כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
בונה עולם

שרון רג'יניאנו צילום: קובי קואנקס
שרון רג'יניאנו צילום: קובי קואנקס
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

סיפורו יוצא הדופן של כוכב הקולנוע המפורסם שחזר בתשובה

לפעמים עדיין מזהים אותו מבעד לחליפה השחורה. שרון רג'יניאנו, השחקן שטרף את הקולנוע והתאטרון ואפילו נגע בהוליווד, המיר את מחיאות הכפיים בלימודי גמרא בכולל, ואת עולם הזוהר במלאכת ההחזרה בתשובה. "חשבתי שאני כל יכול, אבל אחרי מחיאות הכפיים פתאום אתה מבין כמה אתה קטן ולא יודע כלום"

לימור סימון 
עדכון אחרון: 30.09.16, 08:42

"איך נגדיר אותך?" אני שואלת את שרון רג'יניאנו בן ה־48, והוא מחייך. "אברך ושחקן לשעבר שעוסק בזיכוי הרבים ולא בדיכוי הרבים".

 

מה שעשית קודם היה דיכוי הרבים?

"מה שעשיתי קודם לא נתפס בעיניי כזיכוי. אתה עולה על הבמה בסוף הצגה, הקהל עומד על הרגליים ומוחא כפיים, אתה קד קידה וחש את רגע השיא של כל שחקן. התחושה טובה ומספקת, ואתה יודע שהם נהנו, אבל זהו. יצרת להם רגע קטן של הנאה בחיים, אבל היא מדומה. לא השפעת עליהם, לא שינית את עולמם ואת תפיסת חייהם".

 

עוד באזור:

"טקס הזיכרון" המוזר של הסוחרים בכיכר סירן

כך ייראה בקרוב איזור התעשייה החדש של בת ים

עמותות הסיוע הקטנות החליטו: השנה בלי סלי מזון לחג

 

"כל הדבר הזוהר הזה הוא בעצם טשטוש בעיניים שמרחיק אותך". רג'יניאנו (צילום: קובי קואנקס)
"כל הדבר הזוהר הזה הוא בעצם טשטוש בעיניים שמרחיק אותך". רג'יניאנו (צילום: קובי קואנקס)

 

והיום אתה משנה את העולם?

"אתן לך דוגמה קטנה. הסתובבתי עם חבר בבני ברק. כמו שאני, עם התלבושת והזקן, עברו מולי שתי נערות במינימום לבוש ובמקסימום אלכוהול, ובמרחק מהן שני בחורים. היה ברור לי מהו הצעד הבא בחייהן. החלטתי לעצור אותן. לא היה אכפת לי שאנשים ברחוב יראו שאני מדבר עם נשים, ועוד בלבוש לא צנוע, הרגשתי שאני צריך להציל אותן. ניגשתי אליהן, הן עצרו, הסתכלתי להן בלבן של העיניים ושאלתי למה הן עושות את זה. זה הכול. הן לא נבהלו ולא ברחו. שתיהן עצרו, ואחת מהן התחילה לבכות".

 

ומה קרה בסוף?

"הן חזרו לבתיהן, והבחורים הורחקו משם. עשיתי משהו מהותי שיש לו השפעה מכרעת על חייהן. אני מגיע לבתי כלא, לנוער בסיכון, לחוגי בית, לשיחות עם זוגות. אני מביט להם בעיניים, מנהל איתם דיאלוג על זהות, על הבנה של מי אנחנו ומה תפקידינו בעולם, ואז אני מרגיש משמעותי. הכי משמעותי".

 

הילד שמתחת למגבעת

הרחק מהילת הכוכבים, המעריצים, מחיאות הכפיים ושלל האפשרויות המפתות שעמדו לפניו, רג'יניאנו מסרק בידיו הגדולות את זקנו

ומביט לנקודה לא ברורה באופק. ספק אם העוברים והשבים בטיילת בת ים מזהים בחליפה השחורה את מי שהיה פעם שחקן תאטרון וקולנוע, שהספיק אפילו לעשות שתי גיחות להוליווד.

"הייתי במקום שבו חשבתי שאני כל יכול, שאני יודע הכול, שאני מצליח, עושה, מוכר, מוערך. הגשמתי כל יעד וחלום שהצבתי לעצמי. אבל אחרי מחיאות הכפיים פתאום אתה נכנס לחדר עם אברכים, ולידם אתה מבין עד כמה אתה קטן ולא יודע כלום, כי כל הדבר הזוהר הזה הוא בעצם טשטוש בעיניים שמרחיק אותך מהזהות האמיתית שלך, ממי שאתה, ממי שאתה צריך ורוצה להיות. הרעב לדעת צמח מתוך התסכול של חוסר הידיעה".

 

מבעד למגבעת ולזקן המעטר את פניו עדיין אפשר לזהות את השחקן גדול הממדים, בעל הקול הדומיננטי, זה שלא דפק חשבון לאף אחד ואמר רק את מה שהוא חושב ורוצה. גם היום, בגלגול החדש שלו, רג'יניאנו נותר אחד שהולך עם האמת שלו עד הסוף. הוא כבר אינו מחפש את מחיאות הכפיים, כבר אינו צמא לאהבת הקהל ואינו עסוק ברדיפה אחר הדבר הבא. היום הוא בעניין "זיכוי הרבים".

 

"האנרגיה נשארה, היא תמיד תישאר", הוא מבהיר. "העובדה שחזרתי בתשובה לא הפכה אותי למישהו אחר במהות. אני אותו שרון. אני אוהב לצחוק ולהצחיק, אני אוהב אדם ורוצה להשפיע על אנשים, לנתב להם דרך, לחבר אותם לעצמם. עדיין קיים בתוכי הילד שטיפס על עצים והפגין נוכחות. ילד חושני שלא הלך לאיבוד. גם מתחת למגבעת הוא קיים, והוא אני".

 

מתגעגע לילדות בחולון. רג'יניאנו  (צילום: קובי קואנקס)
מתגעגע לילדות בחולון. רג'יניאנו (צילום: קובי קואנקס)

 

כוכב נולד

רג'יניאנו, תושב חשמונאים, גדל בחולון וחווה "ילדות נפלאה של שכונה, חברים ומוזיקה. אני מלא געגועים לתקופה הזאת", הוא אומר. "התבלטתי בכל מה שעשיתי. לא התאמצתי לכבוש את הבמה כי היא הייתה שלי. אהבתי שרואים אותי. הייתי נער גאוותן, חשוב בעיני עצמי. בשלב מאוחר יותר השתמשתי בזה לפרנסה".

 

את לימודי התיכון העביר בשלושה בתי ספר שונים. "לא הייתי טיפוס של מסגרות", הוא מודה. "אני קולט מהר, מבין עניין ומיד משתעמם. ידעתי שאלמד משחק, לא הייתה בכלל שאלה. כשהשתחררתי מצה"ל נרשמתי לבית צבי, שוטטתי בארץ ובעולם, עשיתי מכול וכול. אני יכול להעיד שהייתי יצירתי מאוד ומצאתי דרכים ליהנות מהמקצוע".

 

הוא השתתף בהצגות רבות ובהן "קן הקוקייה" ו"חלום ליל קיץ", גילם את דמותו של החייל הפלישתי הטיפש בקומדיית המצבים התנ"כית "חצי המנשה", השתתף בסרט "כלבים לא נובחים בירוק" וב"כיכר החלומות" של בני תורתי, גילם את גולן אוחיון בסדרת הטלוויזיה "בת ים — ניו יורק", שיחק ב"שמש" וב"טירונות" ואף הגיע להוליווד בסרט "סודות המסדר" בכיכובו של ז'אן קלוד ואן דאם ושיחק את דמותו של במאי כושל בסרט "העסקה" לצד מג ראיין. במשך שנה וחצי שיחק בהצגת היחיד "שבי אימא" בארץ ובחו"ל, ובהמשך אף הקים את תאטרון "המקום", שמטרתו להפיק ולהפיץ מחזות בעלי תכנים יהודיים.

 

חיית חיי במה זוהרים ומלאים?

"חייתי חיים פרועים, אבל הקדוש ברוך הוא שמר עליי שלא אאבד את הראש לגמרי. זכיתי להערכה גדולה הן מצד הקהל והן מצד המבקרים. עד עכשיו, למרות הזקן, אנשים מזהים אותי, ניגשים ומחבקים במילים חמות. זה גורם לי להבין שעשיתי משהו טוב. כתבתי, שיחקתי, לא עשיתי דברים שלא רציתי. מעולם לא עשיתי משהו בשביל למצוא חן, אבל היום, במבט מפוכח, אני יכול להגיד שעולם המשחק הוא תובעני. אתה כלוא בכלוב של קהל, תלוי בו וניזון ממנו, והזהות שלך הולכת לאיבוד".

 

בין לבין הספיק רג'יניאנו להתחתן, נולדה לו בת, והנישואים עלו על שרטון. "לא ידעתי לשמור על הבית ולנהל זוגיות נכונה", הוא אומר. "לא התאמנו והתגרשנו. הילדה גרה עם אימא שלה במרכז הארץ ואנחנו בקשר הדוק. השינוי שעשיתי בחיים לא שינה דבר בקשר ביני ובינה".

 

לא רק האשכנזים

ניצני החזרה בתשובה החלו לפני 13 שנה בערך. "גדלתי בבית ישראלי מסורתי טיפוסי שבו הכול בגדר המלצה. קידוש עם חדשות ברקע, צמים ביום כיפור, אוכלים כשר בפסח, וכל היתר רק אם מסתדר ומתאים. כבוגר ניהלתי חיים חילוניים לגמרי. זה לא שהגעתי לנקודה שבה אמרתי לעצמי, 'הגיע הזמן לחפש'. ידעתי שהתורה היא הדבר, שהחור המלווה אותי מקורו בעולם החילוני, שאין בו דברים של ממש. באותה תקופה גיליתי שאבי ניצול שואה, ומבחינתי זו הייתה תגלית מרעישה".

 

כלומר?

"אבא שלי, יליד לוב, נשלח למחנה הריכוז ברגן בלזן כשהיה בן שלוש ושרד שם ארבע שנים. כשהייתי ילד לא הבנתי מה עושים עניין כזה גדול מהשואה. זה נראה לי כמו משהו רחוק שקרה מזמן ולא קשור אליי. יום אחד, כשרציתי להזמין את אבא שלי ואחותי ז"ל להצגה על השואה בבית צבי, היא אמרה לי, 'עזוב, אל תזמין את אבא, הוא היה שם'. זה הכה בי. אז הבנתי שזה גם שלי, שגם אני בסיפור הזה ולא רק האשכנזים. הגילוי חיזק בי מאוד את הזהות היהודית, גרם לי לשאול הרבה שאלות ולהבין שאני לא רק אדם ושחקן אלא גם ניצול שואה".

 

והמידע הזה לא הרחיק אותך מהאמונה באל שלא מנע את רצח העם הנבחר?

"הנאצים יימח שמם תקפו את התורה, גזרו פאות, השמידו ציציות ותפילין ורצחו את הזהות היהודית. זה גרם לי להבין שיש משהו שחייבים לתקן, ואם שרדנו מול כל העולם, משמע אנחנו אור גדול, ואני רוצה להיות חלק ממנו".

 

את תהליך החזרה בתשובה הוא עשה צעד־צעד, בהתחלה מול עצמו. "זה תהליך מתמשך והדרגתי, עם הרבה תנודות, סימני שאלה וויתורים, אבל ככל שהתקדמתי בו הבנתי ששם שאני רוצה להיות. שזאת המהות והזהות שלי".

 

איך הגיבה הסביבה?

"היו שהרימו גבה והיו שניסו להבין, אבל כל מי שמכיר אותי ידע שאני אדם החלטי שלא מושפע מהסביבה. אני לא עושה דברים כדי לרצות אנשים. רוב החברים שלי הם מהתעשייה, אנשים רוחניים שאיתם אני בקשר עד היום".

 

לא עושה דברים כדי לרצות אנשים. רג'יניאנו  (צילום: קובי קואנקס)
לא עושה דברים כדי לרצות אנשים. רג'יניאנו (צילום: קובי קואנקס)

 

אנשים הפכו לזאבים

לפני כשבע שנים נישא רג'יניאנו בשנית, והיום יש לו שלושה ילדים מרעייתו השנייה. "הכרתי אותה בבית הכנסת", הוא מספר. "יצאתי מתפילה, והיא עמדה בחוץ בעיניים מושפלות. אמרתי לעצמי, 'זו אישה צנועה', ואז לחשתי לחבר שלי, 'היא תהיה אשתי'. אחרי שלושה חודשים התחתנו". היום הוא לומד בכולל בחשמונאים, מתפרנס מההרצאות שהוא מעביר וחי בצמצום.

 

לפני כשנתיים הוא נפרד מאחותו הגדולה לימור ז"ל, שנפטרה מסרטן. "היא הייתה המגדלור של חיי, אחות גדולה בכל המובנים, זאת ששומרת עליי, מתווכחת איתי, מגנה עליי, לוקחת אותי כילד למדורת ל"ג בעומר עם כל החברים שלה. היינו בקשר הדוק וקרוב. היא חלתה לפני הרבה שנים, והפעם הסרטן חזר ולא עזב. עברו שנתיים מאז לכתה, ועדיין אני מוצא את עצמי לפחות פעם ביום כמעט מתקשר לשאול אותה משהו. אני מבין שהיא איננה אבל לא מבין. אולי אני לא רוצה להבין".

 

איך היא קיבלה את החזרה בתשובה?

"היה לה קשה. זה הרחיק בינינו, אבל לא רבנו. שמרנו על קשר ונשארנו קרובים במהות, אבל מטבע הדברים כשהעולמות שונים, יש התרחקות. אם יש דבר שאני מצטער עליו היום זו התחושה שאולי פספסתי אותה. לא ראיתי אותה מספיק. בשבעה וגם במשך השנתיים הללו אנחנו לא מפסיקים לשמוע סיפורים עליה ועל פועלה. היא הייתה אדם מיוחד, נכס חברתי, חכמה וצנועה בצורה בלתי רגילה. יש לי רק צער ורצון שאינו בר מימוש שתחזור לכאן אפילו לכמה דקות, כדי שאוכל לדבר איתה, לספר לה, לשאול אותה, להגיד לה שהיא הייתה מושא הערצתי".

 

אתה מתגעגע לעולם הבמה?

"לא לבמה ולא לתאטרון. את הביטוי הבימתי מצאתי מהר מאוד: אני מדבר מול קהל, משפיע ומושפע, עובד עם נוער בסיכון ועם אסירים בכלא. אני משתמש ביכולות הבימתיות שלי כדי לחזק אנשים ולקרב אותם לעצמם ולזהות היהודית שלהם. אני עושה את זה בהרצאות ובחוגי בית, וזה יוצר סיפוק אדיר והרבה יותר משמעותי. אני חושב שאת החיים אסור לפספס, אבל בשום מקום לא כתוב שצריך לחיות חיי פריצות שאין לך שליטה בהם. אני מסתכל סביב ורואה אנשים שחיים בעולם כאילו אין פה בעל בית, אין סדר ואין היגיון, הכול כאוס אחד מוחלט. כשהייתי חלק מהעולם הזה חשבתי שהוא טוב, כי הייתי מטושטש. אני שומע את השפה שאנשים מדברים בה זה עם זה, ילדים ששומעים את ההורים רבים ומקללים, אנשים שבזים זה לזה ברחוב, הרדיפה אחרי הכסף, ההפרדה במקום החיבור. אני לא מבין איך שר החינוך ישן בלילה כשהוא יודע שילדי ישראל פתוחים לכל מה שקורה באינטרנט, איך הוא לא משבית את המדינה וגוזר את החוטים שנמצאים בים? לאן כל זה מוביל? לניכור ולבידול חברתי. אנשים התרחקו מעצמם והפכו זאבים זה לזה. שום דבר כבר לא ישראלי באמת, הכול מועתק. הייתי רוצה לחיות במדינה שכולם בה יהודים שמחים".

 

"חייתי חיים פרועים אבל לא איבדתי את הראש". רג'יניאנו בסצנה מתוך הסרט "כיכר החלומות" (צילום: יוני המנחם)
"חייתי חיים פרועים אבל לא איבדתי את הראש". רג'יניאנו בסצנה מתוך הסרט "כיכר החלומות" (צילום: יוני המנחם)

 

יהודים, כלומר דתיים חרדים?

"לא ניכנס כאן להגדרת 'מיהו יהודי'. המקור שלנו הוא אחד, ובמקום להתרחק ממנו אנחנו צריכים להתקרב אליו. אני טוען שלכל אחד יש תפקיד בחיים, גם לחילונים וגם לחרדים".

 

ונראה שבמקום לקבל את התפקיד השונה, אנשים כמוך מנסים להחזיר בתשובה ולכפות את דרכם על החילונים.

"אני מנסה להאיר לאנשים את הדרך. בניגוד אלייך, כבר הייתי בעולם שלך והיום אני בעולם שאני יודע בוודאות שהוא הנכון, אז למה לא לנסות להתקרב, להבין, לראות ולדעת לעומק? להיות מי שאתה זה להבין את המקור שלך, מאיפה נוצרת ומה המשמעות של הדבר".

 

אתה מאושר?

"אני שלם עם הדרך שלי. זאת דרך שאני עדיין בודק ומחפש בה את הנתיב הנכון. אני מרגיש שאני בעיקר יותר שמח, יותר חופשי, הדעה שלי יותר מגובשת, החושים שלי עובדים שעות נוספות. כיף לי ללמוד, ללמד, להקשיב, להיות במקום שבו צריכים אותי. אז כן, אני מרוויח פחות, ונכון, אני לא יכול להרשות לעצמי חיי נהנתנות, אז מה? אני לא רוצה את הדבר הזה. כשאני רואה חייל יש לי דמעות בעיניים. חיילים בעיניי זה דבר קדוש. אני אוהב את הארץ הזאת בצורה שאני לא יכול לתאר".

 

פרסום ראשון: 29.09.16, 14:09

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 31 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות