כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
הניצחון שלו

עשהאל שבו צילום: תומי הרפז
עשהאל שבו צילום: תומי הרפז
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

13 שנה אחרי שאמו ושלושת אחיו נרצחו בפיגוע: עשהאל הניף את גביע המדינה בכדורסל

כשהיה בן תשע נרצחו אמו, רחל, ושלושת אחיו נריה, צביקה ואבישי, בפיגוע באיתמר. חייו ניצלו אך הוא נפצע קשה ואיבד את רגלו הימנית. 13 שנה אחר כך נהפך עשהאל שבו לכדורסלן מצטיין והניף את גביע המדינה בכדורסל בכיסאות גלגלים במדי איל"ן ספיבק רמת גן

איתי עמיקם 
פורסם: 25.04.16, 07:18

עשהאל שבו בן 22, אבל נולד בגיל תשע. לידתו מחדש הייתה בנסיבות אכזריות. ביוני 2002 חדרו שני מחבלים לבית משפחתו באיתמר וביצעו טבח. עשהאל שרד את התופת בזכות תושייתו — בהיותו פצוע קשה הוא העמיד פני מת. גם כשבעט המחבל בידו כדי לוודא שאינו חי, עצר הילד בן התשע את נשימתו ולא זז. לאחר שחולץ שכב עשהאל מחוסר הכרה במשך חמישה ימים. גופו הקטן ספג יותר מ־200 רסיסים. כששב להכרתו גילה שאמו, רחל, ושלושת אחיו, נריה, צביקה ואבישי, נרצחו בפיגוע. גם מפקד כיתת הכוננות של היישוב יוסף טויטו נהרג מאש המפגעים. נוסף על האובדן הנורא ספג הילד בן התשע שלושה כדורים ברגלו הימנית והרופאים נאלצו לקטוע אותה.

 

מאז אותו לילה איום עבר עשהאל שיקום מעורר הערצה. בסוף החודש שעבר הגיע סיפור ההצלחה של שיקומו לשיא נוסף — הוא וקבוצתו איל"ן ספיבק רמת גן זכו בגביע המדינה בכדורסל בכיסאות גלגלים, לאחר שגברו על בית הלוחם תל אביב.

 

עוד בספורט:

חברת הביטוח על תביעת שחקן נבחרת ישראל: "הנזקים מוגזמים וחסרי כל בסיס"

11 חודשי פסילת רישיון נגזרו על איתי שכטר

ביום השנה למותו של אורי שלף הוציא גלעד שמחוני ספר לזכרו

 

עשהאל שבו. "בשנים לאחר הפיגוע עסקתי ללא הרף בשאלה 'למה זה קרה דווקא לי?'" (צילום: תומי הרפז)
עשהאל שבו. "בשנים לאחר הפיגוע עסקתי ללא הרף בשאלה 'למה זה קרה דווקא לי?'" (צילום: תומי הרפז)

 

לדבר על הפיגוע

"בשנים לאחר הפיגוע עסקתי ללא הרף בשאלה 'למה זה קרה דווקא לי?'", הוא אומר. "אני זוכר שדיברתי לאלוהים — שאלתי אותו 'למה

אנחנו?'. מה שתמיד עזר לי היה הספורט. גיל ההתבגרות הוא גם ככה גיל קשה, ואני חוויתי קשיים גדולים נוספים". שבו מתאר כי השבתות שלאחר הפיגוע היו מדכדכות במיוחד מבחינתו. "בתור משפחה דתית עם הרבה ילדים השבתות שלנו היו שמחות מאוד. אחרי הפיגוע השבתות הפכו לשקטות", הוא אומר. "לא היה אותו החום בשולחן האוכל, לא היו הבישולים של אימא. בתור ילד אתה רגיל לשבת בשולחן ארוך וגדוש בעשרה אנשים, ופתאום אתה מוצא את עצמך בשולחן קטן של חמישה. זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לילד, המעבר הזה מבית שיש בו המולה ושמחה לבית שיש בו הרבה דממה".

 

הוא מעיד כי השחייה סיפקה לו מקום של נחמה. "היא החזירה אותי לתלם. אמרתי לעצמי 'אימא ושלושת אחיי נהרגו, אין לי רגל, לא טוב לי בלימודים, אין לי חברה, אבל לפחות יש לי שחייה'".

 

מגיל 12 עד גיל 17 התחרה שבו בשחייה. עד מהרה החל לקצור הצלחות. הוא מחזיק בשיא הישראלי עד גיל 16 ואף מאמן קבוצות שחייה. בגיל 17, לאחר טיפול פסיכולוגי שעבר, חלה תפנית דרמטית בחייו, ולאחריה הפסיק להתחרות בשחייה והחל לשחק כדורסל.

 

"הייתה לי בחיים תקופה לא קצרה שבה חוויתי תחושת כישלון, אכזבה ודיכאונות עמוקים", הוא משתף. "בשנים הראשונות הייתי מתעורר בבקרים עם תחושה שעדיין יש לי רגל. אתה רוצה לקום מהמיטה ולהתחיל ללכת. זה קשה מאוד כשאתה מבין שזה לא אפשרי. הלכתי לטיפול פסיכולוגי במשך שבע שנים, ועד כמה שזה יישמע מוזר, בשש השנים הראשונות לא שוחחתי עם הפסיכולוג על הפיגוע. אף פעם. לאחר שש שנים, שבהן הלכתי אליו פעם בשבוע, קמתי בוקר אחד, הגעתי אליו לפגישה ואמרתי לו: 'אני רוצה שנדבר על הפיגוע'. ישבתי אצלו שעה. זו הייתה הפעם הראשונה שסיפרתי את כל מה שקרה. סיפרתי את כל מה שאני זוכר. זו הייתה פגישה מאוד מאוד קשה. בכיתי. אבל כשיצאתי משם, אני לא אשכח את הרגע הזה. הרגשתי כאילו סחבתי איתי פיל במשך שש שנים, ופתאום הפיל הזה נשאר בחדר, ואני יצאתי בלעדיו. האוויר שהיכה בי בפנים כשיצאתי מהדלת היה שונה. התחושה של אור השמש הייתה שונה. מהרגע הזה גם תפיסת העולם השתנתה מאוד".

 

בד בבד עם תחושת השחרור שחש עשהאל בעקבות הטיפול התרחשו עוד כמה אירועים משמעותיים בחייו. הוא סיים את לימודיו בתיכון וכאמור החליט להפסיק להתחרות בשחייה. "בשלב מסוים הבריכה הפכה לכלוב", הוא מספר. "הרגשתי במים כמו באקווריום שאני צריך לפרוץ את הגבולות שלו. רציתי להתחיל לעסוק בספורט שונה בתכלית. שחייה זה ספורט אינדיבידואלי מאוד, זה רק אתה ועצמך".

 

ללמוד על המשחק

עשהאל מגלה כי בהתחלה נרתע מכדורסל בכיסאות גלגלים. "עבורי כיסא גלגלים היה סמל לנכות", הוא מסביר, "אפילו לא רציתי להתחבר לאנשים בכיסא גלגלים. היום הגישה שלי שונה בתכלית. מרגע שהתיישבתי על הכיסא באימון הראשון לפני כחמש שנים לא רציתי לקום ממנו. התאהבתי".

 

מה תפס אותך?

"ההוויי החברתי. הקבוצתיות שהייתה חסרה לי מאוד בשחייה. הייתי מגיע לאולם באחת בצהריים ועוזב בתשע. כל יום. היה לי להט ללמוד הכול על המשחק. לפני האימון הראשון אפילו לא הכרתי את החוקים, אבל תפסתי את העקרונות מהר יחסית. מהר מאוד התחלתי לשחק בקבוצה בליגה השלישית. מההתחלה הייתי זריז מאוד עם הכיסא ושיחקתי טוב בהגנה. אחרי שנה הצטרפתי לקבוצה בליגת העל ואחרי שנתיים כבר זומנתי לנבחרת ישראל".

 

שבו מספר כי בהתחלה עיקר יתרונותיו ככדורסלן באו לידי ביטוי במשחק ההגנה. "כשהגעתי לנבחרת המאמן אמר לי במפורש שהוא זימן אותי בגלל ההגנה שאני עושה. הוא אמר שכל סל שהקבוצה תקבל ממני ייחשב לבונוס. עם הזמן גם שיפרתי את החלק ההתקפי של המשחק".

 

השיפור במשחק ההתקפי בהחלט בא לידי ביטוי במשחק גמר הגביע לפני כשבועיים נגד היריבה המושבעת מתל אביב. שבו קלע 18 נקודות, 14 מהן במחצית השנייה. הכדורסלן מסביר כי היכולת מעוררת הכבוד שלו להתגבר על מכשולים סייעה לו גם בהתמודדות על הגביע. "במחצית הראשונה הייתי במשבר. הרגשתי מאוד לא טוב. בהפסקה הרגשתי שאני הולך להקיא", הוא משחזר. "רק ברבע השלישי נכנסתי למשחק. אני שחקן של אמוציות. מספיק לי מהלך אחד טוב כדי להיכנס לקצב. בספורט יש הרבה רגעי משבר. גם המחצית הראשונה של הגמר היא משבר. דברים לא הולכים טוב ואתה מרגיש כמו בתוך בור. במחצית השנייה הכרחתי את עצמי לצאת מזה. היה לי מהלך של סל קשה שקלעתי אחרי ששרקו לי גם עבירה. זה פתח לי את הנצרה ומשם המשחק קיבל תפנית. זו דוגמה למשהו שהחוויות הקשות שעברתי בחיים עזרו לי בו. הידיעה שאפשר להוציא גם דברים טובים ממשבר גורמת לי לא להתייאש בקלות. אני יודע על עצמי שאני יכול גם לצאת מבורות".

 

איך היה לזכות בגביע?

"אופוריה מוחלטת. אין שכר יותר מתוק מזה לכל העבודה הקשה. אני מתאמן שמונה פעמים בשבוע בשביל רגע כזה. זה רגע מדהים".

 

זו השנה השנייה ברציפות שבה איל"ן ספיבק רמת גן זוכים בגביע המדינה. שבו מספר כי הזכייה השנה אף יותר מתוקה מזו של אשתקד. "אחרי שלוקחים גביע שנתיים ברצף, זה מראה על המשכיות. זו תחושה טובה מאוד".

 

"אני יודע על עצמי שאני יכול גם לצאת מבורות" (צילום: תומי הרפז)
"אני יודע על עצמי שאני יכול גם לצאת מבורות" (צילום: תומי הרפז)

 

שבע זה טוב

שבו מתגורר ברמת גן עם בת זוגו ולומד לתואר ראשון בחינוך גופני. הוא גם מרצה על סיפור חייו ברחבי הארץ. לדבריו המסר שהוא מבקש להעביר למאזיניו הוא שלכל אחד יש אפשרות להאמין בעצמו ולשנות את חייו. "אין דבר שהוא לא אפשרי", הוא מצהיר. "אני מקבל הרבה תגובות חיוביות בעקבות ההרצאות, אבל התגובות המרגשות ביותר הן של אנשים שמודים לך שעזרת להם עם קושי בחייהם. אחרי אחת ההרצאות ניגשה אליי מדריכה וביקשה ממני לשוחח באופן אישי עם אחד הילדים. הוא סיפר לי שאימא שלו נפטרה לא מזמן והמשפחה שלו מתפוררת. הוא בעצמו היה על סף נשירה מהלימודים ואפילו סיפר לי שהוא לא רוצה להמשיך לחיות. סיפרתי לו בפתיחות על החיים שלי ועל הקשיים שהם זימנו לי ואיך אני מסתכל על הדברים היום. אחרי שנה הוא התקשר אליי מהצבא ואמר שבזכותי הוא התגייס לקרבי והחיים שלו השתנו. זו הייתה אחת השיחות המרגשות שקיבלתי".

 

לא רק שבו שיקם את הריסות חייו באופן מרשים מאוד. אביו נישא מחדש כמה שנים לאחר הפיגוע, ולעשהאל נולדה שלישיית אחים. גם אחיו הגדולים נישאו והקימו משפחה. "המשפחה כל הזמן גדלה. כיום יש לי שבעה אחיינים. שבע זה מספר טוב", אומר שבו, שלובש גופייה שנושאת את המספר הזה. "היינו שבעה אחים לפני הפיגוע. בהתחלה כעסתי מאוד על אבי שהתחתן מחדש. לא הבנתי איך הוא עושה את זה לאימא ואפילו עזבתי את הבית. בהמשך הגישה שלי השתנתה. הבנתי יותר ויותר גם את הקושי שהוא חווה, את הבדידות הנוראה הזאת שנחתה גם עליו. היום אני סבור שהנישואים מחדש של אבי והילדים שנולדו לו ליכדו את המשפחה. הילדים החזירו את ההמולה הביתה, ששוב הפך לבית של משפחה גדולה. ממקום של אכזבה וכעס זה הפך להיות שמחה גדולה".

את ליל הסדר הקרוב יחגוג עשהאל עם קבוצתו במדריד במסגרת מסעם ביורוליג היוקרתית. פסגת השאיפות של הספורטאי האמביציוזי אינה מסתיימת בגביע המדינה. הוא חולם לשחק בקבוצה אירופית מובילה. "אני חולם להגיע לרמות הגבוהות ביותר. ההזדמנות לשחק ולגור באירופה קוסמת לי", הוא אומר. "החיים לימדו אותי שאם אתאמץ מספיק ואם רק אאמין בעצמי, גם החלום הזה יתגשם".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 15 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות