פעילי השמאל באוניברסיטה העברית רצו רק לציין את זכר ההרוגים הפלסטינים במבצע עופרת יצוקה, שהסתיים לפני שלוש שנים. הפעילים, בראשות סטודנטים חברי התא של סיעת בל"ד בקמפוס הר הצופים, הדליקו נרות מחוץ למתחם האוניברסיטה ולבשו חולצות עם כיתובים בערבית. זה הספיק למאבטחי האוניברסיטה כדי לאסור עליהם את הכניסה לקמפוס.
"ניסינו להיכנס לקנות ספר באקדמון, עם חולצות לבנות שעליהן רשמנו בערבית את שמות ההרוגים הפלסטיניים, אך עובדי הביטחון טענו שאי אפשר להיכנס
לאוניברסיטה
עם כתובות פוליטיות. זאת, למרות שבמשך שנים כל הפעילים הפוליטיים, מימין ומשמאל, נכנסו לאוניברסיטה בחולצות עם כיתובים פוליטיים", מסבירה סוהיר אסעד, סטודנטית למשפטים וחברת תא בל"ד.
מקרה כמו זה, שאירע לפני קרוב לחודש, היה זוכה בעבר לכותרות ראשיות והתקשורת היתה מסתערת על סתימת הפיות במגדל השן של האקדמיה. אך נראה ששגרת ההשתקות הפוליטיות גם ביתר הקמפוסים עייפה אפילו את החדים שבפובליציסטים ואת החרוצים שבעיתונאים.
זה היה אירוע בודד בים של תקריות מאז תחילת השנה, שבכולן נראה שהאוניברסיטה העברית ניסתה להצר את פעילותם של התאים הפוליטיים הפועלים בה. "באוניברסיטאות בן־גוריון ובר־אילן, כמו גם במכללה הבין־תחומית בהרצליה, הגיעו להחלטה לא לאפשר פעילות פוליטית בקמפוס. באוניברסיטה העברית לא הוחלט על כך במוצהר, אך כנראה נוח להם שלא לאפשר פעילות פוליטית", מסביר איתי מזרב, מרכז הפעילות של תנועת 'שלום עכשיו' באוניברסיטה.
הפגנת סטודנטים בירושלים (צילום: נועם מושקוביץ)
מזרב ותנועתו הם מהנפגעים הגדולים ביותר מהמדיניות החדשה אך הבלתי מוצהרת של האוניברסיטה. "סטודנטים הם קהל היעד שלי. כשאני מחפש מצטרפים חדשים לפעילות שלנו אני מתמקד קודם כל בהם. ההחלטות החדשות של האוניברסיטה, שמונעות מאיתנו הלכה למעשה לערוך כנסים ופעילויות שיעודדו מצטרפים חדשים לבוא לתנועה שלנו, פוגעות בנו באופן קשה", הוא תוקף.
גם תאי הימין חשים את נזקי המדיניות החדשה. "כל התאים הפוליטיים הם הקורבנות של הצעדים החדשים. הצעדים האלה לא נועדו לסתום את הפה של צד אחד בלבד, אלא לסתום את כל הפיות, וזה אולי הדבר החמור ביותר באוניברסיטה שעודדה במשך עשרות שנים את השתלבותם של הסטודנטים בחיי המדינה", מסבירה ג'ניה פרומן מתא לביא של סיעת הליכוד.
החזרה מהפתיחות הפוליטית של הקמפוס בשנות ה-70, 80 ו-90 החלה לפני ארבע שנים. עימותים קשים פרצו בין חברי תא הימין 'אם תרצו' לחברי תא בל"ד שציינו את יום מותו של יאסר ערפאת. פעילי בל"ד ביקשו "לפדות את פלסטין בדם ובאש" ואילו 'אם תרצו' ארגנו עצרות נגד שבהם כינו את חברי התא הערבי "מחבלים". עד מהרה, הידרדרה הפעילות לפסים אלימים.
זה כנראה היה הרגע המכונן מבחינת הנהלת האוניברסיטה. "מאז אותו רגע זה נראה כאילו התקבלה החלטה לא מוצהרת, אך כזו שמקפידים עליה בהחלט, להרחיק את האוניברסיטה מפוליטיקה", מפרש מרצה ותיק. "במשרדי הדיקנט לא הבינו מדוע הם צריכים להתחיל להתעסק במהומות ובמריבות. בשביל רבים כאן עדיף שהאוניברסיטה תהיה א־פוליטית. עצוב שסטודנטים שלומדים מדיניות ציבורית ומדע המדינה אינם יכולים לממש את לימודיהם במקום הטבעי לפעילות מן הסוג הזה".
באוניברסיטה העברית מכחישים את הטענות. "אנו מעודדים פעילות ציבורית של תלמידים בקמפוס ונמשיך לפעול ברוח דומה בעתיד. האוניברסיטה מקפידה על קיום התקנון כדי להבטיח חופש ביטוי מרבי ושוויון זכויות לכל התאים, תוך שמירה על חוקי המדינה ומניעת שיבושים של המהלך התקין של ההוראה, המחקר והעבודה באוניברסיטה".
אלא שחן עוזרי, ראש תא מרצ באוניברסיטה, מגחך לשמע התגובה הזו וטוען שדפוס הפעולה של האוניברסיטה משתכלל והולך. "הם עושים הכל כדי למנוע פעילויות פוליטיות", הוא אומר.
"האוניברסיטה דורשת שנשלם את הוצאות האבטחה על שר שמגיע לנאום באוניברסיטה, וזו התקטננות שלא לצורך. כמו כן נדרש מאיתנו לתת התרעה של שבועיים לפני כל פעילות. זו בקשה בלתי אפשרית מול גודש האירועים במדינה שלנו. כשאנחנו מגיעים לשעות הקבלה של האחראי על התאים הפוליטיים, אנחנו נתקלים בחדר סגור".
הפעילים היהודים הרבים שאיתם דיברנו שוללים כל חשש שמא מדובר בסתימת פיות של צד אחד בלבד. "מדובר בהחלטה כללית של האוניברסיטה, שאינה מעדיפה צד אחד על משנהו, אלא משתיקה את כולם", מסביר פרומן.
אסעד דווקא חושבת אחרת: "כבר תקופה ארוכה אני חשה שהפעילים הפוליטיים הערבים בקמפוס מופלים לרעה, ללא אפשרות לחופש ביטוי שווה", היא תוקפת. "ההנהלה לא מאפשרת לנו להביע את דעותינו. התייאשנו מלפנות אליהם, לכן אנחנו משתדלים לערוך את הפגנותינו מחוץ לקמפוס".
באוניברסיטה דוחים גם את הדברים הללו של אסעד. "דיקנט הסטודנטים מאפשר ומעודד את קיומם של עשרות התאים הפועלים באוניברסיטה, ומסדיר את עבודתם באמצעות רכז ותקנון. משרד דיקן הסטודנטים פועל בשוויון מול כל התאים, בכפוף לכללי התקנון".
