כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
בחזית ההסברה

יעל יפה ואלה בוקובזה. חוויה מיוחדת צילום: שי שמואלי
יעל יפה ואלה בוקובזה. חוויה מיוחדת צילום: שי שמואלי
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

תכירו: הצעירות הישראליות שמנצחות את ה-BDS במלחמת ההסברה

יעל יפה (27) ואלה בוקובזה (27) ממיתר עזבו את השגרה הנוחה, ויצאו לשליחות מטעם הסוכנות היהודית מעבר לים. הן לקחו חלק פעיל במלחמת ההסברה הישראלית, והכירו מקרוב את שיטות הפעולה של פעילי ה־BDS שמנסים לגייס לשורותיהם סטודנטים בארה"ב וקוראים לחרם על ישראל

יעקב לוי 
עדכון אחרון: 01.04.16, 08:46

בעוד במדינה חלוקות הדעות האם ה־BDS מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, או שמא מדובר בעוד ניסיון חרם עולמי שמנסה "לתפוס כותרות" ולצאת נגד "הכיבוש הישראלי", יעל יפה (27) ואלה בוקובזה (27) לוקחות חלק פעיל במלחמת ההסברה הישראלית ועומדות על הזכות שלנו להתקיים, כי כפי שנוכחנו לגלות, יש מי שמבקש לערער על קיומנו.

 

 

קווי הדמיון בין השתיים רבים מאוד ויש להן הרבה מן המשותף. שתיהן צעירות דינמיות בנות אותו גיל, התחנכו באותו בית ספר יסודי, למדו באוניברסיטה ומתגוררות ביישוב מיתר. דרכיהן הצטלבו כאשר שימשו כשליחות בארה"ב מטעם הסוכנות היהודית ועמדו בחזית המאבק נגד ארגון ה־BDS שקורא לחרם תרבותי, אקדמי וכלכלי על ישראל.

 

לבד בעולם הגדול

יעל יפה נולדה ביישוב 'אשלים'. כשהיתה בת שלוש עברה עם הוריה ליישוב מיתר. היא למדה בבית הספר היסודי "פסגות" ואת לימודיה התיכוניים ב'אשל הנשיא'. עשתה שנת שירות ב'נוער העובד והלומד' ושירתה כמפקדת גדנ"ע בשדה בוקר.

 

שנה לאחר מכן, החלה ללמוד פסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטת בן גוריון. היא עובדת בארגון 'הלל' בבן גוריון. לקראת סוף השנה השנייה שלה, היא החליטה לעשות פסק זמן מהלימודים ושלחה קורות חיים למודעת דרושים לשליחות בחו"ל של הסוכנות היהודית.

 

מה משך אותך בשליחות מטעם הסוכנות היהודית?

"זו חוויה ללכת להכיר קהילות ולתת להן הזדמנות להכיר צעירה ישראלית שבאה עם רוח חדשה ומספרת להם על החיים בישראל, מלבד מה שהם שומעים בחדשות. הבאתי שתי קבוצות לארץ והראיתי להן מה זו החוויה שלי. עם זאת, יש גם קושי להיות לבד בארץ לא מוכרת, הייתי באזור פרברים, ואין שם הרבה מה לעשות".

 

כיצד הגיבו בני המשפחה והחברים כשסיפרת להם שאת יוצאת לשליחות?

"אמרו לי שאני משוגעת כי עזבתי תואר באמצע וטסתי לשנתיים. מהרגע ששלחתי את המייל לסוכנות היהודית, אחרי שלושה חודשים בערך, הייתי כבר בניו־יורק. כולם שאלו אותי 'איך את עושה את זה, מה עם כל מה שיש לך?', ומצד שני, מאוד גיבו אותי. אני חושבת שזה היה נכון בשבילי ולמדתי מזה הרבה, גם על עצמי, גם על העולם וגם על היהדות".

 

"דו־שיח של חירשים"

יפה שהתה במשך שנתיים (2015-2013) בסטוני ברוק בלונג איילנד שבניו־יורק, החלק הפרברי בו כל הצעירים והסטודנטים לומדים באוניברסיטה, כר פעילות נוח לארגון כמו ה־BDS שמכוון את מאמציו בקמפוסים השונים בארה"ב.

 

במהלך מבצע 'צוק איתן' הגיעה יפה לבקר את משפחתה בארץ והרוחות באוניברסיטה סערו בעקבות המבצע. "כל פעם סטודנטים שלחו לי הודעות שנשלחו אליהם על ידי חברים מהאוניברסיטה, הודעות בסגנון 'אתם רוצחים', 'עם של רוצחים', 'למה אתם בעד ישראל?'. זה לא נגמר בזה. בגלל שהם (הסטודנטים) יהודים, הם התחילו לקבל איומים דרך האינטרנט ובאוניברסיטאות אחרות, זה הגיע לכדי אלימות, באוניברסיטה הזו זה הורגש יותר מתחת לפני השטח".

 

יעל יפה ואלה בוקובזה - מתעלמות מפרובוקציות (צילום: שי שמואלי)
יעל יפה ואלה בוקובזה - מתעלמות מפרובוקציות (צילום: שי שמואלי)

 

כשיפה שבה אחרי מבצע 'צוק איתן' להמשך השליחות שלה בסטוני ברוק, היא מצאה מודעה שהזמינה את הסטודנטים להגיע לאירוע תרבותי. לאחר בירור התברר כי סטודנטית מוסלמית החליטה לארגן דיון תרבותי בנושא הקונפליקט הישראלי־פלסטיני. יפה החליטה לא לשבת בחיבוק ידיים ופנתה אליה כדי להציג את התמונה המלאה, כדי שלא רק צד אחד ישמיע את קולו.

 

"אמרתי לה, 'בואי לא נהיה תמימות, את בעמדה אחת ואני בעמדה שונה. באתי אליה ממקום מאוד כן, סיפרתי לה שאיבדתי את בן דוד שלי במלחמה (מבצע

"צוק איתן" - י.ל), סמ"ר נעם רוזנטל ז"ל ממיתר, וניסיתי להבין מה מניע אותה. הסברתי לה שמודעות כאלה לא יגרמו לדיון תרבותי, אלא ימשכו אנשים קיצוניים. דיברתי איתה איך לנהל את הדיון בצורה נכונה והבאתי גם סטודנטים שלי שיקחו חלק בדיון. בסופו של דבר, כ־20 אנשים לקחו חלק באירוע, מחציתם מארגון 'הלל' ומחציתם היו שייכים לארגון מוסלמי. זה היה דיון מאוד-מאוד טעון, שהגיע לפעמים לצעקות. הצלחתי להחזיק את הסטודנטים שלי ואמרתי להם, 'אל תקומו, אל תצעקו, תרגעו'. בסופו של הדיון, כל צד שמר על עמדתו, זה היה דו־שיח של חירשים".

 

קפיצת מדרגה

אלה בוקובזה מתגוררת ביישוב מיתר מגיל חמש. למדה בבית הספר היישובי "פסגות" ובמקיף ז' בבאר שבע. לאחר לימודיה התיכוניים יצאה לשנת שירות בפנימייה מטעם התנועה הקיבוצית ובצה"ל שירתה כמדריכת הנדסה קרבית וקצינת הדרכה של מילואימניקים.

 

לאחר שיצאה לחיים האזרחיים בוקובזה טסה לטיול בדרום אמריקה וחזרה היישר לספסל הלימודים באוניברסיטת בר אילן, שם סיימה תואר ראשון בקרימינולוגיה ולימודי ארץ ישראל. הוריה של אלה הם אלו שהציעו לה להגיש את מועמדותה לסוכנות היהודית. כעבור מספר חודשים, היא מצאה את עצמה עושה שליחות בקהילה היהודית בסנט לואיס במדינת מיזורי.

 

מייצג של ה-BDS - מי המזרקה נצבעו בצבע של דם (צילום: רועי ימין)
מייצג של ה-BDS - מי המזרקה נצבעו בצבע של דם (צילום: רועי ימין)

 

מה משך אותך לצאת לשליחות?

"סיימתי תואר ראשון, הייתי באיזושהי צומת דרכים בחיי וחשבתי מה יהיה האתגר והיעד הבא שלי. הרגשתי שזה התזמון המתאים להגשים חלום ישן ולצאת לשליחות. כשהציעו לי להיות השליחה הראשונה בקהילה חדשה, אז בכלל לא התלבטתי".

 

כיצד הגיבו בני המשפחה והחברים שסיפרת להם שאת יוצאת לשליחות?

"החברות חשבו שאני קצת משוגעת, שאני טסה לשנה בחו"ל לבד, אבל הן עקבו אחר הפעילות שלי והעריכו את העבודה שלי בקרב הקהילה. אחת אפילו הגיעה לבקר אותי בחו"ל. חלפה חצי שנה מאז שחזרתי לארץ וכבר יצא לי לארח המון זוגות מבוגרים, צעירים וסטודנטים מהקהילה בסנט לואיס".

 

אנטישמיות ופרובוקציה

"מי שיותר נמשך לארגון ה־BDS הם חבר'ה צעירים, שהראייה שלהם היא מאוד חד־צדדית וקיצונית", מסבירה בוקובזה שעבדה בקהילה היהודית בסנט לואיס. על מנת להשמיע לסטודנטים ב"וושינגטון יוניברסיטי" שבסנט לואיס את הצד הישראלי, בוקובזה הזמינה נציגים מארגון "stand with us" העוסק בהסברה פרו־ישראלית.

 

"זו אוניברסיטה מאוד נחשבת", אומרת בוקובזה, "אחד מתוך שלושה סטודנטים הוא יהודי. הבאתי לקהילה היהודית וגם לאוניברסיטה, לוחמים שסיפרו על החוויות שלהם מהשירות הצבאי כדי להראות שהדברים הם לא שחור ולבן. רציתי גם להעניק לבני הנוער בקהילה היהודית, רגע לפני שהם יוצאים לקמפוסים, ארגז כלים כדי להתמודד עם ה־BDS. פעמים רבות, הפעילים של ה־BDS או כל מיני תתי ארגונים פרו־פלסטינים אנטי ישראלים או אנטי ציונים, מתיישבים בקהל, קונים כרטיס כמו כולם, לא אומרים שהם באים למחאה, וכשהאירוע מתחיל, הם מתפרצים, מניפים שלטים, צועקים וגורמים לפרובוקציה ורעש".

 

וכיצד אתם מגיבים לפרובוקציה הזו?

"הגישה של ישראל בכלל ושל שליחי הסוכנות, היא לא לתת לזה יד. כי כשיש פרובוקציה, הם זוכים להתייחסות מצד המדיה. כותבים על זה כתבה או פוסטים בפייסבוק, מצייצים על זה בטוויטר. הרבה פעמים שאתה לא מייחס לכך חשיבות, זה נעלם כי זה לא מספיק מעניין. באותו אירוע, הם התיישבו בהרצאה של 'stand with us' והתחילו לצרוח על הדוברים באמצע ההרצאה. עצרנו את ההרצאה עד שהגיעו אנשי ביטחון ושלפו את האנשים מהקהל. לאחר מכן, ראינו שילוט בקמפוס של 'יהודים מתנגדים למדיניות הישראלית', או 'יהודים בעד ה־BDS'. עד היום אנחנו לא יודעים אם יהודים באמת כתבו אותם, או שהפעילים של ה־BDS עמדו מאחורי השלטים. מבחינה תודעתית זה אחרת, אם בחור עם כאפייה צועק 'שחררו את פלסטין או יהודי אומר 'שחררו את פלסטין'".

 

בוקובוזה מספרת כי הם זכו לגיבוי מצד הנהלת האוניברסיטה שלא נתנה יד לניסיון של הפעילים הפרו־פלסטינים לעורר פרובוקציה. "האוניברסיטה מבינה שהם לא יכולים בלי שיתוף פעולה אקדמי עם ישראל, הם מבינים שכל הצ'יפים של המחשבים שלהם מגיעים מתעשיות בארץ, שאנחנו סטארט־אפ ניישן".

 

"אין במה להתבייש"

"יש לי חבר טוב שלומד איתי לתואר שני בבן גוריון והוא היה שליח באוניברסיטת סטנפורד", מספרת בוקובזה, "אוניברסיטה שידועה בפעילות הפוליטית שלה. בשבוע האפרטהייד, שזה בדיוק השבוע שקורה עכשיו בקמפוסים בארה"ב מושכים אליהם אמריקאים שלא מכירים את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. אם היו באים אליך ואומרים לך 'תשמע, יש עם שלם שנרצח בטיבט, אתה צריך להיות נגד הרוצחים', אז אתה אומר לעצמך, 'אני רוצה להיות בצד של הקורבן'. אז גם אם הם לא מבינים את המשמעות, הם משתפים עם זה פעולה, זה כמו אטרקציה. אז כולם צבעו את הידיים שלהם בצבע גואש אדום וטבלו אותן במזרקה באמצע הקמפוס, ככה שכל המים יהיו כאילו מגואלים בדם והניפו שילוט של 'ישראל רוצחת תינוקות'. תאר לעצמך שבקמפוסים כאלה צריכים להסתובב סטודנטים יהודים ולהתמודד עם יהדותם. זו בדיוק העבודה שלנו, להדריך אותם שישראל היא חלק מהזהות שלהם, שהיהדות היא חלק מהם ואין להם במה להתבייש".

 

לדברי יעל יפה, המכנה המשותף של פעילים רבים בתנועת ה־BDS הוא "פרובוקטיביות ובורות". "הם חושבים שהם יודעים הרבה, אבל בתכלס אם יושבים איתם לשיחה אחד על אחד, מבינים שהם לא באמת יודעים מה קורה, שהם נוטים להכליל, ולא יודעים להסתכל על התמונה המלאה. בנוסף, הם מאוד אוהבים לעשות פרובוקציות בכל מקום כדי שישמעו אותם ושיצטרפו אליהם עוד אנשים... הם עומדים עם שלטים וצועקים סיסמאות ריקות מתוכן רק כדי לקבל סיקור תקשורתי".

 

  • הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתון "ידיעות הנגב"

 

 

 

פרסום ראשון: 31.03.16, 14:10

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות