כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
לא לאלימות

הסרטון מכיל תמונות קשות צילום: באדיבות סטודיו גלאנס
הסרטון מכיל תמונות קשות צילום: באדיבות סטודיו גלאנס
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

סבלה מאלימות: "נשבעתי שלילדה שלי זה לעולם לא יקרה, שאני אגן עליה תמיד"

כך מספרת טלי אלון, אחת משלושת היוצרים האילתים של הסרטון המצמרר "מחזירים את התקווה", שהופק לרגל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. היא ושני שותפיה לעשייה, סופיה גורדייב וליאוניד ריבקובסקי, מבקשים לעורר את המודעות לנושא, ומבטיחים שזוהי רק ההתחלה

טוני ליס 
פורסם: 28.11.16, 08:07

לאלימות כלפי נשים פנים רבות, נשים נרצחות על רקע 'כבוד המשפחה' או רצונן לעזוב את בני זוגן, נאנסות, מותקפות פיזית, מינית, רגשית מילולית וכלכלית. הנשים האלה משתייכות לכל שכבות החברה, נשים שגברים פוגעים בהן על בסיס יום יומי, נשים שחיות בצלו של פחד שקט, פחד שאינו מרפה.

 

עוד בנגב:

 

לרגל יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים, סופיה גורדייב (32), פעילה חברתית וסטודנטית לתואר שני, טלי אלון (42), מנהלת אגף התנדבות בחבל אילות וסטודנטית לניהול, וליאוניד ריבקובסקי (30) מנהל קריאייטיב של חברת 'גלאנס' האילתית, הפיקו סרטון מצמרר המתאר את האלימות ואת הפחד שנשים רבות חוות מדי יום. "השנה רצינו לעורר את המודעות ליום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים", מסבירה גורדייב מה הביא אותה ואת חבריה להפיק את הסרטון.

 

לצפייה בסרטון הקליקו כאן.

 

למה בחרתם במוטיב התקווה למאבק כה קשה?

"עם כל זאת שהסרטון מראה מראות קשים של נשים שחוות אלימות, ונעשה מרביתו בצבעים חזקים של שחור, אדום ולבן, הרי שלקראת הסוף אנו עוברים לצבעים בהירים יותר, מבקשים להדגיש כי מהמציאות הזו של אלימות ודיכוי יש תקווה לצאת למקום טוב יותר", אומר ריבקובסקי. "התאריך שמציין את יום המאבק הנו יום בשנה, אולם המאבק צריך להיות יום יומי, אנו רוצים לקוות לעתיד טוב יותר, בהיר יותר, לעתיד ללא אלימות. התקווה חוזרת היא התקווה שלנו, של כולנו, לשנות את המצב".

 

המטרה שלהם, מציין ריבקובסקי, היא שכמה שיותר אנשים ייחשפו לסרטון. "אנחנו מקווים לא רק להציף אלא גם להעמיק ולהכין עוד סרטונים, אולי גם בערבית ובצרפתית, לפנות גם אל גברים ולהעביר להם את גודל האימה שחוות נשים כתוצאה מאלימות גברית", הוא אומר.

 

נלחמות בתופעה

מאז שהיא זוכרת את עצמה גורדייב ידעה שנשים סובלות מאלימות. "השינוי בהתנהגות כלפיי מצד בנים החלה כשהייתי בת שש, הבחנתי

באלימות שבנים מפנים כלפי בנות ונלחמתי בזה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנעמדתי מול הפחד, כשבנים תקפו אותי פעמים רבות בשירותים רק משום שאני בת. הם באו לפגוע בי ואני ידעתי שאחטוף, אבל נעמדתי והגנתי על עצמי, ידעתי שאקבל מכות, אבל החלטתי להילחם. עשיתי זאת במחשבה שאני צריכה להגן על עצמי, ואכן לאחר שהגנתי על עצמי וחטפתי מכות ההתעללות פסקה", היא מספרת. "פיתחתי הכרה פמיניסטית ואני נלחמת למען נשים עקב ההכרה הזו. מגיל שש אני נלחמתי נגד בנים שביקשו לפגוע בי".

 

שוקלים להכין סרטונים בשפות נוספות (צילום: יוסי דוס-סנטוס)
שוקלים להכין סרטונים בשפות נוספות (צילום: יוסי דוס-סנטוס)

 

הבחירה של גורדייב להגן על עצמה ממשיכה עד היום. "במהלך כל חיי כבוגרת אני כמו נשים אחרות רבות נתקלת באפליה מגדרית. הדרך שלי להתמודד עם התופעה היא להילחם בה, להציף אותה, לא להסכים לה. זו החלטה אישית ופרטית, אני מגיעה מבית שבו אמי לא הייתה פמיניסטית אלא קיבלה את העול הגברי. אני לעומתה בחרתי אחרת, ומעולם לא הבטתי אחורה".

 

אלון, שגדלה בקיבוץ, משתפת בחוויה שלה. "בקיבוץ האפליה הייתה פחות מורגשת, אולם תמיד הייתה", היא מספרת. "החברה מעבירה לנו מסר ברור שאנחנו פסיביות, כאלה שאמורות להכיל, להבין, לספוג, אבל אני מגיל מאוד צעיר חיה עם ההכרה שאני כאישה זכאית לחיות ללא פחד, ולעבוד ולהשתכר שווה לכל גבר. סירבתי לקבל את התפקיד הסביל, אני כותבת, מפרסמת, עובדת, לומדת, יכולה להיות כל מה שאני רוצה להיות. אישה יכולה להיות שווה לגבר, להרוויח כמוהו, לנהל את עצמה ולא לספוג שום יחס רע. אלימות היא לא רק אלימות פיזית אלא גם אלימות כלכלית ורגשית", מזכירה אלון.

 

לעורר מודעות

את הסרטון, שמעורר לא מעט רעש, צילמו והפיקו השלושה כמעט בתקציב אפסי. "עשינו את הסרטון בעיקר מהנשמה", אומרת אלון. "אנחנו בין היתר מופיעות מול המצלמה בסצנות קשות, ישבתי בסיטואציה ותפסו לי בצוואר, למרות שזה לא היה אמיתי, זה לא היה קל. סופיה הרגיעה אותי ואת השחקן והוא חזר ואמר כמה שהוא מצטער שהוא נאלץ לתפוס לי בצוואר, וביקש סליחה ללא הרף".

 

איך נולד הרעיון לצלם את הסרטון?

גורדייב: "רעיון הסרטון נולד לפני כשנה וחצי. סיפרתי לטלי על יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים שחל ב־25 בנובמבר. המטרות של היום הזה הן לעורר מודעות לנושא, להגביר חקיקה, לאכוף חוקים וענישה הולמת, ולעודד נשים לפנות לעזרה. חשבנו ביחד כיצד אנחנו יכולות לעורר את המודעות לאלימות היומיומית כלפי נשים. שיתפנו את לאוניד והחלטנו ליצור סרטון. לאוניד הוא איש שיווק ותוכן, והוא התנדב להרים איתנו את הפרויקט. טלי ואני כתבנו את התסריט, ליאוניד הפיק, צילם וערך. התנדבו עוד אנשים לעזור. עשינו את הסרטון בחסות קמפוס אילת ואוניברסיטת בן גוריון, פנינו להנהלה והם נתנו לנו מקום".

 

מה אתם מבקשים להשיג באמצעות הסרטון?

גורדייב: "לפנות אל נשים ולהעלות את המודעות לאלימות, לחזק את היכולות של הנשים ולהעביר את המסר שהן יכולות לפנות ולהתלונן על אלימות. הנתונים על אלימות נגד נשים מזעזעים, בכל יום יש דיווחים על אלימות נגד נשים, זהו מאבק מגדרי שנמשך מתחילת האנושות".

 

אלון: "אלימות נגד נשים נמצאת בכל שכבות החברה. פמיניזם הוא התשובה הכי יעילה לתופעה הזו. ההבנה שנשים, למעלה ממחצית המין האנושי, הן שוות וראויות ליחס הוגן מהמין השני".

 

גורדייב: "אלימות נגד נשים ניתן למצוא בכל מקום. תרבות האונס באה לידי ביטוי באופנים רבים, לא רק בתקיפה פיזית או מילולית. גם בכותרות העיתונים היא מתבטאת - כותרת המספרת על 'גבר בן 40 שקיים יחסים מיניים עם ילדה בת 13' למשל היא כותרת שמגיעה מתרבות תומכת אונס. אין שום יחסים מיניים בין גבר בן 40 לילדה בת 13, זהו אונס הן חוקית והן תרבותית, ויש לתת לו את ההגדרה ההולמת".

 

פחד שקט

צילומי הסרטון הציפו אצל היוצרים, ובעיקר אצל היוצרות, זיכרונות כואבים מהעבר. "גברים מרשים לעצמם להרים ידיים על נשים, וכמובן שהישיבה בסיטואציה שבה שחקנים כביכול מכים אותנו הציפה זיכרונות מהעבר", אומרת גורדייב. "האווירה היא שמותר להפנות אלימות כלפי נשים, גם אם היא רק מילולית. זוהי תופעה חברתית מחרידה ופחות מכל מודעים לה גברים".

 

גורדייב מספרת שגדלה במשפחה אלימה וקשת יום. "חוויתי אלימות עד שעזבתי את הבית כשהייתי בת 16 ומאז אינני מרשה שום אלימות", היא אומרת בנחרצות.

 

מתוך הסרטון: הצילומים העלו תחושות לא פשוטות (צילום: באדיבות סטודיו גלאנס)
מתוך הסרטון: הצילומים העלו תחושות לא פשוטות (צילום: באדיבות סטודיו גלאנס)

 

את אלון הצילומים הביאו להיזכר בהתעללות פיזית שעברה במשך שנה כמעט מדי יום. "בכל פעם שחזרתי מבית הספר תפסו אותי כמה בנים מהכיתה שמעליי והיכו אותי", היא משתפת. "הייתי מחשבת את הדרך הביתה ודרכי מילוט, וכלום לא עזר לי. כולם ידעו על זה, אף אחד לא התייחס, חייתי שנה שלמה בפחד מתמיד ומתמשך. זה פסק בסוף השנה, אבל אני נשבעתי שלילדה שלי זה לעולם לא יקרה, שאני אגן עליה תמיד".

 

אבל זאת לא הייתה החוויה האלימה היחידה של אלון. "היה לי חבר בתיכון שיום אחד צעק עליי ברחוב ונתן לי סטירה", היא ממשיכה. "לראשונה בחיי מישהו סטר לי. עמדתי והסתכלתי לו בעיניים המומה. אמרתי לו באותו רגע שסיימנו. שהוא לא יראה אותי יותר בחיים. וכך היה, מעולם לא דיברתי איתו יותר".

 

לחשוף את הילדים

צילומי הסרטון פתחו לפני ריבקובסקי עולם שלא היה מודע לקיומו עד כה. "ב'גלאנס' אנחנו עוסקים ביצירת רעיונות ותכנים ויזואליים. במסגרת התואר שלי במדעי ההתנהגות קיבלתי מידע ועברתי סדנאות על אלימות נגד נשים, הכל ברמה מינורית. כשהתחלנו לעבוד על הסרטון המוטיב היה 'התקווה חוזרת' וגיליתי שנשים חוות אלימות והטרדות כל חייהן. לא דיברו על כך במשפחתי ולא הייתי מודע לכך", הוא אומר.

 

"גברים מתעלמים ולא תופסים את קנה המידה של התופעה, שיש עולם נפרד שקיים לידי ולא הייתי מודע לו", הוא מוסיף. "אני מנסה להבין את התהליכים האלה, להבין כיצד אונס של אישה משפיע על שאר המשפחה - על בעלה, ילדיה, הוריה, הרי אונס שעברה אישה משפיע על כל המשפחה, על כל החברה. אלימות היא משהו שקיים ולא מטפלים בו כראוי וחשוב היה לי להעביר את המסר שהחברה שלנו תיחשף למה שקורה ותתחיל לכוון את מערכת הערכים מחדש".

 

הוא סבור שיש לחשוף ילדים כבר מגיל צעיר לנושא אלימות כלפי נשים. "יש אלימות מגיל מאוד צעיר. התפיסה בעולם היא שהמעמד של הגבר גבוה מזה של האישה ואישה אינה שווה ברמתה לגבר, ומכאן נובעת האלימות".

 

במהלך צילומי הסרטון גילה ריבקובסקי למרבה הפתעתו שאין אישה במשפחתו או בחוג חבריו שלא חוותה אלימות גברית מסוג כזה או אחר. "כיום, לאחר שהתחלתי לעסוק בנושא ודיברתי עם בנות משפחתי, התברר לי שאינני מכיר ולו אישה אחת שלא נפגעה מאלימות. נשים חיות בפחד, פחד שקט, לא הייתי מודע לכך לפני שהתחלתי לעסוק בפרויקט".

 

זה לא רק סרט: סיפורה של דליה

עשר שנים חיה דליה בצלה של אלימות כלכלית ופיזית, עד שקמה ועזבה. כך היא מספרת את סיפורה:

 

"בשנים הראשונות לא קיבלתי מכות, אבל חייתי בפחד מתמיד במשך עשר שנות נישואיי", מספרת דליה (השם המלא שמור במערכת). "זה התחיל בצעקות פה ושם, למה לא ניקיתי את השולחן, למה יצאתי לקפה עם חברות, למה הוצאתי כסף על חולצה, ולאט לאט עם השנים בעלי לא דיבר איתי יותר אלא רק צעק. הוא היה מקלל אותי, קורא לי 'טיפשה', 'מטומטמת'.

 

המשכורת שלי נכנסה לחשבון המשותף שלנו, אבל אסור היה לי להוציא שקל בלי האישור שלו. הוא היה נותן לי תקציב לקניות שאף פעם לא הספיק ותמיד היה צועק עליי ומקלל אותי שאני בזבזנית וזורקת את הכסף שלו. חייתי עשר שנים בחוסר כבוד מוחלט, בתלות כלכלית, לא ראיתי דפי חשבון בנק, לא ידעתי כמה כסף יש לנו בבנק. כמה פעמים ניסיתי להתנגד, ואז קיבלתי מכות, סטירה, דחיפה לקיר, מכות שהשאירו קצת סימנים. לחברות שלי אמרתי שנפלתי בבית.

 

יש לנו שני ילדים, ויום אחד הבת הבכורה שלי ביקשה ממני עזרה בהכנת השיעורים, התיישבתי לעזור לה והבעל שלי התחיל לצעוק על שתינו שנקום ונלך מהסלון כי הוא צופה בטלוויזיה ואנחנו מפריעות לו. הוא אמר לבת שלי שהיא טיפשה ומטומטמת, וממילא לא יכולה ללמוד כלום. באותו רגע הבנתי שהרצון שלי להישאר נשואה בשביל הילדים הוא למעשה תירוץ לא ללכת מאיש שמתעלל בי, שבכל רגע שאני משאירה את הילדים שלי איתו אני למעשה פוגעת גם בהם.

 

הלכתי למחרת לבנק, הצלחתי לשים יד על סכום כסף גדול בחשבון המשותף ועוד באותו יום נסעתי עם הילדים לבית של בני משפחתי במרכז הארץ. ניהלתי מאבק גירושים במשך שנה, הצלחתי לקבל חצי מהרכוש המשותף. זה לא היה קל, אבל היום אני מגדלת את הילדים שלי לבד וחיה בלי אלימות".

 

מאחורי המספרים

נשים רבות עדיין מופלות לרעה, מותקפות, נאנסות ונרצחות רק משום שהן נשים. לנשים יש זכות לחיות בביטחון, אולם אין אישה שלא חוותה בחייה הטרדה או תקיפה על רקע מגדרי, שלא סבלה מהערות מיזוגיניות, מהחפצה, שלא נתקלה בניסיונות להפלות אותה רק משום שהיא אישה.

 

רבים בחברה עדיין רואים באלימות כלפי נשים משהו שמעורר בושה. קורבנות תקיפה מינית ואונס סובלות תדיר מכך שמאשימים אותן במה שקרה להן, והחשש להתלונן נגד תוקפים ואנסים עדיין גדול.

 

בשנים 2015-2013 נרצחו בישראל 72 נשים. מנתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה שכ־80% מהן נרצחו על ידי בני זוגן על רקע משפחתי.

 

מנתוני משטרת ישראל עולה שבחודשים ינואר עד אוקטובר 2015 נפתחו במשטרת ישראל יותר מ־19 אלף תיקים בגין תלונות על אלימות במשפחה, יותר מ־12,300 מהתלונות הוגשו על ידי נשים.

 

עיריית אילת מפעילה באמצעות האגף לשירותים חברתיים את המרכז הרב־תחומי לטיפול ומניעת אלימות כולל מרכז למניעת אלימות בכל הקשור לאלימות בין בני זוג, מרכז סיוע לנפגעי/ות אלימות מינית הכולל מערך מתנדבות ומענה טלפוני 24 שעות, ליווי במשטרה, בית חולים, פגישות ליווי וייעוץ עם עובדת סוציאלית. בנוסף, מפעיל האגף יחידה לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ואת ענב"ל - יחידה לטיפול בילדים שנפגעו מינית, בהפעלה של עמותת 'יחדיו'.

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות