שיעור חיים: היא צמה בחודש הרמדאן וקונה בגדי חג לכבוד "עיד אל-פיטר", אבל ב-1 בספטמבר, באמצע החג המוסלמי שמסתיים שלושה ימים לאחר תחילת שנת הלימודים, היא תלך לבית הספר, שלא כמו בני משפחתה המוסלמים שמתחילים ללמוד בארבעה בספטמבר. היא מתביישת לומר לחברים שלה בבית הספר שהיא חצי ערבייה, וחוששת שאם הידיד שלה יידע זאת, הוא יעזוב אותה.
תכירו את אמנדה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), 14.5, בת לאמא יהודייה ולאבא ערבי, המתגוררת בלוד.
אמנדה לא לבד. בלוד וברמלה חיים עוד ילדים ממשפחות מעורבות הנושאים את הדילמה במשך כל חייהם. את שמה האמיתי של אמנדה וגם את תמונתה התבקשנו
שלא לפרסם בשל החשש שלה מתגובתם של בני משפחתה. כשהייתה בת שש רשם אותה אביה, שנפטר לפני כשנתיים, לבית הספר הערבי "אלראשדייה" בלוד.
היום היא עלתה לכיתה ח' בבית ספר יהודי באחת הערים במרכז הארץ. בתיכון רמלה-לוד היא מסרבת ללמוד.
למה הרחקת עד מרכז הארץ כדי ללמוד?
"גרתי תקופה מסוימת במרכז לאחר שאבי נפטר, הייתי עם המשפחה של אמי, יותר נוח לי שם, איש לא יודע עליי יותר מדי פרטים".
למה בחרת בית ספר יהודי ולא ערבי?
"כי אני יהודייה. אני לא אוהבת את מערכת החינוך הערבית, הרמה אצל היהודים גבוהה ומקבלים יותר עזרה בלימודים".
זה מפריע לך שאת חצי ערבייה וחצי יהודייה?
"מאוד. אני לא אוהבת את הצד המוסלמי שלי. בני משפחתי המוסלמית הם מאוד שמרנים, לא מרשים לי להתלבש איך שאני רוצה וגם לא מסכימים שיהיה לי חבר".
מה הם אומרים לך?
"כשהייתי ממש קטנה העירו לי על זה שלבשתי גופייה ועד היום לא מרשים לי ללבוש מיני. אז לפעמים אני יוצאת מהבית לבושה באופן צנוע ואחר כך אני מחליפה לבגדים מודרניים".
כשהגעת לחטיבת הביניים במרכז הארץ, אמרת שאת חצי ערבייה וחצי יהודייה?
"לא סיפרתי שאני ערבייה, אבל חלק מהילדים גילו את העובדה הזו דרך הפייסבוק, כי שמות האחים שלי, המוסלמים, רשומים שם".
מה היו התגובות?
"היו לא מעט ילדים שחסמו אותי בפייסבוק. אמרתי לעצמי 'אוי עכשיו יגלו את הסוד שלי'. לא רציתי שכולם יידעו שאני חצי יהודייה. הילדים שגילו שאני חצי ערבייה התחילו להציק לי, אבל זה התמוסס, והפסקתי להתייחס אליהם. היו גם מקרים שהתקשרו אליי לסלולרי, אמרו 'אללה הוא אכבר', צחקו וניתקו".
כשהיית חוזרת מבית הספר הרחוק הביתה ללוד, איך הרגשת?
"הילדים היו אומרים לי 'הנה היהודייה' ולועגים לי. היו מקרים שזרקו עליי אבנים. אני ממש לא אוהבת לגור בלוד, אני מרגישה חנוקה בעיר. כאן אני אמורה להתנהג כמוסלמית בגלל המשפחה של אבא שלי, וזה קשה לי".
כשתסיימי את הלימודים, את תלכי לצבא?
"הייתי רוצה להיות בצבא, אבל בטח לא יגייסו אותי, אני עדיין לא יודעת מה יופיע בתעודת הזהות שלי, איך אני מוגדרת, ערבייה או יהודייה. אם יזמנו אותי לשרת בצבא אז אלך בשמחה, אבל זה בתנאי שלא אגור בלוד כי אי אפשר להיכנס ולצאת עם מדים ונשק בשכונה שכל תושביה ערבים".
גם היום את מתביישת לומר שאת חצי ערבייה?
"עד היום. יש לי ידיד מאוד טוב שלא סיפרתי לו כי אני מתביישת. אני חוששת שאם הוא יידע שאני חצי ערבייה, הוא יתרחק ממני והוא חשוב לי, אני מאוד מחבבת אותו".
בעתיד את חושבת שתוכלי להתחתן עם בחור ערבי או יהודי?
"אם אני אמצא חתן מוסלמי, אתחתן איתו. בגלל שאני 'חצי-חצי' יש לי את האופציה לבחור משני העולמות. חשוב לי למצוא אדם טוב, ואז כבר לא משנה אם הוא יהודי או ערבי, אבל המשפחה של אבא שלי מעדיפה שאתחתן עם מוסלמי, הם שומרים עלי כדי שלא אתחתן עם יהודי".
ואיך את מרגישה עם זה?
"זה מתסכל, ההורים שלי עשו טעות והתחתנו ואני צריכה לשאת את הטעות שלהם כל החיים. אני מרגישה שנולדתי במקום הלא נכון ובנסיבות הלא נכונות".
- הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות איילון"
