כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
תיאטרון

גאולה צילום: מיקי אלון
גאולה צילום: מיקי אלון
 
טל ברנר צילום: עמית זמיר
טל ברנר צילום: עמית זמיר
 
חנוך לוין צילום: מיכאל קרמר
חנוך לוין צילום: מיכאל קרמר
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

 

גאולה של חנוך לוין: בלי לוותר על האיכות

22 שנה אחרי שחנוך לוין כתב את "גאולה" עולה כעת המחזה לבמה בהפקה עצמאית בזכות מימון המונים בהדסטארט. הבמאית טל ברנר: "זה נולד מתוך תחושה, אולי נאיבית, שיש מקום להצגה הזו"

אייל מלובן 
פורסם: 20.09.15, 09:33

"אנחנו רוצים להראות שחיינו

לא היו כתב על המים,

שמותנו מותיר אחריו שרטת.

אנחנו רוצים שיזכרו אותנו,

ולו לזמן מועט, ולו בלב קומץ,

לנצנץ ולו בדמעה יחידה;

אנחנו רוצים שידעו: היינו"

 

הצטרפו ל"מבלים" בפייסבוק

היכנסו ל"מבלים" ב-mynet

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

 

"גאולה", שכתב חנוך לוין ב־1993, הוא אחד המחזות היותר "שמורים", שהועלה על הבמות רק לפני כשנה, לאחר שמנהלי העזבון אישרו זאת. בפברואר 2014
הועלתה ההפקה לראשונה במסגרת שנה ג' בבית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים, בבימויה של טל ברנר. ההפקה זכתה לביקורות טובות ולהתעניינות מצד מנהלי התיאטראות הרפרטואריים, ועתה היא עולה בהפקה עצמאית באולם נחמני בתל אביב. באופן מפתיע, המימון להפקה גויס באמצעות הדסטארט. במחזה ישתתפו ארז ביטון, רוני גולדפיין, חן גרטי, תום חודרוב, לביא זיטנר, יוסי ירום, מיטל נר, רוני עינב, רחלי פנחס, עמרי רווה, ניר שטראוס, נטלי אינימיר, עודד אור, עמית אפטה, קרן חובב ורויטל תמיר.

 

מתוך "גאולה". "אני רוצה שאנשים גם יצחקו וגם יבכו" (צילום: מיקי אלון)
מתוך "גאולה". "אני רוצה שאנשים גם יצחקו וגם יבכו" (צילום: מיקי אלון)

 

כמו מחזות אחרים של לוין, מדובר בדרמה שחורה המתרחשת בעולם ספק דמיוני, ספק מציאותי. אי שם, בין חצר הארמון של הכבירה לבין חצר אחוזתו של השופע ובנו האדיר, עמוק בין בורות השופכין, מתגלגלים מדחי אל דחי חייו של עבד מריק שפכים. בדרך יפגוש גמד, שלושה מלאכים, את אביו ואמו המתים, מחוללי ניסים, ואולי יצליח לפגוש את הגאולה שתגיע באחד הימים.

 

צעירים ורעננים

"היום זו לא הצגת סטודנטים, הם כבר בוגרים", אומרת טל ברנר, הבמאית. "בפלטפורמה של בית ספר למשחק יש סוג של חופש אמנותי שמאפשר את האומץ הנדרש על מנת להעלות מחזה שלא הועלה קודם. בזמנו, כשהעלינו את ההצגה בבית הספר, זה היה אתגר גדול - גם מפני שזהו מחזה של לוין שטרם עלה, וגם מפני שמדובר בדרמה של לוין ולא בקומדיה. זה דורש להביא שחקנים צעירים מאוד לעבודה שהיא מצד אחד מסוגננת ומורכבת, אך מאידך לא מסתירה את העובדה שמדובר בסטודנטים צעירים ורעננים".

 

זו לא הפעם הראשונה שברנר עובדת עם שחקנים צעירים או במסגרות פרינג'יות. היא מלמדת משחק ובימוי בסמינר הקיבוצים, ביימה סטודנטים בבית הספר למשחק בנגב ובתלמה ילין, העלתה הצגות בתמונע, בפסטיבל עכו ובפסטיבל תיאטרון קצר. היא גם הייתה במאית שותפה בקו־פרודוקציה של הבימה עם תיאטרון דיסלדורף בגרמניה, ואף זכתה בפרס הפרינג' למעבדת ובמאית בשנת 2010.

 

איך בחרת דווקא במחזה הזה?

"נתקלתי בו בקריאה. אני קוראת המון מגיל מאוד צעיר. לדעתי המחזה הראשון של לוין שקראתי היה 'פופצ'ה'. מובן שראיתי המון הצגות שלו, כמו אנשים רבים שמגיעים לתיאטרון הרבה פעמים בגלל לוין. בשנים האחרונות התרחקתי מעט מהחומרים שלו, דווקא בגלל ההיכרות והעבודה העמוקה על 'החומר הלויני', ואז נוצר מצב שהרגשתי שנכון לחזור אליו".

 

במחזות של לוין יש שפה מאוד ברורה שהרבה פעמים משפיעה על הבימוי. הרגשת את זה בעבודה שלך?

"אולי כן ואולי לא. יש על זה סימפוזיונים שלמים. לא ניסיתי ללכת נגד השפה, אבל אפשר לעשות חנוך לוין בכל מיני וריאציות, ועושים את זה אחרת גם בארץ וגם בחו"ל. היו מקרים שראיתי שהפקיעו את הבימוי מהשפה. במקרה של 'גאולה' זה שונה כי זו לא קומדיה. מדובר בעולם מאוד מסוגנן".

  

"הייתה הרבה תשוקה של החבר'ה הצעירים להעלות את המחזה" (צילום: מיקי אלון)
"הייתה הרבה תשוקה של החבר'ה הצעירים להעלות את המחזה" (צילום: מיקי אלון)

 

הגרסה הראשונה עלתה כהצגת סטודנטים ועכשיו את יוצאת איתה כהפקה עצמאית. דרוש לכך אומץ.

"זה נולד מתוך תחושה, אולי נאיבית, שיש מקום להצגה הזו. ההצגה זכתה להמון תהודה כשהצגנו אותה בסמינר לפני כשנה. זו הצגה גדולה לבית ספר - יש בה 16 שחקנים ופסנתרן. כשהסתיימו ההצגות במסגרת בית הספר פירקנו את התפאורה שנבנתה ממש בתוך האולם בסמינר. אבל התגובות הטובות שקיבלנו עודדו אותנו, וגם מנהלי העיזבון של חנוך עודדו אותנו להמשיך להציג. זה די נדיר כי בדרך כלל כשמאשרים להעלות מחזה במסגרת סטודנטיאלית לא מתכוונים שיהיה לזה המשך מחוץ לבית הספר".

 

חוץ מאומץ נדרש גם תקציב כדי להעלות הפקה עצמאית.

"המימון בא מהדסטארט. גייסנו תקציב באמצעות מכירת כרטיסים מראש, תקציב שכמובן לא מכסה את כל הוצאות ההפקה. אני עובדת בשביל זה. יש הרבה משתתפים וצוות תפעול גדול, ואם זו הייתה הפקה של תיאטרון רפרטוארי היא בטח הייתה מאוד יקרה. המחזה מתרחש בעולם מורכב ואנחנו לא רצינו לוותר על האיכות. הסכומים הגדולים הושקעו בתפאורה.

 

"יכולתי לצמצם את מספר השחקנים או לשנות את התפיסה הוויזואלית, אבל בעיניי החלק האסתטי הוא חלק מההצגה ולא רציתי לוותר עליו. כולנו עבדנו בהתנדבות ומתוך אמונה והיה לנו ברור שההפקה חייבת לחזור לחיים. אנחנו עדיין לא מחזירים את ההשקעה שלנו כי כאמור, חלק מהכרטיסים נמכרו מראש. אבל ככה זה באמנות - עושים שטויות כלכליות כדי לעשות אמנות".

 

שונים ובודדים

חלק מהשחקנים השתתפו בהפקה המקורית.

"נכון, הם היו הגרעין המקורי ויש לי מחויבות אליהם, ואפילו אחריות, כי הייתי המורה שלהם. יותר מזה, הייתה הרבה תשוקה של החבר'ה הצעירים האלה להעלות את זה בגלל החוויה העמוקה שהייתה לנו כשהעלינו את זה בסמינר. הרצון והתשוקה האלה היו הכוחות שאפשרו לנו להצליח בהפקה שנעשית היום בתנאים לא פשוטים".

 

איך את בוחרת את המחזות או הנושאים שאת עוסקת בהם. איך את ניגשת לעבוד על מחזה?

"כשאתה עובד בבית ספר יש מגבלות שאתה צריך לקחת בחשבון, למשל להתאים פורמט למספר אנשים שיש בכיתה, ולפעמים אתה מוזמן לביים מחזות. אבל אני תמיד משתדלת לבחור את הפרויקטים שאני עושה כך שיהיו מבוססים על חומרים שאני אוהבת ושמתאימים לתקופה, לזמן המסוים, לגיל ולמצב שבו אני נמצאת. עם השנים אפשר לראות שיש קו מאוד ברור ברוב העבודות שעשיתי".

 

טל ברנר. "עושים שטויות כלכליות כדי לעשות אמנות" (צילום: עמית זמיר)
טל ברנר. "עושים שטויות כלכליות כדי לעשות אמנות" (צילום: עמית זמיר)

 

עשית עבודות של שקספיר, קפקא, שלום עליכם, חנוך לוין. מה הקו המשותף ביניהן?

"גם אם נראה שמדובר בז'אנרים שונים ובקשת רחבה, תמיד יש שם מידה מסוימת של עיסוק באחר, באנדרדוג בצורה הכי פשטנית, בבודד. אני לא חושבת שזה היה מודע ובכל פעם יש לזה פריזמה אחרת, אבל אפשר להגיד שכל הדרמה האנושית עוסקת בקונפליקט הזה שבין החברה והמסגרות שלה לבין השונים, יוצאי הדופן, הבודדים".

 

עשית בעבר פרויקט בהבימה. תחזרי לעבוד בתיאטרון הרפרטוארי? יהיה לזה המשך?

"אני לא יודעת. הקו האמנותי שלי משתנה עם השנים. אני לא פרינג'אית, וזה מה שאני עושה. אני עובדת בבתי ספר, מעלה עכשיו אצל יורם לוינשטיין את 'פדרה' של רסין שלא הועלה מאז ימי רובינא. יש יתרונות ללכת לרפרטוארי, ויש בזה מגבלות. אני לא במקום של לגמרי כן ולא לגמרי לא".

 

חשוב לך להעביר מסר מסוים? אמירה שהיא שלך?

"אני יכולה להתחמק ולהגיד לך שאני נותנת למחזאי לדבר, אבל התשובה היא כן, כי אחרת כנראה לא הייתי עושה תיאטרון. 'גאולה' היא לא הצגה קלה - חנוך לוין הוא אף פעם לא קל - וזה מסוג המחזות שהם הפקות לא קלות. אבל אני רוצה שאנשים גם יצחקו וגם יבכו".

 

גאולה, 21-20 בספטמבר, 20:30, אולם נחמני, תל אביב

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות