כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
כיבוש הלילה

אלון מימון. בלי מכות מתחת לחגורה צילום: שי שמואלי
אלון מימון. בלי מכות מתחת לחגורה צילום: שי שמואלי
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

המועדונים של נתיבות נותנים פייט לבילויים בת"א

נתיבות הפכה בשנים האחרונות לעיר הבליינים שכבר לא צריכים להצפין לת"א הגדולה אלון. מימון (31), בעל מועדון 'הטרויה', ויובל חדד (40), בעל מועדון 'הסוגויה', מסבירים בראיון משותף איך עיר הבאבות הפכה לעיר המועדונים, מדברים על היריבות ביניהם ועל ההחלטה לא לפתוח ביום שישי

שרון דינר 
פורסם: 15.09.11, 15:04

אם הייתם שואלים בעבר תושב באזור הדרום מה יש לעיר נתיבות להציע לתושבי היישובים הסמוכים, סביר שהוא היה מספר לכם על קברו של הבאבא סאלי או על חצרות הרבנים. היום תקבלו, כנראה, תשובה שונה: 'טרויה' ו'סוגויה', שני מועדונים בעיר שלא מסתפקים באוכלוסייה המקומית בנתיבות, ומושכים אליהם מדי ערב אלפי בליינים גם מחוץ לעיר.

 

בואו להצטרף לעמוד "ידיעות הנגב" בפייסבוק

 

העיר שהיתה ממותגת בעבר כעיר הרבנים, הפכה את עורה וכעת נחשבת לעיר הבליינים. אלון מימון (31), הבעלים של מועדון ה'טרויה' מזה שלוש שנים וחצי, ויובל חדד (40), הבעלים של מועדון 'סוגויה' מזה שנתיים וחצי, הוכיחו לכל הספקנים לשבכוחה של סצנת הלילה המקומית למשוך בליינים רבים מהערים השכנות לשעריה.

 

השניים מפיקים מסיבות, מזמינים אמנים מפורסמים להופעות, ולא נחים לרגע, כדי שהצעירים יבחרו לבלות אצלם ולא אצל המתחרים. גם אם בירת הנגב, באר שבע, לא תאהב לשמוע זאת, נתיבות הפכה בשנים האחרונות למוקד הבילויים של האזור.

 

הבליינים באזור הדרום שעד כה נאלצו לנסוע לתל אביב או לבאר שבע כדי ליהנות במועדון או בפאב איכותי, מצאו אלטרנטיבה קרובה לבית. הנכנסים בשערי נתיבות בלילות מרגישים כמעט כמו בנתיבי איילון, ובאזור הפאבים נרשמים לא מעט פקקי תנועה.

 

יריבות בריאה

מימון וחדד אמנם חברים במציאות, אך מקפידים לא לערבב עסקים והנאה. באופן טבעי, בין שני המועדונים שמתחרים על אותו קהל יעד, ישנה יריבות. השניים לא שומרים טינה אחד לשני, אבל טובת העסק שלהם נמצאת בראש מעייניהם.

 

"היינו חברים עוד לפני פתיחת המועדונים, היינו בחתונות אחד של השני, מגיעים לביקור בבית אחד של השני, אבל כשמגיעה השעה אחת עשרה וחצי בלילה, חרבות", אמר חדד בחיוך.

 

עד כמה אתם יריבים?

מימון: "יריבות שלא נותנת מכות מתחת לחגורה. כל אחד רוצה להריץ ולקדם את המועדון שלו, וזה בסדר, אבל אין לנו התלכלכויות המגעילות. אין דבר כזה שאני אעשה לו משהו דרמטי באיזה ערב".

 

 

יובל חדד - מפרגנים למזרחים הים-תיכוניים (צילום: שי שמואלי)
יובל חדד - מפרגנים למזרחים הים-תיכוניים (צילום: שי שמואלי)

 

חדד: "זה כמו מתאגרפים, מחוץ לזירה הם חברים, בתוך הזירה, נלחמים, אבל יש כללים. המטרה שלי להיות הכי טוב לעצמי כמו שמימון לעצמו. יריבות בשטח היא להביא אומנים טובים ולשבת על הפקה שתהיה הכי יצירתית וחזקה, ולגרום לבליינים לבלות אצלך, למרות שאני אדווח לך על סודות מחדר ההלבשה".

 

מימון: "אתם לא בעד אמנים".

 

חדד: "זה נכון. אני חושב שלשמוע אמן שהדי.ג'יי משמיע הרבה יותר נעים לאוזן מאשר בהופעה חיה. אתה יכול לגוון ולהחליט מה אתה רוצה להשמיע, ולא מה שהאומן רוצה להשמיע".

 

עוברים את תל אביב

בעבר, תרבות הלילה של נתיבות היתה בעוכריה והציבור המקומי שהיה צמא להפקות מקומיות נאלץ להצפין עד לאזור המרכז. עצם פתיחת המועדונים, גרמה לאוכלוסיית הצעירים להצביע ברגליים. "אם היה אפשר להגדיל כל מקום במאה מטר, היינו מכניסים את כל הבליינים שמגיעים ולא יכולים להיכנס", מספר חדד ומוסיף כי המשטרה מגבילה את כמות הבליינים במועדון.

 

שוטרים במדים מפטרלים מחוץ למועדון כדי לשמור על סדר מופתי ולוודא שהכל מתנהל על מי מנוחות, היערכות שלא היתה קיימת בעבר. "כל סופשבוע מגיעים כשלושת אלפים בליינים בנתיבות אצלי או אצלו", מפרגן מימון, "אפשר להכניס אלפיים ויש אלף שלא נכנסים, וזה גורם להם לבוא מוקדם יותר".

 

יום שלישי הפך ליום הכי פופולרי. המועדונים הומי אדם, ההפקה מתחדשת, ואף אחד לא נשאר בבית. כבר לא צריך את תל אביב. "המועדונים בנתיבות עוברים את הסצינה בתל אביב", מחמיא מימון, "באים יחצ"נים מתל אביב ומודים בזה. הסצינה בתל אביב נחתה בנתיבות, נקודה. זה ניכר ברמת הזמרים וההפקות, אנחנו עובדים די קשה כדי לשמור על זה ולא לשעמם את הקהל".

 

למה צריך שני מועדונים בעיר כמו נתיבות?

חדד: "כמה שיותר גדול לא יוכל להכיל את כמות הבליינים שהסצינה דורשת. התחרות בריאה. גורמת לי כל פעם לרצות לחדש, ואז המתחרה רואה שאני מחדש אז הוא גם מחדש, כמו שרשרת. אולי אנחנו חברים ביומיום, אבל ברמה העסקית, היריבות קיימת".

 

שישי מחוץ לתחום

בעיר כמו נתיבות, עיר הבאבות, שמרבית תושביה הם שומרי שבת, המועדונים ומרכזי הבילוי סוגרים את שעריהם הרמטית בימי שישי. בנתיבות, אפשר לראות לצד כוללים וישיבות גם בתי קפה, מסעדות ופאבים הומים, עד כניסת השבת. אז התנועה נעצרת.

 

גם בעלי הפאבים והמועדונים רוצים יום אחד של שקט בשבוע. מימון וחדד שומרים שבת, קופצים לבית כנסת, לא נוסעים ונחים מכל הבומים העל קוליים של המועדון. 

 

אנשי חיי הלילה יגידו לך שיום שישי הוא הערב החזק ביותר בו בני נוער וצעירים מחפשים בילוי אחרי שבוע מתיש.

מימון: "שישי זה יום משפחה, עם עצמך בבית הכנסת, לא בילויים. יש גם דתיים וצריך לכבד באיזה מקום".

 

חדד: "גם אם יהיה מותר לפתוח ביום שישי, לא הייתי פותח. אני שומר מסורת. אני גם לא מרשה ליחצ"נים שלי להעלות פרסומים ביום שבת. אם יש פרסום מכניסת שבת עד צאת השבת, היחצ"ן עף. הברכה היא לא בשבת".

 

שכחו מאיפה באו

למועדון 'סוגויה' בבעלותו של חדד הגיעו זמרים ים־תיכוניים כמו קובי פרץ, משה פרץ וליאור נרקיס שבאו פשוט לבלות. כולם באים במטרה אחת: ליהנות, לפתוח שולחן ולקבל, על פי חדד, הנחת סלב משתלמת. "הם קיבלו הנחה יפה, אבל שילמו על השתייה".

 

אצל מימון במועדון 'הטרויה', רשמו נוכחות סאבמילנל, לירון רמתי, דודו אהרון, איציק שמלי, אורית פוקס, ולפי משנתו, הם לא צריכים לשלם. "איזה לשלם? הם באים לכבד את המקום ואנחנו לא צריכים את השקלים שלהם. זמרים לא יבואו להוציא אלפיים שקל וכדאי לפנק אותם. דודו אהרון הופיע אצלי חמש פעמים גם בזמן שפחות הכירו אותו, והוא תמיד יגיע לפרגן אצלי. אמן מגיע, צריך לכבד אותו, והם לא פותחים שולחנות ונסחפים".

 

קשה לשכנע אותם להגיע לנתיבות?

חדד: "אמן לא יבוא מתל אביב לנתיבות במיוחד. אבל אם הוא נמצא בטיימינג הנכון באזור ומחפש לבלות, הוא יודע שבנתיבות יש את הסצנה ולא יחפש מקום אחר, לא באשקלון ולא בבאר שבע. יש כאלו ששכחו מאיפה הם באו, ולא אגיד מי כדי לא לפתוח במלחמות. ומנגד, יש אמנים שלא מופיעים במועדונים כמו אייל גולן, עומר אדם וליאור נרקיס, כי זו החלטה אסטרטגית".

 

מימון: "אותי זה מקומם. הקטע שהמועדונים נהיו מוקצים עבור הזמרים מרגע שעלו לתודעה. עומר אדם היה אצלי, ליאור נרקיס, משה פרץ, כשעלו טיפה, הם

 מדווחים שלא עושים מועדונים יותר, וזה מעצבן כי הלו, שכחת מאיפה אתה בא? נהייתי מוקצה? דודו אהרון אף פעם לא אומר לא. רק אם הוא לפני הופעה בקיסריה".

 

ולמה יש רק זמרים ים־תיכוניים? מה עם עברי לידר ואביתר בנאי?

מימון: "זה הז'אנר המצליח היום. לא באנו לתקן את העולם".

 

לא חוששים מסלקציה

הסלקציה, תתפלאו, קיימת גם בנתיבות. בכל מועדון עומדת בכניסה סקלטורית נאה שמקפידה על סלקציה לפי קודים שנקבעו מראש עם בעלי הבית. גם אם זו עיר שכולם מכירים בה את כולם, זה לא מה שיכופף את החוקים. "הבליין יודע שאם אמרו לו לא זה לא בגלל משהו שמצאנו", אומר מימון. "הוא יודע שהוא לא נכנס בגלל קוד של לבוש או התנהגות".

 

מימון אומר שזה לטוב ולרע. "בנתיבות, כולם מכירים את כולם ואי אפשר לעבוד עליי. בן אדם שבא עם תדמית שלילית או עבריינית יודע מראש שאין טעם לבוא אליי, ומונע עלבון מראש. אנשים טובים מוכרים יגיעו. אין לי בעיה בנתיבות אלא עם אנשים מבחוץ שאתה לא מכיר".

 

לדברי מימון "בחור שבא עם שרשרת בחוץ הוא לא בחור שלילי, אבל זה לא יפה לראות את זה במועדון, אז הוא לא ייכנס. כל אלו שבאים עם חולצות פסים של לקוסט, לא שאני נגד, אבל זה עניין סטיגמטי, לא בטוח שייכנסו. כשאני עושה הפקה שבה כולם צריכים לבוא בלבן, כולם ייכנסו בלבן. מצדי שיבוא דוגמן של ג'יבנשי בשחור, הוא לא ייכנס. אנחנו מקפידים על הפרטים הקטנים".

 

  • הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתון "ידיעות הנגב"

 

חיפוש אירועים נוספים
החל מתאריך
עד תאריך
כל הארץ
כל הארץ
מרכז
חיפה
צפון
ירושלים
דרום
שפלה
שרון
נגב וערבה
כל התחומים
כל התחומים
מוזיקה
תיאטרון
מחול
קלאסי
ילדים
בידור
פסטיבלים
עניין
שם אמן, שם הצגה, שם אירוע
תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
מופעים
אוכלים
נדל"ן
אור ירוק
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  as27-c
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות