כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
איזו מדינה

25 אלף שקל להופעה. אלי לוזון צילום: אסף פרידמן
25 אלף שקל להופעה. אלי לוזון צילום: אסף פרידמן
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

אלי לוזון: "לפעמים נשים מזמינות הטרדה מינית"

על הקיפוח של המוזיקה המזרחית בגלגלצ: "יש שם אנשים עם דעות קדומות ששונאים את המוזיקה שלנו", המסחור של המוזיקה: "אמנים קונים צפיות ביוטיוב. לא ייתכן שכולם שומעים את 'דרך השלום'", על נושא ההטרדות המיניות: "זה מגעיל, אבל בהרבה מקרים המתלוננות מזמינות את זה בלי להרגיש", על הומואים: "משכב זכר זה חטא. אני מכיר כאלה שלא נולדו הומואים אבל אנשים 'הפילו' אותם". 28 שנים אחרי "איזו מדינה", אלי לוזון ממשיך לשיר, ממשיך למחות וממשיך לספק כותרות

ג'ני אלעזרי 
פורסם: 04.12.15, 06:47

אני יושבת במטבח של אלי לוזון ומחכה. לוזון מתפלל עכשיו באחד מחדרי הבית, ולכן אסור להפריע לו, זאת, למרות שקבענו פגישה לשעה הזו.

 

עכשיו כבר מדובר ברבע שעה איחור. בלית ברירה, אני מנצלת את הזמן לבהות בביתו המרווח שברמת פולג בנתניה, כולל הבריכה הפרטית בחצר, ולאכול רוגלעך שוקולד, מעשה ידיו של לוזון, שמגישה לי אשתו סיגל, שהיא גם המנהלת האישית שלו.

 

עוד ב-mynet:

 

אני מתחילה לאבד סבלנות, אבל ברור לחלוטין שאסור לי להתלונן. אלוהים הרי יותר חשוב ממני, שלא לדבר על לוזון עצמו, אשר מבהיר לי בתחילת הראיון, לאחר שסוף סוף התפנה אליי: "אני יותר מפורסם מקוקה קולה. אם אני אלך עם ביבי בעיר, יזהו אותי יותר ממנו, כי אני יותר בולט".

 

לוזון, כפי שניתן להבין, מרגיש מאוד נוח עם עצמו. אחרי קריירה של יותר מ-30 שנה, הוא כבר לא ממהר להוכיח שום דבר. בשבוע שעבר הוא הוציא את הסינגל "במלכודת התשוקה", שנכתב על ידי יוני רועה וקובי אוז, ואותו הוא שר ביחד עם הזמר רז חדד, לאחר שזמן רב לא הוציא סינגל חדש.

 

אלי לוזון.  "בהרבה מקרים הבחורות שמתלוננות על הטרדה מינית מזמינות את זה בלי להרגיש" (צילום: אסף פרידמן)
אלי לוזון. "בהרבה מקרים הבחורות שמתלוננות על הטרדה מינית מזמינות את זה בלי להרגיש" (צילום: אסף פרידמן)

 

מלך השכונה

אני יושבת מול אמן מוכר שמאחוריו שנות קריירה ארוכות ומוצלחות ועשרה אלבומים ברזומה, שהראשון שבהם יצא בשנת 1987, עם הלהיט הכי גדול שלו: "איזו מדינה", שהיה בעצם שיר מחאה חברתי, ויש שיאמרו מזרחי מובהק, עם משפטים כמו: "אין כבר עבודה, הקופה כבר ריקה. אין ממה לחיות. סגרו את הלשכה".

 

ללוזון עצמו לא צריך לדאוג. הקופה שלו לא ריקה. למעשה, הקופה הפרטית שלו מעולם לא הייתה ריקה. בגיל 12 כבר החל לעבוד במכולת מדי בוקר לפני הלימודים, "ככה מימנתי את שיעורי האורגן", אומר לוזון, שגדל בנתניה.

 

הוריו עלו ארצה מלוב, ואביו עבד כקבלן. יש לו שמונה אחים ואחיות. "לא היינו משפחה עשירה, אבל חיינו בסדר. לא היה חסר כלום".

 

בגיל 13 לוזון כבר הופיע כזמר ארבע פעמים בשבוע בפיאנו בר בנתניה, ובגיל 18 כבר קנה מהכסף שהרוויח דירה קטנה בעיר. לוזון פרש מבית הספר בכיתה ט'. "המוזיקה שיגעה אותי. לא עניין אותי ללמוד. אפילו שבמתמטיקה אני חזק מאוד. אינטליגנציה יותר חשובה מהשכלה. ראיתי בחורות שלמדו באוניברסיטה ומה הן עושות? פקידות. מי צריך ידע כמו ההיסטוריה של המאה ה-17? מי משתמש בידע הזה, תכל'ס? בדברים הכרחיים כמו לשון, אני בסדר. מבחינת אינטליגנציה, אני יוצא בכבוד בכל פאנל של מרואיינים שאני יושב בו".

 

הילדות של לוזון לא היתה שיגרתית. גם כי הוא עבד מגיל צעיר וגם כי הלבקנות שלו סימנה אותו כחריג ביחס לאחרים.

 

איך זה שבראיונות איתך אתה לא מדבר על עניין הלבקנות?

"כי זה לא אישיו. אני אוהב את איך שאני נראה. אני לא מרגיש שונה, רק לפעמים כאשר אני מסתכל במראה. סבלתי תמיד מביטחון עצמי מופרז. למה להסתכל על אלה שלמעלה ולא למטה? יש לי אישה יפה, ילדים יפים, בית יפה, אני לא חייב שקל ויש לי עבודה. לא חסר לי כלום. זה נכון שהראייה שלי יותר חלשה משל אחרים כי חסר לי פיגמנט, אבל יש אנשים שרואים פחות טוב ממני".

 

ובילדות לא סבלת מהיותך לבקן?

"טבע הילדים הוא רע. יכול להיות שבבית הספר צחקו עליי, כמו שאומרים משקפופר או שמן אז בטח אמרו לי: ג'ינג'י לבקן, אבל זה לא רדף אותי. תמיד הייתי בוגר בנפשי. יש לי גם שתי אחיות לבקניות. בכל מקרה, לא הייתה לי ילדות רגילה, מגיל 13. איבדתי את הילדות כי עבדתי. הייתי מלך השכונה. הילדים העריצו אותי".

 

"אני מכיר כאלה שלא נולדו הומואים, אבל אנשים הפילו אותם" (צילום: אסף פרידמן)
"אני מכיר כאלה שלא נולדו הומואים, אבל אנשים הפילו אותם" (צילום: אסף פרידמן)

 

אפרת מי?

עושה רושם שלוזון מנהל את הקריירה שלו על אוטומט. בלי לחץ ובלי שאיפות גדולות. קצב ההופעות שלו הוא של כעשר הופעות בחודש, בעיקר באירועים פרטיים כמו חתונות ובר מצוות ובאירועי ועדי עובדים. האלבום האחרון שלו יצא לפני שנה, "דרך חדשה", ולא בוער לו להוציא את האלבום הבא.

 

"כיום אלבומים זה לא מה שהיה בעבר", אומר לוזון, שהוא אב לשמואל, 25 (בנה של סיגל, שאותו גידל מגיל שלוש), הודיה, 15 ("ששרה מדהים, אך לא מעוניינת בשלב זה בקריירה מוזיקלית"), והילה, 14. "אין לי מה למכור אלבום. אף אחד לא קונה כבר. מורידים מיוטיוב. זה לא שמכוונים כיום מראש ליציאת אלבום. במקום זה מוציאים כיום כל שלושה חודשים סינגל לרדיו ואחרי שיש אוסף של עשרה שירים, מלקטים אותם, מוסיפים סינגל חדש ומוציאים אלבום".

 

אתה עובד על שירים חדשים?

"אני לא מקליט הרבה שירים. פעם בחצי שנה, אבל אז אני שלם בכל רמ"ח איבריי עם השיר. כשאני שר ומקליט, אני מכוון לשירים שיישארו לנצח. אני יכול לחזור 20 פעם על משפט בשיר עד שזה ייצא כמו שאני רוצה. אנשים בתעשייה אומרים שקשה לעבוד איתי, כי אני מבקש עוד ועוד תיקונים. אני עושה כיום את מה שאני אוהב - סלקציה של חומרים ושר בשביל הנפש שלי".

 

איזו מוזיקה אתה שומע?

"הכל. מזוהר ארגוב ועד סטיבי וונדר".

 

אפרת גוש?

"לא מכיר".

 

ערן צור?

"לא מכיר. אולי אני מכיר את השירים שלהם, אבל אני לא מכיר את השמות. כיום אני כבר לא יודע מי שר מה, כי יש כל כך הרבה זמרים בארץ, כולם נשמעים אותו דבר חוץ ממעטים, כמו שרית חדד. אני שייך לדור הביניים, של זוהר ארגוב, חיים משה ויואב יצחק. לא היו אז הרבה זמרים כמו כיום במוזיקה הים תיכונית. לכל שיר היה אז משקל. הלחן והטקסט היו טובים. כיום כל דבר בשקל. ב-15 השנים האחרונות כל הזמן שומעים בעצם אותו שיר, עם אותו סאונד, אותן מילים, של אותו כותב ואותם מלחינים ונגנים. כמה אותו כותב יכול לשנות? כמה צירופים הוא יכול לעשות? כמה אפשר לחדש? כל שיר שאני מקבל מכותב, אני משנה כי אני לא אוהב את השבלונה הזאת".

 

אתה שומע שרית חדד ואיילן גולן?

"אני לא יושב ומקשיב להם. יש דברים שלהם שאני יכול להתחבר אליהם ויש דברים שלא. לא כל שיר של שרית אני אוהב, למרות שהיא זמרת מצוינת. בניגוד לרוב הזמרים של היום, כן אפשר לזהות שזו שרית חדד או אייל גולן שרים".

 

אתה מתגעגע להצלחה הגדולה של העבר?

"אני מתגעגע לתקופת הילדות שלי, שאז הכל היה בוסר, לרווקות, לשיגעונות ולבית אבא, אבל אני לא מתגעגע לפרסום של אז. כבר הייתי 20 פעם למעלה. יש לי שירים שעד היום מאוד מצליחים ומושמעים כל ערב בקריוקי, כמו 'פרי גנך', 'איזו מדינה', 'לגעת באושר' ו'ילד גדול', אבל צריך לקחת דברים בפרופורציות. הצלחה היא לא לנצח.

 

"הקהל לא שייך לאמן לכל החיים, במיוחד כשיש כל הזמן זמרים חדשים. הקהל מעריץ אותי ואז, הקהל מעריץ מישהו אחר. הקהל שהיה לי בעבר כבר התבגר, התחלף. יחסית לזמרי דור הביניים של הים תיכוני, אני נמצא במקום לא רע. הרבה מהם לא עושים כלום כיום. אני מופיע, אבל לא נלחם בשביל להיטים. אם זה יבוא, זה יקרה לבד. אם יש לי שש, שמונה או עשר הופעות בחודש, אז ברוך השם".

 

קראו גם:

 

מבחינה כלכלית, לא צריך לדאוג ללוזון. "יש כאלה שהצליחו ואז נפלו מבחינה כספית, בזבזו את הכסף שלהם על שטויות כמו סמים, הימורים ומאניה של קניות, כמו לקנות כל יום שלושה ג'ינסים, שכל אחד מהם עולה 1,500 שקל, אבל אני הייתי בחור מחושב. חייתי ברמה טובה ואני חי בבית שאני מאחל לכל עם ישראל. לקחתי מגרש של שני בתים ועשיתי ממנו בית אחד".

 

אז הרווחת הרבה על הלהיטים שלך?

"האלבומים הראשונים שלי היו פצצות, אבל לא הפקתי אותם ולא קיבלתי כלום. תמיד, אחרי שאדם לא נמצא בשיא הפופולריות שלו, הוא מתחכם וחושב שחבל שהוא לא עשה אז יותר כסף. בשיא ההצלחה, לא מרוויחים. אני, בשיא הפופולריות שלי, עם השיר 'איזו מדינה', שעשה 1.5 מיליון עותקים, לקחתי 500 דולר בשביל להופיע בחתונה, וזה היה המחיר שכולנו, גם זוהר ארגוב וחיים משה, לקחנו אז.

 

"כיום, האמנים הפופולריים כמו איל גולן ושרית חדד לוקחים 60-70 אלף שקלים להופעה של שעה. אם הייתי מפיק בעצמי את האלבום 'איזו מדינה', הייתי יכול לקנות את חצי תל אביב. כשהתעוררתי והתחלתי להפיק לבד, המומנטום כבר הלך. אבל אני לא מצטער על כלום. אני חי מצוין ושמח בחלקי".

 

וכמה אתה לוקח כיום להופעה?

"25-30 אלף שקלים".

 

מהפכה בגלגלצ

לוזון שומע כיום את הטענות על קיפוח המוזיקה הים תיכונית בגלגלצ וחווה תחושת דז'ה-וו. "בשנת 1987 עשיתי מלחמות כדי להגיע לתודעה ברדיו. עד אז השמיעו את המוזיקה שלי רק בתוכנית שהוקדשה למוזיקה ים תיכונית, ששודרה שעתיים בשבוע. כשנכנסתי עם 'איזו מדינה' לרדיו, סללתי את הדרך לאלה שבאו אחריי. גלגלצ תמיד הייתה קיצונית בנושא ולא השמיעה מוזיקה ים תיכונית, אבל גם בגל"צ לא משמיעים מוזיקה ים תיכונית.

 

"גם יהורם גאון וחוה אלברשטיין התלוננו על המוזיקה בגלגלצ. אף אחד לא אומר את מה שצריך. כל הזמרים שלא משמיעים אותם ברדיו, עושים 30-40 אלף שקלים לערב, לעומת אלה שכן משמיעים אותם, שמרוויחים סכומים כאלה רק פעם בשנה, ביום העצמאות. ההשמעות בגלגלצ לא משקפות את המציאות" .

 

ומה הפיתרון?

"צריך למנות בגלגלצ חמישה מוזיקאים מוכרים עם קבלות, שעשו פה תרבות בישראל, כמו קובי אושרת, אלדד שרים, ננסי ברנדס, אלון אולארצ'יק, ערן מיטלמן והנרי ברטר. אם הם אומרים ששיר לא עובר את הפלייליסט, זה יהיה מקובל".

 

אבל הגיל הממוצע שלהם לא בדיוק חופף את גיל רוב מאזיני גלגלצ.

"כשיושבים ארבעה ילדים בני 18, שאין להם מושג במוזיקה ולא עשו דבר במוזיקה, זה לא מקובל שהם יחליטו. על סמך מה הם קובעים ששיר שלי לא נכנס? על סמך זה שהם לא התקבלו לתפקיד בקריה? יש אנשים עם דעות קדומות ששונאים את המוזיקה הזאת".

 

בניגוד לרוב הזמרים בארץ בז'אנר הים-תיכוני, לוזון טוען כי הוא לא חולם לאכלס את אמפיתיאטרון קיסריה. "לא כל מי שמופיע בקיסריה באמת ממלא את קיסריה", הוא אומר. "יש המון מופעים שלא מילאו את המקום והיה צריך לחפש מי ימלא את האמפי והביאו לשם חיילים בהסעות. אני לא חי את השקר הזה. אני לא מוכן לרמות ולהגיד שמילאתי את קיסריה. יש עוד הרבה רמאויות בתחום המוזיקה".

 

"יש אמנים שקונים צפיות. מה, כולם שומעים את 'דרך השלום'? זה קשקוש ואחיזת עיניים, (צילום: אסף פרידמן)
"יש אמנים שקונים צפיות. מה, כולם שומעים את 'דרך השלום'? זה קשקוש ואחיזת עיניים, (צילום: אסף פרידמן)

 

למשל?

"התקשר אליי מישהו ושאל אותי אם אני רוצה מיליון צפיות ביוטיוב לשיר שלי תמורת עשרת אלפים שקל. אמרתי לו לא. יש אמנים שקונים צפיות. זה הרי לא הגיוני שמישהו מעלה שיר וביום אחד הוא מגיע בארץ ל-20 אלף צפיות ביוטיוב. מה? כולם שומעים את 'דרך השלום'? זה קשקוש ואחיזת עיניים. או עומר אדם, שאחרי יום כבר יש לו 350 אלף צפיות. זה חרטא. או שזה אמנות, או שזה מסחר. אצלי זה אמנות. אני אמן בנשמה ואני לא סוחר בקטע הזה. יש עוד הרבה לכלוך בתעשיית המוזיקה, שנוגס ברווחים, כמו שדרני רדיו, שהם גם מפיקים. הכל מושחת פה. זו ארץ של נוכלים, רמאים. הכל נהיה פה מפלסטיק".

 

ממשרדו של פאר טסי נמסר: "אנחנו ממש לא מתכוונים להגיב על כך. כולם מודעים להישגים הגדולים של פאר טסי".

 

אסף אטדגי, סוכנו של עומר אדם, מסר בתגובה: "אלי לוזון הוא זמר מצוין ואנו מעריכים אותו מאוד כזמר ומאחלים לו הצלחה גדולה".

 

הטעות של חייו

בניגוד לזמרים ותיקים אחרים, אין סיכוי רב שנראה את לוזון בתוכנית ריאליטי בעתיד הקרוב, זאת, לאחר שנכווה מהשתתפותו בתוכנית "אמא מחליפה" בשנת 2009. עד היום הוא כועס על עצמו שהסכים לשתף פעולה.

 

"זו הייתה אחת הטעויות הכי גדולות בחיים שלי. מה שקרה שם לא שיקף את מי שאני. הייתה עריכה מגמתית. ציירו אותי כרודן. הראו שאני חי בכלוב של זהב, וכאילו אשתי היא העבד שלי, ושהיא עוזרת הבית פה. כשעשו את הצילומים, לא היה גנן ולא היה איש בריכה ולא עוזרת בית, אז אשתי עזרה. מי שמכיר אותי, יודע איזה נשמה גדולה יש לי. אני זה שמבשל בבית. אני אוהב לבשל ולאפות. אני מבשל מאכלים טריפוליטאיים כמו טבחה וקוסקוס וגם אופה לחמים מיוחדים וקרואסונים".

 

נפגעת מהתוכנית?

"אני לא עשוי מפלסטיק, מאמי. אחרי שידור התוכנית, היו כאלה שלא רצו שאופיע אצלם כי הם לא אהבו את ההתנהגות שלי, אבל זה עבר. אם מישהו ישב חמש שנים בכלא וכיום הוא שר הכלכלה, אז ברור שעם ישראל שוכח. ואני מכיר את אריה דרעי".

 

למרות הנאורות שמנסה לוזון להפגין, קצת קשה לעכל את דבריו לגבי נושאים כמו הומוסקסואליות והטרדות מיניות, שלאחרונה לא יורדות מסדר היום הציבורי - מפרשת ינון מגל, ועד החשדות נגד ניצב רוני ריטמן וכו'.

 

מה אתה חושב על הפרשה של ינון מגל?

"בשנה האחרונה הטרדות מיניות של קצינים ומפכ"לים במשטרה נכנסו לשבלונה הישראלית. זה מגעיל, אבל לדעתי לבחורה יש חלק בפרשיות האלה. בהרבה

מקרים הבחורות שמתלוננות על הטרדה מינית מזמינות את זה בלי להרגיש, בלי לשים לב, במבט או חיוך. הן נותנות עוד חיוך, עוד מבט. לפעמים מבט של בחורה נותן לבחור להרגיש כאילו שמזמינים את זה. בכללי, יש טבע לעולם ויש כאלה שנופלים. לא צריך לערבב בין עבודה לעניינים אחרים. יש כאלה שרוצות לעלות בדרגה והן יותר נחמדות, ואז מישהו מנצל את זה לרעה, ופה קפה ופה ליטוף, ואז הן מתעוררות".

 

אז מה אתה מציע? שנשים לא יחייכו בעבודה?

"אני אומר לא לחייך לאותו אדם כל הזמן ולא לשבת איתו לקפה אחרי עבודה. צריך שיהיו גבולות. לאנשים יש תיאבון והם רואים ומנצלים. זה מגעיל וחמור, במיוחד אצל השוטרים שצריכים לשמש דוגמה ואצל הרבנים. אז זה יותר צורם".

 

לוזון, כפי שניתן כבר היה להבין, הוא איש דתי, כאשר חלק מאמונתו הדתית כולל אמונה בגימטריה. "למשל", הוא אומר, "יש אנשים, בעיקר זקנות, שהכלב בשבילן הוא כמו ילד. גימטריה של כלב זה 52 ושל בן גם 52".

 

ומה זה מוכיח?

"אי אפשר להגיד שזה מקרי. התורה אומרת שיש הוכחות לקיום אלוהים דרך הגימטריה. אני אתן עוד דוגמה. אישה בהיריון 40 שבועות. 44 בגימטריה זה ילד. ובשביל ילד צריך להתחתן, אז אב=3 ואם=41 וביחד זה 44, שזה שווה לילד. זה מראה שילד צריך לצאת מאבא ואמא".

 

אבל לא חייבים להתחתן בשביל ילד וגם זוג הומואים יכול לעשות ביחד ילד.

"אני אדם מאמין, ובתורה כתוב שמשכב זכר זה חטא".

 

אז אתה נגד הזכות של הומואים לעשות ילדים?

"איש כטוב בעיניו יעשה. כל אחד בוחר בדרך שלו. בעיקרון, אין לי בעיה עם הומואים ולסביות. תדעי לך שהומואים הם אנשים מאוד רגישים, יותר מהרגיל, ואני עובד איתם הרבה. אני בעד החירות של כל מין, גזע, עדה וצבע. לא מעניין אותי מה האדם עושה. עבדתי עם עבריינים והומואים ולסביות ועם כל סוגי האנשים. אני לא מחליט מי חוטא ומי לא".

 

לא הבנתי מה הגישה שלך בנושא.

"התורה זה ספר הוראות, ושם כתוב שמשכב זכר, זה אסור. אבל אם אראה זוג הומו, אז לא אנזוף בהם. אני לא הייתי עושה ילדים במקומם. אני מכיר אנשים שלא נולדו הומואים, אבל אנשים הפילו אותם. הומואים נכנסו לשכונה ולקחו בחור יפה תואר משכונת מצוקה, קנו לו בגדים וסיפקו לו סמים ועשו אותו הומו".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 32 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות