כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
רוקנרול

מני בגר צילום: אלעד גרשגורן
מני בגר צילום: אלעד גרשגורן
 
 פורומים
ק.אונו וג.תקווה
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

סקס, סמים ועמלת שורה: בנקאי, פיזיותרפיסט ואיש שיווק הקימו להקה

באמצע החיים הפגישה האהבה למוזיקה בנקאי, פיזיותרפיסט, איש שיווק וסטודנט. כך נולדה להקת "מני בגר'ס", שחבריה מגדירים כ"רוק קסטות". בריאיון הם מספרים על הפשרה להפוך את האהבה הגדולה שלהם לתחביב בלבד ועל המחיר שהם אינם מוכנים לשלם כדי להגיע לגלגלצ

איתי עמיקם 
פורסם: 23.08.16, 07:55

בנקאי, פיזיותרפיסט ואיש שיווק הקימו להקה, וקראו לה "מני בגר'ס". רוב חברי "בגר'ס" כבר משקיפים על גיל 30 מצדו הפחות מחמיא של העשור. למועדון ה־27 איש מחברי ההרכב כבר לא יזכה להיכנס. אף על פי שהם כבר חצו את הגיל הממוצע שבו הופכים מוזיקאים לאגדות רוק וזנחו כמעט סופית את החלום לטובת קריירות יציבות, יש דבר אחד שלא ויתרו עליו חברי ההרכב — על האהבה הגדולה שלהם למוזיקה.

 

זיו פרנקל, 35, הבסיסט של להקת "מני בגר'ס" אינו מתקשה להיזכר ביום שבו הכתה בו ההכרה שכבר לא יגשים את חלומו להיות כוכב רוק. "בינינו, הייתה

תקופה שלהיות מוזיקאי מצליח זה כל מה שרציתי בחיים", מודה בכנות המוזיקאי־בנקאי המזוקן. "כולנו פה בלהקה עברנו סוג של תהליך התפכחות שבסופו אמרנו, 'טוב, את הכסף שלי אני כנראה לא ארוויח ממוזיקה, הנגינה תהיה רק תחביב'. היום שבו אתה מבין שמוזיקה לא תהיה המקצוע שלך הוא יום קשה מאוד. זה שבר. תחביב זו מילת גנאי. מישהו אמור לשלם לי ים של כסף כדי שאני אנגן. אני לא אמור לשלם על הזכות לעשות את זה".

 

עוד באזור:

חשד להתעללות בבעלי חיים: הכלב ריצ'רד הוכה למוות

פרקליטיו של צבי בר: מאסרו משול למאסר עולם

מזל טוב: סיפור הלידה יוצא הדופן של גלית ומתיו קוסוביץ'

 

המני בגר'ס (צילום: תומי הרפז)
המני בגר'ס (צילום: תומי הרפז)

 

התנפצות חלומו של זיו לנוכח הריאליזם הנוקשה אירעה סמוך לסיום לימודיו לתואר ראשון. "באותה תקופה כבר עבדתי בבנק. הגעתי לטקס סיום התואר ישר מהעבודה, לבוש בחולצה מחויטת. בטקס מצלמים אותך, ואחרי כמה שבועות שולחים לך בדואר את התעודה עם התמונה. בגיל ההתבגרות ניגנתי עם חבר'ה שבהמשך הקימו את הרכב הפאנק המוערך Useless ID שהוציא דיסק חדש וטוב באותו היום. ביד אחת החזקתי את האלבום החדש והמוצלח של החבר'ה שגדלתי וניגנתי איתם, ביד השנייה תמונה שלי בחולצה כחולה ומכופתרת וכרס קטנה, לוחץ את היד לדֵקן. בקושי זיהיתי את עצמי. נראיתי כל כך שונה מאיך שתפסתי את עצמי עד אותו הרגע. זה היה כאילו כל משבר גיל ההתבגרות התרסק על הראש שלי ברגע אחד. כאמור, זה היה יום קשה מאוד".

 

ערן רשף, 37, סולן הלהקה שמנגן גם בחליל, נשוי ואב לילדה. הוא פיזיותרפיסט ובעל קליניקה פרטית בתל אביב. איתמר גולדפלד, הגיטריסט, 34, עובד בחברת דיגיטל בתחום המרקטינג. זיו פרנקל, 35, הבסיסט של הלהקה כאמור, נשוי ואב לשני ילדים ועובד בתור ראש צוות אנליסטים בבנק הפועלים. אמיר לימור הוא המתופף וצעיר חברי הלהקה. אמיר בן ה־27 הוא סטודנט להנדסת תעשייה וניהול. איתמר וזיו הכירו בזמן לימודיהם לתואר ראשון במינהל עסקים בירושלים, ובשנת 2011 חבר אליהם ערן, ואחרי מאבק ארוך ומתיש על שם הלהקה הם הקימו את "מני בגר'ס".

 

"אנחנו די אינפנטילים"

בשלוש השנים הראשונות ניגנו חברי הלהקה גרסאות כיסוי לשירים מוכרים. בשנתיים האחרונות, עם הצטרפותו של אמיר, המתופף השלישי בהרכב, החלו חברי "מני בגר'ס" לנגן חומר מקורי. את הסגנון המוזיקלי שלהם הם מגדירים "רוק קסטות", המושפע בעיקר מהמוזיקה של להקות הגראנג' של תחילת שנות ה־90. "כמו כל שידוך טוב את אמיר הכרנו באינטרנט", מספר איתמר. אמיר מתאר כי לאחר שחרורו משירות ארוך של שש שנים בחיל האוויר הוא חיפש מסגרת לעשות בה את הדבר שהוא הכי אוהב — לתופף. "התחלתי לנגן בגיל עשר, אבל מיום שאני זוכר את עצמי דפקתי עם כפות על סירים ועל שולחנות בבית. לא הייתי ידידותי לריהוט", אומר אמיר. "במשך כל השירות הצבאי שלי לא נגעתי כלל בתופים. זה בער בי. אחרי השחרור אתה רק מחפש לעשות את מה שמסב לך אושר. חיפשתי באינטרנט להקות לנגן איתן. מצאתי כ־30 להקות שחיפשו מתופף. כל אחת הייתה יותר מוזרה מהשנייה. בשלב די מוקדם התייאשתי מהחיפוש הזה ואמרתי לעצמי שככה אני לא אמצא להקה נורמלית. אחרי שבועיים פנו אליי ה'בגר'ס'. בניגוד ליתר הם נראו די נורמלים".

 

זיו: "צריך להודות שלפני החזרה הראשונה עם אמיר היינו די לחוצים. לפני שנפגשנו הוא אמר לנו שהוא גר ביבנה ואוהב את מוקי. הוא יותר צעיר מאיתנו וחששנו שיהיו פערי מנטליות. אני זוכר שלפני החזרה הראשונה התחלתי לכתוב לו על החששות שלנו, ולפני שלחצתי על 'אנטר' הוא כתב לי 'אל תדאג, אחי. יהיה בסדר'. הוא כבר ידע מה אני רוצה לכתוב לו".

 

לדברי הבסיסט, "החיבור איתו היה מידי. אנחנו די אינפנטילים. מנטלית ערן בן 18. אני מתנהג יותר כמו בן 60 מאשר בן 35. אמיר יותר מסודר ומאורגן מכולנו. זה נכון שאנחנו בשלב קצת שונה בחיים, ולי למשל כבר יש ילדים, אבל רוב הזמן אין לי מושג איפה הם".

 

מני בגר. הכול התחיל מבדיחה (צילום: אלעד גרשגורן)
מני בגר. הכול התחיל מבדיחה (צילום: אלעד גרשגורן)

 

פשרה בורגנית

"אף אחד מאיתנו לא יודה בזה בפה מלא, אבל ה'בגר'ס' זה פרויקט שקם כי לכולנו עדיין יש חלום קטן להצליח בכל זאת", אומר איתמר. "אבא שלי לדוגמה הוא רופא שיניים, אבל העונג הכי גדול שלו הוא לשחק ולשיר. זה כל החיים שלו. העבודה מבחינתו היא לא מטרה אלא אמצעי לעשות את מה שהוא אוהב. לכולנו איפשהו עדיין מדגדג לעשות משהו גדול עם הדבר שאנחנו כל כך אוהבים לעשות — מוזיקה".

 

זיו: "יש משהו שחייבים להגיד — כולנו פה אוהבים את העבודות שלנו. אף אחד מאיתנו הוא לא מחסנאי ממורמר על החיים שלו, שכל היום רק סופר את הדקות עד שהוא חוזר הביתה לגיטרה שלו. כולנו גם מוצלחים בעבודה שלנו ומגיעים לתפקידי ניהול. ה'בגר'ס' זה לא אירוע של אנשים שחוקים שרק רוצים לנגן. אנחנו רוצים הכול — גם משפחה, גם אחלה קריירה וגם מוזיקה. אני חושב שבישראל זה המודל היחיד שעובד ללהקות. חוץ מאחוזון קטן מאוד, מוזיקאים הם אנשים עניים. אני חושב שמצאנו את הנוסחה גם להסתובב עם הוואסח של מוזיקאים וגם לא לרעוב".

 

ערן: "זה אולי תחביב, אבל כזה שאנחנו לוקחים ברצינות רבה. גם אם אנחנו מתאמנים יחד רק שלוש שעות בשבוע, כל אחד מאיתנו משקיע הרבה זמן להתאמן לבדו, לכתוב ולהלחין שירים. כל פעם שאחד מאיתנו הולך להתקלח הוא לוקח איתו למקלחת שיר שהוא עובד עליו".

 

זה לא קצת נאיבי לחשוב שאפשר לעשות מוזיקה שלוש שעות בשבוע וגם להצליח?

זיו: "ברור לגמרי שכולנו עושים פה פשרה. זו הפשרה הכי בורגנית, זהירה ושונאת סיכון שיש. אנחנו מקריבים את הסיכוי להצליח בגדול בתמורה לתוכנית גיבוי יציבה מאוד. ברור שאם היינו יכולים לעזוב את העבודה ורק לעשות מוזיקה כל היום הסיכוי שהיינו מגיעים לגלגלצ היה גדל, אבל איתו גם הסיכון שנאלץ להאכיל את הילדים שלנו בתפוחים שמצאנו מתגלגלים על הרצפה בשוק".

 

ערן: "אנחנו לא מחויבים לשום דבר. רק למוזיקה שאנחנו אוהבים. אין לנו מגבלת זמן, ואנחנו לא לחוצים לסיים שום דבר. המוזיקה שלנו מגיעה ממקום בריא מאוד".

 

בכל זאת אני בטוח שלכולכם היה חלום להיות כוכבי רוק.

"עדיין", משיבים הארבעה כלהקה. "בעיקרון אתה מדבר פה עם אנשים שבורים", מתבדח זיו. "אנחנו לא מנגנים בשביל עצמנו", מבהיר איתמר. "זה ברור לכולנו שהכיף האמיתי הוא האינטראקציה עם הקהל. גם אם אתה מנגן בחדר החזרות את הקטע הכי יפה בעולם, אם אף אחד לא שמע אותו, זה לא כיף. אף אחד לא יודע אם עץ שנפל ביער מבודד משמיע צליל. זה אותו דבר".

 

לפרוץ את האנונימיות

הדרך של להקה אנונימית אל התהילה היא דרך פתלתלה ורצופה מהמורות. משיחה עם חברי "בגר'ס" מתברר שדרך החתחתים הזאת עוברת גם דרך ברי נרגילות ברעננה. "עד ההופעה ברעננה חשבנו שמי שמזמין אותנו להופיע אצלו באמת רוצה את זה", מתאר ערן. "הגענו להופיע בבר ברעננה. כשעלינו על הבמה ראינו שהמלצרים מתחילים להוציא נרגילות לשולחנות. מאותו רגע זו הייתה תחרות כמה זמן יעבור עד שנצליח להבריח את כולם מהמקום. אחרי ההופעה הלא מוצלחת הזאת הבנו שנמאס לנו להופיע בכל מקום שיסכים לארח אותנו. זה מתיש".

 

הבסיסט של הלהקה ממשיך ומספר כי "היו גם הופעות שאף אחד לא הגיע אליהן. בארץ קשה מאוד להביא קהל להופעה של להקה לא מוכרת. אין פה תרבות מפותחת של הופעות חיות. הרוב המוחץ של האנשים לא ילכו סתם להופעה של להקה אנונימית. בתל אביב הבעיה הזאת אפילו יותר חריפה. רוב האנשים בהופעות שלנו שם הם חברים או חברים של חברים. אתה חולם על היום שבו בן אדם שאתה לא מכיר ייגש אליך אחרי הופעה ויגיד לך 'בוא'נה, אתם אחלה להקה'. זה קרה, אבל מחוץ לתל אביב. לרוב מי שאומר לך שהייתה אחלה של הופעה זה חבר שלך, שזה אחלה, אבל זה לא ממש אותו הדבר.

 

"היתרון שלנו כלהקה היא שאנחנו אנשים מסודרים, יחסית למוזיקאים אחרים, ומגיעים בזמן ונותנים הופעה בדיוק באורך שסוכם עליה".

 

בשלב הזה תופס את עצמו נגן גיטרת הבס ומנער את ראשו. "רגע, אני אשכרה מוכר את זה שאנחנו להקת רוק שלא מאחרת כיתרון? טוב, תמחק את זה", הוא מורה לי. איתמר מקרב את פיו למכשיר ההקלטה ומכריז בבדיחות: "אנחנו להקה שעושה הרבה מאוד קוק".

 

מני בגר'ס (צילום: תומי הרפז)
מני בגר'ס (צילום: תומי הרפז)

 

הבדיחה על מני

על השם הלא שיגרתי של הלהקה החליטו חבריה לאחר מאבקים סוערים. "אנחנו להקה של אגו", מבהיר זיו, "אנחנו רבים על הכול. על השם של הלהקה רבנו במשך הרבה מאוד זמן. התחלנו כלהקה של קאברים. חיפשנו שם מצחיק. ערן הציע את השם 'עיר ההריגה'. תאר לעצמך אותנו על הבמה אחרי גרסת כיסוי לשיר של קיילי מינוג אומרים, 'תודה רבה. אנחנו היינו עיר ההריגה'".

 

הרעיון לקרוא לעצמם על שמו של כוכב הזמר מני בגר הגיעה בעקבות בדיחה פנימית נושנה של חברי ההרכב. זיו מפרט כי "לפני הרבה שנים ניגנתי בבר בחיפה. את הבאלנס להופעה ליווה איש סאונד מבוגר. בשלב מסוים הוא פנה לחבר שלי שהיה הסולן ואמר לו ,'אתה חושב שאתה יודע לשיר? אתה לא יודע לשיר. אתה יודע מי כן ידע לשיר? מני בגר'. מאז דבקה אצלנו הבדיחה להשוות את טיב השירה לזו של מני בגר. לא היינו בוחרים בשם שלא קשור לדמות מהעבר, אבל אי אפשר לומר שגדלנו על מני בגר. דרך אגב, אותו סאונדמן צדק — החבר שלי באמת לא ידע לשיר, ומני בגר שר מצוין".

 

שלושה מארבעת חברי הלהקה הם רמת גנים שמעידים שהם היגרו אליה מתל אביב.

 

מה הביא אתכם לרמת גן?

"הארכיטקטורה", מתלוצץ איתמר. "סתם, נוחות. כולנו גרנו בתל אביב ועברנו לפה בגלל יוקר המחיה בעיר הגדולה. האמת שחשבתי שאני אתבאס מאוד מהמעבר לרמת גן, אבל אני שמח לומר שהתבדיתי. העיר הזאת חווה התעוררות בכל מה שקשור לחיי הלילה ואפילו כלהקה רמת גן מאירה לנו פנים. לאחרונה הייתה לנו הופעה מוצלחת מאוד שהוזמנה מטעם העירייה כחלק ממאמציה להפיח חיים אחרי שעות העבודה במתחם הבורסה".

 

זיו: "לרמת גן יש קטע. הבנו שאפילו ההופעות פה הולכות יותר טוב. תל אביב זו בירת התרבות, אבל בכל ערב נתון יש בה מאה הופעות של להקות. את הפידבקים הכי מפרגנים קיבלנו דווקא בהופעות מחוץ לעיר הגדולה".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות