כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
ילד אהוב

ניצה מתתיהו צילום: תומי הרפז
ניצה מתתיהו צילום: תומי הרפז
 
נועם מתתיהו ז"ל צילום: אלבום פרטי
נועם מתתיהו ז"ל צילום: אלבום פרטי
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

הטרגדיה של ניצה: בנה שסבל ממחלה נדירה נחנק למוות בזמן שאכל סושי

נועם מתתיהו בן ה־13 מקריית אונו, שסבל ממחלת שרירים נדירה, נחנק למוות בעת שאכל סושי בבית הספר. שנה אחרי הטרגדיה פועלת אמו ניצה מתתיהו, עובדת עיריית תל אביב־יפו להנצחתו באמצעות הקמת גן ילדים בבית החולים שניידר ומעבירה הרצאות שבהן היא מספרת על התמודדותה עם האובדן

נועה בן צבי  
פורסם: 13.11.16, 08:20

ב־15 בדצמבר 2015 ירד אבל כבד על קריית אונו. נועם מתתיהו בן ה־13 שסבל ממחלת שרירים נדירה נחנק למוות בזמן שאכל סושי בבית הספר. דווקא מתוך ההריסות והאובדן מצאה אמו ניצה את התקווה. מאז מותו של נועם היא עוסקת במה שהיא מכנה "מילוי ייעודו בעולם". בסדרת הרצאות מרגשות היא חושפת את סיפור חייה כאם לילד בעל צרכים מיוחדים, ונוסף על כך היא פועלת להנצחתו של בנה.

 

עוד באזור:

התא הגאה באוניברסיטת בר אילן: "פרופסור וייס חשוך"

בת 55 איימה על שוטר: "אגיד שנגעת לי בחזה"

חולת פסוריאזיס: "גירשו אותי בבושת פנים מהבריכה"

 

"הוא נתן שיעור לכולם ובמיוחד לי". נועם מתתיהו ז"ל (צילום: אלבום פרטי)
"הוא נתן שיעור לכולם ובמיוחד לי". נועם מתתיהו ז"ל (צילום: אלבום פרטי)

 

ילד אהוב

מתתיהו, 46, נולדה וגדלה בצפת. לפני 24 שנה היא הגיעה לקריית אונו והכירה את בעלה אורן. מאז ועד היום היא עובדת בעיריית תל אביב־יפו. בשנת 1996 ילדה את התאומות עמית ויובל לאחר טיפולי פוריות. יובל התגייסה לצה"ל לא מכבר, ועמית תתגייס בעוד שבוע. ארבע שנים אחר כך התבשרה מתתיהו כי היא עומדת ללדת זוג תאומים בנים. "הייתי מאושרת", היא אומרת.

 

לאחר לידת עדי ונועם התגלתה חולשת שרירים נדירה אצל נועם. "מיד לאחר הלידה לקחו אותו לטיפול נמרץ כי הייתה לו בעיית נשימה", היא נזכרת. "אני

אדם אופטימי מאוד. בשלב הזה אפילו לא חשבתי על בעיה כלשהי. ידעתי שתינוקות נולדים בריאים. הגיעו כל מיני רופאים ואמרו לי שהוא נולד עם היפוטוניה. מה זה היפוטוניה? חולשת שרירים. אמרתי לעצמי מה זה שריר חלש? בסדר, נחזק אותו. התחילו לעשות לו אינספור בדיקות. אלה לא היו בדיקות דם רגילות שעושים לתינוקות, חיפשו איזושהי מחלה. היינו המון זמן בבית החולים. באותה תקופה עבדתי כמו רובוט. חוץ מנועם היה לי עוד תינוק ושתי ילדות קטנות בבית שצריך לדאוג להן. לא תיארתי לעצמי לקראת מה אני הולכת.

 

"כתינוק נועם היה חולה לעתים קרובות וסבל מדלקת ריאות. מצאו שהוא סובל מבעיית ריפלוקס, בעיות בעיכול. הייתי צריכה להאכיל אותו בכמויות קטנות מאוד. הוא לא עלה במשקל, הקיא. בשנת חייו הראשונה ביליתי יותר מדי בבתי חולים, ועדיין קיוויתי שהכול בר חלוף, כי שום בדיקה לא מצאה דבר חריג אצלו. הייתי תמימה ונאיבית. באחת הבדיקות בבית החולים הגדירו אותו כילד עם צרכים מיוחדים, אז נכנס מושג חדש לעולם שלי".

 

התחלת להבין לקראת מה את הולכת?

"עדיין האמנתי שהכול יחלוף. כל עוד לא הייתה הגדרה למחלה, זה נתן לי תקווה. אבל בעוד עדי זחל, עמד והתחיל ללכת, נועם רק ישב. מבחינה קוגניטיבית הוא היה פיקס, אבל הפערים המוטוריים התחילו לבלוט. כמו כל אימא לתאומים רציתי שהם ילכו לאותו גן, אבל זה לא היה אפשרי. שלחו אותי לגנים לילדים עם צרכים מיוחדים. בגיל שנה וחצי הוא היה רזה מאוד. החדירו לו צינור לקיבה ודרכו הכניסו לו אוכל עתיר בקלוריות. אמרו לי שאסור לו לאכול דרך הפה, וזה היה קשה מאוד בשבילי כי הוא כבר ידע לבקש בקבוק או במבה. לאט לאט הוא הפסיק לבקש אוכל, אבל לי היה קשה מאוד, כי כל הילדים שלי ישבו סביב השולחן ואכלו, ולנועם היה אסור. כששמתי לב שהדלקות ממשיכות ובעצם הצינור לא ריפא אותו, דרשתי לחזור ולהאכיל אותו דרך הפה".

 

איזה ילד היה נועם?

"הוא היה ילד חכם מאוד, התפתח מהר מאוד. כשעמד לעלות לכיתה א' החלטתי לשלב אותו במסגרת רגילה. היה לי קשה עם המסגרות המיוחדות. נועם קלט את זה כי הוא בעצמו סירב להשתלב בעמותות לילדים עם צרכים מיוחדים. הוא עלה לכיתה א' בבית הספר יעקב כהן בקריית אונו. קנינו לו כיסא גלגלים חשמלי, ומאותו רגע הוא הפך לילד עצמאי. השילוב בבית הספר הרגיל היה נפלא. הילדים התאהבו בו, העריצו אותו וחיפשו להיות בקרבתו. הפחדים שלי נגוזו. הוא היה בלב החבורה וממש לא בצד. הוא השתתף בכל הפעילויות, היה ילד אהוב.

 

"הוא מעולם לא ביקש הקלות", היא אומרת בגאווה. "הוא היה נהנתן, אהב לבלות ולאכול במסעדות. בבית הספר היו לו הישגים טובים, היה חשוב לו מאוד להוכיח את עצמו. היה לו ראש טכנולוגי והוא ידע להסתדר יותר טוב ממני ומאבא שלו עם פלאפונים ומחשבים. קראנו לו נועם המלך, כי זה מה שהוא היה. דמיינתי אותו כסטארטאפיסט. היה לו ביטחון עצמי גבוה. הוא הלך והוציא רב־קו והיה נוסע באוטובוסים ברחבי העיר, בילה עם חברים שלו. הוא לא הסכים להיות תלוי באף אחד ולא נתן לשום דבר לגרום לו להרגיש שונה".

 

"יכולתי לבחור לשכב במיטה ולבכות, מותר לי. אבל בחרתי לחיות". מתתיהו (צילום: תומי הרפז)
"יכולתי לבחור לשכב במיטה ולבכות, מותר לי. אבל בחרתי לחיות". מתתיהו (צילום: תומי הרפז)

 

"תבואי מהר"

באוקטובר בשנה שעברה, חודשיים לפני המקרה, הגיעו עדי ונועם לגיל מצוות. ניצה רצתה לעשות אירוע משפחתי קטן, אבל נועם התעקש שיגיעו 120 חברים למסיבה. לאחר שכנועים היא החליטה לעשות מסיבת בר מצווה גדולה ומושקעת. "חששתי, כי שילמתי על הכול מראש והזמנתי שני אוטובוסים, אבל נועם צדק. 120 ילדים הגיעו לאירוע", היא מספרת בעצב. "היום אני כל כך שמחה שהקשבתי לו. הוא קרן מאושר. נועם ידע שהוא אהוב ומקובל".

 

ב־15 בדצמבר 2015 לקחה ניצה את נועם לחטיבת שז"ר. "נועם ביקש הורמונים לגדילה", היא מספרת. "הוא כבר היה בגיל ההתבגרות והיה מודע מאוד לעצמו. הרופאה אישרה, והיינו צריכים לעשות לו כל מיני בדיקות שלפניהן הוא היה צריך להיות בצום של 12 שעות. כשלקחתי אותו לבית הספר הוא ביקש לעצור לקנות סושי כדי לאכול בהפסקה. נסעתי לעבודה. בקושי הספקתי להדליק את המחשב וכבר קיבלתי טלפון שלא משתמע לשתי פנים. אמרו לי, 'תבואי מהר לבית ספר כי נועם נחנק'. זאת לא פעם ראשונה שקוראים לי לבית הספר, אבל באינטואיציה שלי הרגשתי שאני חייבת ללכת. הוא היה בחצר, החברות שלו לכיתה היו סביבו כמו תמיד. אולי הוא רצה לשעשע אותן ואולי הוא היה רעב מאוד, אבל הוא דחף את חתיכות הסושי לתוך הפה וניסה לבלוע אותן. אמרו לי שהוא התחיל להזיז את הכיסא שלו הלוך וחזור בעצבנות. הבנות זיהו שמשהו קורה, שנועם נחנק, והזעיקו את הסייע שלו ואת המחנך, והוא הזעיק את מד"א. עשו לו פעולות החייאה. הזעקתי את בעלי, והוא הספיק להגיע לפניי. כשהגעתי ראיתי את האמבולנס יוצא. הספקתי לראות את הרגליים שלו.

 

"לא חשבתי על מוות", היא מגלה. "נועם עבר ניתוחים ואשפוזים כשהוא היה תינוק, והייתי בטוחה שעכשיו הוא מספיק חזק להתגבר על זה. נסעתי לבית חולים ופתאום כולם הגיעו, המורים שלו, המחנכות של הבנות שלי, חברות שלי מהעבודה, ראש העירייה. אפילו האחיות שלי הספיקו להגיע. אחרי זמן שנמשך נצח הרופא קרא לי ולאורן לחדר. ידעתי שהוא לא מתכוון לספר לי סיפור. הוא הסביר לי דברים, אבל לא הצלחתי להבין מה הוא אומר. שאלתי אותו אם הוא רוצה להגיד לי שנועם מת, והוא אמר לי שכן, אז יצאתי משם והלכתי לחבק את הילדים שלי. נורא הצטערתי שלא יכולתי להיפרד ממנו ולהגיד לו שאני אוהבת אותו. הייתי שעתיים לידו, רגעים קשים מאוד, עדיין לא הבנתי. בעצם זאת החוויה הכי קשה בחיים שלי. עזבתי את בית החולים בידיעה שזה הסוף, זה היה קורע לב".

 

על הקבר של נועם בבית העלמין ירקון מצויר מחשב ואייפון וכתובות מילות השיר "גיבור של אימא" של משה פרץ: "גיבור של אימא אתה תמיד תהיה לי מלך העולם; תמיד עם החיוך הכי מושלם; כמו בתמונות בזיכרונות לכל מקום שלא תלך". חדרו של נועם הפך לפינת זיכרון קטנה ובה תמונות שלו, מכתבים שכתבו החברים, ציורים, מיצגי אמנות שיצר במשך השנים וכמה מנעלי הספורט שלו. "בתור ילד שלא הלך על הרגליים, הוא אהב רק נעליים של מותגים", אומרת מתתיהו.

 

"אני מבינה ומכירה טובה על המתנה הענקית שקיבלתי, על הזכות הגדולה שניתנה לי לגדל אותו", היא ממשיכה. "אני מאושרת שזכינו לחיות במחיצתו. הוא לימד אותנו על אהבה ונתינה בלי לצפות למשהו בחזרה. אין לי ספק שנועם ידע שהוא אהוב ומקובל על כולם, הוא היה מלאך שבא לתקופה קצרה, השאיר הרבה זיכרונות נפלאים ונעלם לנו".

 

מה קרה לך מרגע שנועם נפטר?

"מהתהום והאובדן מצאתי את עצמי נשאבת ללמידה, להתפתחות, להעצמה. למדתי קורסים, אחד מהם נקרא 'אני אגדה' שמדבר על הייעוד שלנו בחיים. בעצם בכל אחד מאיתנו יש אוצר, ייעוד. אם נקשיב ללב שלנו ולאני הפנימי שלנו נמצא את הייעוד שלנו. הייתי עסוקה מאוד בנועם, הוא היה פול טיים ג'וב. אחרי מותו נוצר בי חלל עצום מאוד, והייתי צריכה למלא אותו כדי לשמור על השפיות שלי. יש לי הרבה סיבות טובות להמשיך לחיות. אני לא אשקר שהיו ימים שלא הייתי כל כך חזקה ובעצם נשברתי. יש לי ימים שגם אני רוצה למות ולא להמשיך יותר, למרות שיש לי שלושה ילדים מדהימים ששואבים ממני כוח ואני לא אאכזב אותם. אני מזכירה לעצמי שאלחם בשבילם כמו שנלחמתי בשביל נועם וזה מפקס אותי. מצאתי שהלמידה הזאת מעוררת בי שאלות קיומיות והבנתי שנועם פתח לפניי עולם שתמיד ידעתי שיש בי, אהבה לילדים. נועם הוא שגרם לי להבין שלא נועדתי להיות עובדת עיריית תל אביב־יפו, הייעוד שלי גדול יותר, ואני מתכוונת להביא לעולם הרבה טוב והרבה יופי.

 

"אני רוצה להקים גן ילדים בבית החולים שניידר שינציח אותו", היא חושפת. "ביליתי ימים בבית חולים, הילדים שם לא חווים את אותן חוויות של ילדים אחרים".

 

להעביר מסר

לפני חודשיים הוזמנה מתתיהו להרצות לפני מינהלת הנשים של קריית אונו ולספר את סיפורה האישי. מאז הוזמנה לעוד הרבה הרצאות.

 

"הבנתי שיש לי יכולת להעביר מסר, לשנות חשיבה של הורים כלפי השונה והחריג. קיבלנו את הזכות הזאת לחיות, ויש לנו רק פעם אחת לנצל אותה. נועם הראה לסביבה שלו עולם אחר, הוא לא ראה בעצמו נכה ומסכן. הוא נתן שיעור לכולם ובמיוחד לי. אחרי ההרצאה ראיתי נשים בוכות, מהופנטות, הן רצו לחבק אותי. אמרו לי, 'את לא מבינה מה עשית לנו'. אמרו לי שזה היה מרתק. שחיזקתי, שנתתי פרופורציה לחיים. אנשים שלא פגשתי בחיי ניגשו אליי ואמרו לי שעשיתי משהו מיוחד, וזה גרם לי להבין שיש לי שליחות, יש לי הזכות הזאת לחזק אנשים. להבין שיש בחירה בחיים. יכולתי לבחור שלא לחזור לעבוד, לא להתאפר, לא לצבוע את השיער, לשכב במיטה ולבכות, מותר לי. אבל בחרתי לחיות. נועם הספיק לעשות המון ב־13 שנה עם אפס יכולות, אז מי אני שאתפנק? אני אעשה משהו גדול יותר. אמנם אני בן אדם קנאי לפרטיות שלי, אבל הבנתי שיש לי כוח חיובי שאני צריכה להשתמש בו. ככל שאני אגע ביותר אנשים ותהיה מודעות לסיפור שלי, אני אמשיך להרצות".

 

את נשמעת נרגשת מאוד מזה.

"אני לא ארפה, אני אפעל כל ימי חיי להפעלת הגן. אני יודעת שזה עומד להיות מפעל החיים שלי. באתי ליצור מקום חווייתי ונעים לילדים, מקום שישכיח מהם את החולי, ואני לא אירגע עד שהוא יקום".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות