כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
מוסד מקומי

פופאי בפיתה. בלי לקמץ בסחוג צילום: נתי שפריר
פופאי בפיתה. בלי לקמץ בסחוג צילום: נתי שפריר
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

מי שלא אכל פופאי בפיתה בפונדק ורדה - שיקום

כבר 41 שנים שוורדה בצלאל, "האמא של החיילים", מכינה פופאי בפיתה עם סחוג תוצרת בית בצומת מסמיה. נתי שפריר עבר שם אלפי פעמים אבל אף פעם לא טרח לעצור. על הטעות הזו הוא כבר לא יחזור וכדי לכפר על שגיאות העבר, הוא שלף ממנה גם מתכון למרק רגל תימני חם ומנחם

נתי שפריר 
פורסם: 19.01.11, 08:04

ב־11 בבוקר, בדיוק בזמן החלפת המשמרות, הגעתי אל פונדק ורדה המיתולוגי שבצומת מסמיה. שולי, הבת, יצאה אל ביתה הקרוב ואת מקומה תפסה ורדה, האם והאגדה. 41 שנה שוורדה בצלאל מגישה שם מדי יום מבחר תבשילים ביתיים ולמרות שאת מרבית השנים הללו העברתי באזור, איכשהו יוצא שזאת הפעם הראשונה שלי שם. מוטב מאוחר.

 

בוקר טוב פופאי

מצאתי את ורדה ואת אריה בעלה מסובים אל אחד משולחנות הפורמייקה לסעודת בוקר משותפת של ביצת עין וסלט ירקות טרי. "בוא, תשב לאכול משהו, עד ששולי תחזור", הזמינה אותי ורדה והגישה לי כתבה טרייה בה השף עומר מילר ממסעדת חדר האוכל בתל אביב ממליץ על פונדק ורדה ונזכר בערגה בחביתת הפופאי שלה. מיד הזמנתי לעצמי גם חביתת פופאי מתפוצצת מעשבי תיבול ומכונסת בפיתה טרייה עם ירקות.

 

הכל הם מכינים במקום, כולל הסחוג הירוק שוורדה לוקחת ממנו עוד ועוד ומגניבה גם אליי ממנו. לתימניה כמותה בטח זה מרגיש כמו ריבה. בגיל 12 היא עלתה עם משפחתה לארץ ואחרי גלגולים שונים הם השתקעו בעקרון. ב־53' היא החלה לעבוד במסעדה בצומת קסטינה אצל אחד מצאצאי משפחת מילצ'ן הרחובותית.

 

"במשפחת מילצ'ן היו אנשים נדיבים וב־57' אפילו התחתנו במסעדה בקסטינה, ללא תמורה", היא מספרת ומגניבה מבט בבעלה ב־54 השנים שחלפו מאז.


עוזבים את כביש 6 רק בשביל לאכול אצל ורדה (צילום: נתי שפריר)

 

17 שנה עבדה ורדה במסעדה עד שבחרה לפתוח מקום משלה בצומת מסמיה. אחר כך, כששולי תחזור, היא תחדד לי עד כמה זה היה צעד נועז ויוצא דופן לאותם ימים בהם נשים לא היו עצמאיות כמו בימינו (וגם הגברים חיו בצנעה רבה). אבל ורדה היא באמת משהו מיוחד. יום אחד היא קמה ועשתה מעשה, לקחה הלוואה והקימה עסק.

 

ים של דמעות

יעל, העובדת הכי פחות ותיקה בפונדק (ושתבינו, היא שם כבר 17 שנה), מוזגת לנו אורנג'דה וכשהיא מזהה את מפלס הפיתה היורד אצלי היא מניחה לפניי צלחת מרק תימני חם ומנחם. אני מנהל איתם סמול טוק שגרתי, ופוסע ישר לתוך שדה מוקשים. "כמה ילדים יש לכם?", אני שואל את אריה וורדה. אריה משתתק ובעיניים של ורדה נקוות הדמעות.

 

"שלושה ילדים", היא עונה לי. "את שחר, בן הזקונים שלנו, הים לקח לפני ארבע שנים". שחר היה איש ים, צוללן של צלילות חופשיות עם רובה דיג וללא בלוני חמצן, "כדי לתת פייר פייט לדגים".

 

בדצמבר 2006 הוא יצא לצלילה שממנה נותרו רק הקייאק ורובה הדיג שלו. עקבותיו נעלמו. חייה של ורדה מתחלקים לשניים - עד היום ההוא ומהיום ההוא. בריאותה כבר לא כשהיתה. "היום אני מגיעה בעיקר בשביל הלקוחות שאני כל כך אוהבת", היא אומרת ומעיפה מבט בפונדק - ביתה השני והמקום שממשיך לספק לה תעסוקה מלאה גם כיום.

 

חוכמת הבייגה

חייל צעיר שהצטייד אצל יעל בפיתה עם חביתת פופאי והרבה הרבה חריף ("טריפוליטאי, את יודעת", הוא מנמק) מזהה את מפקדו בתמונה שעל הקיר ופונה אל ורדה: "את ורדה? מאיפה את מכירה את ציון אסולין?". "מה זאת אומרת", עונה לו האמא של החיילים והעננה שהכבידה על פניה נעלמת לרגע. "אנחנו גידלנו אותו, הוא אוכל אצלנו מאז שהיה חייל צעיר. היום הוא סגן אלוף".

 

והמפקד הנערץ הוא ממש לא יוצא דופן. ורדה, שמקפידה להגיד שלום יפה לכל לקוח שנכנס למקום, מספרת לי שהרבה פוליטיקאים ומנהיגים נהגו לפקוד את שולחנותיה במרוצת השנים.

 

"שם היה השולחן של רבין", היא מצביעה. "משה דיין היה אוכל כאן ורפול העביר לכאן ישיבות כשהיה שר החקלאות. הוא היה מגיע ראשון, מזמין לעצמו אוכל ומקפיד לשלם על עצמו. בכלל, היו שניים שמעולם לא ביקשו חשבונית והקפידו תמיד לשלם מכיסם, וזה רפול ובייגה שוחט, עוד בתקופה שהיה ראש העירייה בערד". ואחרי כמה שניות היא אומרת בסיפוק גלוי: "איך שהוא היה מתענג על הקציצות שלנו בפיתה".

 

זמנים משתנים

ורדה הוליכה אותי אל המטבח והפקידה אותי בידיה של חנה הבשלנית למסע בין הסירים. ומה היה לנו שם? את המרק התימני שאכלתי ולצדו סיר של מרק רגל. מנגד סיר של קציצות עם תפוחי אדמה וסיר של מרק שעועית וביניהם - סיר של נסיכת הנילוס ברוטב אדום שעושה חשק לזנק לתוכו. מחבת ותיקה אוספת אליה ביצים ועשבים שתיכף יהפכו לחביתת פופאי. זה מטבח של נשים והסדר והניקיון ניכרים בו היטב.

 

שולי מצטרפת. אחרי שעשתה את המסלול של אוניברסיטה-קריירה-משפחה היא חזרה הביתה, לפונדק, מסייעת לאמה לנהל את המקום. "נמאס לי להתרוצץ בדרכים", היא מסבירה ועוברת לתאר את השינויים שעברו על התפריט במהלך השנים. "היום אנשים מגיעים עם ידע באוכל ורוצים יותר, לכן התפריט התפתח וגדל במשך השנים וזה כבר לא רק חביתה בפיתה".

 

והשדרוג ניכר בכל: כשפונדק ורדה נפתח הוא היה צריף קטן עם ארבעה שולחנות, כיום מדובר במסעדה עם כ־20 שולחנות. עם זאת, מסבירה ורדה, "העבודה כבר לא מה שהיתה פעם". הכל בגלל כביש 6, שהסיט את עומס התנועה מצומת מסמיה.

 

כך או אחרת, שהייה קצרה במקום מבהירה מעל לכל ספק שזה לא עוד עסק. זה בית, זאת משפחה. יפה עובדת במקום 30 שנה, חנה כבר 20 ומשהו שנה ויעל, כאמור, סוגרת 17 שנה. פעם היה גם עובד מעזה, ג'מאל, שהחל לעבוד עם ורדה כשהיה בן 15. 30 שנה הוא עבד איתה עד שהמצב כבר לא איפשר לו להופיע לעבודה. עד היום יש לקוחות ששואלים עליו.

"אנשים באים בשביל האוכל הביתי והטוב", מבהירה לי שולי ומוסיפה: "אין עיצוב מיוחד, אין פה פלצנות, רק חומרי גלם טובים ואוכל טוב וכמובן - ורדה, שהאישיות הכובשת שלה היא שעשתה את המקום".

 

הנחה לחיילים

על הקיר מתנוסס תפריט נפרד עם מחירים זולים יותר, לחיילים. על קירות המסעדה עשרות תגי יחידה של צה"ל לצד תעודות הוקרה וצילומים מהחילות השונים. ורדה, "האמא של החיילים", מככבת בהקדשות הללו. "כל צילום - יש מאחוריו סיפור", אומרת שולי. "בעבר עזרנו הרבה לבסיסים השונים, אבא עזר לתחזק גינות והמשפחה תרמה כסף להקמת חדרים, מועדוניות וריהוט ביחידות השונות".

 

באחד הזיכרונות הרחוקים שלה, מסיימת יחידה כלשהי תרגיל בשטח בשתיים לפנות בוקר ומתייצבת בחצר הבית של ורדה ואריה, שנערכו לכך מבעוד מועד ופתחו שולחן גדול לכבוד החיילים התשושים. איפה היום תשמעו על מעשים כאלו?

 

ורדה מספרת איך כשהיתה צעירה יותר היתה אוספת חברות ויחד היו נוסעות לסיני לבשל ארוחה חמה לחיילים, לטגן להם סופגניות בחנוכה ובכלל - לתפקד

 בהתאם לתקן. "אמא של החיילים" אמרנו, לא?

 

באחד השולחנות הסמוכים יושב שלמה. הוא לקוח של ורדה עוד מימי המסעדה בקסטינה. "זה היה הקצין הכי יפה בצנחנים", אומרת עליו ורדה. שלמה קפץ לארוחה והביא לוורדה שמן זית שהוא מייצר בעצמו בחוות הבודדים שלו בנגב המרוחק.

 

הלקוחות הקבועים הם רבים. יש שמגיעים על כביש 6 מהצפון, יורדים לארוחה בפונדק ורדה וחוזרים אל כביש 6 להמשך הנסיעה. "לקוחות קבועים מתקשרים לקראת שעות הסגירה לברר אם פתוח או לא. ללקוח כזה אני חייבת לחכות, אני יודעת שהבן אדם בא מירושלים או מתל אביב והוא צריך את המרק שלו", מסכמת שולי את הדברים בצורה הטובה ביותר.

 

מרק רגל תימני של ורדה

מצרכים להכנת חמש מנות:

5 פרוסות רגלי עגל

1 בצל (קצוץ)

3 שיני שום (קצוצות)

2 כפות שמן

1 פלפל אדום (חתוך לקוביות)

חופן כוסברה (קצוצה)

כף גדושה אבקת מרק עוף

כף גדושה חוויאג' למרק

כפית מלח

כוסברה (לקישוט, בהגשה)

 

אופן ההכנה:

מניחים את הרגליים בסיר עם הרבה מים ומרתיחים כחצי שעה, בכדי להיפטר מריחות ומטעמי לוואי.

שוטפים את הרגליים היטב.

מחממים את השמן בסיר רחב ומאדים את השום, הבצל והפלפל.

מוסיפים את הרגליים, את אבקת המרק, החוויאג' והכוסברה הקצוצה ומכסים בכשני ליטר מים.

מבשלים כארבע שעות, מתבלים במלח ויוצקים לקעריות מרק.

מקשטים בכוסברה טריה.

 

את השימוש בתבלינים יבשים כדאי להתחיל בטיגון או בקלייה, שיפתחו את טעמם

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות