כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
הסיפור שלה

חני נחמיאס צילום: דור מלכה
חני נחמיאס צילום: דור מלכה
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

עברה מהפך: חני נחמיאס חושפת את סיפור חייה

הילדות בבית יווני מסורתי, ההחלטה לעזוב את רמת גן, העיר שבה כיהנה כחברת מועצה, הגעגועים לבן שגר בקמבודיה, המופע המשותף עם אביה המשורר והחברות עם חנן גולדבלט שהורשע באונס. לכבוד פסטיבל מספרי הסיפורים בגבעתיים חושפת חני נחמיאס את הסיפור האישי שלה

נועה בן צבי 
פורסם: 06.10.16, 16:51

רובנו מכירים את חני נחמיאס כשחקנית, בדרנית, מדבבת, סופרת, כוכבת ילדים, זמרת ואפילו כפוליטיקאית מקומית. לא רבים יודעים שמוצאה של נחמיאס הוא מסלוניקי, שהיא שרה בלאדינו ושהיא מגדירה את עצמה "אימא חסרה". בנוסף היא הייתה חניכה בנוער העובד בגבעתיים. על כל אלה היא תדבר בפסטיבל מספרי סיפורים 2016 שיעלה בחול המועד סוכות בתאטרון גבעתיים.

 

עוד באזור:

צפו: טרקטור הרים כלי רכב והזיז אותו מהדרך ברמת גן

הכירו 12 זוגות תאומים שעלו לכיתה א'

 

חני נחמיאס. "הרבה מהמופעים שלי עוסקים בזיכרונות ילדות" (צילום: ניר סלקמן)
חני נחמיאס. "הרבה מהמופעים שלי עוסקים בזיכרונות ילדות" (צילום: ניר סלקמן)

 

משפחה מלוכדת

"השחקנית רמה מסינגר ז"ל הייתה חברה מאוד טובה שלי. בזכותה הכרתי את יוסי ואת הפסטיבל", מספרת נחמיאס. "לפני 12 שנה היא התקשרה אליי ואמרה לי שאני חייבת לעשות לה טובה. היא הייתה צריכה להשתתף בפסטיבל, אבל ביקשה ממני 'להציל' אותה ולשיר שיר במקומה. במידה מסוימת היא סללה לי את הדרך לתוך הפסטיבל ולתוך נפשם של יוסי וסו אלפי. אני מודה לרמה שהכניסה אותי לתוך המשפחה הזאת והיום אנחנו חברים מאוד טובים מעבר לעבודה המשותפת. ובכל זאת, אני מניחה שזה היה קורה כך או כך".

 

מה כל כך מושך אותך בפסטיבל?

"יוסי משכיל להביא לבמה את האנשים הפשוטים לצד הכוכבים. הפסטיבל הזה נותן במה לאנשים מן היישוב. זה הכוח של פסטיבל מספרי סיפורים, להביא אנשים שלא יכולת להיחשף לסיפורים שלהם לעולם אם לא היית נוכח שם. לפני שהשתתפתי בעצמי הגעתי לפסטיבל כצופה".

 

נחמיאס משתתפת בשלושה מופעים. "'האימא של כל העדות', מופע בהנחייתי של נשים מצחיקות שמביאות כל אחת בדרכה את סיפור העדה ממנה באה. זה בעצם נשים שבאות לצחוק על החרדות, על ההיסטריה, וגם על ההרגלים שלנו מול הילדים ואיך הילדים הופכים להיות לאט לאט המפקדים שלנו ואנחנו הופכות להיות כספומטים. זה מופע מדהים שאני מחכה לו בשקיקה. המופע השני הוא 'מופע הלאדינו הגדול', שאשתתף בו לצד קובי זרקו, גילה חסיד ושוקי בן עמי. אני באה מבית יווני ואני שרה בלאדינו ומספרת סיפורי לאדינו".

 

מה זה אומר לגדול בבית יווני?

"משפחה יוונית היא משפחה מאוד חמה, מלוכדת ואוהבת. חגים בבית יווני הם חגים גדולים, כי משפחה יוונית היא משפחה שאוהבת להיות ביחד, מלוכדת כמו שבט. השולחן תמיד עמוס באוכל. בסוף הארוחה נשלפות הגיטרות ושרים עד אמצע הלילה. המאכלים הם בלקניים, ממולאים בכל טוב עם שמות מיוחדים כמו פסטליקוס וכפתיקאס ובורקיטס. הכול מתגלגל בפה ועושה חשק לאכול".

 

חנן גולדבלט. "הדבר היחידי שנותר לי לעשות זה להישאר חברה" (צילום: אפי שריר)
חנן גולדבלט. "הדבר היחידי שנותר לי לעשות זה להישאר חברה" (צילום: אפי שריר)

 

אביה של חני, יעקב נחמיאס, הוא תושב אור יהודה. לאחרונה סיים את כתיבת ספרו האוטוביוגרפי העוסק בהיסטוריה של יהדות סלוניקי בתקופת השואה.

נוסף על כך, נחמיאס ואביה מריצים זה שנה מופע בשם "לאדינו מדור לדור", יחד עם הסופרת מרגלית מתתיהו, שעוסק בסיפורים מבית אבא ובשירים שכתב. "כשאני מופיעה עם אבא שלי ומשתפת תמונה בפייסבוק, הכי כיף לי לקרוא מה כותבים עליו, כי אני חושבת שהוא מרגש בצורה בלתי רגילה", היא אומרת. "דווקא השירה הטבעית, הרגילה, החמה מהבית, הלא מלוטשת והלא מעובדת, היא השירה האותנטית. הוא מרגש אותי".

 

"הרבה מהמופעים שלי עוסקים בזיכרונות ילדות", ממשיכה נחמיאס. "אני מספרת על איך קיבלתי את השם שלי, אני בת בכורה שנולדה בארץ להורים צעירים. עם לידתה של הצ'יקיטיטה, אני, החלו הוויכוחים איך יקראו לי. אימא שלי רצתה לתת כבוד לנונה — לסבתא, ובמשך שבועיים התווכחו איזה שם לתת לי. אלא שאז הגיעה נונה רשל, אימא של אבא שלי, וביקשה מכולם להפסיק להתווכח כי קוראים לי חנה, על שם האימא שלה שלא הספיקה לברוח בזמן מסלוניקי ומצאה את מותה באושוויץ. נסגרו הפיות ונגמרו הוויכוחים וככה קיבלתי את השם חנה. שלוש שנים וחמש שנים אחריי נולדו האחים שלי וקיבלו שמות מאוד מודרניים, ירדן ושחר. כשהייתי כוכבת ילדים צעירה שאלתי את אימא שלי, 'למה? למה ירדן, שחר וחנה נחמיאס?' היא אמרה לי, 'חניק'ה, תשתקי ותגידי תודה, כי אם לא הייתי נכנעת לגמרי היית היום כוכבת הילדים אלגרה נחמיאס'. שזאת סבתא שלי מצד אימא".

 

המשפחה מאוד חשובה לך.

"להיות אימא בשבילי זאת אחריות בלתי נגמרת, אהבה בלתי נגמרת, דאגות בלתי נגמרות. גם גאווה מאוד גדולה. אני מרגישה מאוד גאה כאימא, ולכן אני חושבת שעשיתי עבודה טובה. ההורים שלי הם נחמיאס, ואני נשארתי נחמיאס למרות שהתחתנתי פעמיים. בעלי לשעבר היה שטיינמץ, וכשהתחתנתי איתו לא הייתי מפורסמת, יכולתי להיות היום חני שטיינמץ, אבל בחרתי להישאר נחמיאס. יש בזה אמירה, כבוד להורים שלי, לשורשים שלי, למקום ממנו באתי. היה חשוב לי לשמור על הזהות הבלקנית ולא להתחפש. ההורים שלי הם העוגן שלי, השורשים שלי, הם ההורים הכי חמים ונפלאים שהייתי יכולה לחלום עליהם. הם אנשים שלגדול בזרועותיהם הייתה זכות".

 

העיר הגדולה

המופע השלישי שבו תשתתף בפסטיבל הוא "חולצה כחולה", ערב הוקרה לנוער העובד והלומד. "הייתי חניכה בנוער העובד של גבעתיים, ובתי הייתה צופיפניקית בנשמה", היא אומרת. "אני חושבת שתנועות נוער היו סמל בילדות שלי לציונות אמיתית. אני מאמינה שתנועות הנוער הן מקורות מחנכים לילדים בארץ. התנועות היום לא נמצאות בשיא תפארתן, ובעיניי זה חבל. בתי הייתה קצינה בצבא, ואני חושבת שזה לא במקרה. אני מאמינה שנוער שהולך לתנועות נוער יגדל להיות יותר איכותי. זה נוער שסופג ערכים של אהבת הארץ".

 

את מאוד מזוהה עם רמת גן, גם היית חברת מועצה. למה החלטת לעזוב לתל אביב?

"אני חייבת להודות שהמגורים ברמת גן בסך הכול היו לי מאוד נעימים. יש ברמת גן שכונות מאוד יפות ונעימות. עם זאת, גרתי בבית גדול, גדול מדי בשביל זוג. הילדים פרשו כנף מזמן, מצאו את בני הזוג שלהם והקימו משפחות, ופתאום הבית הגדול עם הגינה הגדולה התחיל להיות מיותר ומעיק. תמיד היה לי חלום לגור בלב העיר הגדולה. הגעתי למיקום נהדר, בלב תל אביב. יש לי אופניים, ואני רוכבת לכל מקום ועושה ספורט באוויר הצח. זה כיף גדול בשבילי. אני מתניעה את האוטו רק כשאני נוסעת רחוק, כמו תל אביבית אמיתית. בעצם טוב לי פה, זה נכון לי".

 

ובכל זאת, חברת מועצה ברמת גן שעוברת לתל אביב זה מפתיע.

"הייתי חברת מועצה ברמת גן במשך חמש שנים מטעם סיעת הירוקים. האמת שלא אהבתי את מה שראיתי מבפנים. ראיתי פנים אחרות, התבטאויות לא ממלכתיות ואפילו נמוכות, אינטריגות, הורדות ידיים, עימותים ולא היה כיף לראות את זה. כשנגמרה התקופה שמחתי לתלות את הנעליים וללכת. אני חושבת שתרמנו במידה צנועה לעיר. בגינות כלבים ומבצעי עיקור וסירוס לכלבים, תרמנו בנושאי חינוך, אבל פוליטיקה זה לא בשבילי, ואני לא אחזור לזה יותר".

 

היית מקורבת לצבי בר. הוא עלול להיכנס בקרוב לכלא.

"אני מאוד מקווה שזה לא יקרה. הוא איש מבוגר שתרם הרבה לעיר. אני מקווה בשבילו שיזכה להישאר בביתו עם משפחתו ושלא יקבל עונש מאסר".

 

צבי בר. "אני מקווה בשבילו שלא יקבל עונש מאסר" (צילום: שלומי כהן)
צבי בר. "אני מקווה בשבילו שלא יקבל עונש מאסר" (צילום: שלומי כהן)

 

חלק מרכזי בקריירה שלה העבירה נחמיאס בסדרה המיתולוגית "בלי סודות", שם שיחקה עם חנן גולדבלט שהורשע באונס וריצה מאסר.

 

"לחנן יש תפקיד מאוד חשוב בחיים שלי", היא אומרת. "הוא היה הבמאי שלי בלהקת הנח"ל וגם שיחקנו יחד ב'בלי סודות' והפכנו יחד לכוכבי ילדים. הפרשה הזאת הייתה בשבילי מכה מאוד גדולה. חבר קרוב שנמצא במקום הכי נמוך שיש. אני בחרתי להישאר לצדו, חברות היא ערך עליון בעיניי. צריך להיות חברי דווקא כשמישהו שבור, פצוע וחבול. אני בחרתי לא להפנות לו עורף. בעצם כל החברים בחרו להישאר לצדו. אני שמחה בשבילו שהכול מאחוריו ואני ממשיכה להתראות איתו. לא קל לו, לא נותנים לו באמת לחזור לדבר האמיתי שהוא יודע לעשות. הוא ריצה את עונשו, אבל לא נותנים לו להשתלב בחזרה. הוא עובד במגרש מכוניות, מתפרנס לא מאוד בכבוד, והדבר היחידי שנותר לי לעשות זה להישאר חברה".

 

מה את עוד עושה בימים אלה?

"אני עושה הרבה דברים ביחד וזה גורם לי הנאה גדולה. אני היפר, קשה לי לשבת במקום אחד ואני לא אוהבת לעשות את אותו הדבר הרבה פעמים. לכן מה שאני עושה עכשיו זה כאילו אידאלי בשבילי. אני מופיעה במופע הצדעה לעוזי חיטמן האהוב שהיה חבר אהוב שלי. אני שוזרת סיפורים אישיים בין השירים. אני עושה מופע עם השחקנית עירית ענבי ואני מצלמת את הסדרה 'ראש גדול', שם אני משחקת דמות רחוקה ממני, מנהלת אכזרית, אבל זה נורא כיף. אני גם עובדת עם משה דץ על מופע חדש שיצא בחודש הבא בשם 'תרועת הפסטיבלים', מופע הצדעה לכל הפסטיבלים בארץ לדורותיהם. זה הדבר שאני הכי עסוקה בו כרגע, וכמובן פסטיבל מספרי סיפורים".

 

"אני עושה הרבה דברים ביחד וזה גורם לי הנאה גדולה". נחמיאס (צילום: דור מלכה)
"אני עושה הרבה דברים ביחד וזה גורם לי הנאה גדולה". נחמיאס (צילום: דור מלכה)

 

את לא נחה הרבה.

"יום אחרי ההופעה האחרונה בפסטיבל אני נוסעת לנוח קצת אצל הבן שלי שחי בקמבודיה. לא ראיתי אותו מאז פסח. אימהות שהילדים שלהם בחרו לגור מעבר לים הן אימהות 'חסרות', עם איזה געגוע בילט־אין בגוף, געגוע בלתי נגמר. אני נוסעת לחבק את הבן שלי סוף סוף. אני מרגישה מאוד בת מזל שאני מתפרנסת משירה, ריקוד ומשחק. זאת לא עבודה פשוטה ולא תמיד זוהרת, יוצאים להופעות בשעות מוקדמות וחוזרים באמצע הלילה ולומדים עשרות טקסטים בעל פה, אז זה ממש לא קל. אבל אני מרגישה בת מזל כי אני עושה בדיוק את מה שחלמתי לעשות מגיל ילדות. אני מודה לאלוהים שכל החלומות שלי התגשמו ואני מתפללת שזה לא ייגמר לעולם".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות