כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
בראש שלה

קציעה אלדר. המבוכה זרה לה צילום: אבי רוקח
קציעה אלדר. המבוכה זרה לה צילום: אבי רוקח
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

תתכוננו להסמיק: הנערה מהבית הדתי הפכה לאחות סיעודית וכתבה רומן אירוטי נועז

קציעה אלדר מבני עייש גדלה בבית תימני נוקשה, למדה סיעוד, הקימה משפחה ומקפידה על אורח חיים דתי. כל זה לא מונע ממנה לפרסם רומן ביכורים נוטף מיניות בשם "מלאכיות בלבן", לקעקע את גופה בקעקועים ענקיים ולדבר על סקס ללא עכבות. ועל שני דברים היא ממש לא מוכנה לוותר: סיעוד וסקס

אשר קשר 
פורסם: 14.11.16, 07:57

"מלאכיות בלבן", ספרה הראשון, הנועז והארוטי של קציעה אלדר שפורסם בהוצאת "אופיר ביכורים", מציב את הקורא הנבוך בפני לא מעט שאלות הרות גורל: האם קטעי הסקס המאוד מפורשים ומפורטים שבו מפריעים לעלילה? האם הם חלק אינטגרלי ממנה? האם ללא קטעי הסקס היה ערך כלשהו לספר? והאם הם בעצם מוסיפים להנאה מהקריאה או גורעים ממנה?

 

עוד בדרום:

 

אז לא, כן, לא, ותלוי.

 

להפתעתי הרבה ובניגוד לכל הציפיות המוקדמות שלי, קראתי את ספרה של אלדר עד סופו ואפילו צלחתי (עם סומק קל וחשש כבד שאתפס בקלקלתי) את המפגשים המיניים הסוערים של גיבורת הספר. זהו ספר ביכורים מפתיע, עם סיפור לא רע ותובנות מעניינות, המתאר את סיפורן של קארין, רינה ואסתר, שלוש סטודנטיות שונות לחלוטין באופיין ובמוצאן, שנפגשות במקרה ביום הראשון ללימודים בבית הספר לסיעוד וחולקות דירה במעונות הסטודנטים במשך ארבע שנים.

 

המספרת בספר היא קארין אביטן, מלצרית צעירה ותמימה, שהעבר לא האיר לה פנים, אך בזכות הלנה, בעלת מועדון אקסקלוסיבי לעשירי הארץ, היא נחשפת לעולם מתירני, מרגש, תחרותי ופרובוקטיבי של סקס, סמים וכסף. כך היא לומדת להשיג את כל מבוקשה בדרכים המיוחדות שלה, מביאה את העולם המסתורי והארוטי שלה לספר ומשפיעה על חיי חברותיה השמרניות בצורה שלא ייחלו לה.

 

"אני קארין אביטן", מציגה את עצמה בפניי קציעה אלדר ללא שמץ של מבוכה על הווידוי המפליל.

 

אני מתנצל, אמרתי מבוכה? הצחקתם את אלדר. מבוכה היא מילה זרה שכלל אינה חלק מהלקסיקון של הסופרת חסרת המעצורים גם מחוץ לספר. היא לא עוצרת לרגע, ממשיכה את הדמות הפיקציונלית שלה, קארין אביטן, כאילו יצאה מדפי הספר. מדברת באופן חופשי על חייה, על משפחתה, על בעלה, על ילדיה, על עבודתה כאחות וגם כסקסולוגית ומנחת קבוצות בנושא מיניות - ובעיקר מדברת על סקס.

 

"תוכן הספר נלקח מסיפורים ששמעתי ב־20 שנות עבודתי כאחות בחדר מיון בבית חולים", היא מסבירה. "הסיפורים מבוססים על סיפורים אמיתיים ועל דמויות אמיתיות, עם הפלגה מסוימת לעולם הפנטזיה המינית שלי. במשמרות לילה אגרתי סיפורים מעניינים מחייהם של הצוותים הסיעודיים הרפואיים; אלה הסיפורים שכתבתי בהתחלה לעמוד הפייסבוק שייסדתי, 'מדסקסים', ואחר כך לספר שלי".

 

כך זה הצטייר בילדותנו

קציעה אלדר (41) מבני עייש לא מפסיקה לדבר על סקס לאורך כל השיחה שלנו: על אברי מין, על אוננות, על יחסי מין - והכול בפירוט מרבי ובציון השם מפורש, והיא מדברת גם על ציוד היקפי כמו אביזרי מין ומקומות מתאימים וגם כאלה שלא לנושא. במהלך הפגישה שלנו בבית הקפה מצאתי את עצמי לא פעם מביט לצדדים, מוודא שאף אחד סביבנו לא שומע את השיחה המסעירה וההסברים השערורייתיים והמפורטים, כי אוזניו לבטח תצילנה.

 

והיא לא מפסיקה לרגע, לא עוצרת לדקה, והנושא הזה, שכל כך מעסיק את כולנו בעצם וכל אחד מאיתנו חושב עליו בתדירויות שונות, מוחצן אצלה בצורה יוצאת דופן ולא שגרתית, בדיוק כמו הקעקועים יוצאי הדופן שמכסים את גופה, ולא נעשו כשהייתה נערה פוחזת, אלא דווקא כאישה נשואה ואימא לשניים.

 

קציעה אלדר - מדברת על מיניות בפתיחות, גם עם ילדיה (צילום: אבי רוקח)
קציעה אלדר - מדברת על מיניות בפתיחות, גם עם ילדיה (צילום: אבי רוקח)

 

ומשום מה, להפתעתי, אני לא חש כל מבוכה, כי גם כאשר אלדר מדברת על נושא שיחה כל כך לא ברור מאליו, זה נעשה באופן כל כך טבעי שזה נשמע לפתע ברור מאליו כאילו דיברנו על מזג האוויר.

 

אבל כאמור, כך היא מדברת על הכול בעצם. ומאחורי הצחוקים ושיטפון הדיבור הבלתי פוסק מסתתרות חומות חמר שמעבר להן נפרשת ילדותה העצובה בבית דתי ברחובות, כילדת סנדוויץ' בין אחות גדולה ששנאה אותה עד לפני כמה שנים לבין אח קטן שלא היה לה עמו קשר כלל כשגדלו יחד, וגם עם אב תימני קשוח ופטריארכלי, שזלזל בגלוי באמה כל השנים, ואם כנועה וקטנת קומה שעשתה את מבוקשו ללא טרוניות וטענות.

 

"אתה יודע שהדחקתי את הילדות שלי כליל עד לפני שנים ספורות?", היא אומרת בעצב נדיר. זו הייתה תקופה איומה, רק לאחר שאבא שלי התגרש מאימא שלי לפני כמה שנים העזתי לחזור אחורה ולהיזכר במה שקרה שם".

 

לא נשמע כמו מקום עם הרבה פתיחות מינית.

"ממש לא", היא צוחקת, "לא היה ממש ערוץ תקשורת פתוח לדיונים ולשיחות שקשורות למיניות. בעצם את כל המידע אודות התחושות שחוויתי בגיל ההתבגרות כנערה למדתי בכוחות עצמי. אני זוכרת את עצמי כבר בגיל צעיר מאוד מסתקרנת בכל מה שקשור לגוף האדם ולתגובות הפיזיות שלו, למדתי על בשרי תחושות נעימות, שרק עם השנים למדתי שקוראים להן אורגזמות, וחוויתי הכול בעצמי ללא הגדרות כי לא היה לי את מי לשאול".

 

גם לא אחותך?

"אמרתי לך, לא היה לנו שום קשר. בסופו של דבר למדתי הכול מספרי העיון של הספרייה העירונית. אני זוכרת שהלכתי לשם וקראתי על מבנה האישה מאיורים מצוירים בשחור-לבן. הבנתי שיש בעיה אצלי בבית מבחינת תקשורת מינית, ואפילו את המחזור הראשון שלי חוויתי בעצמי, אף פעם לא שאלתי חברות ולא שוחחתי על זה עם אף אחת. אימא שלי התביישה לדבר איתי על זה, אז אבא שלי היה זה שנתן לי פדים והסביר לי מה עושים עם זה. בהתחלה שמתי את זה הפוך ונורא כאב לי".

 

אז אני משער שעל בנים מיותר לשאול בשלב הזה.

"ממש. החוויה המינית הראשונה שלי הייתה דווקא עם נערה בבית הספר הדתי בו למדתי ברחובות. רק בצבא שכבתי לראשונה עם בחור, תימני שרצה להתחתן איתי, אבל זו הייתה דווקא אימא שלי מכולם שהזהירה אותי שהוא שתלטן מדי ומזכיר את אבא שלי. בהתחלה חשבתי שאני פגומה כי כבר שכבתי איתו ואיבדתי את בתוליי, אבל זה נתן לי דווקא יותר מוטיבציה להוכיח את עצמי כבן אדם. אחרי שנפרדתי ממנו הפכתי לאדם שונה לחלוטין ממה שהייתי קודם.

 

כשהשתחררתי מהצבא והלכתי ללמוד בבית הספר לסיעוד באוניברסיטה העברית הייתי כבר אדם שונה לחלוטין".

 

זו הסיבה שזה מה שאת עושה היום?

"ברור. כנערה מופנמת לא ידעתי כיצד להכיל את כל התחושות שבעבעו לי בתוך הגוף. חשתי שעשו לי עוול על כך שלא דיברו על זה. התסכול הזה שנובע מחוסר האונים המשווע מול הורים המשועבדים לחסמים שלהם ובכך גם פוגעים בבנותיהן, גרם לי לקחת צעד אחד קדימה, ללמוד הנחיית קבוצות ולהפוך את העיסוק במיניות למקצוע שלי, בנוסף למקצוע האחות, אותו למדתי ובו עבדתי 20 שנה בחדר המיון של בית החולים אסף הרופא והיום כמנהלת מרפאה ברחובות".

 

ללא גבולות ובלי שקרים

את כל הידע והכלים שרכשה במהלך השנים היא משלבת בסדרת הסדנאות שלה: "היום אני עובדת בשני ערוצים - גם עם מתבגרים וגם עם הורים - מתוך אמונה שאם נעצור את מעגל ההתעלמות והתקשורת הלקויה נצליח לבנות תקשורת טובה ובריאות מינית לדור הבא".

 

ככה זה גם אצלך בבית?

"ברור", אומרת אלדר. "הילדים שלי נולדו בבית פתוח, כך ששיחות על אברי המין היו לגיטימיות וערוץ התקשורת היה תמיד פתוח לפניהם. הילדים שלי משתפים אותי בכל דבר, כי הם יודעים שאני שומעת ומקשיבה ומתייחסת ברצינות לבעיה שלהם. מבחינתי הכול לגיטימי. יש לי שיחות עומק עם הילדים על מיניות, על זוגיות, כיצד הם רואים את האחר, כיצד צריך להתנהג, כי חשוב לי שיידעו הכול ממני ולא מאחרים ושההתייחסות למין תהיה טבעית ובריאה".

 

קציעה אלדר - הדמויות החלו לדבר אליה פתאום (צילום: אבי רוקח)
קציעה אלדר - הדמויות החלו לדבר אליה פתאום (צילום: אבי רוקח)

 

הספר שלך למשל לא הביך אותם?

"ממש לא. היום אפילו החברים שלהם מגיעים ומרגישים נוח לשאול אותי כל מיני שאלות שקשורות במין. אני לא נועלת את המשרד שלי בבית, יש שם הכול - מספרים ועד אביזרי מין. הם לא מתרגשים מזה כי זה שם כל הזמן, הכי טבעי להם, והם שואלים אותי שאלות אישיות מאוד ואני עונה בהתאם, תוך שימת לב ליכולת ההכלה שלהם, אבל אני לא משקרת להם אף פעם".

 

אבל איפה הגבול?

"אני לא מאמינה בהצבת גבולות בתחום המיני, אבל יחד עם זאת החשיפה והנושאים צריכים להיעשות בהתאם לגיל. אני מאמינה שכאשר מדברים ומתקשרים נכון ובצורה בריאה עם הילדים הם יגדלו עם תפיסה חיובית למיניות וישתמשו בה בצורה בוגרת".

 

עם הסדנאות החלה אלדר כאשר חברות ביקשו ממנה לערוך ערב בנושא מיניות, לאחר שסיימה את לימודיה כמנחת קבוצות. משם הלכה הפופולריות שלה ונסקה. "אני אוהבת לעבוד עם קבוצות נשים במיוחד באזור הדרום", היא מודה, "אשקלון, אשדוד, קרית גת... נשים מקסימות, גם כשמגיעים בזוגות, מוכנים לשמוע וללמוד".

 

הם לא נורא מתביישים לדבר על זה?

"מתביישים, אז מה? אתה יודע ממה נשים הכי מתביישות? אני מסבירה להן איך לדבר בזמן סקס, שזה נורא חשוב ומגרה את הבעל, ואז הן חוזרות אליי בפייסבוק ומספרות כמה זה עשה טוב ליחסי המין שלהן. בכלל...", היא צוחקת בעונג, "הגברים נורא אוהבים שאני נותנת שיעורי בית לנשים שמגיעות לסדנאות שלי".

 

בגוף היא מבינה

"מגיעים אליי גם נשים דתיות, חרדים ואפילו רבנים", אלדר מגלה, "כל אחד עם הפנטזיות המיניות שלו, ואני מנסה לעזור להם כמיטב יכולתי. אתה לא מאמין מה אני שומעת שם...".

 

נשאר אצלך בכלל משהו מהחינוך הדתי שהיה לך כשגדלת?

"ברור", היא מופתעת, "אני אישה מאמינה, הילדים שלי הולכים לבית ספר דתי ואני מקפידה ללכת למקווה".

 

ללכת למקווה? עם הקעקועים שלך?

"הקעקועים הם סיפור חיי, כל קעקוע יש לו את הסיפור שלו. מי שרוצה אותי יקבל אותי חבוקה עם הקעקועים שלי".

 

מה המשמעות שלהם?

"זה אני לא אומרת. המשמעות שלהם זה הדבר היחידי שאני לא מגלה לאיש. מעבר לציור וליופי אני רואה בהם סוג של אמירה אישית. את הקעקוע הראשון עשיתי בגיל 30, ללא תמיכת בעלי, שהתנגד אבל קיבל את זה כמו שהוא מקבל כל דבר אצלי", היא מחייכת. "לאחר חודשים של שיחות ועיצובים עשיתי את הקעקוע בגב, אחריו הגיע עוד קעקוע בגב ואחר כך קעקועים נוספים. אבל אני נוהגת לומר שיש לי קעקוע אחד, כי הוא באמת קעקוע אחד. הקעקועים הם סיפור חיי, כל קעקוע יש לו את הסיפור שלו, לגמרי קטע טיפולי".

 

מלכוּת החִרמוּן

"השנים האחרונות היו שנים של מהפך אצלי", אומרת אלדר כשהיא נדרשת למקורות ההשראה הספרותיים שלה. "לפני שנתיים, כשחזרתי מבילוי בתל אביב עם חברות, נתפסתי נוהגת בהשפעת אלכוהול והרישיון שלי נשלל לשנתיים. העובדה שכבר לא הייתי חופשייה לבוא וללכת כרצוני, כי הייתי בלי רכב, שינתה אצלי המון דברים. אחד מהם היה להתפטר מעבודתי כי הרגשתי שבית החולים לא עוזר לי להתפתח ולא ממנף אותי כפי שחלמתי. הבנתי שאין לי מקום יותר במסגרת הזו".

 

ומה עשית?

"הגשתי בקשה לחופשה ללא תשלום ונסעתי עם משפחתי לצפון. ואז קרה הפלא. במהלך הנסיעה לקחתי איתי ספר קריאה, ותוך כדי הקריאה קרה

משהו, פתאום נפלו הדמויות של הספר שלי משום מקום והן פשוט תקשרו איתי. לא הבנתי מה קורה. זה היה מדהים. ראיתי אותן, הן דיברו איתי וחיו את החיים שלהן, ראיתי איך הן נראות ואיך הן חיות, ממש כמו סרט שנע לי מול העיניים. אני זוכרת שאמרתי בהתלהבות לבעלי: 'מני תקשיב, יש לי ספר! לא רק ספר... יש לי סרט!'. התחלתי לשתף את בעלי והילדים באוטו, כולם היו בהלם שאני מספרת להם את הספר בעל פה כאילו זה ספר שנכתב כבר".

 

ואולי הסיבה לכך שהכול היה לה כבר ידוע היא המוטיב הראליסטי של הסיפור מאחורי הספר: "הסיפורים בספר הינם אמיתיים. שיניתי כמובן אמצעי זיהוי, כי בכל אופן הספר הזה יכול להרוס משפחות. השמות של הדמויות נבחרו בתקשור, השמות פשוט קפצו לי מהראש והם התאימו לי כמו כפפה ליד. אף פעם לא דיברו על אחיות בבית חולים, אף פעם לא נתנו לנו מקום בעולם הגדול, הייתי רוצה שאנשים יכירו את העולם הזה ויראו שהוא עולם מרתק ושבמסגרת כמו בכל מסגרת קורים דברים...".

 

ואז, כמו משום מקום, אלדר משנה פאזה: "אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה לכתוב את הספר היה מחרמן אותי...", היא פולטת פתאום.

 

אפרופו חרמנות, איך הגיב בעלך לספר שלך?

"בעלי נדהם מכושר הכתיבה שלי. הוא שמע אותי אינספור פעמים מדברת ומספרת, אך כשהוא קרא את הספר הוא היה מאוד גאה. התיאורים שבו לא חדשים לו, מאחר שהתקשורת שלנו מאוד פתוחה בנושא מיניות ופנטזיות מיניות, כך שלמרות שמדובר בחיים אמיתיים של דמויות אמתיות הוא יכול היה להכיל את התיאורים העוצמתיים והמחרמנים שבספר. הוא לא שאל הרבה שאלות ואני הודיתי לו על כך".

 

איך המשפחה שלך הגיבה?

"אחותי בהתחלה בכלל לא רצתה לקרוא את הספר, אבל הכרחתי אותה, אז היא קוראת אותו בחשאי והוא מוחבא מתחת למיטה שלה. היא מודה שהיו קטעים שנורא הביכו אותה אז היא דילגה עליהם".

 

איך ההורים שלך מגיבים לזה?

"אבא שלי מתבייש בי. קשה לו עם העיסוק הנוסף שלי, הוא לא מסוגל להכיל אותי. אני מניחה שהוא היה שמח אם הייתי הולכת ללמוד משפטים או עוד תואר מאשר לפתוח עסק שבו יש התעסקות עם מיניות. אימא שלי, לשמחתי, למדה להכיל אותי ולקבל אותי כמו שאני. היום היא אפילו משווקת את הספר שלי לכל החברות שלה והיא עושה עבודה נהדרת".

 

והשכנים שלך בבני עייש?

"אני מאוד מעורבת במה שקורה בבני עייש, כי עשיתי שם את עבודת השירות שלי אחרי ששללו לי את הרישיון, וכיום אני אחראית במועצה ברבע משרה על סיירת ההורים. כשכעסתי על ראש המועצה שלנו אריה גראלה שלא הגיע להשקת הספר, הוא קנה ממני כמה ספרים ואמר שיערוך השקה חגיגית נוספת לכבודי".

 

אז עכשיו החיים שלך מושלמים?

"לגמרי. הבנתי שישנם שני דברים שאני אוהבת הכי בעולם: סקס ואת הסיעוד. על שניהם אני לא מוכנה לוותר".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות