ממש כמו בראיון הזה, משאירה מיטל מיכאלי את השיר השובב, "קיבוצניק שלי", תמיד לסוף הופעתה, כמעין קינוח שהמאזינים אוהבים במיוחד, "כי הוא מצחיק, קולע ומשעשע".
יש בו, אכן, כל הקלישאות והדימויים הישנים מהפולקלור על הקיבוץ, וגם הדיבור הזרוק, והסלנג, והנונסנס, אבל כשהם תפורים, כגרסת כיסוי, לשיר "אמריקן בוי", של הזמרת הבריטית אסטל, ומושמעים בקולה הנעים של מיטל - הם קמים לתחייה, וחזקה אפילו על קיבוצניקים חמורי סבר וקנאים לדתם, שיתענגו ויחייכו, ואולי אפילו יתנועעו קלות.
זה הולך ככה: "היי מאמי/ נעים מאוד, אני עמי/ קיבוצניק מדופלם הוא בדיוק לטעמי/ סטלן, בטלן, בעצם עם ביטחון וקסם/ עם שורש וחולצה של אח שלו מהגרעין/ ערים גדולות מים אל ים/ שמעתי בקיבוץ יש נוף ואוכל בחינם/ אז תכיר לי את החבר'ה/ תשיר לי על הדשא/ אתה תהיה קיבוצניק שלי.../ קח אותי לרפת, בוא נחלוב פרה/ בוא לחדר אוכל, נפרק חלה/ אני רוצה שתדע/ אני בודדה/ אתה תהיה קיבוצניק שלי.../נכון, הייתי במושב/ אבל שם זה אחרת, מתנשא ומעוצב/ ופה הכל בלי טעם/ עם מתנדבות של פעם/ אז בוא תהיה קיבוצניק שלי..."
סליחה, מיטל: "פה הכל בלי טעם"?
מיטל מיכאלי: "אוי, נו, אל תכעס. סתם. המילים התלבשו לי על המוזיקה. חליק".
את המושגים שלה - ילידת רחובות, היום תל אביבית, בת 26 - על קיבוץ, שאבה מידידה הטוב, כאח לה, עידו ונדר, כשלמדו יחד בחוג לקולנוע ותקשורת באוניברסיטה. "עידו נורא מחובר לקיבוץ שלו, צרעה,
וכמה פעמים לקח אותי אתו לביקור, שם יש לו גם אח וגיסה, רועי ואורטל ונדר. שבת אחת ישבנו אצלם, ואיכשהו יצא שדיברנו על השיר 'אמריקן בוי', ומישהו זרק: 'בעצם, למה שלא יהיה גם 'קיבוצניק בוי'?
"אמרתי, וואלה, נשמע רעיון מגניב, אז ישבתי וכתבתי את הגרסה על הקיבוצניק, ויחד עם עידו כתבנו את הקטע של הראפ על ההפרטה, וכל זה. לאחרונה החלטנו להקליט את השיר עם המעבד מיכאל זלטנרייך, שאגב,
מבקש למסור ד"ש ותודה לחברה שלו, רומה ויליגר. זה בסדר?"
סבבה. את כבר יודעת שקיבוצניקים הם כאלה, לא פורמליסטים. תגידי, מאיפה הבקיאות הזאת בהפרטה ובמצב הקיבוץ כיום?
"נו, גם כן, מעידו, הקיבוצניק שלי".
קבלו את סוף השיר, תמונת מצב עדכנית: "רק אל תדברי אתי על הפרטה, כי פה זה לא האסיפה/ הפסקנו לגדל חיטה, אולי איזה פרח לגלגל אותה/ אומרים שחדר בקיבוץ זה זול/ ואבא מסדר הכל/ אני לוקח אקמול, וחולם על עגלה במול/ את חושבת שהנוער פה עובד/ שהקיבוץ זה גוף שמתפקד/ פלח אמיץ תמיד בשפיץ/ על טרקטורון בלי רישיון, ובחיים לא מפחד/ אבל מותק, הקיבוץ כבר די דפוק/ ועמי הקיבוצניק כבר די מחוק...".
טוב, ברור שהקיבוץ זו לא אופציה בשבילך.
"למה, מי יודע. אולי אמצא את הקיבוצניק שלי".
עד שזה יקרה, תשמעו את השיר, ואם אתם קיבוצניקים וחושבים שאתם מתאימים, אולי תחפשו אותה אתם.
