|
| איילת השחר. קיבוץ מתחדש, למרות הפגמים בהעברת ההחלטה צילום: אביהו שפירא
|
| | | |  | שמואל אלף. שבע שנות מאבק |
| | |
|
|
| | |
| | |
 | | |
| | |
איילת השחר: העליון לא ביטל את השינוי
בית המשפט העליון קיבל את טענות שמואל אלף, חבר איילת השחר, לגבי הפגמים שנפלו בקבלת תוכנית השינוי בקיבוץ בשנת 2003, אך החליט כי חרף הפגמים, אין לבטל את השינוי בדיעבד
יעקב דרומי 
שבע שנים חלפו מאז קיבלה, באוקטובר 2003, אסיפת החברים בקיבוץ איילת השחר את ההחלטה בדבר המשך יישום תוכנית השינוי, ברוב נמוך מהנדרש, ולא בדרך הקבועה לשינוי תקנון. שבע שנים מאז קם חבר איילת-השחר, שמואל אלף,
נגד קיבוצו ונגד שניים מנושאי המשרה בו, והגיש את תביעתו לביטול ההחלטה בבית המשפט המחוזי בנצרת, כולל בקשה להורות לקיבוץ להשיב את המצב לקדמותו.
השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי דחתה את תביעתו ב-20 בדצמבר 2005, ושלחה את אלף לערער לבית המשפט העליון. וכך, בדיוק היסטורי, חמש שנים לאחר מכן, מפרסם בית המשפט העליון את פסק הדין, בו, אמנם, הוא מקבל את טענותיו של שמואל אלף, באמצעות פרקליטיו, גל פלג והראל טיקטין, לגבי הפגמים שנפלו בהחלטות לפיהן נתקבלה תוכנית השינוי בקיבוץ - אך למעשה דוחה את הערעור.
כפי שיפורט בהמשך, תוכנית השינוי שנתקבלה באיילת-השחר לא בוטלה, חרף הפגמים שנמצאו בדרך קבלתה, ולמעשה יצא הקיבוץ כשידו על העליונה.
ביטוי לתחושת בית המשפט למצב דברים לא רגיל זה, מופיע בשורות הסיום של פסק הדין הארוך שנתנה השופטת אילה פרוקצ'יה. היא קובעת כי לנוכח השאלות כבדות המשקל שנדונו, ו"תרומת הליך זה לבירור וליבון הסוגיה הרחבה, הנוגעת לשינויים באורחות החיים שהתרחשו בהתיישבות הקיבוצית כולה - נכון וראוי כי הקיבוץ ישתתף במימון הוצאות המשפט של המערער", ומחייבת את הקיבוץ לשאת בהוצאותיו של שמואל אלף, בסך 40 אלף ש"ח.
נחזור לזירה המשפטית. הערעור לבית המשפט העליון מוגש בתחילת 2006, והוא תלוי ועומד וממתין לדיון. בין לבין, מנחה רשם האגודות את הקיבוץ לפעול לשינוי תקנונו, ובאסיפה, שמתקיימת באפריל 2009, מעוגנת תוכנית השינוי בתקנון, הפעם ברוב הנדרש. בינואר 2010 אישר הרשם את תיקון התקנון ושינה את סיווגו של איילת-השחר ל"קיבוץ מתחדש".
על כך אומר המערער, באמצעות עו"ד הראל טיקטין, שאין בכוחם של ההליכים המאוחרים לשינוי התקנון, ואישור הרשם, להכשיר את הפגמים בקבלת ההחלטות. באמצעות פרקליטותיו, כרמית דורון ואורלי אחאי-אבידור, טען הקיבוץ בבית המשפט העליון כי בנסיבות הקיימות, אין להתיר למערער להחזיר את הקיבוץ ואת חבריו לאחור, בניגוד לרצונם. יישום דרישותיו של המערער על חברי הקיבוץ, אמר הקיבוץ, אינו בר-ביצוע, ואינו צודק בנסיבות העניין.
בדרך להכרעה מגדירה השופטת פרוקצ'יה שורה של יסודות משפטיים בהתנהלות אגודות שיתופיות שהן קיבוצים בכלל, ואיילת-השחר בפרט, ביניהן: האסיפה הכללית היא הרשות העליונה של הקיבוץ, ורשאית להחליט בכל עניין בתחום מטרותיו וסמכויותיו של הקיבוץ, שאינו מנוגד ליסודות הקיבוץ. החלטות האסיפה צריכות להתקבל בהתאם להוראות החוק והתקנון, והן כפופות לקריטריונים של סבירות. עוד כותבת השופטת כי אין לאסיפה סמכות לקבל החלטה המנוגדת ליסודות הקיבוץ. כדי לקבל החלטות העומדות בניגוד ליסודות הקיבוץ, כפי שעוגנו בתקנונו, יש לנקוט פעולה לשינוי התקנון. ככלל, החלטת אסיפה כללית המשקפת סטייה מהוראות התקנון, ומתקבלת בלא שינוי התקנון כדין - הנה פגומה ונעדרת תוקף.
אכן, אומרת השופטת פרוקצ'יה, לעיתים אין מנוס מלהכיר בהתנהגות, או בפעולה, או בתהליכים שונים, פרי מציאות החיים, שהתרחשו שלא לפי הכללים הכתובים. עם זאת, גם אם ניתן להניח שבנסיבות מסוימות יש תוקף מחייב לנוהג שהשתרש באגודה, שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות התקנון - עדיין צריך הדבר להיעשות במקרים חריגים. באיילת-השחר, אומרת השופטת, לא הוכח קיומו של נוהג שכזה, ולא הוכח באופן פרטני מה היו הנושאים שבהם נתקבלו החלטות, באיזו מידה היתה טמונה בהן פגיעה בפרט, ואם כל החברים הסכימו לשיטת קבלת ההחלטות שננקטה בעבר, ופעלו על פיה.
השופטת פרוקצ'יה פוסקת כי החלטות האסיפה הכללית של הקיבוץ, שקבעו כי יונהג בו מנגנון של חלוקת שכר דיפרנציאלי לחברים - נתקבלו בניגוד לדין והן חסרות תוקף, ומסבירה שלא די בהחלטת אסיפה ויש צורך לשנות את התקנון.
הגם שהשופטת פוסקת שההחלטות חסרות תוקף, היא ערה לתוצאה המשפטית הנובעת מכך. ביטול בדיעבד של החלטות האסיפה יגרור את ביטול שיטת חלוקת השכר הדיפרנציאלי, בכל התקופה, מאז שנת 2002 ועד לאישור שינוי סיווג הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" בשנת 2010. לכך יש השלכות קשות, אומרת השופטת, עם משמעות הרסנית למרקם הקיבוצי. היש, אם כן, דרך "להכשיר" בדיעבד את ההחלטות? האם ניתן, מבחינה משפטית, להותיר אותן בתוקף חרף הפגם שדבק בהן?
כדי להימנע ממצב משפטי בו יש לבטל את כל מנגנון השכר הדיפרנציאלי בקיבוץ איילת-השחר, מאז 2003 ועד שהקיבוץ שינה את סיווגו ואת תקנונו בשנת 2009 - מצב שיגרור תוהו ובוהו של ממש - עושה השופטת שימוש בתורה משפטית ששמה "הבטלות היחסית". באמצעות דוקטרינה משפטית זו, מסבירה השופטת, ניתן להימנע, במקרים מסוימים, מביטול התוצאות של החלטה פגומה. תורה משפטית זו מחפשת איזון מידתי בין ההחלטה הפגומה לבין ההשלכות שיכולות להיות לתוצאות הביטול שלה. מקורה של תורה משפטית זו הוא ב"משפט הציבורי", ואילו האגודה השיתופית והקיבוץ נחשבים לתאגידים בתחום המשפט הפרטי. "יש באגודה השיתופית, ובקיבוץ באופן מיוחד, מאפיינים המקרבים אותם לעולם המשפט הציבורי", מוצאת השופטת, ופוסקת הלכה תקדימית, כי ניתן להחיל את תורת "הבטלות היחסית" גם על החלטות האסיפה הכללית של אגודה שיתופית, הנוגעות לחברי האגודה; על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר יש להן השלכה מהותית על אורחות החיים באגודה ועל המרקם הכלכלי-חברתי של היישוב.
"נכון יהיה להחיל את תורת 'הבטלות היחסית' על ההחלטות הפגומות", פוסקת השופטת, "ולקבוע כי הפעולות שנעשו על-פיהן (החלת שיטת השכר הדיפרנציאלי בקיבוץ החל משנת 2002 ואילך) תוחזקנה כתקפות, מבלי שהקיבוץ יידרש לבצע התחשבנות רטרואקטיבית עם חבריו, כפי שהיה מתחייב אילו הוכרז על ההחלטות והפעולות בעקבותיהן כבטלות. ספק אם בכלל ניתן לבטל את כל הפעולות הקדומות באופן מעשי", אומרת השופטת, ומסבירה שנוצרה, למעשה, מציאות חדשה, בבחינת "מעשה עשוי", ועם הזמן, הביטול של החלטה כזו ושל הפעולות שנעשו מכוחה - הופך לבלתי-ניתן ליישום, גם אם יש לביטול כזה בסיס משפטי.
סוף דבר, מסכמת השופטת: "המהפכה שחלה בתפישה המקורית של ההוויה הקיבוצית היא אולי התרחשות בלתי-נמנעת במציאות החיים המשתנה של העולם המודרני, ושל ישראל בעשורים האחרונים, מהלכה טרם הושלם, והשלכותיה על המפעל ההתיישבותי טרם התבררו כל צורכן. אולם, בתחומי מהפכה זו יש לקוות ולצפות כי לא יישכח גורלו של הפרט, אשר קשר את גורלו משחר ימיו עם הקיבוץ על פי ערכיו המסורתיים, ציפה והניח כי חייו יתנהלו על פי אורחות החיים המוכרים לו ואשר בהם בחר, ומבקש להגן עתה על ביטחונו הכלכלי והחברתי, אשר הובטחו לו בתשתית הרעיונית המקורית של הקיבוץ, תשתית אשר הפכה אותו לתופעה ייחודית בעלת עוצמה נדירה בדברי ימיה של הציונות והמדינה המתחדשת".
ההלכות שנקבעו בפסק דין זה עוד ישמשו מסד וגם טפחות ב"משפט הקיבוצי" ובפעילות אגודות הקיבוצים.
- הכתבה המלאה מופיעה בסוף השבוע בעיתון "ידיעות הקיבוץ"
|
|
