כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
הכותל המזרחי

סגיב כהן יחד עם דקלון ועוזרי צילום: יח"צ מתוך לינקטון
סגיב כהן יחד עם דקלון ועוזרי צילום: יח"צ מתוך לינקטון
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

 

הגיע הזמן לתת לאהובה עוזרי ובני דורה את ההכרה על תרומתם

מי שחושב שהתרומה של אהובה עוזרי לתרבות הישראלית מתבטאת ב'מזרחיות' שלה לא מבין במוזיקה ובעיקר מטפח נרטיב של עליונות. הגיע הזמן להוריד תיוגים ומחיצות, ולתת לדור שלה, בעודו בחיים, את ההכרה על תרומתם לישראל כולה

שחר אמאנו 
פורסם: 04.12.16, 09:07

אהובה עוזרי ורבים מבני הדור שלה, הם עמודי תווך בתרבות הישראלית. ההכרה בהם, או הסימון שלהם כמזרחיים, הוא אחד החולאיים שצריכים לעקור בחברה מתוקנת. אותו קיטלוג, שנוצר במשך שנים, נועד לסמן לכאורה מה טוב ומה לא טוב, עוד בשנים שניסו ליצור כאן כור היתוך ישראלי חדש. כעת, בימים שאין פה הבדל בין מזרח ומערב, יש צורך להוציא את ההגדרות החוצה ולהבין שאת הפסיפס הישראלי מרכיבים מספר גוונים, ואין צורך עוד בסימון מוקדם.

 

  • לעוד טורים של הכותל המזרחי כנסו

 

אהובה עוזרי, דקלון, אביהו מדינה, רמי דנוך, זהר ארגוב ואחרים, היו אנשים שביקשו ליצור מוזיקה ותרבות ונדחקו לשוליים על ידי הממסד. וכמו מוזיקאים טובים, אם המחיר ליצירה שלהם כלל תיוג כמזרחיים - רק בגלל מוצאם - הם לקחו את זה בשתי ידיים וכבשו את העם דרך התחנה המרכזית, חתונות, שמחות מקומיות וגם שירה בציבור. הם הצליחו לחדור גם לרדיו, אך שם ניתנו להם גטאות של שעה ביום או בלילה כדי להשתיק, כדי לא להוות איום על אריק איינשטין או חווה אלברשטיין, שאותם משום מה אף אחד לא מקטלג לפי מוצא.

 

אהובה עוזרי (צילום: אביגיל עוזי)
אהובה עוזרי (צילום: אביגיל עוזי)

 

השנים עברו. מפת התקשורת התרחבה ויותר ציבורים קיבלו ביטוי מוזיקלי, אך המזרחיים נשארו מקוטלגים. ארגוב מזמן הוא מלך ישראל אבל יש מי שמתייג

אותו כמזרחי, כשלא ברור על סמך מה. אהובה עוזרי עסוקה בשנים האחרונות בקידום זמרות שאין בינן לבין מוזיקה מזרחית דבר, אבל ממשיכים לשים אותה במשבצת של המזרח כי ככה נוח, כאילו השיר 'היכן החייל שלי' לא קרע לבבות של אמהות, ללא הבדל מוצא. אם מישהו חושב שעוזרי היא מוזיקה מזרחית, הוא כנראה לא מבין במוזיקה, ובעיקר עדיין שבוי באיזו עליונות והתנשאות שמזמן אמורות היו לחלוף מהעולם, אבל כל עוד הן משרתות מישהו הן יטופחו.

 

בימים אלה, כשעוזרי נאבקת על חייה, היא חייבת לקבל את ההכרה המגיעה לה בעודה בחיים. כתבתי בעבר שמגיע לה פרס ישראל, אבל יותר חשוב שהיא ובני דורה יקבלו הכרה על התרומה המוזיקלית שלהם לתרבות הישראלית כולה, ללא הבדלי צבע, ללא תיוגים, כי הטריק הזה לא יכול להמשיך לעבוד לצד אחד בלבד. אחרת, נתפרק כולנו.

 

החמישייה

  • דיקלה הגיע לכיתת אמן באשדוד והייתה מביכה במיוחד, כולל תהיות באמצע הראיון מה היו השאלות והפסקת שיר באמצע אחרי ששכחה את המילים. פדיחה.

 

  • אריק ברמן שחוזר עם 'התמונה הגדולה', בוגר יותר, עמוק יותר, ועם קצב משגע שרק ממחיש כמה הוא היה חסר בנוף המוזיקה שלנו.

 

  • תנו אוזן ליואב חסיס עם סינגל טוב, 'דברי', רוק רך על יחסים שבינו לבינה, ועל הניסיון לפצח את שתיקתה של הבחורה.

 

  • אור אדרי יכול להשתעשע עם 'הכל כלול' בסדרה תאג"ד (שם הוא מגלם את בן לולו), אבל להוציא אותו כסינגל רשמי? באמת נסחפתם.

 

  • שימו לב ליובל לחמיש הצעיר שעושה צעדים ראשונים בעולם המוזיקה עם השיר 'להתחיל מחדש' שכתב והלחין בעצמו. שווה לעקוב.

 

סינגלים

 דקלון וסגיב כהן - בנתיב מעורפל. אלן ברייר שר את זה אי שם באירוויזיון 1963 ('היא הייתה כה יפה') וכולם זוכרים את זה מנשיקה במצ"ח, אבל החידוש לחידוש של דקלון מלפני שני עשורים עושה חסד עם השיר המופלא הזה. ביצוע נקי, רומנטי, הרמוני ממש. יופי.

 

 

אייל גולן - בלי להתכוון. שמעתי את השיר הזה כמה פעמים, ואין ספק שהוא אחד המשעממים שהוציא גולן בשנים האחרונות. שמאלץ ים תיכוני, חזרה על שם השיר כדי ליצור איזה סיפור, אבל בסופו של דבר ערימת הקלישאות שמנסות לגעת איפשהו, פשוט הורגת את השיר ואין לזה קשר לאיכות הקולית של גולן.

 

 

ליאור נרקיס, עומרי 69 ולוי&סוויס - אחת כמוך. נרקיס הבין מזמן לאן נושבת הרוח ומנפק להיטי מועדונים עם קצב מצוין, ולעזאזל הטקסט. ערבול של כל מה שאתם שומעים בתקופה האחרונה, כולל התכתבות עם 'מהפכה של שמחה', ומה שיוצא זה עיבוד ברמה גבוהה שלא נותן לשבת.

 

 

אביגיל רוז - תני לרוח. רוז שרה ספק לעצמה ספק למישהי אחרת, ומציעה להתגבר על הפרידה כי 'אין כאב שבא ולא הולך', ובכלל הבחור היה בן זונה. הנעיצה והנועם שבהם שרה רוז את הטקסט, נותנים לו עוצמה אחרת לגמרי ויוצרים יופי של שיר, יפה כמו כמעט כל דבר שרוז נוגעת בו.

 

 

אורן חן וסטלוס - התינשאי לי. חשבתי שאחרי כל כל הרבה שנים בתחום, יבינו גם השניים האלה ששיר יכול להצליח לרגש בלי מאמץ, אבל טעיתי. אי אפשר לנסות לרגש בכוח, לדחוף לאנשים משפטים בנאליים כדי להוריד איזו דמעה ולצפות שזה יצליח. כי זה פשוט לא עובד.

 

 

יוסי שטרית - חצי רוסייה חצי מרוקאית. שיר שמכיל בתוכו את כל הסטיגמות האפשריות על המרוקאית העצבנית והחצי השני שלה, הרוסי, שיודע לאהוב ויש לה אגו בבית. אז מה אומרים על שיר כזה? לא אומרים. גם לא שומעים.

  

 

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות