יום עיון לזכר תאיר. הבעיה היתה שמורי בית הספר, שבחלקם הגדול היו תושבי קצרין, הרגישו פגועים ממשפחת ראדה והתנגדו באופן נחרץ לכל קשר או פעילות איתם. איך מפקד יכול להוביל בלי חיילים? הלכתי לבד, פניתי לבתי ספר אחרים. הזמנתי את הרב לאו לתת הרצאה על כבוד האדם. לכנס הראשון לא הגיעו מורים ולא נציגי המועצה, וכמנהלת חדשה גם חששתי מהדברים שאילנה תגיד על הבמה. אבל צלחנו את זה, ומאז קיימנו בכל שנה יום עיון וסדנאות, וגם אחיה השתתפו. עד היום אני בקשר איתם. נוסעת לאזכרה בכל דצמבר, ושומרת את מכתבי התודה היפים שהם כתבו לי".

 

לפני שנתיים קיבלה לידיה את תפקיד הפיקוח באזור עמק יזרעאל, ועברה עם בעלה להתגורר בטבעון. משם היא מגיעה לעכו מדי יום. הבית בקדמת צבי הושכר, ואת המשק מנהל עבורם חבר: "מצאתי בקציני ים הרבה אנשים שעובדים במקום לאורך שנים, ואני נהנית לחבור לערכים של יציבות, מסורת והתמדה, בוודאי בעידן המשתנה של היום. כמה עוצמה יש בידיעה שבמשך 76 שנים, חניכים צועדים למגרש המסדרים בכל בוקר, עומדים כשפניהם אל הים, מרימים את דגל ישראל ודגל בית הספר ומצדיעים. בכלל, התפאורה הטבעית של הים והחומות עושה מסאז' לנשמה, ואני נמצאת במקום של התלהבות אדירה.

 

"כשהגעתי, קיבלתי תיק על כל תלמיד וראיתי סיפורים כאלה ואחרים, ועכשיו אני רואה שברגע שמלבישים אותם במדים, הרקע נמחק וכל אדם עומד בזכות עצמו ומקבל הזדמנות נקייה להצליח. מעבר ללימודים ולבגרויות, קיים כאן מערך טיפולי שכמותו לא ראיתי בשום מקום בעולם. 17 חוגים שאפשר לבחור מתוכם, כל נבחרת ספורט אפשרית, מערך תזונה מבוקר, בלי ג'אנק פוד. יש כאן 424 תלמידים, כולל מכללה להנדסאים ולמכונות ימיות ואלקטרוניקה. 30 אחוז מהתלמידים הם בנות, שעושות בדיוק אותן מטלות כמו הבנים. המבנים אמנם ישנים, אבל הרוח נפלאה. מובן שיש גם אתגרים, ואחפש דרכים יצירתיות להתמודד איתם".

 

מעוז צבאי ספרטני

בבית הספר לא מתרגשים מהעובדה שעל כיסא המנהל יושבת לראשונה אשה. "היא עדיין לא מבינה את המשמעות של כיווני ההפלגה ותנאי הים", אמרו לנו, "אבל היא שואלת את השאלות הנכונות ומקבלת תשובות. היא תהיה בסדר".

 

בעבר הרחוק נחשב בית הספר מעוז צבאי ספרטני, אולי אפילו שוביניסטי. השינוי חל בהדרגה, בין היתר כשבסוף שנות ה-80 החלו ללמוד כאן בנות. בשנים האחרונות, תחת ניהולו של אלי רגב, ניכרה במקום השקעה בטיפול בפרט, כשנכנסו עובדות סוציאליות, מדריכות ואמהות בית. שטיין מתכוונת להמשיך בכיוון זה, ואומרת כי האתגר הגדול ביותר יהיה למצוא את האיזון בין ישן לחדש: "המקום משמר דפוסים ישנים מדהימים, אבל צריך לדאוג לכך שמי שלומד כאן היום יחשוב גם ב-2030 שמה שלמד כאן עדיין רלוונטי, מלבד החינוך הערכי. לבית הספר יש שם יוצא מן הכלל ועבר מפואר, וצריך לוודא שגם עתידו יהיה מפואר. אשאף לכך שכל בוגר שלנו יקבל תעודה מטעם התמ"ת, וכבר בשנה הבאה ייפתחו קורסים חדשים, כמו פיתוח אפליקציות, או מפעילי מתקן גז טבעי.

 

"אתגר נוסף הוא להביא את הקדמה האסתטית למקום כולו, כולל חדרי הקדטים. צריך לגייס משאבים ולסדר את החדרים כך שייראו כמו בבית. אני רוצה להפוך את המקום לאבן שואבת עבור כל מי שהים קרוב לליבו, ולקיים כאן קייטנות, קורסים וחוגים. כל מה שאני עושה אעשה בזהירות, כדי לא לפגוע בבסיס המקום. יש טקסים מדהימים, כמו טקס ההשבעה בתחילת כל שנה, שבו עולים אל החומות ונשבעים בתוך המים, ומסורות נפלאות נוספות, אבל אפשר להרחיב את גילאי האנשים שיכולים ליהנות מהדבר הנפלא הזה. לפתח ענף של תקשורת עם הקהילה".

 

כבר יצא לך להפליג?

"רק הפלגה קצרה, במסגרת משט חתירה לחיפה. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את חיפה מכיוון הים".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות