רותם לימר: אני הומו, וגם ימני

רותם לימר (26) מבאר שבע הוא הומוסקסואל מוצהר שמונה באחרונה לתפקיד נציג תא הליכוד הגאה באזור. מנהיג הכוח הוורוד בבירת הנגב נחוש לשבור את המיתוס הקיים בשנים האחרונות לפיו הקהילה מזוהה עם מפלגות השמאל. לדבריו, הקמת התא לא צריכה לעורר תמיהה, אחרי הכל למפלגות השמאל אין מונופול על הקהילה הגאה.

• בואו להצטרף לעמוד "ידיעות הנגב" בפייסבוק

"אם את שואלת את ההומואים התל אביבים, אז הומואים צריכים להיות שמאלנים ולא ימניים", מצהיר לימר. "מר"צ זאת מפלגה שעשתה המון למען הקהילה וכך אוטומטית נכנסים לשם והופכים לשמאלנים. התא הגאה שהליכוד הקים משנה את פני התמונה".

כן, הבנתם נכון, גם במפלגת השלטון מנשבת רוח גאה, וכיום ברור מתמיד כי נטייה מינית חוצה מפלגות והשקפות עולם. נדמה כי הקהילה הגאה החליטה לתרגם את הכוח שלה לכוח פוליטי. לימר וחבריו הבינו שכדי לשפר את מעמדה של הקהילה הגאה ולקדם את האינטרסים שלה, צריך להיכנס לזירה הפוליטית.

עוף מוזר

הציניקנים שבינינו יגידו כי ריח הבחירות כבר באוויר, ובליכוד מנסים לפנות לקהלים חדשים, אך אחרי שתאים גאים במפלגות כמו קדימה ועבודה הוקמו בשנה החולפת, גם במפלגת השלטון החליטו לפתוח תא דומה כאשר המסר שהם מבקשים להעביר הוא ברור: "אתה יכול להיות הומו - עם דעות ימניות".

לתא הגאה החדש התפקדו כ־200 חברים מכל הארץ - הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים המזדהים עם ערכי תנועת הליכוד מבחינה חברתית, מדינית וכלכלית. הם לא מתביישים להודות שהם חברי הקהילה הגאה, ושהם נמנים בין מצביעי מפלגות הימין. בראש התא הארצי של התנועה עומד אלעד זמיר, באר שבעי לשעבר.

רותם לימר - מנסה להשפיע מבפנים (צילום: שי שמואלי)

"כשאת אומרת הומו, את ישר אומרת 'שמאלני' וזה לא נכון", אומר לימר הנחרצות. "תעשי סקר עכשיו בבאר שבע ותקבלי תשובה שהומו שווה ערך לשמאלני. לכן התא החדש בא להגיד: 'די, אנחנו לא'. יש הרבה הומואים ימניים שמאמינים בליכוד ואפילו ב'ישראל ביתנו', עם כל הדעות הקיצוניות".

איך נחשפת להקמת תא הליכוד הגאה?

"הגעתי לזה אחרי היכרות עם היו"ר, אלעד זמיר, שהוא באר שבעי במקור. הוא סיפר לי שהוא מקים את התא בליכוד, ומיד התעורר בי הניצוץ להיות חלק ממנו. במשך שנים לא הייתי מתפקד למפלגה, וכאחד שמאמין בדעות הליכוד החלטתי שזה הזמן המתאים להתפקד ולהפוך לחלק מהמפלגה שיביא לשינוי מבפנים לגבי הומואים, במיוחד כאן בבאר שבע, שזה מאוד חסר. נכון שיש סניף של האגודה ויש מקום למפגש להומואים, אבל חוץ מזה אין פה כלום. שממה".

לימר עושה את תפקידו בהתנדבות ומתוך אמונה במטרה: שיפור מעמד הקהילה הגאה בעיר. "אני חושב שאם אני אעשה משהו, בסופו של דבר זה יחזור אליי. כרגע, אנחנו רק בהקמה וחדורי מוטיבציה. יש רצון בתוך הליכוד שיחול שינוי מבחינת הקהילה ולכן מברכים על הקמת התא".

אתה מודע לכך שיש כאלה שרואים אותך כ"עוף מוזר", מין אאוטסיידר כזה?

"אני חושב שכן. בטוח בעצם. אני לא נתקל בזה, כי מי שחושב שאני כזה - לא אסתובב איתו ולא אתקרב אליו. אין מה לעשות, אני מקבל כל אחד שדעתו שונה, אין לי בעיה עם זה. פעם שאלו אותי אם אני אצא עם ערבי שהוא שמאלני, אמרתי: 'אין לי בעיה עם ערבי או שמאלני', העיקר שהוא יקבל את ההכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, כי אם לא - אין על מה לדבר. גם אין לי בעיה עם שמאלנים, אלא עם מפלגות שמקבלות כספים מארגונים שונאי ישראל שככה מקבלים את המימון שלהם, ונמצאים בכנסת שלי ובמדינה שלי שהיא מדינה יהודית. זה כואב לי".

הסצנה הגאה מאכזבת

אחד הדברים שמפריעים את מנוחתו של לימר הוא היעדר מקומות בילוי באזור לחברי הקהילה הגאה. מקום בו הומואים ולסביות יוכלו לאחוז ידיים מבלי שינעצו בהם מבטים וילחששו מאחורי גבם. לדבריו, זה יותר מלגיטימי שמקומות בילוי, שהם כר פורה להיכרויות, ייפנו גם לחברי קהילת הלהט"ב.

"צריך בתי קפה להומואים בלבד שבהם נוכל להרגיש בטוח להחזיק יד לחבר מבלי שיסתכלו. ולא אמרתי אפילו להתנשק", אומר לימר. "תביני, יש פה לפחות אלף הומואים ולסביות שפשוט מתחבאים כי הם לא מרגישים נוח בעיר הזאת. אם יש מסיבה, אז היא מתקיימת אחת לכמה חודשים. נכון, יש את 'הגרייס בר', אבל כמה את יכולה לאכלס שם, מאה איש?".

"חשוב להראות לכולם שזה בסדר להיות הומו", אומר לימר בביטחון. "אף תיכון בעיר, חוץ ממקיף א', לא הסכים להכניס את הארגון שייתן הרצאות לבתי ספר, אז צריך לחייב לפעול בעניין. זה אמור להיות חלק ממערך הלימודים, אבל זה לא קורה בשנת 2012".

קיבלו אותי בזרועות פתוחות

לימר גדל בשכונת נחל עשן בבאר שבע. את נטייתו המינית הוא זיהה עוד בהיותו ילד, כאשר גילה חיבה לבובות ברבי ונהג לנעול את נעלי העקב של אמא. בגיל 16 הוא עשה את הצעד וסיפר להוריו שהוא נמשך לבנים.

"אני מאחל לכולם הורים כמו שלי", הוא אומר בחיוך. "הם היו מדהימים בקבלה ובהבנה. בהתחלה היה לי קשה להבין מה אני בכלל כי היו סביבי הרבה בנות, אבל מיד הבנתי שהן יכולות להיות רק חברות טובות שלי ולא אובייקט מיני".

לימר לא טרח להסתיר את נטייתו המינית. כל מי ששאל אותו אם הוא הומו קיבל תשובה שלא משתמעת לשתי פנים: "כן, אני הומו. נקודה". הסביבה הקרובה קיבלה את יציאתו מהארון בסבר פנים יפות, אבל היו גם כאלו שניצלו כל הזדמנות כדי לפגוע. "היו צועקים לי הומו ואוכל בתחת", מספר לימר. "לפעמים, יותר קשה לקבל קללה מאשר לקבל מכה פיזית שבה אתה מקבל פצע או בוקס לעין שעוברים, מאשר קריאות גנאי שמשתרשות עמוק בנבכי הלב".

יומיים אחרי שיצא מהארון הרגיש לימר את הדחף לעזור לבני נוער אחרים לעבור את התהליך. הוא ניגש לסניף המקומי של אגודת ההומואים והלסביות, וביקש לסייע לנוער המחפש אוזן קשבת ועזרה נפשית.

"קיבלו אותי בזרועות פתוחות ושם הרגשתי שזה בסדר שאני כזה", הוא אומר במבט לאחור. "היינו יוצאים לבלות ביחד, מדברים הרבה. הכרתי בחורים בגילי עם סיפורים נוראיים של הורים שזרקו אותם מהבית כי הם הומואים, או מאידך

 הרביצו להם, זרקו עליהם נעליים ועכשיו מחפשים מקום לישון בו. בגלל הסיפורים הבנתי כמה המקום הזה חשוב בהווייתו. כולם הפכו לחברי אמת שלי".

הסיפורים שנחשף אליהם גרמו לו להעלות הילוך ולפעול לשינוי כמזכיר ועד האגודה בסניף. ארגון הנוער הגאה שהוקם לפני עשר שנים הפך עם הזמן לגוף עצמאי, שהפך את לימר ליו"ר ועד הנוער הגאה הבאר שבעי.

"אני חושב שאין נער שאם תספרי לו על ארגון נוער גאה, הוא ישאל מה זה. זו עבודה מאומצת שדרשה מאיתנו עשר שנים כדי שנקבל תקציבים והכרה מהממשלה", הוא אומר.

מאז הכל תקוע?

"הכל תקוע. עוד בתקופה שיעקב טרנר היה ראש עיריה, היינו מבקשים המון תקציבים, הנחה בארנונה, בדיוק כמו שיש לעסקים בבאר שבע, אבל זכינו לתשובות שליליות. בלי תקציבים, סניף כזה לא יכול להתקיים. עכשיו כן התחלנו לקבל, אבל לא מספיק. עיריית תל אביב פתחה מרכז גאה על חשבונה, פתחה משרדים לכל ארגוני הקהילה כדי שיהיה להם מקום אחד שבו יוכלו להיפגש, אבל לנו בבאר שבע אין. בגלל זה התחלתי לפעול, כי שינוי יכול להיות רק מבפנים. מפלגת השלטון יכולה לחוקק חוקים שעיריות מחויבות להעביר תקציבים גם למקומות של הומואים ולסביות. זה רק אחד השינויים שניתן לעשות".

• הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתון "ידיעות הנגב"