כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
חג החירות

היה חוזר שיכור הביתה (אילוסטרציה) צילום: shutterstock
היה חוזר שיכור הביתה (אילוסטרציה) צילום: shutterstock
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

בעלך משתכר מול הילדים ומקלל? לא תקבלי גט

לפני 20 שנה התחתנה רונית (שם בדוי) מאשקלון עם הבעל שיועד לה עוד כשהייתה נערה באתיופיה. שלוש שנים לאחר מכן עלו הנישואין על שרטון והיא קיוותה לקבל גט. ברבנות העדיפו לתמוך בגרסת הבעל, שטען שהוא מעונין בשלום בית. רק לאחר התערבותו של ארגון יד לאישה, הגיע הפרק הזה בחייה לסיום

שמוליק חדד 
פורסם: 30.03.15, 07:08

שלוש שנים לאחר שנישאה, לפני כ־20 שנה, ביקשה רונית (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) להתגרש מבעלה. "הבנתי שאין פה אהבה גדולה ועבור שנינו היו אלה נישואים שכנראה לא היינו צריכים בהם או שלא רצינו אותם", היא מספרת. הרבנות, כמו ברוב המקרים, שלחה אותם מספר פעמים לעשות שלום בית ולמפגשי גישור. כשכל הניסיונות קרסו התעקש בעלה של רונית שלא לסיים את הנישואים, וקיבל את תמיכתה של המועצה הדתית.

 

 

במשך 17 שנה נלחמה רונית בזכותה להשתחרר מהנישואין אותם לא רצתה. רק לפני חודשיים קיבלה את הגט, לאחר מסכת ייסורים ומאבקים בלתי פוסקים. "ברגע שקיבלתי את הגט הייתי קפואה", היא מתארת בקול שקט. "דינה, הטוענת הרבנית, הביטה בי ושאלה אותי אם אני בסדר, אמרתי לה שאני פשוט לא מעכלת".

 

נשים רבות בדרום, מכל הגילאים ומכל גווני הקשת החברתית, נשארות כבולות במשך שנים לנישואין כושלים. בדרך כלל הבעל מסרב לתת לרעיה את הגט, גם אם הוא מנהל חיים כפולים או חי בנפרד ממנה. הרבנים במועצות הדתיות לא ממהרים להכריח את הבעל לתת גט ומעדיפים לטרטר את בני הזוג הלוך ושוב בניסיונות שכישלונם ידוע מראש לעשות שלום בית.

 

בשנים האחרונות עלתה המודעות לנושא, ונשים מסורבות גט ועגונות החלו לפנות לבקשת עזרה מארגונים ללא כוונת רווח שמפעילים טוענות רבניות. באזור הדרום פועל ארגון יד לאישה, המפעיל טוענות רבניות שמספקות למסורבות הגט הכוונה, ייעוץ וליווי צמוד גם בתוך אולמות בתי הדין. "אנו מנסים כל הזמן להביא למצב שבו לבעל לא תהיה בררה ולהביא אותו למצב של חיוב גט", מסבירה הטוענת הרבנית בסניף הדרומי של הארגון, דינה רייטשיק, את שיטות הפעולה.

 

יוצא לחברים וחוזר שיכור

רונית (45) נולדה באתיופיה. כשהייתה ילדה הודיעו לה הוריה כי שודכה לנער בן 15, ומעתה ואילך נקשרו חייהם והם יינשאו בבוא העת. "זו הייתה המנטליות של אז, וזה לא עניין שאתה יכול להתווכח עליו. כך נקבע", היא משרטטת את דפוס החיים ממנו באה. "כמובן שלא נישאנו אז, אלא הוחלט שנמתין עד שנהיה בוגרים יותר". בינתיים נפטרה אמה, וכשעלו ארצה נפטר גם אביה, שהזכיר לה לפני מותו כי עליה לקיים את השידוך, והיא ראתה בכך צוואה שעליה לקיימה.

 

חיכתה שנים לגט - אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
חיכתה שנים לגט - אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

 

רונית למדה בבית ספר תיכון באשקלון. אחר כך פנתה ללימודי תקשורת במכללת ספיר, ובתום שנת לימודים נישאה לבן זוגה והחלה לעבוד במפעל אלקטרוניקה באזור. לבני הזוג נולדו שני ילדים, אבל חיי הנישואים של רונית היו רחוקים מלענות על ציפיותיה. "לא הייתה אהבה", היא אומרת. "הרגשנו שאנו חיים יחד, אבל כמו שני אנשים שחיים תחת אותה קורת גג ומגדלים יחד ילדים ומנסים לקיים את הבית. הוא עבד, וגם אני רוב הזמן. אני הייתי עם הילדים, וזו הייתה התחושה לצד המריבות הגדולות שהלכו וגדלו". המריבות כללו בתחילת הדרך המשותפת גם אלימות פיזית, שלדבריה "לא חזרה על עצמה מבחינה פיזית, רק מילולית".

 

כשהילדה הגדולה הייתה בת שנתיים המריבות הלכו ותכפו. "היו כל מיני סיבות למריבות - המצב בבית, גידול הילדים ועל כך שלא אכפת לו ושהוא נעדר המון מהבית. המריבות היו משני הצדדים, זה לא בא רק מצדי או מצדו. אז כבר הבנתי שאי אפשר להמשיך לחיות כך ואנחנו חייבים להיפרד".

 

מכאן פנתה לרבנות ופתחה תיק גירושים. "היינו בכמה דיונים והציעו לנו שנלך לייעוץ בכדי להגיע לשלום בית, נלמד ונשוחח עם אנשי מקצוע", היא מתארת את תחילתה של הדרך הארוכה. "הסכמנו, חשבתי שאולי זה יעשה משהו, למרות שהייתי סקפטית, אבל היו לנו שני ילדים וחשבתי שאולי זה יצליח ונוכל לקיים זוגיות ולגדל את הילדים. היינו במפגש אחד בייעוץ, והוא כבר לא הסכים ללכת יותר. חזרנו לרבנות, הודעתי להם שהעניין של ללכת לייעוץ הופסק. הם ביקשו מאיתנו לנסות, הוא ביקש שוב ושוב שלום בית, המשכנו לחיות בבית והוא הבטיח להשתפר ולהיות יותר בבית. אבל הוא היה חוזר מהעבודה, מתקלח ויוצא לחברים, שותה וחוזר לפעמים שיכור. כל הזמן הבטיח שישתפר, אבל שהוא חייב לצאת כי הוא עובד קשה. ככה היו חיינו בצד התיק ברבנות".

 

"כמו תקליט שחוק"

בצד החיים המורכבים נכנסה רונית להיריון שלישי. "הבאנו עוד ילד", היא מסבירה. "היינו אמנם לא ממש בזוגיות, אבל חיינו יחד בבית. תפקדנו כל אחד בענייניו, אבל לא רציתי להישאר עם שני ילדים ואמרתי לעצמי 'אם כבר אנחנו יחד, נביא עוד ילד'. אחרי לידת הילד השלישי היו שוב ויכוחים ומריבות. הוא לא היה מרוצה אף פעם, אבל גם אני לא הייתי מרוצה. החברים לפעמים ניסו להשלים בינינו. לפעמים היו לי ציפיות שהוא ישתנה והמצב יהיה יותר טוב, והיו המון הבטחות, אבל שוב ושוב מצאתי את עצמי מאוכזבת כי זה חזר על עצמו. ושוב הגענו למריבות עד שזה הגיע למצב שלא יכולתי יותר. סחבתי את הדברים המון זמן. היו המון קללות ואלימות מילולית. סיפרתי את זה ברבנות, גם על האלימות הפיזית שהייתה בהתחלה ולא חזרה יותר. לכן לא רציתי לחיות יחד. החלטתי שאני לא רוצה לחיות איתו, ואני חושבת שגם הוא הבין שאי אפשר להמשיך לחיות יחד. חיינו יחד באותו בית בחדרים נפרדים, וניגשתי שוב לרבנות להשלים את ההליכים".

 

רונית השתדלה לא לערב את הילדים, "אבל הם ראו מה קורה, הם כבר היו גדולים. השתייה הלכה והחריפה. כשהם היו קטנים הוא היה חוזר מאוחר ולא ראו אותו, לפעמים ממש שיכור, וכשגדלו הם כבר ראו אותו במצב הזה. לפעמים התפללתי שיחזור מאוחר שלא יראו אותו".

 

מה שהחזיק את רונית אז היו הלימודים שלה. "כל הזמן למדתי, אם לא הייתי לומדת הייתי במקום אחר, לפחות מבחינת המצב הנפשי שלי", היא מספרת. "זה נתן לי המון כוחות. השלמתי תואר בחינוך לגיל הרך וכל מיני השתלמויות".

 

ושוב הגיעו השניים לרבנות. הפעם ביקשה רונית לזרז את ההליכים לקבלת הגט, כי מבחינתה המצב הפך בלתי נסבל. "במהלך השנה הראשונה של הדיונים, לפני כחמש שנים, כבר לא תקשרנו ולא דיברנו", היא משחזרת. "הוא היה מגיע ומכין לעצמו אוכל. אני זוכרת שכשהגענו לדיון שבו דרשתי שוב גט, הוא אמר 'בסדר'. הדיינים שלחו אותנו לעשות הסכם לחלוקת רכוש ושנחזור אליהם. הייתי מאוד אופטימית. כשהגענו לדיון הבא הייתי כבר עם הסכם שעשתה לי עורכת דין, אבל אז הוא הוא אמר: 'אני לא רוצה גט, אני רוצה שלום בית'. ידעתי שזה לא יהיה קל איתו, למרות שבהתחלה הוא רצה להתגרש, כך לפחות הוא הצהיר. הוא אדם עקשן. על כל הדברים שלו הוא לא משחרר. הדיינים שאלו אותו מה קרה, והוא ענה שהוא רוצה בכל זאת שלום בית".

 

רונית לא הסכימה. "הדיינים אמרו לי: 'הוא לא נותן גט, תגיעו להסכמות, אין לנו מה לעשות'", היא מספרת. "ככה היינו מגיעים לדיונים. הוא היה אומר שרוצה שלום בית, לא רוצה לתת גט. אני הגעתי מסודרת. כתבתי כל מה שקרה בינינו, כולל זה שלא היו בינינו שום יחסי אישות".

 

באחד הדיונים הבהירו הדיינים לרונית כי בשל המצב ביניהם הם אינם יכולים לגור יחד תחת קורת גג אחת. "הם אמרו: 'ככה לא נוכל לתת לך גט'. הוא סירב לצאת. אני הבטחתי שאצא מהבית ואשכור דירה. הם אמרו לי: 'ברגע שתעברי דירה תגיעי אלינו עם הכתובת החדשה ונקבע תאריך חדש לדיון'. התחלתי בהליכים לשכור דירה עם הילדים, חתמתי על חוזה, אבל הילדים כעסו עליו ואמרו: 'למה אנחנו צריכים לצאת ושהוא יישאר?'. זה השפיע עליו, והוא יצא מהבית למרות שכבר חתמתי על שכירות ונאלצתי לשלם את השכירות. חזרתי שוב לדיון ברבנות, ושוב הוא חזר ואמר שלא ייתן גט. הדיינים אמרו לי שאינם יכולים לחייב אותו. זה היה מתיש כי זה כל הזמן אותו דבר, כמו תקליט שחוק. הבטחתי שנתחלק בכול, רק שייתן גט. כך זה נמשך שנים כשבכל פעם ממתינים שלושה או ארבעה חודשים עד לדיון הבא".

 

"היה קשה לי לעכל שאני חופשייה"

רונית כבר החלה לאבד תקווה. היא שמעה על נשים רבות במצבה שממתינות שנים רבות. למעשה, גם היא הייתה כבר באותו מצב כ־15 שנים. נקודת האור מבחינתה הייתה כששמעה מחברה על ארגון יד לאישה.

 

"החברה סיפרה לי שייצגו אותה, אבל אני לא שמעתי עליהם מעולם ולא האמנתי", היא מספרת, "כי איך זה יכול להיות שלא שמעתי עליהם ולא טרחו לומר לי על הארגון הזה? היא אמרה לי לחפש אותם באינטרנט והבטיחה לי שהייצוג בחינם. הייתי מאוד סקפטית. הרי עורכי דין רוצים 15 אלף שקל על ההתחלה ולי אין סכומים כאלה. נכנסתי לאתר שלהם, שלחתי מייל וכבר למחרת חזרו אליי. דינה רייטשיק, מנהלת סניף דרום, דיברה איתי והסבירה לי מה לעשות, ולדיון הבא היא כבר הגיעה בעצמה".

 

מאז נראה כי הדברים החלו להשתנות, ראשית ביחס כלפיה מצד הרבנות: "הדיינים הסתכלו עליי אחרת, כאחת שיש לה ייצוג; והם מכירים את דינה, היא בעלת ידע בתחום כי היא טוענת רבנית והיא דתייה. לכן היחס שלהם היה אחר".

 

בדיונים לאחר מכן הבעל לא טרח להגיע והוצא לו צו הבאה, אך הוא סירב לכבדו. "בפעם אחרת כשהוא לא בא אמרו לי הדיינים: 'אין מה לעשות, נוציא לו שוב צו הבאה'", מספרת רונית. "כשהוא סירב בשנית הוא ישב במעצר ארבעה ימים, וזה היה בדיון לפני האחרון וזה כבר כנראה השפיע עליו. בדיון אחרי זה כבר היה לי את הגט כשדינה הייתה איתי. הרגשתי שהכל השתנה, ראו שיש מי שטוען בשמי. לי לא היה הרבה מה לומר, אבל היא העלתה טענות. יכול להיות שאם דינה הייתה איתי קודם היה לי כבר את הגט ולא הייתי צריכה לחכות כל כך הרבה זמן".

 

לפני כחודשיים, בדיון האחרון, רונית קיבלה גט. "כשהוא נתן אותו לא האמנתי", היא נזכרת. "דינה אמרה לי 'את נראית קפואה, לא שמחה'. אמרתי לה שאני

לא מאמינה. היה לי קשה לעכל שאני חופשייה, ובאמת לא רציתי להגיע למצב שאני אמשיך לרדוף אחריו".

 

והעתיד? "אני עוד לא יודעת מה יהיה איתי", היא אומרת. "הכול עוד טרי ומוקדם לי. אני מאמינה שיהיה לי פרק ב'. אני עדיין מעכלת את החופש. אני חושבת שזוגיות צריכה להתקיים בהדדיות, ואם זה לא הולך אז לא לחכות בגלל הילדים ולהגיע למצב כמו שלי. זה שיקול שאני עשיתי בהתחלה והוא בעיניי מוטעה".

 

ותודה לחוקרים הפרטיים

ארגון יד לאישה ממוסדות אור תורה סטון הוקם בשנת 1977 על ידי הרב שלמה ריסקין. מאז הקמתו סייע למאות נשים בקבלת הגט. בארגון פועלים כל העת להביא למודעות לקיומו, בכדי לסייע לנשים רבות. בארגון עובדות טוענות בית הדין, המוסמכות על ידי משרד הדתות להופיע בבית הדין הרבני. לארגון סניפים בארבעה מחוזות - דרום-נגב, ירושלים, תל אביב, וכעת בהקמה סניף חיפה והצפון.

 

הזרוע הדרומית של יד לאישה נוסדה לפני שנתיים, ואנשיה סייעו עד כה לעשרות נשים מסורבות גט ועגונות. רוב התיקים של סניף זה מתנהלים בבתי הדין הרבניים של אשקלון ושל באר שבע. בנוסף מקיים הסניף פגישות ייעוץ חינם לכל אישה החושבת על הליכי גירושין או כבר מצויה במהלכם. "התשלום עבור הייצוג הוא כמעט סמלי, ואם יש קשיים כלכליים זה לא ימנע את ייצוגה של אישה על ידינו", אומרת מנהלת הסניף, הטוענת הרבנית דינה רייטשיק. בקרוב תסיים רייטשיק לימודי הסמכה לעורכת דין, כמו גם רוב הטוענות שהופכות בהדרגה לעורכות דין.

 

"המטרה היא להביא את הנשים הללו לייצוג מלא ולהיות הפה שלהן בבית הדין. שם מדברים בשפה אחרת, שפה הלכתית, ולכן אנחנו שם כי אנחנו גם מכירות את ההלכה. אנחנו גם מעורבות בחקיקה. יש לנו מישהי שמייצגת אותנו ברבנות. אנחנו מנסות לשנות גם מבפנים. יש לנו גם עובדת סוציאלית שמלווה את הנשים, יש לנו קואוצ'רים עבור התמיכה, ואנחנו מערבים חוקרים פרטיים לאיתור בעלים סרבנים או להוכיח טענות של האישה".

 

את רונית ליוותה רייטשיק עד לקבלת הגט, וגם היא התרגשה באותו מעמד: "זה היה מהלך ארוך ומורכב, ואני שמחה שהצלחנו לעזור לה. במקרה שלה גם הסנקציה שהופעלה נגד הבעל סייעה לה לקבל את הגט".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות