השיר הידוע (והדבילי, יש לומר) גורס כי יש הפגנה, לא חשוב על מה. בימים האלה דומה שאם אתה לא שייך לאיזה קבוצה, אתה לא קיים (או שאתה בעל הון) אבל חשוב גם לשמור על מצב הרוח. לרגל גל ההתעוררות ששוטף את ישראל, קבלו עשרה שירי נגד, וממש לא חייבים לקחת את כולם ברצינות.
• הצטרפו ל"ידיעות פתח תקוה" בפייסבוק והציעו את שיר המחאה שלכם
קחו אוהלים, זמר מזרחי, מנהיג עיראקי שמחליט לשלוח טילים על ישראל ונחמן שי אחד, ותקבלו את המנון מלחמת המפרץ הראשונה. בשנת 1991 כל הרכיבים האלה התנקזו אל השיר של בר, ולמרבה ההפתעה היה גם מי שזכר את הזעקה גם כעת, ואימץ אותה לחיקו בשדרות רוטשילד. ובר? הוא כנראה האמין בשיר של עצמו והלך לעסוק בנדל"ן באוסטרליה.
שורת המחץ: "אין לנו כסף, אין לנו בית, יש דור חדש שגר באוהלים"
אחרי ההצלחה של "איזו מדינה", לוזון החליט לצאת בשיר מחאה חדש. כך נוצר האח החורג של הלהיט הגדול ההוא משנות השמונים. ושוב, הממשלה, אשמה, האבטלה גואה, ואין מה לאכול, כשבתפקיד הגבינה המרשעת נמצאת השמנת. השיר, ממש כמו הקריירה של לוזון, לא התרומם למקומות הנכונים, ואחרי ששומעים אותו די ברור למה: הוא שמח מדי.
שורת המחץ: "את הגב אני שובר, עובד כמו חמור, את החודש לא יכול לגמור"
חיטמן המנוח נודע בעיקר בנחמדות הרבה שלו, אולם בין יצירותיו מסתתר לו שיר מחאתי, שמכוון היישר ללב של הפוליטיקאים. עוזי יורה כאן בתת מקלע את כל התחמושת על מבטיחי ההבטחות למיניהן, שבאים בעיקר בימי בחירות ונעלמים אחרי שהצליחו לשכנע אותך להצביע עבורם בקלפי. אלא מה, הסלחנות של חיטמן גורמת לו לבקש קצת אהבה מהנבחרים, אבל בסוף, כמו כולנו, הוא נשאר רק עם הפזמון, ובלי בית.
שורת המחץ: "מה אתה רוצה ממני, ממתי אני חשוב, ממתי אני חסר"
טוב, בטח תגידו שזה ברור שעופר לוי ישיר על דיכאון, אבל מחאה? ובכן, מסתבר שבין כל מילות האהבה/געגוע/אכזבה שלו, לוי גם יצר שיר ביקורת על מצב המדינה. למי ששומע ברור שמדובר באמירות שיוצאות מגרונו של מובטל, שלא יכול להתמודד עם הצרות שנוחתות עליו מכל כיוון, אבל אם כבר צעקות מחאה – אין כמו הגרון של לוי.
שורת המחץ: "האמא של הכנסת, עם זר מלא קוצים, מסטולה וכועסת, תופסת בביצים"
הסיפור שמסתתר מאחורי השיר ההזוי הזה, מספר על זמר (אמיתי) שלא הצליח להשחיל שיר לגלגל"צ, והחליט להביא אותה בהפוכה בפרודיה על "תנו לו צ'אנס" של "מה קשור". בדרך הוא מגייס גם את שמותיהם של כוכבי הזמר המזרחי. וכן, גם השד העדתי נכנס לתמונה, כשהג'וקר מקנח בשורת קללות שהנייר לא סובל. אהה, וכבר אמרתי שמדובר באסף צנעני, הבן של מרגול?
שורת המחץ: "תנו צ'אנס לערס, תנו צ'אנס למזרחית"
שרים ומוחים. ההפגנה בירושלים (צילום: גיל יוחנן)
לשיר הזה יש עוד כמה ביצועים, אבל זה של זוהר הוא הטוב מביניהם. סיפורו של המרוקאי שמגיע ללשכת העבודה ונשלח
הביתה, אבל מתקבל בסבר פנים יפות, כשהוא משקר ואומר שהוא מפולין. המנון המקופחים, אם תרצו, אלה ששולפים את המוצא שלהם בכל פעם שהם נכשלים. לצערי, יש עדיין מקומות שאם אתה בוזגלו, אתה לא ממש רצוי, ולא משנה המבחן.
שורת המחץ: "הלכתי לשכת עבודה, שאל אותי מאיפה אתה, אמרתי לו ממרוקו, אמר לי תצא מפה"
עוד שיר שמדבר על הקיפוח של המזרחים מול האשכנזים, הפעם בניסיון להשתלב בזמר הישראלי. סיפורו של בבר שכל החברים שלו אומרים לו שהוא זמר טוב, אלא מה, ברדיו לא מוכנים לתת לו לשיר כי יש לו מבטא מרוקאי כבד. גלעדי מפגין כאן את כישורי החיקוי המצוינים שלו, שגורמים לשיר להידבק אליך כמו שפוליטיקאי נדבק לכיסא.
שורת המחץ: "הלכתי אצל רדיו ושרתי מהלב, אמר לי הרדיו, אתה אתה יש לך מבטא"
עוד לפני ההתבזות בהיכל התהילה, אבידן תחזקה קריירה של שני להיטים, שאחד מהם אופטימי במיוחד. הצרות נוחתות עליה אבל היא מקפידה לשדר שהכל יהיה בסדר, למרות שהבנק לוחץ, המפעל נסגר ואפילו הבעל נוטש. מעניין אם השיר הזה תופס גם אחרי שהיא פגשה את אבי ביטר במסגרת הריאליטי ההזוי של השנה.
שורת המחץ: "כאן אצלנו בשכונה כל היום בונים, מול בניין העירייה עיר של אוהלים"
גם כאן מדובר ביציאה מוצלחת של אתניקס, שעוקצים בלי רחמים, אבל עם הרבה חן, את המתחולל במוזיקה המזרחית. את הטענות על המילים הרדודות, הפזמונים החוזרים והשימוש בסלנג הרחוב קיבצו הנחמות לתוך שיר אחד, ובתוספת ישי לוי יוצרים מחאה על יצור הכלאים, שבין השאר בא לעולם הודות לאתניקס בעצמם.
שורת המחץ: "זה הלהיט המזרחי, הלהלהללה הכי הכי, מאמי בחוטיני על החוף בואי תעשי לי טוב"
זו ממש לא בדיחה, ובאמת יש שיר כזה. לוי, התאומה של זהבה בן, הקדישה שיר לאמרגן שלה ישראל בונדק, שנשלח לכלא אחרי שהפעיל תחנת רדיו פיראטית. אולי זו ההיסטוריה של בונדק בפנתרים השחורים ואולי זו רוח המחאה שהשתלטה על לוי, אבל מה שבטוח, השיר הזה אמור להיות קאלט אבל רוח המהפכה עוד לא הגיעה אליו. וחבל.
שורת המחץ: "למה אז וגם עכשיו, לבדך אתה ניצב לא פוחד מאש הקרב. תגיד לי למה"
