כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
טיול חג

המולים היו נהדרים צילום: יעקב שחם
המולים היו נהדרים צילום: יעקב שחם
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

פסח בעיר האורות

את חופשת חול המועד ביליתי בפריז במקום בתאילנד, ואני לא מצטער על כך לרגע: מסעדות משובחות, ביקור במקדש האמפרסיוניזם וצעדות רגליות מהנות. אפילו חזרתי עם תובנה: העיתוי האידאלי לביקור בפריז הוא כעת: לא חם מדי, לא קר מדי, לא מתויר מדי, וכולם מחכים לך

יעקב שחם 
פורסם: 19.04.12, 15:16

בשבוע שקדם לפסח עבדנו בטירוף. היינו חייבים לסגור שני עיתונים בשבוע. המטרה קידשה את האמצעים - יציאה לחופשה מרוכזת בימי חול המועד. שבוע ערב החג עוד השתעשעתי ברעיון של נסיעה לתאילנד, שתשתלב בביקור אצל הבת מרב ומשפחתה השוהים שם מזה מספר שבועות. הזמנתי כרטיסי טיסה באל-על, אך יום לאחר מכן ביטלתי אותם. רק המחשבה על טיסה שנמשכת יותר מ-12 שעות הוציאה את כל החשק.

 

ביום ראשון, היום הראשון של חופשת חול המועד, הגעתי למשרד. משכתי עד הצהריים. לאחר מכן נפגשתי בדן כרמל עם רחל ועזרא שהגיעו מג'נבה.

יום שני. אני שוב בדרכי למשרד. תוהה ביני לבין עצמי מה כל כך הרבה אנשים עושים בפסח המשמים הזה. אז מה עושים? בשעה 11:00 אני מתקשר לאל-על ומזמין כרטיס לפריז. גיחה לשבוע לעיר האורות.

 

הבנות של גלקסי, ממשרד הנסיעות של יעל שחורי, סידרו לי בזריזות בית מלון שעליו המליץ לי בחום אבנר מכטינגר, הולידיי—אין בסטיל. עניין של 185 יורו ללילה. מכטינגר גם דאג לי לנהג מונית שימתין לי בשדה התעופה בפריז. 4 שעות מאוחר יותר, בשעה 15:00, כבר התיישבתי בטרקלין המלך דוד בנתב"ג. תוך שאני לוגם קפה נחתו בטרקלין עברי לידר וחברי להקתו. כנראה שטסו להופעה בפריז. שעתיים לאחר מכן יצאה הטיסה, ועוד ארבע שעות ואני בפריז.

 

יום שלישי, היום הראשון בפריז. התעוררתי בשמונה. שעה לאחר מכן ירדתי לחדר האוכל. חיכתה לי ארוחת בוקר מדהימה. בתפריט: ביצים מבולבלות וקשות, כמה סוגי נקניק, גבינות לבנות – קממבר וברי, וצהובות אמנטל ואדם, ועוד סוגים בלתי מזוהים. אקטימל, שפע ירקות מקולפים וחתוכים, קרואסון חמאה ושוקולד, בגטים טריים ולחמים מכל הסוגים, מיצים טבעיים, יוגורטים, ולקינוח פירות יבשים. בטח החסרתי לא מעט דברים. גילוי נאות: בשל הפסח לא נגעתי בבגטים.

 

לאחר מכן יצאתי לטיול רגלי באזור. התחלתי לכיוון כיכר הבסטיליה. סיירתי בבולואר גורדון ומשם פניתי לבניין האופרה המדהים, ולבסוף, בדרך חזרה, הגעתי לתחנת הרכבת גאר דה-ליאון השוכנת במבנה גדול ומדהים ביופיו. מתחנה זו ניתן לצאת למספר ערים באירופה. רחל עוזיאל הציעה לי להגיע אליהם, לשוויץ, ברכבת זו, אך העניין לא הסתדר לי.

 

בצהריים נסעתי במונית לגאלרי לפייט. מלבד המבחר העצום של פריטי אופנה שפחות עניינו אותי, עניינה אותי קומת המרתף בה שוכנת קומת האוכל ובה שפע פריטי מזון איכותי מכל העולם: גבינות, בשר, ריבות, משקאות בעצם הכול. איזור פירות הים כבש אותי מיד. הציגו שם למכירה אויסטרים טריים מכל הסוגים, סרטנים, שרימפס ענקיים, לדעתי 350 גרם כל אחד, דגים מכל הסוגים ולובסטרים ששחו בבריכת מים גדולה.

 

התיישבתי ליד אחד השולחנות. הזמנתי 12 אויסטרים, שישה מסוג ברייטין, ושישה נוספים מסוג פיין דה קלאר (אני מקווה שאני הוגה נכון את השמות). לאחר מכן הזמנתי מנת שרימפס ומרק אויסטרים. שילמתי יותר מ-36 יורו תמורת ארוחה מעולה.

 

בערב יצאתי לסיור באזור המלון. קפה ומשהו קטן לאכול, וחזרה למלון. יש לי משימה: להתחיל לקרוא את ספר הריגול “עמוק בפנים”, שנתנה לי בתי אלינור.

יום רביעי. הבוקר זהה לקודמו. ארוחת בוקר, טיול רגלי באזור אחר. טיול שהתחיל ברחוב ואן גוך והסתיים באזור הלובר. הקדשתי ללובר שעתיים בלבד, שזה ממש אפס זמן למוזיאון בסדר גודל הזה. אגב, בשל היותי חבר במועדון ה"איקום", המאגד את הנהלות המוזיאונים בעולם, התאפשר לי להיכנס לכל המוזיאונים ללא עמידה בתור וללא תשלום.

 

לקראת הצהריים המאוחרות חזרתי למלון למנוחה קצרה. המשכתי לקרוא בספר. לאחר מכן יצאתי למסעדת פירות הים "יורופיאן". המסעדה השוכנת ברו דה ליאון, ממש בפינת תחילת הרחוב, מתמחה בכל פירות הים שרימפס, אויסטרים, צדפות, שבלולים, מולים, לנגוסטין ועוד...

 

התיישבתי בשולחן פינתי. יכולתי להשקיף על רחבת הגאר דה ליון ומאות המטיילים. הזמנתי מנה שכללה סרטן גדול. לא קל להגיע לבשר, אך כל ביס היה מעדן. לאחר מכן הזמנתי צדפות ושבלולים, וחתמתי בקינוח. העסק הסתכם ב-39 יורו.

 

יצאתי לטיול רגלי. אגב, באותו שבוע עשיתי קילומטרז' ברגל, כפי שאני הולך בארץ במשך שנה. לאחר מכן פניתי למלון. ניסיתי בעזרתה של הפקידה בארץ לקבל דחייה בשעת פינוי החדר בשבת. הייתי אמור לפנות את החדר בשבת בשעה 12:00, כאשר הטיסה יצאה ב-12 בלילה. דהיינו, 12 שעות ללא חדר.

 

בערב ירדתי לאחד מבתי הקפה לקפה של לילה. זאת לפני חזרה להמשך קריאת הספר במלון והחלפת מסרונים עם חבר טוב שגם יעץ לי לגבי מקומות בפריז, ועם רענן ברטל, גבי וימן ועמוס גיתאי. אגב, רענן הופתע שאני בפריז. הוא היה משוכנע שנסעתי לתאילנד.

 

ביקור במוזיאון

יום חמישי. אני לא חורג מהרוטינה. התחלתי בארוחת בוקר. המשכתי בטיול רגלי שהפך להרגל. חזרתי למלון, הזמנתי מונית ויצאתי למוזיאון אורסיי. לא אהבתי את טורי התיירים שהשתרכו בכניסה. המתנה שלהערכתי יכולה הייתה להימשך כשעה. הפעלתי את כרטיס ה"איקום" ונכנסתי ללא המתנה וללא תשלום.

 

אל המוזיאון הגעתי במונית שלקחה אותי מהמלון. שוחחתי עם הנהג בצרפתית הרצוצה שלי. להפתעתי, ברמזור האדום הראשון הוא הושיט יד ימינה, שלף גיטרה ושר "אדון עולם אשר ברא". מתברר שהנהג היה צעיר יהודי בשם אלכסנדר ברדה. הוא ביקר פעם אחת בישראל ומכיר את נתניה. הוא גם הגיע בשבת לקחת אותי לשדה התעופה.

 

את הביקור במוזיאון אורסיי פתחתי בתערוכת "דגה והעירום". תערוכה מעבודותיו של הצייר אדגר דגה שנפתחה לפני שלושה שבועות, ואמורה להימשך עד יוני השנה. התערוכה, שבה מוצגים ציורי העירום של אדגר דגה, עוקבת אחר השתלשלות והתפתחות הציורים, אשר במרכזם הגוף האנושי במערומיו, כפי שדגה ראה אותו לאורך השנים.

 

בשנותיו הראשונות, בעצת מוריו ביניהם אינגרה ולמוט, ומדובר בשנות ה-50 המוקדמות של המאה ה-19, דגה צייר על-פי מודל העירום כפי שזה הונצח בפסלים מהעת העתיקה. כבר אז בציור ספרטנים צעירים מתאמנים, למשל, ניתן לראות את העדפותיו האמנותיות וכן את התייחסותו לגופות הצעירים, נשים וגברים כאחד, במעין בלט של תנועות ותנוחות. כבר אז הוא ניתק עצמו מתיאור היסטורי פרטני ובחר להתרכז בהצגת גישה חדשה שהתמקדה ביחסים הגופניים בין הדמויות בציור.

 

השלב הבא של ציורי העירום התמקד בציורי עירום לפי מיטב המסורת של ציירי ימי הביניים. אז צייר דגה סצנת מלחמה שבה פורעים לבושים ורכובים על

סוסים בשעה שהקורבנות מוטלים על האדמה עירומים ונראות תנוחות סבל רבות. הציור ההיסטורי האחרון של דגה הוצג בשנת 1865. לאחר מכן פנה דגה לחפש השראה בסדרת ציורים מתוך העולם של בתי הבושת בפריז. הוא בחן את הגוף העירום מנקודת מבט חדשנית. הציורים היו נועזים למדי, וקל להבין מדוע בחר שלא להציגם מלבד תמונה אחת הקרויה מבט מאחור אל אישה עירומה כורעת, אשר זעזעה את הקהל שהגיע לצפות בתערוכה האימפרסיוניסטית השלישית בשנת 1877.

 

התערוכה כולה מחולקת תקופתית. כך זוכים המבקרים להשקפה ייחודית על הצייר, ובכל תקופה זוכה העירום למבט שונה של הצייר, החל מהעירום הקלאסי וכלה בגוף עובר טרנספורמציה – כאשר באחרונה ממוקמים מרבית ציוריו המוכרים ביותר.

 

תערוכת דגה היא רק חלק מאוספי האומנות המדהימים באורסיי. מוזיאון אורסיי נודע בעולם כולו כקתדרלה של האמנות האימפרסיוניסטית וחוויית השיטוט בו מתחילה במבנהו המיוחד, כאשר תחנת הרכבת, שתוכננה כמבנה ארכיטקטוני מרהיב לפתיחת התערוכה העולמית ב-19:00 והוסבה לאחר מכן למוזיאון, היא כאמור רק ההתחלה.

 

כיום שוכנות בו תערוכות רבות מתחומי אמנות שונים, ביניהם ארכיטקטורה, פיסול, אמנות קלאסית, ריאליזם, אמנות רשמית, אימפרסיוניזם, פוסט-אימפרסיוניזם, אמנות גרפית, צילום, סינמטוגרפיה ואמנויות דקורטיביות ואפילו בתערוכות מסוימות ספרות ומוסיקה. אני התעניינתי באימפרסיוניזם בלבד.

 

המבנה עצמו מקושט להפליא, הן מבחוץ והן מבפנים, שכן מיקומו בלב רובע מגורים אלגנטי היה אמור למזג אותו עם סביבתו באופן המושלם ביותר. חיפויי אבן מרהיבים וקישוטים שכל מטרתם למשוך את עיני המתבונן אפיינו את המבנה המרהיב . כעבור שלושה עשורים, עם ההאצה בהתפתחות הרכבות, הוא נותר מאחור וכמעט ללא שימוש, ובשלב מסוים בשנות ה-60 נשקלה אפילו האפשרות להרסו אך למרבה המזל, בסוף שנות ה-70 עלה הרעיון להפכו למוזיאון שיוקדש לאמנויות המאה ה-19.

 

שתי תערוכות מהנות נוספות במיוחד המצפות למבקרים בימים אלה הן של וינסנט ואן גוך ופול גוגן, החולקים את אותו אולם. שלוש תמונות שהן חלק מהתערוכה של ואן גוך מציגות בפני הצופה שלושה גוונים שונים של צהוב, המשמש רקע לשתיים מהתמונות, ובשלישית הרקע כהה והז'קט של האמן המצויר בה הוא בעל הגוון הצהוב השלישי.

 

תמונה מרשימה נוספת מתארת את הסטודיו של האמן בדרום וזה גם שמה, והצבעים העזים שמשכו אותו מלכתחילה לעיר ארלס, ובמכתב לאחיו תיאו הוא מספר על כמיהתו להפוך אותה לעיר מקלט עבור חבריו, האמנים האימפרסיוניסטים מפריז.

 

באותו אולם כאמור מוצגות גם יצירות של פול גוגן, שביקש גם הוא להתרחק מפריז ומצא תחילה את מבוקשו בעיירה פונט-אבן, וכידוע לימים חיפש השראה במרחק רב בהרבה בטהיטי. אחת התמונות המוצגות בתערוכה מקורה באי האקזוטי וזמה במאורית, הלא היא שפתם של הילידים, ובה נראות שתי עלמות אשר רבות כמותן מופיעות בתמונות אותן צייר גוגן בתקופה זו.

 

אחרי ארבע שעות מרתקות יצאתי מהמוזיאון. המתנתי להגעת מונית. היה נדמה לי שתוך זמן קצר אעלה על מונית. לדאבוני שגיתי. המוניות חלפו מלאות. עוברי אורח הציעו לי לרדת לכביש הראשי ממול. חציתי ברגל את הסיין על אחד הגשרים. המתנתי עד בוש, אך כל המוניות עברו מלאות. ספרתי יותר מ- 200 מוניות. ולאחר מכן הפסקתי לספור.

 

חיפשתי תחנת אוטובוס. עליתי על אוטובוס 24. הגעתי לגאר דה ליון, ומשם צעדתי רגלית 5 דקות לבית המלון. לאחר מספר שיחות טלפון ואס.אמ.אסים, חזרתי לספרי "עמוק מבפנים". מדובר בספר מתח של יותר מ-500 עמודים אותו כתב רוני דונביץ'. הסופר אמנון ג'קונט החמיא למחבר והזכיר אותו בנשימה אחת עם ג'ון לה קארה. הספר מתאר את סיפורו של ראש אגף המבצעים במוסד. קראתי את הספר בנשימה עצורה. הספר כולל רציחות קשות, ואפילו מעורר חשדות לקבלת שוחד על ידי ראש המוסד. בשעות הלילה סיימתי את הספר וירדתי למסעדת "רילאס דה אלזס", מסעדה לפירות ים הנמצאת ממש מול היורופיאן. כאן הזמנתי צלחת אויסטרים, צדפות, שרימפס, וחצי לובסטר. נפרדתי מ-41 יורו.

 

בלילה צפיתי ביורוספורט בשידור ישיר של אליפות אירופה בהרמת משקולות. אליפות מרתקת בה השתתפו גברים ונשים. לאחר מכן, כרגיל יצאתי לטיול רגלי שכללה עצירה בבראסרי הנמצא בקרבת המלון רו דה-ליון 7 או 9, ומשם חזרה למלון.

 

יום שישי. הפעם הוסיפו לתפריט המגוון גם כליות קצוצות. כך היה נדמה לי. בשלב מסוים חשבתי שאלה פיטריות בשרניות. עד עכשיו אני לא משוכנע מה בדיוק נכנס לפי.

 

לקראת 10:00 קיבלתי מסרון מהשופטת בדימוס נאווה וימן, רעייתו של פרופ' גבי וימן, שנחתה בפריז ערב קודם לכן עם בתה דנה. קבענו להיפגש במסעדת המולים המפורסמת "ליאון" ,השוכנת ברחוב שאנז אליזה 63. הגעתי לשאנז אליזה כשעה קודם. טיילתי ברחוב הנפלא. נכנסתי לקפה "ג'ורג החמישי" לאספרסו קצר ומשם למסעדת "ליאון".

 

אני הזמנתי סיר מולים עם קרם. נאווה הזמינה סיר מולים ביין. הגיעו מנות ענקיות של מולים. דנה מצטרפת למנה של נאווה. המולים מדהימים, טריים, בשרניים וטעימים. גם המחיר הוגן מאוד – 54 יורו לשנינו. וזה כולל מנה אחרונה של קרם ברולה לנאווה, ושלושה כדורי גלידה עבורי.

 

ושוב דנה לוקחת מהקרם ברולה של נאווה. נאווה הציעה שאצטרף אליה ואל דנה לארוחת ערב בג'וליאן. מכיוון שהיו לי תוכניות לערב, החלטתי לוותר ולהמשיך את טיולי. למחרת בבוקר, נאווה מספרת לי על ארוחה מדהימה בג'וליאן, שעלתה לה 80 יורו.

 

יום שבת. כזכור, אני אמור לפנות את החדר בשעה 12:00. לאחר ניסיונות שכנוע לא מעטים הסכימה מנהלת הקבלה לדחות את המועד ל-14:30, ואף ניאותה לאחסן את המזוודה. אלכסנדר ברדה, הנהג היהודי הסימפטי שהכרתי, היה אמור לאסוף אותי ב-17:30. שעתיים לפני הגעת המונית ירדתי למסעדת "רילאס דה אלזס", והפעם הזמנתי מנה מפנקת: תפריט פלוס תוספות: חצי לובסטר, חצי סרטן גדול, שרימפס, צדפות, שבלולים, אויסטרים, חלזונות ים קטנות, הארוחה הגרנדיוזית או לחילופין הסעודה האחרונה בפריז תומחרה ב-47 יורו. היה שווה כל יורו.

 

חזרתי למלון. שם כבר המתין לי נהג המונית, אלכסנדר. הוצאתי את המזוודה ויצאנו לשדה התעופה שארל דה גול. אחרי 45 דקות נכנסנו לשדה התעופה. בשמונה בערב נפתחו דוכני מסירת המזוודות וקבלת כרטיסי הטיסה. בשעה 24:20 יצאה הטיסה בבואינג 777 לכיוון ישראל. התיישבתי בשורה 12 כיסא H, הדיילת נתנה לי תיק קטן במתנה, שכלל מברשת ומשחת שיניים, תומך לעורף, כיסוי לעיניים, קרם ידיים, אטמי אוזניים ושאלה: מה תרצה? אמרתי: “ידיעות אחרונות של יום שישי וסודה”. התעניינה: “אולי קברנה טוב?”, “אני מעדיף סודה”, השבתי.

 

לאחר מכן קיבלתי ארוחה מפנקת וכוסות יין. השכבתי את המושב, שהפך כמעט למיטה, וחטפתי תנומה של שעה –שעתיים. התעוררתי לריח ארומה חזק של קפה שחור שהזמין הנוסע לצידי. אני העדפתי משקה קר. יום ראשון, שעה 05:30, נחתנו בישראל. הנהג עמירם ממוניות "הנדיב" שמאירה אירגנה לי, אסף אותי בשדה התעופה ולקח אותי לקיסריה. עשיתי מקלחת, החלפתי חולצה וחוויות עם מאירה, נכנסתי למכונית, ובשעה 09:00 בבוקר הייתי בעבודה.

 

תובנה אחת כבר יש לי: החודשים הטובים לביקור בפריז הם אפריל—יוני. לא חם מדי, לא קר מדי, לא מתויר מדי, וכולם מחכים ומחייכים לך.

 

חיפוש אירועים נוספים
החל מתאריך
עד תאריך
כל הארץ
כל הארץ
מרכז
חיפה
צפון
ירושלים
דרום
שפלה
שרון
נגב וערבה
כל התחומים
כל התחומים
מוזיקה
תיאטרון
מחול
קלאסי
ילדים
בידור
פסטיבלים
עניין
שם אמן, שם הצגה, שם אירוע
תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
מופעים
אוכלים
נדל"ן
אור ירוק
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  as19-c
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות