כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
עדין הסולו

עידן ניידיץ צילום: קובי קואנקס
עידן ניידיץ צילום: קובי קואנקס
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

הכל בהומור: הקריירה החדשה של כוכב הרשת עידן ניידיץ

בגיל 37 החליט עידן ניידיץ מחולון שאם אלפי העוקבים שלו ברשת נקרעים מצחוק, אין שום סיבה שבמה אמיתית לא תגרום לאותו אפקט. אחרי שלל מרתוני סטנדאפ שחלק עם חברים, הוא ממציא את עצמו מחדש עם המופע האישי 'לא רוצה'. "לכל דבר יש את הזמן והקצב שלו. עכשיו אני מרגיש בשל"

לימור סימון 
פורסם: 08.08.16, 09:27

"תגידי, זה יצא מצחיק?", שואל אותי הסטנדאפיסט עידן ניידיץ (37) מחולון בסוף הראיון.

 

"כנראה שלא", אני עונה לו, "רוב הראיונות עם סטנדאפיסטים לא יוצאים משהו. בתכל'ס, אתם לא כאלה מצחיקים".

 

"אבל תוכלי לכתוב שאני מודה לאשתי, שבזכות התמיכה והפרגון שלה חזרתי לבמה?".

 

ואם היא לא הייתה מפרגנת, היית מוותר על הבמה?

"ממש לא, אבל עדיין זה כיף שהיא מפרגנת לי".

 

עוד באזור:

לא מצחיק: פוקימון בקברו של חלל צה"ל

האב גנב עם ילדיו צעצועים - בית המשפט הבין את מצוקתו

האמנית שפרסמה ספר ציורים של איברי מין גבריים

 

"הייתי ילד חנון". עידן ניידיץ  (צילום: קובי קואנקס)
"הייתי ילד חנון". עידן ניידיץ (צילום: קובי קואנקס)

 

במשך כל הראיון הנייד של ניידיץ לא מפסיק להבהב, והוא מתאפק שלא להציץ לציוצים בטוויטר וללייקים בפייסבוק. העולם הווירטואלי הוא החמצן שדוחף אותו לחזור לקהל, שאילוצי החיים גרמו לו לנטוש, עם המופע 'לא רוצה', המבוסס בין היתר על האבהות הצעירה שהוא חווה עם שני ילדיו. "תראי איזה חמודים", הוא שולף את התמונות של רוני ועומר.

 

"כן, חמודים וגם יפים", אני מאשרת, "דומים לאשתך".

 

חנון ברמות קשות

ניידיץ נולד בבאר שבע, בן בכור למשפחה בת חמש נפשות. אבא איש צבא, אמא שוטרת. "היה לי בית מוגן, עם שני הורים אנשי חוק וסדר. בעקבות אבא נדדנו לאילת ומשם, כשהייתי בן שמונה, התמקמנו בראשון לציון".

 

היית ילד מצחיק שעמד על השולחן וחיקה את שמעון פרס?

"הייתי ילד חנון ברמות קשות. האמת, נשארתי חנון, אבל היום אני חנון שמודע לעצמו וחי עם זה בשלום".

 

כלומר, בילדות חשבת שאתה קול?

"לא. דווקא ידעתי שאני חנון, אבל לא היה מה לעשות עם זה. הייתי ילד חסר ביטחון, ביישן, מופנם, חלבי, קצת שקוף, שמרכיב משקפיים. בגיל ההתבגרות גם התמלאתי בחצ'קונים. בקיצור, משהו נורא. ברור שלא הייתי מהמקובלים בחברה. לא ילד של חרם, אבל גם לא מאלה שכולם רוצים להזמין ראשונים למסיבה".

 

נשמע לא כיף.

"בכלל לא כיף, אבל לא הייתה לי יכולת להתנגד לזה. לא תמיד הייתי מעודכן באופנה האחרונה וגם החצ'קונים לא ממש עשו שירות טוב.

אבל הכל השתנה בתיכון, בכיתה י' חל המהפך".

 

הפכת לברבור יפה תואר?

"מפתיע, נכון? החלפתי את המשקפיים בעדשות, הפצעים סיימו לחרב לי את הפנים, גיליתי את הג'ל לשיער, התחלתי להתלבש כמו נער בגילי ופתאום גיליתי שיש לי סיכוי עם בנות. זה נתן לי הרבה ביטחון. באותה תקופה התחלתי גם להצחיק. זה נולד מחוש הומור ציני והתגלגל לכך שבסוף כיתה י"ב כתבו עליי בספר המחזור שיום אחד עוד אצחיק הרבה אנשים".

 

"בבקרים עבדתי במכירות ובלילות שובצנו למרתונים של סטנדאפ" (צילום: קובי קואנקס)
"בבקרים עבדתי במכירות ובלילות שובצנו למרתונים של סטנדאפ" (צילום: קובי קואנקס)

 

לא מתוחכם, לא בשל

בצבא הוא שירת כקצין שלישות גדודי ושם החל להירקם החלום לעמוד על במה. "אני זוכר את הפעם הראשונה שעמדתי מול קהל. הייתי מפקד קורסים ונדרשתי לעמוד מול קהלים גדולים, מה שנתן לי המון ביטחון. בצבא היה לי פנקס שחור שבו רשמתי כל דבר שקרה לי והצחיק אותי. היה לי ברור שיום אחד אעשה איתו משהו".

 

בתום השירות הצבאי חברו הטוב, גלעד מאושר, העלה רעיון: להופיע ביחד על הבמה הפתוחה ברחובות. "החלטנו לנסות", מספר ניידיץ, "שנינו אהבנו להצחיק וזה עבד טוב בינינו, מבלי שידענו לאן נתגלגל. עלינו לבמה למערכון של חמש דקות, שקצר הצלחה. כל 14 האנשים שהיו בקהל צחקו. ככה, במשך כמה חודשים, היינו מגיעים כל שבוע לבמה הפתוחה ומצחיקים. חמש הדקות הלכו והתארכו, ואחרי כמה חודשים קלטנו שיש לנו מופע של חצי שעה. הרגשנו בעניינים, שיש לנו את זה. היום, כשאני מסתכל לאחור, זה מעורר בי גיחוך".

 

למה?

"זה היה הומור פשוט, לא מתוחכם, לא בשל, ילדותי אפילו. יכול להיות שהוא התאים לרוח התקופה. הסטנדאפ בארץ עבר שינוי בשנים האחרונות. לערב שהרמנו הזמנו מביני ויודעי דבר בתחום, ובהמשך הוחתמנו על חוזה והתחלנו לעבוד. בבקרים עבדתי במכירות בחברת 'הוט', ובלילות שובצנו למרתונים של סטנדאפ. היינו עם קובי מימון, אורי חזקיה ואבי נוסבאום. כולנו התחלנו מאותו המקום".

 

איפה הם ואיפה אתה. לא מתסכל?

"לא, כי הדרך שעשינו שונה. לא עבדנו בזה, עשינו סטנדאפ על הדרך. גלעד למד משפטים, אני למדתי מנהל עסקים, התקדמתי בעבודה והבנו שאם לא עובדים בזה, זה לא יקרה ולא יצליח. זה לא משהו שאפשר לעשות על הדרך. מכיוון שלא היינו פנויים לעניין, דרכינו נפרדו וכל אחד פנה לתחום שלו. במקביל התחתנתי, נולדו לי שני ילדים והחיים המשיכו. אבל חיידק הבמה נשאר".

 

אבא היסטרי זה מצחיק

את הצורך להצחיק המיר ניידיץ בעולם הווירטואלי. "כשגילתי את הפייסבוק הבנתי שמדובר בבמה לכל דבר. התחלתי לכתוב ברשת כל מה שעלה לי בראש. מהר מאוד גיליתי שיש לי קהל גדול. עם הזמן צברתי 18 אלף עוקבים ו-3,000 חברים. נכון שזה לא מתורגם לפרנסה, אבל הידיעה שאנשים אוהבים את מה שאני כותב ומתחברים לראש שלי, נתנה לי סיפוק. במרץ 2013 נולד לי רעיון: מאחר שהכרתי הרבה כותבים ברשת, שלכולם יש את היכולת להצחיק ולסחוף אחריהם קהל, חשבתי: אם הם מצחיקים ברשת, למה לא להרים במה?".

 

אולי כי יש הבדל בין העולם הווירטואלי לעולם האמיתי?

"יש הבדל ברור בין שני העולמות, אבל אפשר לנסות לתרגם אותו למציאות. התארגנו שישה חבר'ה לערב, שבו כל אחד נותן רבע שעה, ובסך הכל 90 דקות עם חומרים שמבוססים על הרשת. תוך שעה מרגע הפרסום, כל הכרטיסים נמכרו".

 

"אני לא מתבייש להגיד שהייתי רוצה שיעצרו אותי ברחוב לסלפי". עידן ניידיץ (צילום: קובי קואנקס)
"אני לא מתבייש להגיד שהייתי רוצה שיעצרו אותי ברחוב לסלפי". עידן ניידיץ (צילום: קובי קואנקס)

 

'קורעים רשתות', כך הם קראו לעצמם, סומנו כהבטחה. "הרצנו את המופע 20 פעם, עד שהרגשנו שזה ממצה את עצמו. נפרדנו ונשארנו רק שלושה, שהמשיכו להופיע בבמות פתוחות. במהלך התקופה הזאת התגבש אצלי מופע שיכול להחזיק לבד. החלטתי שאני הולך על זה".

 

מפחיד?

"המופע הראשון היה בתחילת יוני ונועד לחברים ולבני משפחה, שקנו כרטיסים כמובן. זה עבד טוב והיה הרבה פחות מפחיד מכפי שחשבתי. החומרים שלי מגיעים מהחיים, דברים קטנים ומצחיקים שקורים לכולנו כל הזמן, לצד האבהות הצעירה וההיסטרית וכל מה שהיא מביאה איתה. את יודעת שכבר חודש אני לא ישן כי אני פוחד שהילד לא ישובץ לגן שאני רוצה שהוא יהיה בו?".

 

הרי הקהל ברובו צעיר. למה שירצו לשמוע על הורות?

"תתפלאי. גיליתי שדווקא בני נוער אוהבים את הנושא ומתחברים אליו. כל אחד לוקח מהסיפורים את מה שמתאים לו, וזה כל היופי. אם פעם הסטנדאפ התמקד בירידות על הקהל, היום הכיוון הוא יותר חיי היומיום, עם הקטעים שמעצבנים את כולם. אחרי הערב הזה הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

 

אז עזבת את העבודה וכולך בתוך עולם הבמה?

"לא צריך להגזים, אני עדיין צריך להתפרנס. כיום אני מנהל מחלקת תוכן במשרד פרסום ובמקביל מפתח את החלום. לא זנחתי את הפייסבוק והטוויטר, אלה פלטפורמות שנותנות מענה לכותבים מוכשרים להביע את עצמם ולנוע קדימה בכל תחום, ודאי שבתחום ההומור. כשאנשים אוהבים אותך שם, הם גם באים לראות אותך".

 

השוק מוצף בסטנדאפיסטים, ורק מעטים ממלאים אולמות. למה לך בעצם?

"כי אני אוהב להצחיק ונהנה לעשות את זה בכל דרך: בסרטונים שעולים לרשת, בפוסטים, בתמונות. יש הנאה גדולה ביכולת לגרום לאנשים לצחוק".

 

השאיפה היא להיות אדיר מילר?

"אדיר מילר הוא בהחלט מודל של מי שעושה הכל. טלוויזיה, כתיבה ובמה. הייתי שמח להופיע כל שבוע ברחבי הארץ ולהתפרנס רק מזה, אבל אני מציאותי וחולם כרגע בקטן. כשאני נוסע ברכבת ומישהו עוצר אותי לסלפי כי זיהה אותי מפייסבוק, אני מאושר מזה. אני לא מתבייש להגיד שהייתי רוצה שיעצרו אותי ברחוב לסלפי".

 

גיל 37 זה לא קצת מאוחר בשביל זה?

"יש גיל לסטנדאפ? זה לא מסלול. להצחיק אפשר תמיד וכל החיים. כל עוד יש אנרגיה ויש קהל, הכל אפשרי".

 

איך אתה מסביר את זה שיש יותר גברים מצחיקים מנשים?

"יש המון נשים מצחיקות וסטנדאפ הנשים בפריחה כרגע. פעם בחודש אני מופיע בסטנדאפ פקטורי על במה שנקראת 'תעשה לי לייב'. 50 אחוז מהמופיעים שם הן נשים. הרשת החברתית נתנה במה לכולם ללא הבדל מגדרי. נשים הן במקרים רבים הרבה יותר מצחיקות ונועזות מגברים ואני מאמין שבעתיד הן תכבושנה את התחום".

 

אם הכל קורה ברשת, למה לצאת מהבית?

"כי למרות הכל, אנשים עדיין רוצים לצאת מהבית ולנקות את הראש עם הומור טוב. כבדות בחיים יש לכולם כל הזמן, וההומור מאפשר ניקוי ראש והתנתקות. החוקים ברשת אחרים, עד היום אני לא ממש מבין אותם. יש פוסטים שנורא מצחיקים אותי ולא תופסים, ופוסטים שנראים לי סתמיים, שעושים רעש".

 

טלוויזיה?

"הכל קורה לי והכל עוד יקרה. אני בטוח שלכל דבר יש את הזמן והקצב שלו. כרגע אני מרגיש בשל ונכון להופעת יחיד, ימים יגידו לאן הדברים יתגלגלו".

 

חמישה סטטוסים של עידן ניידיץ על הורות:

האירוניה בלהביא ילד לעולם היא שאתה יוצר חיים ומאבד אותם בו זמנית.

 

לך תגיד לבוס שאיחרת לישיבה כי הילד התלבט רבע שעה אם לשתות את השוקו עם קש ירוק או צהוב.

 

הילד התעורר בבכי. ניגשתי למיטתו, ליטפתי את שיערו ולחשתי לו ברוך: "לך לישון כבר כוסומו".

 

דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות, קניון הזהב.

 

רוני: אבא תספר לי סיפור

אני: היה היתה נסיכה שהיתה מאווווד עייפה, אז היא הלכה לישון.

רוני: נו?

אני: זהו. נרדמה. מאוד עייפה. לילה טוב נשמה. 

 

ההופעה ב־10 באוגוסט במועדון 'סטנד אפ פקטורי', שביל המרץ 5, תל אביב .

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות