כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
עדת ראייה

בקושי איור: אורי שטרייגולד
בקושי איור: אורי שטרייגולד
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

 

בקושי

חיילת שהותקפה מינית על ידי רס"ר הבסיס אזרה אומץ וסיפרה כיצד זימן אותה באמתלה למשרדו, נגע באיבריה האינטימיים ושלף מהפייסבוק שלה תמונה בחולצת בטן ותחתונים. מאז התקיפה חזרה לגמגם. הרס"ר, אב ל־11, הורשע וטענתו שלא היה בבסיס באותן שעות נדחתה. האם ערעורו יתקבל?

נעמי רייכמן 
פורסם: 25.01.16, 07:05

הוא נכנס לאולם א' בבית הדין הצבאי לערעורים בקריה בצעדים קטנים וכבדים והתיישב על הספסל הראשון שהגיע אליו, לא הספסל שבדרך כלל יושבים עליו אלה שענייניהם נידונים כאן. התיישב במהירות, רכס עד למעלה את ריצ'רץ' המעיל שלו ושילב ידיים. הוא נראה מסוגר ומתבצר, חשבתי כשהסתכלתי עליו עוד לפני שידעתי במה יעסוק הדיון בעניינו. כי זה ככה לרוב. מחיילות דובר צה"ל אני מקבלת יום קודם רק פירוט של שעות הדיונים, לא את נושאם.

 

הסנגורית, עו"ד לימור לוגסי, פתחה את הדיון והסבירה את הערעור שהגישה בעניינו של ס', רס"ר בבסיס בדרום, שהורשע בעבירה של מעשה מגונה בכוח ובעבירה של הטרדה מינית וכן בעבירה של התנהגות שאינה הולמת.

 

היא מערערת על ההרשעה. אני מקשיבה אבל מתוך כל הדברים קופץ משפט אחד שתופס אותי וחונק. "למערער יש 11 ילדים", אומרת עו"ד לוגסי להרכב השופטים בראשותו של תא"ל דורון פיילס, המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים.

 

11 ילדים. הוא חשב עליהם כשהעז לתקוף חיילת שלו? הוא חשב עליהם, שמישהו יכול לעשות להם מה שהוא עשה לחיילת אותה הזמין לשיחה על חייה (היא

בדיוק נפרדה מחייל ששירת באותו בסיס), ואחרי כן הזמין אותה אליו למשרד באמתלה שהוא צריך עזרה עם מחשב שהשתבש וכשהיא רכנה אל המחשב הוא החל לגעת פעם ועוד פעם בחזה שלה וניסה להכניס את ידו לתוך מכנסיה ושוב אחז בחזה שלה ולמרות התנגדויותיה וניסיונה להשתחרר ממנו המשיך. וגם אחרי שהצליחה לנוס ממנו, זאת המילה שהשתמשו בה בכתב האישום שהוגש נגדו, לנוס, התקשר אליה כמה פעמים וכשלא ענתה לו, נכנס לחשבון הפייסבוק שלה, חיפש בתמונותיה, שלה מהן אחת בה היא נראית בתחתונים ובחולצת בטן ושלח לה אותה בווטסאפ. "יפה לך", הוא כתב, לא מבין בכלל את מקומו, את החילול שחילל את גופה ונשמתה. "יפה לך", הוא כתב לה באטימות גברית דורסנית ומכלה. אגב, ההגנה טענה ששליחת התמונה הזאת אינה נחשבת הטרדה מינית.

 

   (איור: אורי שטרייגולד)
(איור: אורי שטרייגולד)

 

כמה שעות אחרי הדיון בערעורו קראתי את הכרעת הדין הארוכה והמנומקת מאוד של שופטי בית הדין הצבאי המחוזי דרום ואפילו שלא פגשתי מעולם את החיילת המתלוננת, ולא ישבתי בכל הדיונים בהליך המשפטי נגד ס' שהתקיים בבית הדין הצבאי המחוזי דרום, התחלתי לרעוד כשמשפט אחד שוב קפץ מתוך הדפים ולא נתן לי מנוח. בהכרעת הדין כתבו השופטים: "...לאחר מכן התקשרה לבן זוגה וסיפרה לו על שאירע, תוך שהיא חוזרת לגמגם - תופעה ממנה היא סובלת מאז שהוטרדה בעבר מינית על ידי דודה, ואשר מחמירה אצלה במצבי דחק".

 

אני לא מצליחה להירגע מזה.

 

× × ×

 

אחת הטענות השכיחות נגד קורבנות עבירות מין היא למה לא התלוננו מיד. זה תמיד מקומם אותי. לפעמים זה כל כך קשה. לא פשוט להגיד בקול, לספר, לשתף ברגעים כל כך מסויטים. החברה מסביב לא עושה את זה קל יותר כי תמיד יהיו הקולות האלה שיפקפקו באמיתות התלונה, שיגידו "היא רצתה את זה" או למה עשתה כך, ש"יחפשו" את המתלוננת. שיגידו משפטים כמו "היא בטוח עודדה אותו". ואין דבר מכאיב ומתסכל יותר מהדיבורים האטומים האלה. ואת העקבות להם אני רואה בפרוטוקולים הלקוניים של הכרעת הדין בעניינו של ס'.

 

אחרי השיחה עם בן הזוג הוא מזעיק לחדרה את החובשת, שמקשיבה לה מספרת מה אירע. החובשת אומרת לחיילת "שאסור להשאיר את זה ככה בלי לדווח" וכך אומר לה אחראי המרפאה שמוזעק גם הוא לבוא. והיא, נסערת עדיין, מבועתת מהחוויה הנוראית שעברה לא ידעה להחליט אם לדווח. לא הייתה בטוחה בזה כלל. "פחדתי מהכול", היא העידה. "פחדתי שלא יאמינו לי, פחדתי לעמוד מול זה עוד פעם, לא רציתי".

 

× × ×

 

בסוף היא דיווחה. עמדה באומץ במשימה הזאת. סיפרה לחבריה מיד אחרי שברחה מהמשרד של ס' ואחר כך סיפרה למג"ד שנדרש לברר את התלונה הזו. בדחק ובאומץ היא עמדה בזה, גם אחרי שבמהלך החקירה במצ"ח היא נבהלה פתאום ויצאה החוצה והודיעה שהיא מתחרטת והתחילה לבכות ולהגיד, כפי שהעידה קצינה שליוותה אותה לשם "היא חשבה שהיא עושה טעות, פוחדת שיתנקמו בה".

 

והלב שלי יוצא אליה, אל הצעירה האמיצה הזאת. המקרה הזה אירע לפני כמעט שנתיים ואני מקווה שהיא כבר במצב יותר טוב, שהיא קיבלה ומקבלת תמיכה, שהיא עטופה ומוגנת ואהובה, אבל בערב ובלילה ההוא, אחרי שעברה את התקיפה, היא עמדה מול הפחדים שלה, מחוללת שוב, מרגישה מצוקה.

 

אני בכלל לא מזלזלת בתמיכה שהיא קיבלה מהחייל בן הזוג שלה, מהחובשת ומאחראי המרפאה, אבל האם זה הספיק? עד כמה מוכשרים החיילים הצעירים האלה עם כל הכוונות הטובות ועם אמפתיה באמת לעזור? הם עושים את המיטב, אני בטוחה, אבל אולי זה לא מספיק או מפספס. אין לי מושג עד כמה קב"ן הוא כתובת זמינה במצבים כאלה. האם יש קב"ן בכל בסיס? האם ניתן להזעיק אותו מהרגע להרגע? חיילות וחיילים צריכים לדעת שיש להם כתובת מיידית, נגישה עכשיו, בזה הרגע. כי כתובת כזאת היא חלק מהשמירה על שלומם ובריאותם הגופנית והנפשית.

 

× × ×

 

ס' הגיש ערעור על ההרשעה. הוא טוען שכלל לא היה בבסיס מן השעה 17:00 ועד לבוקר שאחריו אפילו שבית הדין המחוזי לא קיבל את גרסתו ואף קבע שגרסתה של המתלוננת אמינה ועקבית. עו"ד לוגסי מתעכבת עוד מעט גם על הטענה שהמחשב במשרדו של ס' היה בכלל במצב "שינה" ואין בו סימנים כי מישהו הפעיל אותו באותו ערב אפילו שגם טענה זו נדחתה על ידי בית הדין המחוזי.

 

העונש שנגזר על ס' הוא מסוג העונשים שמבלבלים ומטשטשים את המסר הראוי. מצד אחד מאשים אותו הצבא בעבירות חמורות של תקיפה מינית של פקודה, של התנהגות שאינה הולמת, אבל באותה נשימה הוא גוזר עליו עונשים קלים יחסית: חמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות צבאיות, עונשי מאסר על תנאי, הורדה לדרגת טוראי וקנס בגובה 3,000 שקל.

 

באומץ ודחק עמדה החיילת מול מי שהיה מפקדה, התלוננה, שילמה מחיר נפשי וגופני, ובסופו של דבר נאלצה לראות איך המערכת סוגרת את הפרשה הזו בעונש שלא לוקח בחשבון באמת את הסבל שלה. תקיפות מיניות מהסוג הזה אינן, לדעת שופטי בית הדין הצבאי המחוזי דרום, סא"ל נועה זומר, רס"ן גיא גוטל וסרן רחל אללוף, כאלה שמצדיקות עונש מאסר ממשי. עובדה.

 

הרכב שופטי בית הדין הצבאי לערעורים ייתנו את החלטתם בשבועות הקרובים.

 

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות