כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
תיאטרון

מבויש עד תום צילום: רדי רובינשטיין
מבויש עד תום צילום: רדי רובינשטיין
 
נועם שמואל צילום: יוסי צבקר
נועם שמואל צילום: יוסי צבקר
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

 

מחזה חדש של חנוך לוין: בנפשו של האדם הבודד

הסטודיו של יורם לוינשטיין מעלה בבכורה עולמית את המחזה של חנוך לוין "מבויש עד תום", העוסק בקושי לחשוף רגשות בלי להרגיש כלומניק. הבמאי נועם שמואל מסביר איך הופכים טקסט בן 23 שנה לרלוונטי, מתלונן על מעמדם של היוצרים העצמאיים ומגלה שבלונדון הבימוי הרבה יותר נוח

אייל מלובן 
פורסם: 02.04.15, 09:11

"אכן לווידוי הגדול על אהבה יש להתכונן בקפידה. כל חיי עד כה היו רק הכנה לווידוי הזה. יש לאגור כוחות, לישון שינה עמוקה, ולצבור הרבה רעננות".

 

הצטרפו למדריך המופעים שלנו בפייסבוק

היכנסו למדריך המופעים שלנו ב-mynet

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

 

אהבתו של הצעיר המכווץ צימר פריי לצעירה היפה טורנש היא בלתי נדלית, אך למרות עוצמתה הוא לא מצליח להתוודות בפניה. במהלך ניסיון הכיבוש - של טורנש הנאה ושל יצרו עצמו - מגלה פריי שרבים אחרים כבר השתוקקו לפניו, התלבטו לפניו, התייסרו לפניו, התוודו לפניו - והתחרטו.

 

"לכל אחד הייתה המלכה של הכיתה שהוא לא העז לגשת אליה" (צילום: רדי רובינשטיין)
"לכל אחד הייתה המלכה של הכיתה שהוא לא העז לגשת אליה" (צילום: רדי רובינשטיין)

 

זו הפעם הראשונה שהמחזה הזה, "מבויש עד תום" שכתב חנוך לוין, פוגש את הבמה, במסגרת הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין (בהשתתפות שחקני שנה ג': אינה בקלמן, תום גרציאני, דון לני גבאי, מיכל אבו, אלין לוי, אליאור אמסלם, עופר רוטנברג, תמרי שחר, אידן אשכנזי ודין מירושניקוב).

 

מי שמביים את המחזה, אחד הבודדים של חנוך לוין שטרם הוצגו, הוא נועם שמואל. "זו בכורה עולמית וזה מאוד מרגש", הוא מספר. "יש כעשרה מחזות של לוין שטרם הוצגו, חלקם לא מתאימים לבמה גדולה, אבל כולם מאתגרים מבחינה אמנותית: סערות הנפש של האדם הבודד, החיפוש אחר הפנטזיות שלו".

 

שמואל מספר שהתוודע למחזה, שנכתב ב־1992, דרך רפי ניב, המנהל האמנותי של תיאטרון באר שבע. שמואל ולילך סגל, המנהלת האמנותית של הסטודיו, התחברו מאוד לטקסט והחליטו להעלותו לבמה. "פנינו לליליאן (ברטו, אלמנתו של לוין, א"מ), שמאוד שמחה, והנה אנחנו כאן", מספר שמואל.

 

פיק ברכיים

האם סיפור על אהבה גדולה, שבמרכזה צעיר ביישן שלא מעז להתוודות על אהבתו, עדיין רלוונטי בעידן המודרני? שמואל סבור שכן. "הסיפור הוא למעשה על חוסר היכולת לתקשר אהבה, לחשוף את רגשותיך בלי להרגיש מבויש, אפס, כלומניק", הוא מסביר. "המחזה הזה תופס אותי דווקא בסביבה התל אביבית המתירנית לכאורה, שבה לגשת לבחורה הפך להיות חצי הטרדה שמלווה בסאגה מקדימה של מחשבות על איך הכול עלול להסתיים בכישלון צורב ואפילו בטראומה. לבי על הרווקים התל אביבים. אני קורא את השורות ומבין בדיוק על מה לוין מדבר".

 

הפגישה עם שמואל מתקיימת בסטודיו, לקראת חזרה על ההצגה. הסטודנטים הצעירים נכנסים ויוצאים בעודנו משוחחים.

 

לחנוך לוין כתיבה ביקורתית, צינית ואפילו טרגית. איך אתה מעביר את השפה הזאת לדור הצעיר?

"זה קשה. הסטודנטים הם בני 23־24 והרבה פעמים הוא מדבר על שלבים בחיים שהם עוד לא עברו. אבל יש הרבה נקודות להזדהות. לכל אחד מאיתנו הייתה המלכה של הכיתה שהוא לא העז לגשת אליה, או אהבה שלא זכתה למימוש. השחקנים הצעירים מוקפים בצוות עם ניסיון, הם עובדים ומגיעים לפרשנות מאוד מעניינת של החומר. אני בטוח שאם מישהו צעיר או מבוגר ממני היה מביים את המחזה התוצאה הייתה אחרת".

 

שמואל: "לבי על הרווקים התל אביבים" (צילום: רדי רובינשטיין)
שמואל: "לבי על הרווקים התל אביבים" (צילום: רדי רובינשטיין)

 

שמואל (34) עשה לראשונה את הבחירה בתיאטרון בגיל 15, כשעזב את בית הוריו, הלך ללמוד בתלמה ילין ופרנס את עצמו בעבודות שונות. לאחר שחרורו מהצבא נסע ללונדון ללמוד בתוכנית יוקרתית של ה־Drama Center. את התואר הראשון סיים בהצטיינות, למרות שגם שם עבד כדי לפרנס את עצמו ולממן את לימודיו.

 

מאז שובו לארץ ב־2006 היה עוזר אמנותי של עמרי ניצן (המנהל האמנותי של הקאמרי), מתאם אמנותי של פסטיבל התיאטרון הבינלאומי הראשון והשני של תל אביב, וממייסדי איגוד בת"י (איגוד במאי התיאטרון בישראל) שבו הוא חבר הוועד המנהל עד היום.

 

במקביל הספיק לביים, לכתוב, לתרגם ולזכות בפרסים בעשור האחרון בהפקות רבות, ביניהן הבכורה הישראלית של "רודף העפיפונים" בתיאטרון גשר. כמו כן הוא חבר הוועדה הפדגוגית של הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ומורה למשחק בבית צבי.

 

התחלת ללמוד תיאטרון בגיל צעיר, אבל בחרת להמשיך את הלימודים בלונדון. זו ארץ אחרת עם מורשת תיאטרון אחרת לגמרי משלנו. חזרת לארץ עם "שפת

תיאטרון" שלמדת בחו"ל. איך היה המפגש עם מה שקורה כאן?

"בשנה הראשונה זה שוק כי אתה מגיע ממנטליות אחרת לגמרי. כאן הכול קצת יותר משוחרר וחופשי. באנגליה מרימים הפקה תוך חמישה שבועות. השחקנים מגיעים לחדר החזרות ומבצעים את ההוראות שלך. זה לא שאין דיאלוג, אבל יש משהו יותר ממוסגר. אולי ההבדלים קשורים גם לשינויים של העשור האחרון. בתקופה שלמדתי לא יכול היה להיות מצב שבאמצע חזרה שחקן מציץ בטלפון ועונה לסמס.

 

"אני מרגיש לא נוח להיות גננת ולהגיד לשחקנים לשים את הטלפונים בצד, אבל חדר החזרות הוא טריטוריה מאוד אינטימית, ועם הטלפונים הסלולריים מצטרפים עוד עשרות אנשים וקשה לנהל ככה אינטימיות. עדיין אני לא חושב שאשנה את המנטליות הישראלית ואני מאוד נהנה לעבוד, בעיקר עם שחקנים צעירים. הם מוכשרים מאוד, רעבים, ואתה יכול להשפיע עליהם".

 

מסלול הבימוי שלך התחיל באנגליה ועשית מגוון גדול של דברים - מחזאות מקורית ואפילו יפנית, מחזות לילדים ועוד. לפי מה אתה בוחר מה לעשות פרויקט מסוים?

"זה משתנה. יש פרויקטים שנולדים אצלי בראש. השנה אני אביים בגשר את 'חוות החיות' עם בוגרי הסטודיו, ויש הצעות שמגיעות אליי כמו למשל המחזמר 'שבלול'. בימוי זה מקצוע, מיומנות. אתה צריך לדעת לקבל חומר ולטפל בו. אני עדיין לא במקום שאני יכול לשבת ולהגיד לעצמי 'מה בא לי לעשות?'".

 

נועם שמואל. "באנגליה מרימים הפקה תוך חמישה שבועות" (צילום: יוסי צבקר)
נועם שמואל. "באנגליה מרימים הפקה תוך חמישה שבועות" (צילום: יוסי צבקר)

 

צריך אומץ להעלות בכורה של מחזה של חנוך לוין, אולי גדול המחזאים הישראלים המודרניים.

"זו פעם שלישית שאני ניגש לחומר של חנוך לוין. העליתי את 'רצח' בתקופת לימודיי בלונדון, עם שחקנים בריטים, ואת 'רווקים ורווקות' כאן בסטודיו. אבל האמת - יש פיק ברכיים משום שהמחזה עולה בפעם הראשונה. במחזות שכבר הועלו יש אל מה להתייחס וממה ללמוד, כאן הכול חדש ויש המון מקום לפרשנות שלנו. המחזה המקורי קצר יחסית וחלק גדול מהטקסטים לא כתובים אלא קיימים בפנטומימה או הוראות במה. אנחנו גם כותבים מוזיקה מקורית. כן, פיק ברכיים והרבה מאוד התרגשות".

 

לא בלי בת"י

היית עוזר של עמרי ניצן במשך חמש שנים. האם לדעתך תעלה בהמשך את ההצגה בקאמרי?

"עמרי פתח בפניי את הדלת ונתן לי צ'אנס גדול. למדתי ממנו המון ובשלב מסוים שנינו הרגשנו שמיציתי את התפקיד ואני צריך להתקדם. יכול להיות שזה יגיע לקאמרי - זה מתאים לאחד האולמות הקטנים או לקפה תיאטרון - אבל התשובה לזה נמצאת אצל עמרי".

 

אתה מלמד גם אצל יורם לוינשטיין וגם בבית צבי. האנשים הרעבים והמוכשרים האלה, התלמידים שלך, יסיימו את הלימודים ואתה יודע כמה קשה יהיה להם לחדור לעולם התיאטרון ולהתפרנס.

"זה לא נכון. אני עובד כבר כמה שנים בסטודיו ובכל שנה יש קבוצה גדולה של אנשים שמשתלבים בשוק. כבר עכשיו אני עובד בחוץ עם בוגרים של הסטודיו. אני לא יודע מה אחוזי הקליטה של הענף בכלל, אבל בוגרי הסטודיו עובדים. ואם לשחקנים יש בעיה, מה יגידו הסטודנטים לבימוי?".

 

בגלל זה הקמת את ארגון בת"י?

"גם. חשנו שהמעמד של הבמאים העצמאיים מאוד פגוע. הקמנו תוכנית פנסיה ואנחנו עושים הרבה ימי עיון ונותנים ייעוץ משפטי. באיגוד 150 חברים כולל מנהלים אמנותיים. יש לנו כמה הישגים כמו שיחות ארוכות שהיו לנו עם הקאמרי על נאותות הפקה, שבסופן במאים קיבלו התייחסות חוזית ועליית שכר. יש לנו עוד הרבה עבודה, ואנחנו בתהליך חיזוק המעמד שלנו. השוק מאוד בעייתי ופרוץ".

 

השוק פרוץ אבל ממוסגר. אין היום כמעט הצגות של מפיקים פרטיים, התיאטראות הרפרטואריים עושים גם מחזות זמר.

"נכון. התיאטרון הרפרטוארי הפך להיות גם מסחרי. זה תהליך ברור שהמדינה יצרה. בקריטריונים של משרד החינוך, שאני מכיר אותם מצוין, יש משהו שפשוט לא עובד. הם לא מעודדים יצירה מקורית ולא יוצרים צעירים. המערכת הזאת מתאימה למאה הקודמת. בת"י לוקח חלק פעיל בדיונים על הנושאים האלה. אנחנו פועלים יחד עם שח"ם (ארגון השחקנים בישראל), איגוד המחזאים ופורום יוצרי התיאטרון ואני מאמין שיש סיכוי לעשות שינוי".

  

מבויש עד תום, הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, תל אביב יפו, 10-27.4

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות