כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
מחול חברתי

ליאת דרור וניר בן גל. בטוחים שייטמעו בעיר צילום ארכיון: אבי נתן
ליאת דרור וניר בן גל. בטוחים שייטמעו בעיר צילום ארכיון: אבי נתן
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

צמד הרקדנים המוערך עבר למושב זרועה: "בפריפריה יש יותר אופציות מאשר במרכז"

17 שנה עברו מאז הדהימו הרקדנים המצליחים ליאת דרור וניר בן גל את עולם המחול הישראלי כשעברו ליצור ולחיות במצפה רמון, והנה הם שוב מתחילים מחדש. הפעם הם מתכוונים להפריח את המדבר בשדרות, עם מגמה חדשה ויוצאת דופן שיפעילו בבית הספר לקולנוע של מכללת ספיר

אשר קשר 
פורסם: 08.11.16, 07:26

כשזוג הכוראוגרפים והרקדנים ליאת דרור (56) וניר בן גל (57) החליט לעזוב את מצפה רמון, שם התרכזה פעילותם המשפחתית והמקצועית ב־17 השנים האחרונות, היה להם ברור כשמש בצהרי אוגוסט במכתש שלתל אביב הם לא ישובו ושהם ימצאו לעצמם פריפריה נוספת שמתאימה לצורכיהם המקצועיים. והמשפחתיים, כמובן.

 

עוד בדרום:

 

"בפריפריה יש יותר אופציות מאשר במרכז", אומר בן גל בביתו החדש במושב זרועה, מרחק גראן ז'טה ממכללת ספיר, שם הם מתחילים ללמד השבוע, "אבל אתה בטח חושב שזה ההפך".

 

ברור שזה ההפך.

"אז תדע לך שזה לא כך", מתעקש בן גל. "נכון שיש במרכז יותר אופציות לשתות קפה ויותר אופציות לראות סרטים ויותר אופציות לעבודה, אבל אם אתה חושב על זה, בעצם כל האופציות הללו מנותבות לאותה אופציה בדיוק. אל תרגיש רע, גם אני לא ידעתי את זה עד שהגעתי למצפה רמון והתרחקתי מכל עודף האופציות לכאורה שהיו לי כדי לגלות שיש בכלל אופציות חדשות שלא ידעתי ולא הכרתי לפני כן, והן הרבה יותר התאימו לי".

 

באמת לא חשבתי על זה ככה.

"גם אנחנו לא. לא אני ולא ליאת. עברנו למצפה רמון בהתחלה כי פשוט חשבנו שזה המקום הכי מדהים בעולם. רק בדיעבד למדנו שהפריפריה היא מקום שיש בו אפשרויות, שפותח אופציות שלא קיימות במרכז. יש כאן מרחב, ויש גם הזדמנויות כלכליות. הפוליטיקאים למשל לא מבינים שתרבות ואמנות זה עניין הרבה יותר כלכלי ממפעלים שנפתחים ונסגרים כל כמה שנים".

 

תסביר את זה.

"זה עניין של תפישה. למה להקים מפעל מגבות, שייסגר מן הסתם אחרי זמן קצר?".

 

אולי כי זה נותן מקומות עבודה?

"אבל איך מרגישים התושבים לגבי זה? כמה זמן זה מחזיק? ומה עם הגאווה? והמשכורת? אני זוכר שישרוטל הקימה את

מלון בראשית במצפה רמון והיו נורא גאים בעצמם שהם מספקים מקומות עבודה לתושבי מצפה. אבל איזה מקומות עבודה הם מספקים? חדרניות, עובדי ניקיון, מסז'יסטים? זו התפישה של התושבים את עצמם? לשמחתי, בפגישה עם אלון דוידי, ראש עיריית שדרות, הוא הבין בדיוק את הנקודה הזו: כיצד המרכז למחול שנפתח כאן בשדרות יהפוך את העיר למוקד משיכה הרבה יותר מעוד מפעל. היום מדברים על הפריפריה כעל גוף מסכן שצריך לעזור לו, וזו טעות כי יש שם עושר רב. דווקא היכולת להשפיע ולהיות מושפע מאזור שונה פותחת את המוח".

 

יש לי חולשה לרקדנים

ובנוסף לדוידי מי שעומד מאחורי המעבר המפתיע למדי, יש להודות, הם ראש בית הספר לקולנוע ואמנויות המסך במכללת ספיר, אבנר פיינגלרנט, ונשיא המכללה, עמרי ידלין, שששכנעו את בן גל ודרור להגיע לספיר, ואף פתחו בעבורם מחלקה חדשה ללימודים לתואר ראשון עם השם המצוין "לימודי כוראוגרפיה ותנועה למסך".

 

"למדתי אצלם תנועה ומחול בהאנגר אדמה ברובע הבשמים במצפה רמון", אומר פיינגלרנט, "וכששמעתי שבדעתם לעזוב את מצפה רמון השילוב שלהם בבית הספר נראה לי כדבר הכי טבעי בעולם".

 

ליאת דרור וניר בן גל - התאהבו במצפה רמון (צילום ארכיון: אבי נתן)
ליאת דרור וניר בן גל - התאהבו במצפה רמון (צילום ארכיון: אבי נתן)

 

איך בדיוק הקשר בין מחול ללימודי קולנוע הוא הכי טבעי בעולם?

"תחשוב על זה. החיבור בין הגוף למצלמה יוצר מין סוג של תנועה. תמיד חשבתי על זה, ועכשיו יש הזדמנות להפוך את זה למציאות".

 

זה לא קצת אזוטרי, יש בכלל עוד מקומות שלומדים את זה?

"ברור שזה אזוטרי", הוא מגחך, "אבל על זו גאוותנו כאן בספיר. הכול אצלנו מגיע מהפנטזיה והנפש, וזה לשמחתי הוכיח את עצמו עד היום. הרי כל מה שאמרנו כאן לפני 15 שנה ובמרכז חשבו שאנו מדברים במין שפה מוזרה מדברים כיום בכל מקום וזה הפך להיות המיינסטרים. אם זה היה כך למה שנפסיק?".

 

"אנחנו מלמדים כבר שנים", אומרת דרור, "אבל עכשיו החיבור לאקדמיה יאפשר לתלמידים שלנו גם לקבל תואר, מה שלא קרה בעבר. מבחינה כלכלית המסלול פותח אופציה של מקומות עבודה, כי בתום הלימודים אנשים יוכלו לביים וידאו־קליפים למשל. למה להסתפק בלהיות כוראוגרף או מורה למחול?".

 

"בקולנוע יש כל כך הרבה תנועה, אבל לא מלמדים את זה", מסביר בן גל. "כולנו הרי משתמשים במצלמה נון־סטופ אבל לא יודעים להחזיק מצלמה, אלא קוראים לצלם. הצלמים לטעמי מחקים אחד את השני, כל הפרומואים נראים אותו דבר, הכול חתוך ואמנותי והם לא מבינים דבר ברקדנים וכיצד משתמשים איתם במצלמה".

 

מה תנאי הקבלה?

"קהל היעד אינו בהכרח אנשים בעלי רקע במחול. אנחנו מחפשים אנשים שיהיו מוכנים לצאת איתנו לדרך לא ידועה. לומדים אצלנו אנשים שלא רקדו בחיים לצד כאלה שרוקדים שנים, והחיבור מדהים. אנחנו לא בודקים את גובה הרגל וכמות הסיבובים, אלא בודקים מחויבות".

 

ככה זה כשיש שניים

באשר למחויבות של בני הזוג בן גל את דרור הרי שלגביה אין צל של ספק, לאור ההיסטוריה הארוכה והמפורטת שלהם עם עולם הריקוד. הם החלו את דרכם המשותפת בסדנה של להקת המחול הקיבוצית בגעתון, רקדו באנסמבל הירושלמי למחול ולמדו באקדמיה בירושלים.

 

מהירות הפריצה שלהם לעולם הייתה מהממת. שנה לאחר הזכייה ב"גוונים במחול 1987" הם זכו גם במקום הראשון בתחרות הבינלאומית לכוראוגרפיה "בניולה" בפריז, שהייתה הסיפתח להזמנות רבות לסיורים בחו"ל, בסדר גודל ויוקרה שדור הרקדנים שקדם להם לא הכיר.

 

ליאת דרור וניר בן גל - אמנות במקום מפעלים (צילום: צפריר אביוב)
ליאת דרור וניר בן גל - אמנות במקום מפעלים (צילום: צפריר אביוב)

 

הביקורות המהללות בעיתונות העולמית הפכו אותם לשגרירים של היצירה הישראלית החדשה והביאו לכך ש"דירת שני חדרים" והעבודות שעשו במהלך העשור שלאחריה היוו נקודת מפנה לסגנון יצירה חדש שנולד בארץ - תמהיל מאוד ישראלי. המהווה מעין שילוב של תאטרון תנועה עם מחול עכשווי. גם דרך התנהלותם בהמשך, במעבר מעבודת זוג לקבוצה, שימשה מודל השראה לזוגות נוספים שעלו על הבמה בשנות ה־90.

 

במהלך השנים דרור ובן גל עברו לעסוק גם בהוראה וקיימו סדנאות תנועה והתבוננות, במקביל לניהול הלהקה ועבודתם ככוראוגרפים. כשהיו בפסגת ההכרה האמנותית שלהם בארץ וקנו להם שם בעולם, הם החליטו לפתוח דף חדש בחייהם ועברו לחיות וליצור במצפה רמון, שם הסבו מפעל קרמיקה נטוש באזור התעשייה של מצפה רמון לסטודיו למחול ובו גם מרחב מגורים ואירוח.

 

ניר, ברור שהפריפריה השפיעה על סגנון החיים שלכם, אבל היא השפיעה גם על היצירה?

"בהחלט. אם היצירות שלנו בתל אביב היו בעיקר פוליטיות. במצפה רמון הן הפכו להיות יותר חברתיות".

 

דוגמה לכך ניתן לראות ביצירה "ראנה פלאזה", הקרויה על שם מבנה תעשייה בבנגלדש שקרס על יושביו לפני שלוש שנים. "זה סיפור של תעשיית האופנה מנקודת המבט של העבודה הסיזיפית", מסביר בן גל. "תעשיית האופנה כוללת מצד אחד נשים עניות שמרוויחות פרוטות ושאף אחד לא רואה אותן, ומהצד האחר קיים עולם הזוהר שבו הבגדים מאוד יקרים והדוגמניות נורא רזות, ולא משום שהן עניות. אנחנו למדנו על העולם הזה דרך מתפרה שהייתה מול הסטודיו שלנו. הרקדנים ישבו שעות עם התופרות ולמדו איך הן זזות. לא אנחנו המצאנו את התנועות, אלא הן, ולכן מבחינתנו זו כוראוגרפיה דוקומנטרית. גם את רוב הפסקול של ההופעה הקלטנו שם".

 

עוברים דירה

הפרידה ממצפה רמון לוותה בטונים צורמים מעט והגיעה בין היתר בשל סיום חוזה השכירות של ההאנגר ודרישת הבעלים להעלות את הסכום במאות אחוזים. "הגענו לכאן כשהכול פה היה נטוש לחלוטין, ואמרו לנו תודה רבה כשנכנסנו לאזור תעשייה, שהיו בו רק סוחרי סמים. היום, אחרי שעשו מזה משהו אמיתי וגדול, המבנה שייך לתאגיד, שהקפיץ את התשלום החודשי מעשרת אלפים שקל ל־50 אלף", אומר בן גל. "לא היינו מוכנים לשלם סכום כזה. גם המבנה לא באמת שווה את זה. בחורף אי אפשר לשבת כאן בלי שיטפטף גשם מהתקרה. בנוסף גם העירייה העלתה את הארנונה בעשרות אחוזים".

 

בני הזוג נאלצו להתמודד עם לא מעט מחאות מצד ילדיהם - עירד (23), אלישע (19), אנה (16) ועמליה (13), שחלקם גדלו במצפה רמון כמעט כל חייהם. גם להם עצמם היה ברור שמשהו בסיסי עומד להשתנות: "מצפה רמון זה שקט ומדבר ונופש, וברור לי לגמרי שכאן זה לא כך בכלל", אומר בן גל על מקום עבודתו החדש. "ברור לי שהמלחמות הבלתי פוסקות והיחס של המדינה לאזור הזה עשו כאן שמות. הרי המדינה מתייחסת לאזור הזה כאל פח האשפה שלה. גם בפועל וגם ברוח".

 

אז למה להגיע לכאן בכל זאת?

"כי יש משהו מאתגר בלהיכנס ללב הבעיה, להכניס את הראש ללוע האריה. לתוך כל הטילים והמסכנות והקרבה לעזה והפערים עדיין בין המכללה לעיר שדרות. זה מרתק אותי".

 

אז אתם אופטימיים לגבי השתלבותכם בעיר עצמה, חוץ מאשר במכללה?

"מאוד. כאשר ירדנו למצפה רמון ניסינו להיות מעורבים בחיי הקהילה", אומרת דרור, "אבל לא הצלחנו להגיע לבתי ספר באזור ולתקשר עם המתנ"ס. לעומת זאת דווקא נוצרה קהילה מבחוץ של אנשים שבאו לקחת סדנה או שיעור, ונשארו לגור עם המשפחות שלהם. כאן, לשמחתנו, בפגישות עם ראש העירייה אלון דוידי גילינו אדם פתוח ומבין עניין, ונשמח לפתוח כאן את מרכז המחול שלנו, ומכאן התושבים ירוויחו כי את המופעים נציג כאן".

 

המרכז החדש שניר בן גל וליאת דרור מקווים שייפתח בקרוב יכיל סטודיו לעבודה תנועתית, סטודיו לקרקס וסטודיו לכלל עבודות הבמה. במרכז יתקיימו שיעורים וסדנאות אמנות לכלל האוכלוסייה, תכניות אירוח של יוצרים מהארץ ומהעולם, ויוקם בו חלל תאטרון מרשים להופעות. עוד בתכנית: פסטיבל מחול שנתי בינלאומי, שיאגד בתוכו אמנים מקומיים ואת משתתפי התכניות השונות במרכז עצמו".

 

תופיעו רק כאן, כמו שהיה במצפה רמון?

"אני כבר לא קיצוני כמו פעם, כשהתעקשתי שנופיע רק במצפה רמון ושאם מישהו רוצה לראות אותנו שיגיע לשם", אומר בן גל, "אבל נשתדל להביא את התל אביבים לכאן בדיוק כמו שהם הגיעו למצפה רמון".

 

אז למה רקדנים צריכים בכלל ללמוד קולנוע?

"המסלול החדש ללימודי כוראוגרפיה ותנועה למסך שם לו למטרה להגדיל את חופש וגמישות החיבור. המעבר מהבמה אל המסך ירחיב ויעצים את מושג התנועה מתחילתה אל האינסופי, בתוך המרחב האמנותי וממנו אל המציאות היומיומית", אומרת ליאת דרור. "אנו מאמינים שאמנות יכולה ומחויבת ליצור מציאות, לכן יושם דגש על שכלולו האישי של התלמיד, כמו גם על יצירת הדדיות ובניית מערכות של שיתופי פעולה".

 

המסלול החדש יאפשר לחזק ולהעצים את הטכניקה האישית בתחום המחול, יאפשר ליצור דיאלוג בין ה"אני" הרוקד לזה המתבונן ומניע, ויאפשר התנסויות ומרחבי חקירה בתוך הסטודיו, כמו גם במרחב הציבורי, כל זאת על מנת לפתח את דרכי הביטוי והיצירה ברמה האישית והקולקטיבית.

 

"לאורך השנים חקרנו את ההתבוננות, התנועה האינטואיטיבית והתנועה המובנת", ממשיכה דרור. "יצרנו שפה סיסטמטית המאפשרת למידה שיטתית מהנקודה הקטנה ביותר של התנועה הבלתי נראית עד להתמודדות עם הבמה, הכוראוגרפיה והמופע. נקודת המפגש עם הקולנוע נמצאת בהתבוננות בעצמנו ובאחר. זו היא אותה התבוננות המאפשרת הכרה עמוקה עם כוחנו הפיזי והנפשי, עם טווח יכולתנו התנועתית בכל רגע נתון, כמו גם שימוש ביכולת הדיגיטלית המאפשרת את הנצחת הרגע. נקודת המוצא הנה התנועה, והלמידה כוללת שעות אימון רבות - שיעורי טכניקה, רפרטואר, אימון אקרובטי, אימפרוביזציה, כוראוגרפיה, מדיטציה, ועל אלו יתווספו שיעורי קולנוע - צילום, בימוי, עריכה וסדנאות ליצירה עצמית, זאת במקביל לשיעורים עיוניים".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות