כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
אוכלים

אילוסטרציה
אילוסטרציה 
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

ביקורת מסעדה: יקר אבל טעים

מעדניית שמחה פועלת עוד מימי הבריטים. המגוון עצום, ומורכב ממעדנים שלא מוצאים בשום מקום אחר

ליאור פרי, יורם מארק רייך 
פורסם: 05.05.11, 07:58

יום שני בצהריים, עוד כמה שעות ליל הסדר, ואני ושותפי למדור יורם מארק-רייך, כל אחד בנפרד, נתקל בשאלה המעיקה: "איפה אתה עושה את ליל הסדר"? לו זה היה תלוי בנו, היינו מעבירים ערב שקט בבית, אבל יש נשים, ילדים וחובות משפחתיים.

 

הרייך מחליט לעשות את הסדר אצל אח של אשתו, ואני סוגר על סדר אצל אחי. או אז נוצרת הבעיה הקבועה – מה להביא. למרות שהמארחים מכינים כמויות אוכל אדירות, לא יפה לבוא בידיים ריקות. הרייך שלף שטר של מאתיים שקל ויצא לחפש מעדנייה עם אוכל ביתי מעניין, כדי להביא חבילת מוצרים איכותיים שנחלק בינינו בטרם נגיע כל אחד לסדר שלו. וזה בלי להזכיר יין ומתנות למארחים.

 

הצעתי לו שיקפוץ למעדניית שמחה בשד' הנשיא. המעדנייה פועלת עוד מימי הבריטים (נוסדה ב-1937!). לפני כמה שנים עשיתי קנייה גדולה במעדני שמחה ברחוב החלוץ, וזכרתי אותם לטובה למרות שהם בינתיים עלו לכרמל ופתחו סניף בשד' הנשיא. "זה יהיה הבינגו של ליל הסדר שלנו", אמרתי לו.

 

הרייך נכנס לסניף העמוס של שמחה לינדנפלד המייסד האגדי, שמנוהל כיום על-ידי חתנו מיכה פינטוך ונכדו גילי, והלך לחלוטין לאיבוד, בגלל המגוון העצום, והמורכב ממעדנים שלא תמצאו בשום מקום. למשל: ארטישוקים ממולאים מאיטליה, חמוצים מספרד, חמאה אירית, שלל גבינות צרפתיות, בשרים ונקניקים לרוב. כמה מטרים משם פועל גם אטליז שמחה.

 

הרייך נותן לעובדים הנחיות ברורות – דגים מעושנים, סלטים וגבינות וגם משהו בשרי, עד 200 ש"ח, וחיש מהר השקית מתמלאת והתקציב נגמר. למעשה, אפילו הוסיפו לרייך עוד כמה נשנושים על חשבון הבית, כי בסכום שהוקצב קשה לצאת עם שלל רב במקום כמו שמחה, שמחיריו אינם מן הזולים. במהלך קניית הגבינות, המוכר הרחיב בסיפורים על כל גבינה וגבינה.

 

מאחורי כל גבינה הסתתר סיפור מרתק, אך למרבה הצער, שכשחזר הרייך הביתה כבר התבלבלו והתערבבו כל סיפורי הגבינות. מה שנשאר זה בעיקר המחירים. גבינה בולגרית אחת עלתה 119 ש"ח לקילוגרם, והרייך קיבל קובייה (מצוינת) של חצי קילו שעלתה 55 ש"ח, מחיר שמספיק לארוחת צהריים עסקית במסעדה, כולל קינוח ושתייה קלה. גבינה אחרת עלתה 270 ש"ח לקילו, ולמזלי המוכר פרס רק 100 גרם, אחרת כל התקציב היה הולך לנו.

 

כאשר הגעתי אל הרייך, כדי לחלוק את הסחורה. הבנתי שאני חייב לרוץ לאיזו מכולת לקנות עוד כמה צנצנות גפילטע פיש, כי האיכות אולי בשמיים, אבל גם המחירים ולכן הוא הביא לי רק שתי קציצות דגים כאלה. ביצענו חלוקה די בסיסית – הדגים לי, הגבינות והבשר לרייך, ואיכשהו הוא גם פלש למטיאס שלי, ואפילו גזל לי חלק מהאיקרה בטענה שהיא די נראית כמו גבינה.

 

הבאתי לאחי כמות לא גדולה של מעדנים, אבל איזה תענוג, איזו איכות. למזלי, כמעט אף אחד מהמסובין לא אהב דגים מעושנים, כך שאני טרפתי את הרוב,

עם עזרה קלה מאשתי. האיקרה הייתה לבטח הטעימה ביותר שטעמנו, ותבינו, אני נשוי לאישה רומניה, כך שבתחום האיקרה הסטנדרטים שלנו גבוהים ביותר. דג המטיאס בשמנת היה נפלא, והלך יופי עם מצה, רק חבל שאי-אפשר היה את הרוטב הנהדר לנגב עם חתיכת חלה. היה גם מטיאס מעושן טבעי בשמן שרק אני העזתי לאכול. טעים מאוד, אם כי לא זול, 89 ש"ח לקילו. הגפילטע היו בסדר גמור, אבל לא נרשם הבדל משמעותי בטעם לבין אלו שקניתי בצנצנת בסופרמרקט ב-15 ש"ח לשש קציצות.

 

אצל הרייך המצב היה מורכב הרבה יותר. קודם כל, מי בכלל מביא גבינות לארוחת ליל סדר, שהיא באופייה ארוחה בשרית? אז אתם יכולים לנחש שכבר במהלך אחר-הצהריים הרייך ואשתו בדקו את הגבינות, בצירוף כמה כוסות יין משובח, והן מעולם לא הגיעו לשולחן הסדר המשפחתי.

 

מי שרוצה אוכל בריא, דל קלוריות, כנראה מעדני שמחה זה לא המקום בשבילו. הגבינות היו חריפות, חזקות מאוד בטעם, הרייך דיווח שהגבינה המנצחת הייתה גבינת טדמואה (ראש הנזיר) שווייצרית. את הגבינה הזו פרסו עם מכשיר מיוחד, שיצר ממנה צורה שהזכירה שבבי עיפרון שיוצאים ממחדד. לא רק הצורה הייתה יוצאת דופן, אלא גם הטעם.

 

הרייך לא מקפיד על כשרות, ואת המטיאס שהוא גזל ממני הוא אכל עם כניסת החג על פרוסות חלה. שיא הארוחה אצל הרייך היה נתח אווז מעושן. המחיר הרצחני, 173 ש"ח לקילו, הוא בעיה משנית במנה הזו. הבעיה העיקרית היא כמות הכולסטרול, שגרמה לרייך לשמוח על תוצאות בדיקות הדם האחרונות שלי, שמונעות ממני לאכול בשר, ומאפשרות לו לחסל לבד את האווז האומלל שהקריב עצמו למען הפסח.

 

מרוב יין ודליקטסים שהרייך ואשתו טחנו בבית במהלך אחר-הצהריים, הם הגיעו לארוחת הסדר אצל האח אומנם בלי גבינות, אבל גם בלי תיאבון, והסתפקו בנקירות סמליות מהגפילטע פיש. אני, לעומת זאת, ניקרתי בנתחי המטיאס בזמן שאחי ומשפחתו שרו את "אחד מי יודע", ומילמלתי: "אחד אני יודע, אחד מעדני שמחה". שורה תחתונה, אולי זו אחת המעדניות הכי יקרות בעיר, אבל עם המוצרים הכי איכותיים וטעימים שיש.

 

  • מעדניית שמחה, שדרות הנשיא 37, חיפה

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 14 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות