כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
בשתי שפות

ישי שכטר צילום: ריאן
ישי שכטר צילום: ריאן
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

המאבק על הקמת בית ספר דו לשוני קורע את ההורים ביפו

קבוצות יריבות: ישי שכטר, יו"ר ועד הורי קריית חינוך: אין צורך בבית הספר הזה. ביפו יש כבר מספיק בתי ספר בדלניים, אתם משאירים את החינוך הציבורי רק עם אוכלוסייה חלשה. לובנה ריפי ואסף רונאל, נציגי קהילת יד ביד: לא נוותר. כולם מוזמנים להצטרף אלינו

אשר קשר 
פורסם: 20.03.16, 06:23

ביום שני בבוקר, קצת לפני השעה 8:00, קשה להבחין על פניהם של תלמידי כיתה א' בקריית החינוך ביפו באותות של סערה או של מאבק. גם פניהם של הוריהם רגועות. אם יש לחץ הוא נעוץ במחוגי השעון המתקתקים וזרם ההורים והתלמידים — יהודים וערבים — מתגבר. רק לא לאחר לשיעור הראשון. חיג'אבים מתערבבים בחליפות עסקים, ערבים ויהודים שמסרבים להיות אויבים, בית ספר מעורב בשכונה מעורבת, בעיר מעורבת, ברחוב (חידושי הר"ים) מעורב, וזה נראה על פניו כמו הדבר הכי טבעי בעולם. בחצר בית הספר ילדים משחקים כדורגל, מנסים למצות עד תום את הדקות שנותרו עד הצלצול ואת המרץ של תחילת היום, צוהלים בעברית ובערבית את המילה "גול", שאין יותר בינלאומי ורב לשוני ושמח ממנה.

 

כמה שונה הבוקר הזה מבוקר יום שישי האחרון. הילדים האלה שרודפים עכשיו אחרי הכדור לא הגיעו לבית הספר והשתתפו במקום זאת, אולי לראשונה בחייהם, יחד עם הוריהם מקהילת יד ביד ביפו בהפגנה שקראה לרון חולדאי ראש העירייה לאפשר להם ללמוד בבית ספר דו לשוני, כפי שהוקם בשישה מקומות אחרים בישראל. "רוצים ללמוד יחד", נכתב על השלט הגדול בהפגנה שהתקיימה בכיכר הבימה ואליה הגיעו כמה מאות תושבי העיר התומכים בקריאה ואמנים ויוצרים כמו יהושע סובול ולהקת סיסטם עלי.

 

אבל העירייה נשארת בשלה. בית ספר דו לשוני במתכונת שההורים מבקשים לא יוקם בינתיים ביפו. הם ייאלצו להסתפק במיני בית ספר דו לשוני שיפעל בתוך מוסד חינוכי עירוני רגיל.

 

עוד בתל אביב:

סערה באוניברסיטת ת"א: אין כניסה לחברי הכנסת סמוטריץ' וחזן?

ההוצאה לפועל לקחו 35 יצירות של שאול נמרי עקב חוב לעיריית ת"א

חמישה פעילים ריססו גרפיטי בגינת לוינסקי: "אל ייאוש בקרוב הגירוש"

 

"אנחנו פתוחים לדיאלוג" (צילום: ריאן)
"אנחנו פתוחים לדיאלוג" (צילום: ריאן)

 

שני מורים בכיתה

"כמו בכל הארץ, הפעילות החינוכית שלנו ביד ביד מתחילה מגני הילדים. גני הילדים של העמותה ביפו שהחלו עם 40 ילדים לפני ארבע שנים מונים כיום 170 ילדים. לכן החלטנו כי הגיעה העת להקים עבורם בית ספר דו לשוני", אומרת גבי גולדמן, דוברת העמותה, "הכוונה היא להקים בית ספר שבו לומדים יחד בשתי השפות, עם שני מורים בכיתה, שכל אחד מהם דובר שפה אחרת. לימודי ערבית ועברית בצורה שווה, קיום חגים של שלוש הדתות, שילוט בשתי השפות וצוות מורים וניהול ערבי ויהודי".

 

ומה קרה?

"עיריית תל אביב־יפו נעתרה חלקית לבקשה שלנו. היא ביקשה שילדי כיתות א' ישתלבו בבית ספר ציבורי קיים".

 

"לשמחתנו, ההורים הסכימו לרשום את ילדיהם לכיתה א' בבית הספר שנקרא בעבר עירוני ז' והתחדש לפני זמן בשם קריית חינוך יפו", אומר אסף זמיר, סגן ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך בעיריית תל אביב־יפו. "הם הסכימו לפתוח את בית הספר הלשוני כבית ספר ציבורי בתוך בית ספר קיים ששפת הלימוד בו היא עברית ולא לקיים את בית הספר במבנה נפרד ועצמאי. אנו הסכמנו לעקרונות החינוך הדו לשוני ולאפשר לעמותת יד ביד המפעילה את רוב בתי הספר הדו לשוניים בישראל, ללוות את בית הספר ולהדריך את המורים".

 

העירייה וההורים חתמו על הסכמות נוספות, כמו למשל שבכיתות א' החדשות ילמדו בשתי השפות, ערבית ועברית, שילמדו תכנים רב תרבותיים ושלבית הספר יהיה לוח שנה מיוחד שיכלול אותו מספר ימי חופשה כמו בבתי ספר רגילים, אך אלה יחולקו באופן שיתאים למועדי חגי הדתות השונות.

 

"בבתי ספר דו לשוניים אחרים מדובר בעקרונות בסיסיים ומחייבים כדי ליצור חינוך שוויוני", אומרת גולדמן, "ההשתלבות הזו אינה חדשה עבורנו. לפני 17 שנה, כשקם בית הספר הדו לשוני בירושלים, התלמידים הראשונים למדו בבית הספר דנמרק לפני שנבנה בית הספר החדש".

 

ישי שכטר, יו"ר ועד ההורים בקריית החינוך (צילום: ריאן)
ישי שכטר, יו"ר ועד ההורים בקריית החינוך (צילום: ריאן)

 

נפלו בחג הקורבן

אבל ימי האידיליה וההסכמות היו קצרים מהצפוי. "ההבטחות שניתנו לנו הופרו", אומרת לובנה ריפי, שבנה לומד בבית הספר בכיתה א' של הדו לשוני. "האמירה הכללית לפני שהגענו הייתה 'תגיעו ותופתעו מכמה שנלך לקראתכם', אבל כשהגיע הזמן לתחילת העבודה התמונה הוורודה לא התממשה. פתאום הבינו בבית הספר כי חינוך דו לשוני זה לא רק לדבר בשתי שפות. זה אומר שינוי חשיבה תרבותי, לוגו של בית הספר בערבית ובעברית על חולצות ועל שלטים בשטח בית הספר, תוכניות לימוד חדשות שמלמדות את שתי התרבויות באופן שוויוני".

 

"בית הספר לקח על עצמו משימה חשובה, אבל כדי לעמוד בה הוא חייב לקיים איתנו הידברות ולהביע נכונות להשתנות ולבצע התאמות פדגוגיות, בנראות המרחב הציבורי ובציון החגים היהודיים, המוסלמיים והנוצריים", אומר אסף רונאל, שבתו לומדת בכיתה א' הדו לשונית. "אנחנו לא מבקשים שזה יהיה במקום אלא בנוסף".

לאחר מספר שבועות של אופטימיות זהירה בתחילת שנת הלימודים הנוכחית הגיע מועד חג הקורבן, שיצר את הקרע הראשון במערכת היחסים העדינה והמסובכת בין הורי קהילת יד ביד לבית הספר.

 

"לא שלחנו את הילדים לבית הספר משום שזו חריגה מעיקרון בסיסי של חינוך דו לשוני משותף, שלפיו יש לוח שנה מותאם ובו כל התלמידים יוצאים לחופשה בחגים היהודיים, הנוצריים והמוסלמיים", אומר רונאל, "אז עיריית תל אביב־יפו ובית הספר בחרו להעניש אותנו והרחיקו את המלוות שמונו על ידי עמותת יד ביד. בשלב הזה כבר הבנו שאין מנוס מלחתור להקמת בית ספר משלנו".

 

וזו לא הייתה המחלוקת היחידה. "ידענו שמדובר בבית ספר לא פשוט, עם בעיית אלימות וחוסר הפרדה בין הילדים בכיתות הנמוכות לילדי התיכון", אומרת ריפי, "אבל בכל זאת נתנו לזה הזדמנות. ידענו גם שבית הספר תלוי בנו כי אם הילדים שלנו לא היו מגיעים לא היו נפתחות בכלל כיתות א'. ככל שחלף הזמן התברר לנו שההסכמים שהיו בעל פה הולכים ומתפוגגים ולכן עלינו לשקול את צעדינו אם נוכל בכלל להמשיך כאן בבית הספר".

 

"מבחינתי ההפגנה שהתקיימה ביום שישי אינה על הקמת מסגרת חינוך דו לשונית ביפו", אומר ישי שכטר, יו"ר ועד הורי ילדי בית הספר היסודי בקריית חינוך, "ולו רק מפני שמסגרת כזו כבר קיימת אצלנו עוד מהשנה שעברה. הילדה שלי, שהיא בכיתה ב', כיום כבר משתתפת זו השנה השנייה בתוכנית. לדעתי המאבק של עמותת יד ביד הוא על הקמת מסגרת חינוכית נבדלת לקהילת יד ביד יפו תחת דגל הדו לשוניות".

 

"שינוי חשיבה תרבותי". ההפגנה בכיכר הבימה (צילום: אילה שלו)
"שינוי חשיבה תרבותי". ההפגנה בכיכר הבימה (צילום: אילה שלו)

 

ומה רע בזה?

"זה רע מאוד. יפו מלאה כבר בבתי ספר בדלניים והיא הפכה לכר ניסויים לבתי ספר ייחודיים כמו בית הספר הדמוקרטי והניסויי והאנתרופוסופי. זו בעיה ידועה במערכת החינוך ביפו. רוב ההורים החזקים, יהודים וערבים, ממעמד סוציו־אקונומי בינוני גבוה, מעדיפים לרשום את הילדים לחינוך פרטי, לבתי ספר כנסייתיים, או לייחודיים כמו בית הספר לטבע ובית הספר לאמנויות בתל אביב. ומי נשאר בחינוך הציבורי? רק האוכלוסייה החלשה".

 

מה אפשר לעשות נגד זה? זכותם של הורים לרצות עבור ילדיהם מסגרות חינוך על פי השקפותיהם, לא?

"אפשר לחזק את החינוך הציבורי ביפו. דווקא אחרי

שבית הספר ויצמן נסגר בדיוק מהסיבה הזו, החלטנו אני ומשפחות אחרות שאנחנו לא נצטרף לגל הזה אלא נשקם את החינוך הציבורי ביפו. החלטנו להפוך את בית הספר היסודי בקריית החינוך לבית ספר מחולל קהילה, ששייך לכל מי שגר בסביבה. אני מעוניין שהילדים שלומדים בבית הספר וההורים שלהם יפגשו אחד את השני ברחוב ובמגרש הספורט ובסופרמרקט, ולא יהיה כזה שמגיעים אליו בהסעות מתל אביב וחוזרים אליה לאחר הלימודים".

 

וזה לא מעניין את הורי קהילת יד ביד?

"לא ממש. קודם כול מפני שרובם לא מיפו בכלל. הם לא מביטים על הקהילה אלא על הילדים שלהם. זה לא דבר שלילי כמובן, גם לנו חשובים הילדים אבל מה עם המקום שבו הם גדלים. זו העיר שלנו".

 

הבטיחו להם מסגרת לימודים מסוימת ולא עומדים בהבטחות.

"ליוויתי את כל התהליך כשבאנו לגשר על פערים. מדובר בתהליך של שינוי שלוקח זמן ולהם אין סבלנות או רצון. לדעתי הם שמעו בעירייה שאם זה ייכשל יבחנו את כל העניין מחדש וזה האינטרס שלהם ‑ לפוצץ את זה עכשיו".

 

למה לדעתך בירושלים זה הצליח?

"יש הבדל בין ירושלים למה שקורה כאן משום ששם מסיעים אנשים שכבר משוכנעים במטרה הזו לניסוי החברתי הזה. כאן זה מעט יותר מסובך כי מדובר בקהילה שלא מגיעה משוכנעת. כאן יש המון קולות ואולי זה מה שמפריע להם".

 

לובנה ריפי (צילום: ריאן)
לובנה ריפי (צילום: ריאן)

 

מה יקרה אם יקום בית ספר דו לשוני?

"שוב יישתו לנו את כל האוכלוסייה הטובה שעוד נותרה אצלנו".

 

הם אומרים שבלעדיהם לא היו נפתחות כיתות א'.

"זו בדיוק אותה תחושת פטרונות קבועה של 'אנחנו מצילים את תושבי יפו'. הם לא רואים שיש קהילה בכלל ביפו כי הם מרוכזים רק בעצמם".

 

האדם הערבי השלם

בהפגנה של עמותת יד ביד ביום שישי שעבר בכיכר הבימה רואה אסמא אגברייה זחאלקה את העתיד של יפו הערבית יהודית והיא מצטערת שלא הביאה איתה לשם את בנה. "זו הייתה חוויה מדהימה עבורי", מתארת הפעילה החברתית פוליטית מיפו את מה שעבר עליה בהפגנה, "פתאום עולה על הבמה צעיר בן 18 שרק אחר כך התברר לי ששמו באסל עיסא וכי הוא ממזרח ירושלים. בהתחלה לא ידעתי אם הוא ערבי או יהודי, כי לא היה בו דבר, אפילו לא דיבורו ‑ שיסגיר את מוצאו. הוא דיבר עברית באותו שטף ורהיטות כפי שדיבר ערבית, וסיפר על בית הספר הדו לשוני שבו למד בירושלים ועל החברים היהודים שלו שעמדו שם לא רחוק ממנו ועל כך שבדיוק השבוע היה עימם באוניברסיטה לבדוק מה ילמד שם בעתיד".

 

מה הרשים אותך בזה?

"פתאום לראשונה בחיי אני רואה את האדם הערבי השלם, שאני חולמת עליו כבר שנים, שמגיע דווקא ממקום מדמם כמו מזרח ירושלים. אדם שבעיניי הוא סמל לניתוץ משטר האפרטהייד וההפרדה המלאכותית ועדות לכך שיהודים וערבים יכולים ללמוד יחד ולהיות חברים. אז אם זה קורה שם, זה בטוח יכול לקרות כאן. אם זה מה שבית ספר דו לשוני עושה לבחור ערבי ממזרח ירושלים, זה המקום שאני רוצה לשלוח אליו גם את הבן שלי. בית ספר דו לשוני זה בדיוק הדבר שחסר ליפו על מנת לנתץ את הפערים התרבותיים והאחרים בין היהודים והערבים, וחייבים לאפשר את הקמת בית הספר בכל מחיר. זה נותן תקווה".

 

אבל זה ימשיך ליצור פערים.

"איזה פערים? זה יהיה חלק מהחינוך הציבורי כמו שקורה בירושלים. הרי אין ועדות קבלה. אם יהיה ביקוש יגדילו את בית הספר כמו שקורה בירושלים. הרי זה יהיה פתוח לכל אחד. מבחינתי יהודים וערבים שגדלים יחד זה חלום ואני נרגשת מהאפשרות הזו בתוך כל הפסימיות שחשתי לאחרונה".

 

"זו הזדמנות סוף סוף לשכוח את השנים של מחיקת הזהות הערבית בבתי הספר היהודיים", אומר חבר מועצת העיר לשעבר סמי אבו שחאדה. "זו הזדמנות לתקן את העוול במקום כמו עירוני ז' שבו הונצח העוול במשך שנים. זה לא שעיריית תל אביב־יפו לא יכלה לעשות את זה בעצמה אבל אם יש את עמותת יד ביד שיזמה את זה ועיריית תל אביב־יפו הסכימה אז חייבים לעשות את זה. יפו כעיר מעורבת חייבת חינוך דו לשוני ודו תרבותי. אנשים שחיים יחד חייבים להכיר האחד את השני. המערכת הציבורית צריכה לראות את עצמה ככה. בערים מעורבות חייב לצמוח דור חדש של אזרחים שגדלו ביחד.

 

"מה שמונע כרגע את יישום החזון הזה הוא ראייה מיושנת של אנשים במינהל החינוך שמתעקשים להמשיך באותה טעות היסטורית באופן קבוע ולא להכיר במציאות הדו לאומית. זה עצוב כי אני מכיר היטב את ראש העירייה וחושב שחולדאי קרוב מבחינת הערכים לפרויקט של יד ביד".

 

"המסגרת הדו לשונית בקריית החינוך יפו נמצאת כרגע בתחילת דרכה", אומר אסף זמיר, סגן ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך. "העירייה עושה את מרב המאמצים לייצר מסגרת שוויונית וערכית המכבדת את שתי התרבויות, החל בהיבט השפתי וכלה בנושא החגים. על מנת לפתור את הסוגיות השונות נעשה הליך גישור מתמשך. חייבים סבלנות כי בכל זאת מדובר בשנה ראשונה שבה מופעלת המערכת הדו לשונית, ולכן יש נוכחות של מלווים ממשרד החינוך, נציגי עירייה והעמותה במטרה לפתור בעיות ודילמות העולות במהלך השנה".

 

אסף רונאל  (צילום: ריאן)
אסף רונאל (צילום: ריאן)

 

אבל מה הבעיה להקים פשוט בית ספר דו לשוני ציבורי?

"הדבר שהכי חשוב לי הוא חיזוק החינוך הציבורי הקיים בתל אביב־יפו, ואני עומד על המשמר בעניין הזה". אומר זמיר. "יצאנו לתהליך ארוך מאוד כדי לייצר חינוך דו לשוני מעורב שיהיה חינוך ציבורי כפי שאני רואה אותו. לדעתי ההורים של עמותת יד ביד אינם מתגמשים עדיין מספיק ואנחנו במשא ומתן קבוע איתם. זו הזדמנות פז עבורנו לחזק את בתי הספר ביפו ואת יפו בכלל וגם באמצעות הפיכת בית הספר לדו לשוני".

 

"כל מי שטוען שאנו רוצים להתבדל מהאוכלוסייה והקהילה היפואית טועה ומטעה", אומרים בעמותת יד ביד. "ההיפך הוא הנכון. רוב הקהילה שלנו מורכבת מתושבי יפו ואנחנו באמת פתוחים לדיאלוג. בניגוד לטענות המטרה שלנו היא בהחלט לייצר בית ספר ציבורי רשמי מלא ולא נפרד שכל מי שרוצה ילמד בו, כמובן במגבלות המקום".

 

"אני מיפו ואני חלק מהקהילה כאן וזה לא נכון שהילדים שלי לא יהיו חלק מהקהילה", אומר רונאל, "אתה יודע איזו גאווה עבורי כאב שהילדה שלו בכיתה א' ועוד לפני זה בגן חוזרת הביתה ומספרת לי על מוסלמים ונוצרים שלומדים יחד איתה והיא מכירה את ההבדלים בין הדתות? אם יש סיבה שבעטיה אני נשאר בארץ זה המגורים כאן בעיר מעורבת ופלורליסטית, בית הספר של בתי ואווירת הדו קיום שבה אנו חיים".

 

"אנחנו בסך הכול רוצים חינוך שוויוני", אומרת ריפי, גם היא תושבת יפו. "לדעת שהילד שלי לומד לקבל את האחר ממנו, את מי שדובר שפה שונה ממנו וחוגג חגים שונים ממנו".

 

ואת מרוצה מתוכנית הלימודים?

"למרות שחסר לוח שנה שוויוני ואני מודאגת מבעיית האלימות, כי אני מפחדת על הבן שלי. אני מעדיפה את הדו לשוני כי הלימודים שם גם ברמה גבוהה. אני משלמת ארנונה לעיריית תל אביב ואני רוצה לקבל את מה שמגיע לי, ומגיע לי שיהיה בסביבה שלי חינוך ראוי. בעיניי החינוך הדו לשוני הוא החינוך הכי טוב לילד שלי. אני לא אתן לילד שלי ללמוד בשום בית ספר אחר שהוא לא טוב".

 

"הפגישות והשיחות עם העירייה התגברו בעקבות ההפגנה ביום שישי", אומרים בעמותת יד ביד. "המו"מ עבר לפסים מעשיים וכל בעיה מפורקת לגורמים ומטופלת ברצינות".

 

באיזה מצב אתם תגידו שאתם לא מוכנים ושוברים את הכלים?

"לא יקרה מצב כזה. לא במהלך השנה. לא נעשה שום דבר על חשבונם של הילדים שלנו. עד ה־1 בספטמבר הבא יש עוד זמן".

 

אבל היו כבר הורים שהתייאשו ורשמו את ילדיהם לבית הספר חסן ערפה.

"זה נכון, היו אמנם כבר כאלה שחשו לחץ ודחייה אבל לשמחתנו הכול עוד דינמי. חוץ מזה, ההרשמה לחסן ערפה מראה עד כמה הטענות נגדנו על התבדלות הן חסרות שחר".

 

ומה עם הטענה שחלק מההורים שלכם מתגוררים בכלל בתל אביב ולכן הקהילה ביפו לא חשובה להם.

"אין דבר כזה. הורי ילדי 170 הילדים בגנים ובבית הספר הם כולם תושבי יפו. זה בית ספר אזורי. אין כאן אף אחד מצפון או מרכז תל אביב וזה בדוק. היו אמנם כמה הורים מפלורנטין לפני שנתיים אבל הם בינתיים עברו ליפו. ההנחה שלהורים של ילדי הדו לשוני לא אכפת מיפו היא מקוממת. רבים מהם ניהלו מאבקים בעד הקמת גנים ציבוריים כאן, ההאשמות כאילו אנו נוקטים סלקציה היא מקוממת, גם מי שבמצב סוציו־אקונומי לא מזהיר יכול להגיש בקשה למלגה. הקריטריון היחיד הוא איזון בין מספר התלמידים הערבים והיהודים בכיתה".

 

ממחוז תל אביב־יפו במשרד החינוך נמסר: "כדי לעודד לימודים דו לשוניים נפתח ביפו בשנה שעברה מסלול דו לשוני צומח. כיוון שמדובר במסלול צומח, תוך חמש שנים כל בית הספר היסודי יהיה דו לשוני. המשרד מתנגד להקמת בית ספר דו לשוני פרטי".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות