כלל משפטי ידוע הוא כי בעל דין אשר זכה במשפט אינו צריך לצאת בחסרון כיס, והוא זכאי להיפרע מבעל הדין שכנגד בהוצאות משפט ריאליות. האמנם כך הדבר גם כשהמשפט התנהל בין קיבוץ לבין חבר או חבר-לשעבר?
עוד עניינים משפטיים
מקיבוצים:
כלל דיוני נוסף הוא שערכאת ערעור אינה מתערבת בדרך כלל בשיקול הדעת של הערכאה הנמוכה בשאלה זו, של פסיקת הוצאות לטובת בעל הדין שזכה. זכרו כללים אלה, ונעבור אל המתאגרפים בזירה האמיתית, באולם בית המשפט. השופט, ממקום מושבו, מתבונן במערערים או בתובעים המצויים לימינו (בצד השמאלי של האולם), ובנתבעים או המשיבים המצויים לשמאלו (בצד הימני של האולם).
מדובר בערעור של קיבוץ משגב עם
על החלטת
בית המשפט בעניינה של חברה שעזבה. את העוזבת ייצג עו"ד הראל טיקטין, ואת הקיבוץ - עורכי הדין עומר כהן וגיל דגן ("שלמה כהן ושות'").
הסיבוב בערכאה הנמוכה (בית משפט השלום) הסתיים. השופט לא חייב בהוצאות את התובעת, שמרבית תביעתה נדחתה, ועתה מערער משגב-עם על התוצאה, באמצעות פרקליטיו, ומבקש מבית המשפט של הערעור לחייב אותה בהוצאות.
המתאגרף מטעם משגב-עם אומר כך: מדוע לא פסקו הוצאות לטובת הקיבוץ? הרי בית המשפט דחה את "תביעת הסרק שהגישה התובעת כנגד הקיבוץ, בשווי של כמיליון ש"ח", וזאת לאחר שמשגב-עם, על 67 חבריו (ששליש מהם מצויים בגיל פרישה ומתקיימים מפנסיית מינימום), נגרר להוצאות משפטיות של כ-15 אלף ש"ח בשל הצורך לשלם שכר טרחה לפרקליטיו כדי להתגונן מפני התביעה. מדוע לא יקבל הקיבוץ פיצוי על כך?
המתאגרף השני, פרקליט התובעת, מחזיר סנוקרת: לא זו בלבד שמשגב-עם גרר את התובעת להגיש נגדו תביעה ורק בסוף ההליך הסכים לשלם לה דמי עזיבה בסך 180 אלף ש"ח - עתה הוא דורש ממנה לשאת בהוצאותיו המשפטיות? הרי מדובר בחברה שהוחרמה על ידי חברי הקיבוץ, ואשר גלגלי מכוניתה נוקבו לא פחות מתריסר פעמים. הקיבוץ למעשה הפסיד במשפט, זועם פרקליט התובעת. מי שזכה, ואפילו באופן חלקי, היתה דווקא התובעת!
פרקליטי הקיבוץ לא נותרים חייבים, ופותחים סדרת מהלומות: דמי העזיבה? זה לא היה מעולם במחלוקת. משגב-עם מעולם לא התכחש לכך, הם אומרים. היינו
משלמים זאת, לו היתה מודיעה לנו התובעת באיזו חלופה היא בוחרת: דמי עזיבה או שיוך דירה, אך היא לא הסכימה לוותר, ותבעה גם דמי עזיבה וגם שיוך דירה. אחרי שנפסקו לה דמי עזיבה, יכולה היתה לבטל את המשך הדיון בתיק, אלא שהיא דרשה להוסיף ולתבוע יותר ממיליון ש"ח נוספים, ומשגב-עם נאלץ להיגרר לדיונים מיותרים ויקרים. בית המשפט פסק כדעת הקיבוץ, הם אומרים, וקבע שאכן פעל הקיבוץ כדין כאשר העמיד לה אפשרות בחירה בין החלופות, וכי היא אינה זכאית לשתי הזכויות גם יחד.
האמנם? מתרעם פרקליט התובעת: אם לא היתה מחלוקת, מדוע לא שילמתם את דמי העזיבה? הרי מדובר בחברה שנאלצה לעזוב את הקיבוץ ולהשאיר מאחור את ביתה ואת חייה. מדוע הסכמתם לשלם רק 60 אלף ש"ח והוספתם עוד 120 אלף ש"ח רק לאחר שהתקיימו שתי ישיבות בבית המשפט? הרי לנוכח התנהלות זו היא עתרה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, ושהביאו לעזיבתה.
חדל מההאשמות הללו, אומרים פרקליטי הקיבוץ, הרי בית המשפט כבר דחה אותן. כבר היינו בסרט הזה. אתה מן הסתם זוכר, הם אומרים לו, שהתובעת "לא הסתפקה בהשמצת החברים במסגרת התביעה" שהגישה, ועוד לפני שהקיבוץ הספיק להגיש את כתב ההגנה, מיהרה "ליזום כתבה מטעמה ולחלוק את דעתה על הקיבוץ וחבריו באופן פומבי עם עוד מאות אלפי חברי קיבוצים הקוראים את עיתון התנועה הקיבוצית 'ידיעות הקיבוץ' ועם גולשי אתר האינטרנט", כך דברי הפרקליטים.
"הוכח עובדתית בבית המשפט", משיבים הפרקליטים, "שכל ההאשמות של התובעת כלפי הקיבוץ מצוצות מן האצבע והן כל כולן דברי כזב".
פרקליטי הקיבוץ עומדים ומביעים מחאה בפני בית המשפט על מגמה של ממש, לטענתם, לפיה בית המשפט, מתוך טעות, רואה בקיבוץ את "החזק" שעומד מול החבר "החלש". התוצאה העצובה היא, הם מוסיפים, שכאשר הקיבוץ זוכה בתביעה, נמנע בית המשפט מפסיקת הוצאות משפט לטובת הקיבוץ; ומנגד, כאשר הקיבוץ מפסיד, נפסקות הוצאות גבוהות מאוד לחובתו.
"זוהי תפישה סטיגמטית מוטעית העושה עוול לקיבוצים", מבקשים הפרקליטים לשכנע, שהרי אין זה הקיבוץ היחיד שהם מייצגים. הקיבוצים הם תאגידים פרטיים ולא "כיס עמוק", מה עוד שרובם מממנים את תקציבם מתוך גבייה של מסים פנימיים. ובאשר לתובעת, הם מוסיפים: הרי שילמנו לה 180 אלף ש"ח, ומדוע לא תשלם היא את ההוצאות הריאליות בהן נשא הקיבוץ?
"טול קורה מבין עיניך", קורא פרקליט התובעת. "אתם באמת חזקים, והתובעת, החברה-לשעבר, היא באמת החלשה. הטיעון שלכם הוא חסר שחר. גם אם עומדים רק 67 חברים מצד אחד, עומדת בצד השני חברה יחידה במאבקה שהותיר אותה ללא כלום. איך בכלל אתם מעיזים לומר לנו שהקיבוץ שילם הוצאות משפט בסך העולה על 150 אלף ש"ח? זו טענה חצופה ובלתי-נתפשת!
"עצם העובדה שהקיבוץ יכול להרשות לעצמו לממן הוצאות משפט כה גבוהות ולשכור את שירותיהם של משרדי עורכי דין מהשורה הראשונה, ששולחים שני פרקליטים מלומדים לכל ישיבה - מעידה על פער הכוחות". הבה נערוך חשבון, מציע פרקליט התובעת. בחלוקה פשוטה עולה כי כל חבר שילם 2,000 ש"ח מתוך ההוצאות המשפטיות בהן נשא משגב-עם, ואילו התובעת לבדה נשאה מכיסה במלוא שכר טרחת עורך הדין שלה (שהוא נמוך בהרבה מזה שלכם), ושילמה אגרת תביעה מלאה בסך 25 אלף ש"ח. "אז מי כאן החזק ומי כאן החלש?" הוא קורא. "זהו הליך סרק", טוען הפרקליט, ומבקש לדחות את הערעור.
לא ולא! - מסכמים פרקליטי הקיבוץ: יש כאן טעות קיצונית של בית המשפט שלא פסק לטובת הקיבוץ הוצאות, ואף לא נימק זאת, ובית המשפט של הערעור מתבקש להתערב ולפסוק לטובת הקיבוץ הוצאות בשיעור 151 אלף ש"ח.
השופטים זיאד הווארי, נחמה מוניץ ושאהר אטרש, מבית המשפט המחוזי בנצרת, מעיינים בכתבי הטענות שהוגשו ומציעים לצדדים פסיקה "על דרך הפשרה". הצדדים מסכימים ובית המשפט פוסק כי התובעת, חברת הקיבוץ שעזבה, תשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות בסך 15 אלף ש"ח.
