בשנת 2011 - השנה שלפני האולימפיאדה בלונדון - ינסו אלפי ספורטאים
בארץ ובעולם, בכל כוחם, להגיע אל המינימום האולימפי כדי להשתתף באירוע הספורט הגדול בעולם. נופר אדלמן
(28) מקיבוץ ראש-הנקרה (מתאמנת במועדון שדות-ים) זוכרת את האולימפיאדה הראשונה שלה לפני שלוש שנים ורוצה להיות שם שוב ולהגיע להישג גדול יותר. בלילות היא חולמת לעמוד על הפודיום ולקבל מדליה אולימפית.
איך מתכוננים כדי להשיג את המינימום הנדרש, ולמה בישראל הקריטריון קשה יותר להשגה?
נופר אדלמן: "אני והמאמן שלי סימנו את תחרויות המטרה. כל התחרויות האחרות יהוו הכנה. באוגוסט תתקיים תחרות קדם-אולימפית ושם אוכל להשיג את הקריטריון הישראלי. יותר קשה להשיג את הישראלי כי המוטו של הוועד האולימפי הוא להוציא משלחת קטנה ואיכותית. לא רוצים שיהיו פדיחות", היא אומרת וצוחקת, "וגם כי כל ספורטאי אולימפי מקבל מימון רציני והם שוקלים היטב למי לתת סיוע. בקריטריון הישראלי אני צריכה לסיים בין המקומות 16-1, ובבינלאומי בין 25-1. מכל מדינה מותר לשלוח רק נציג אחד, ולכן ייתכן מצב שממדינה אחת יתברגו במקומות לאולימפיאדה יותר מאחד - ואז המספרים יגדלו וגם מי שסיים במקום 40 יוכל להיכנס".
במה שונה ההכנה שלך מזו שבפעם שעברה?
"כבר הייתי שם, ואני יודעת מה היו הטעויות שעשיתי. אני מרגישה את השוני, יותר מבינה את הים והרוח. צברתי עוד ניסיון, ובשיט הניסיון הוא פקטור משמעותי. ההכנה הפעם מלווה בגישה מנטלית שונה: אני פחות נלחצת, פחות נכנסת לדיכאון בכל הקשור בפוליטיקה של הענף. כרגע אני עובדת חזק על כושר ונמצאת הרבה שעות בים, עושה פיזיותרפיה ומתחזקת את הגוף שלי. בשיט ישנם עומסים על הגב והברכיים, ועם שילוב של אוויר קר בים זה מתכון לפציעות. אני, לשמחתי, לא סובלת מזה, ועושה הרבה כדי להימנע מפציעה".
wa.jpg)
נופר אדלמן. "לחלום בגדול, להגיע רחוק" (צילום: מהאלבום הפרטי)
מה דוחף אותך?
"מה שמניע אותי כל השנים, וגם הפעם, זה החלום. אני חולמת על פודיום, מדמיינת את עצמי מקבלת מדליה. זה החלום שמניע אותי, כי ספורטאי צריך לחלום בגדול כדי להגיע הכי רחוק".
איך מצליחים להגיע לשיא בתחרויות הגדולות?
"כשאני מתכוננת לתחרות חשובה, אני כל הזמן מכוונת לשם, זה המון בראש. צריך כל הזמן לחשוב על
זה, ושמגיעים לשם - נותנים הכל. בונים מראש תוכנית של עומסים גדולים כדי להתחזק, ואז מורידים מהעומס. מדובר בתורה שלמה של הכנה שמטרתה להגיע לשיא ברגע הנכון".
איך הפך השיט הישראלי לאימפריה עולמית?
"יש לנו מסורת וזה מקרין על כולם. ברגע שמשייטים אצלנו שייטים טובים, הצעירים משייטים איתם וכך גדל דור נוסף של שייטים מעולים. חוץ מזה יש לנו תנאים מעולים: אנחנו יכולים להתאמן במשך כל השנה והאירופאים לא, כי יש להם חורף קשה".
ואת, כמובן, רוצה להמשיך את המסורת.
"אני באה עם אותה מוטיבציה ועם יותר ניסיון. הציפיות שלי מעצמי גבוהות משהיו בפעם שעברה. עם המאמן שלי, ארז אליהו - בן גילי משדות-ים - יש לי כימיה נהדרת. בבייג'ינג רציתי להגיע לעשירייה הראשונה וסיימתי במקום ה-16. אני ממש מסתערת על השגת הקריטריון האולימפי, ומקווה בכל לבי להגיע הכי רחוק שאוכל".
