כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
האזרח מול הבנק

לא עמדה בהחזר המשכנתא. אשה צילום: shutterstock
לא עמדה בהחזר המשכנתא. אשה צילום: shutterstock
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

אם וילדיה לא יפונו מביתם עד שיימצא דיור חלופי

בית המשפט העליון הפך החלטה של המחוזי, שהפך החלטה של בית משפט לענייני משפחה. במרכז הדיון: משפחה מקרית ים שלא עמדה בתשלומי המשכנתא ונדרשה על ידי בנק דיסקונט לפנות את הדירה. הבנק חויב בהוצאות המשפט

אדי גל 
פורסם: 09.03.14, 07:41

בית המשפט העליון הפך לאחרונה החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה. המחוזי איפשר הוצאת אשה וארבעת ילדיה מדירתה בקרית ים, לאחר שלא עמדה בהחזר המשכנתא.

 

 

 

הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל. אשה ( צילום: shutterstock )
הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל. אשה ( צילום: shutterstock )

 

העליון קבע כי בנק דיסקונט היה חייב לדאוג לדיור חלופי לפני הפינוי, למרות שעל פניו, האשה ויתרה על הזכות הזו. הרכב השופטים, מרים נאור,

ניל הנדל וצבי זילברטל, קבע כי "הבנק לא הבהיר למבקשת את זכותה לדיור חלוף כנדרש. כנגזר מכך, אין לראות במבקשת כמי שוויתרה על זכות זו".

 

בשנות ה-90 נטלו בני הזוג הלוואות מבנק דיסקונט בסך כולל של כ-580 אלף שקל. לאחר שפיגרו בהחזר תשלומי ההלוואות, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית החוב. לימים החליטו בני הזוג להיפרד, ולאחר שבית המשפט לענייני משפחה נתן צו לפירוק השיתוף בדירה, נקבע כי מהתמורה שתתקבל בעד מכירתה, תשולם יתרת החוב לבנק. אם הדירה לא תימכר, יהא על האשה לפנות את הדירה עד דצמבר 2007, לשם מכירתה.

 

האשה הוכרזה כפושטת רגל, ופנתה לבית משפט השלום בחיפה בבקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל נגדה עד שיינתן לה דיור חלופי. הבנק טען שהלקוחה חתמה במסגרת חוזה ההלוואה על סעיף, לפיו היא מוותרת על זכותה לדיור חלופי, ולכן אינה זכאית לו.

 

התיק הועבר לבית המשפט לענייני משפחה, אשר קיבל את תביעתה. הבנק הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שם התהפכה ההחלטה. נקבע כי טענת האשה שלא הסבירו לה שהיא מוותרת על זכותה לדיור חלופי - תמוהה, וכי הבנק פעל כדין. החלטה זו התקבלה ברוב קולות, כאשר דעת מיעוט צידדה בעמדת האשה.

 

לאור זאת הגישה האשה, באמצעות עו"ד ניר פוקס ואורנית בירם מהסניגוריה הציבורית, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתה עמדה על טענתה כי עומדת לה הזכות לדיור חלופי. ההיא הוסיפה כי יש לאפשר לה ולילדיה להתקיים בכבוד ולגור תחת קורת גג. הבנק טען שהמקרה לא מצדיק דיון בפעם השלישית, וציין עוד כי המבקשת מודה בחובה לבנק, וכי פירט והדגיש את מהות הוויתור על דיור חלופי. לטענת הבנק, המבקשת בעלת השכלה בהנהלת חשבונות, וברור שידעה והבינה את משמעות הוויתור שחתמה עליו.

 

השופט ניל הנדל, שכתב את פסק הדין, ציין כי הבנק, שהוא הצד החזק להסכם, שאותו אף ניסח, היה צריך לוודא כי האשה הבינה את תוכן חוזה ההלוואה שעליו חתמה. לפי השופט, אדם שאינו משפטן הקורא את החוזה, עלול שלא להבין ולדעת את זכויותיו לדיור חלופי. מאחר שהבנק לא פעל כנדרש, קבע השופט כי אין לראות את המבקשת כמי שוויתרה על זכות זו.

 

השופטים פסקו כי הבנק לא יוכל לפנות את האשה וילדיה מביתם עד שיימצא להם דיור חלופי על ידי רשם ההוצאה לפועל. הבנק חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל.

 

לדברי עו"ד צבי וישנגרד, העוסק בייצוג חייבים וזוכים מול ההוצאה לפועל, חשיבותו של פסק דין זה הינה בכך שבית המשפט העליון לא מקבל את טענות הבנק, לפיהן חתימתו של לווה על מסמך מונעת ממנו טענת 'לא ידעתי על מה החתימו אותי'.

 

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות