כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
מורה נבוכים

ערן סבאג צילום: ריאן
ערן סבאג צילום: ריאן
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

הבלוז של ערן סבאג

ערן סבאג לא ציפה שזה יקרה לו, אבל עובדה. דודו בוסי, כוכב "מחוברים", מרבה לצלם אותו וסבאג — שדר, פילוסוף, סופר — הפך לסייד קיק הכי לוהט בטלוויזיה. סבאג משתדל לא לצאת מגדרו, ממליץ לגברברים נחשקים לנקוט בגישת "הצנע לכת" ומצהיר: "אני לא ראיתי שנייה מזה, כל מי שאמר לי שהוא ראה את זה דעתי עליו רעה"

אביה בן-דוד 
פורסם: 12.10.10, 07:55

ערן סבאג (35), אייטם לוהט. קשה קצת להאמין, אבל זה מה שקורה לו בימים אלה מאז החלה להיות משודרת הסדרה "מחוברים", שבה הוא הפך לסייד קיק של הסופר דודו בוסי.

 

השדרן ("הפרשה", "סיפורים מהקופסה", "תיאוריית הקשר" ועוד), הדוקומנטריסט ("היהודים החדשים" בערוץ 8) והפילוסוף ("עץ הדעת" בערוץ 2 ו"אורבך סבאג" בערוץ תכלת) מצניע את הפיכתו לאייטם לוהט, אבל זה חוזר אליו שוב ושוב כשהוא מגיע לקפה תמר, קפה הבית שלו (אחת המלצריות השבוע: "הוא פשוט גר כאן ועוד מעט הוא יידרש לדמי שכירות משנה"), והסביבה מגיבה בהתאם.

 

סבאג לא אוהב את העניין שנוצר סביבו בעקבות "מחוברים". ממש לא. הוא היה מעדיף שנדבר על תוכנית הרדיו שלו "חיים של אחרים" בגלי צה"ל ועל הסיום ההולך ומתקרב של לימודי הדוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, אבל אין מה לעשות. "מחוברים" עכשיו חזקה מכל אלה ולא עוזרים לו האיחור המסיבי לפגישה והמבט הנואש שהוא שולח כשהוא כבר מגיע. טוב, אולי עוזרים קצת, אבל לא לגמרי.


צילום: ריאן

 

אתה מאחר כפייתי?

 

"אינני מאמין בלוחות זמנים. חישוב הקץ היחיד צריך להיות מכוון אל המוות ותו לא. לכל השאר צריך להתייחס בפחיתות כבוד. לכן איחרתי".

 

אופטימי, הא?

 

"אופטימיות היא מפלט לאנשים שאינם מעוניינים להתעסק עם הדבר האמיתי. יש לי כבוד אליהם, אך הפסימיות, ובעיקר הייאוש, הם חבל ההצלה של האדם החי".

 

ייאוש זה הכי לא ברסלבי.

 

"טעות בידייך. אין לו לפועל מה לאבד זולת כבליו. אנחנו יכולים לבקש הצלה רק כאשר אנחנו באמת מרגישים שאנו בבור תחתיות. משם אמת יכולה לצמוח. כפי שהבנתי במהלך חיי, ר' נחמן דיבר על הייאוש מכיוון שהרגיש שזה האתגר האמיתי שאותו צריך לבטל. אך כל חיי בן האנוש הם מלחמה בו, ומכאן שהוא נמצא עסוק בייאוש לאין קץ".

 

הוא לא דיבר על איזה ניגון?

 

"אוי הניגון. רק הניגון יכול להציל מאובדן הנפש בעולם שבו רק מוות ומכאובים. אבל הניגון אינו טקסט. הוא לא רציונלי וספק אם מישהו באמת יודע מה הוא פועל על הנפש. אבל זו דרכו להעביר את האדם את גשר הזמן שנקצב לו ולהאיר לו מדי פעם איים של נחת רוח בחייו. זה המקסימום וזה די הרבה".

 

אתה מן הסתם מתכוון לבלוז שאתה כה אובססיבי כלפיו.

 

"אובססיבי זו מילה שלך. כל אחד והשדה הסמנטי שלו, אבל ניחא. בבלוז יש באמת ניגון מיוחד שכל מטרתו מכוונת לכך. הוא מתרחש על פי רוב בזמן הווה ואין הוא מבטיח לאדם ולא כלום. מהבחינה הזו הוא מיסטי למרות שהאל לא נוכח כל כך בשירה הבלוזית. דווקא החיסרון בגאולה מעיד על משאת הנפש של הבלוזיסט. אבל הוא לא יכול לעשות שקר בנפשו בעולם שבו האל אינו פועל בגלוי. או בהאי לישנא — להתחנף לממסד. אין שום הבטחה, אין פנטזיה. אין ולא כלום. ערפל".

 

אובדני ממש.

 

"בשום פנים ואופן לא. חלילה. מתוך זיהוי המשבר הקיומי הזה האדם זוכה בשמחה גדולה. שמחה אינה סותרת ייאוש. נהפוך הוא. הייאוש יכול לקדם אותה ואז השמחה שבאה מתוכו היא אמיתית ואינה תלויה בדבר".

 

אתה מבלבל אותי. תגיד, מה זה העניין הזה עם הכובע שאתה חובש כל הזמן? אתה דתי? פילוסוף? מקריח? סתם קטע של סטייל?

 

"האמת, אביה, לא התקרבנו מספיק כדי שאגלה לך. אני יכול לומר רק את הדבר הבא. אני חובש כובע לראשי מאז הלכה אמי האהובה לעולמה. החלטתי לא להוריד אותו למקרה שאם אלך לעולמי בחטף, אלך עם הכובע וכך ירבו הסיכויים שאמא תזהה אותי מיד בשער".

 

חשיבותו של דוקטורט

וכמו בחיים ככה גם ב"מחוברים". בקטעים שבהם בוסי מואיל לצלם את סבאג ולא איזו אישה חולפת ומזדמנת בשמי חייו, מדבר סבאג את עצמו. בוסי מתעניין כל כולו בנשים, סבאג מביא אותה באמירות עדינות על הבדלי מגדרים ומבטל בכמעט שאט נפש (חיננית מאוד) את דבריו של החבר שלו. "בלי שפה גסה", הוא אפילו מבקש ממנו פעם אחת כששניהם מתכתבים בפייסבוק בזמן שהם יושבים זה מול זה בקפה תמר.

 

איך הכרת את בוסי?

 

"כאן בקפה".

 

מאז שהחלה הסדרה אומרים שלא רק בוסי אלא גם אתה לוהט ושנשים מתות עליך.

 

"לא הגיעו השמועות עד אוזניי. את יודעת את מספר הטלפון שלי אז את מוזמנת להפנות אליי. אבל באופן כללי בוסי הוא חבר שלי. הוא צילם אז שיצלם. אני לא חוסם שור בדישו. לעומת זאת אני תמיד אשמח לצפות איתך שוב בדוקומנטריה של קן ברנס על מלחמת האזרחים האמריקאית שנמשכת אחת עשרה שעות וחצי. זה הדבר האמיתי. זה ומלחמת העולם הראשונה".

 

בסדר, אני אבוא. אתה רואה "מחוברים"?

 

"לא, ואני רואה שהגענו לשלב השאלות הרטוריות. אלה ששואלים אותי אותן שוב ושוב".

 

היית אומר שאתה הנגטיב של בוסי?

 

"אני רואה שאת חזקה בניו אייג'".

 

נו, אבל אתה אייטם.

 

"נשמה טהורה שלי, תני לי לגמור את הדוקטורט ולהמשיך לעשות רדיו. זה מה שחשוב כעת. ודבר אחר אין".

 

ובתוקף היותך אייטם עכשווי לוהט, מה היית ממליץ לזכר הסטרייט הממוצע?

 

"להצניע לכת".

 

ויותר הוא סירב לדבר על "מחוברים". זה לא ממש עזר לו כפי שאפשר יהיה להיווכח.

 

האוקיינוס של דילן

כבר קרוב ל־18 שנה שסבאג מחזיק רצועת שידור לילית בגלי צה"ל שבה הוא משדר בימי ראשון־רביעי לקהל מעריציו. בלוז לצד ביוגרפיות של אנשים שהלכו לעולמם וקרובים עדיין לליבו. "הוא משדר בלוז עד שאני מדרדר אותו לזהבה בן ששרה בספרדית", אומר יושב קבוע נוסף בקפה, המשורר רוני סומק, שגם הוא מחפש בדיוק את סבאג שלא ממש טרח לענות לו לטלפונים ולהודעות שהשאיר לו. סומק מתמרמר: "הוא לא עונה אבל הבאתי לו ספר".

 

יש לו מנהג כזה, זה לא אישי, אני מתנצלת בשמו של סבאג. סומק מתיישב ומוסר את מרכולתו, ספרו של היינה, ופולט: "ראיתי 'מחוברים'".

 

סבאג מנסה במהירות לשנות נושא: "בושה וחרפה. אז איפה היינו?".

 

בבלוז. ומה עם קרן פלס?

 

"לא שומע, לא מכיר. לא יודע. דילן אמר פעם שהזמן הוא אוקיינוס שנגמר על קו החוף. אני יודע שאני פונדמנטליסט, אבל אני לא יכול לתת למאזינים

שלי שום דבר שלא עוזר גם לי. אם היית שואלת אותי, וחיכיתי מספיק זמן שתשאלי, מה ייעודו של איש הרדיו, אז תשובתי היא אחת: ליצור סאונד טרק, כמו שאומרים באינגליזית, של סולידריות. מצאתי וראיתי שהבלוז עושה זאת יותר מכול. קרן פלס דווקא לא הבעיה ואני לא מדבר עליה ולא רוצה להתייחס אליה כי אני לא מכיר אותה, אבל יש כל מיני זמרים שמתחפשים לאמנים איכותיים ומוכרים לנו אך ורק את האגו שלהם. לזה אני לא מתקרב".

 

טוב, הבנתי, העולם זה בלוז. למה אתה יושב כל הזמן בקפה תמר?

 

"שאלה טובה. גם אני שאלתי את עצמי לא אחת את השאלה הזו. אני די סולד מלשבת בציבור ובוודאי שלאכול מול אנשים וכיוצא בזה, אבל קפה תמר היה מעין התגלות עבורי. פגשתי אנשים שהפכו חלק מהותי בחיי ובאסוציאציות שלי. מצאתי אנשים שעברו בחייהם הרבה ורק מלהתבונן בהם קיבלתי השראה ובעיקר שמחת חיים. יש פשטות ומסורת שם. יש עובש ויש חדש. יש שם בלוז ללא ספק, למרות שאני חושב ששרה (שרה שטרן, הבעלים; אב"ד) לא תרשה לי לעולם להשמיע כאן מוזיקה".

 

יש משהו מלבד מוזיקה שאתה יכול לנהל עליו שיחה?

 

"הציניות שלך לא תביא אותך רחוק. מוזיקה זה הכול. זו המדרגה הכי גבוהה. יש כמה נושאים נוספים שאנחנו יכולים לדבר עליהם אבל הכול קשור זה בזה. זה שאת מחפשת גיוון ולא אחדות זה באמת בעיה, אבל אני יכול להציע לך רק כתף להישען עליה. הלוואי שבסוף אוכל לומר מה היה הדבר האחד שעניין אותי כל חיי או שאמות בניסיון להגדירו".

 

או שתהרוג את כולנו.

 

"שמעתי את הביטוי הזה כבר כמה פעמים. בעיקר מכל מיני חברות שלי לשעבר כשהתלוננתי על מיחושים בלב. לדאבוני הגנאלוגיה המשפחתית אינה מבשרת טובות, כך שאני לא דואג וכל יום שבא הוא שמחה גדולה".

 

אתה אוחז בזוגיות?

 

"אוחז. אוחז. ברעיון. המימוש כרגע נסתר ממני. הרבה רכבות יוצאות אבל אף אחת לא נוסעת לכיווני".

 

תנסה שפם.

 

"תנסי את".

 

אז מה אתה עושה חוץ מלדכא ציבור שלם?

 

"ראי נא גברתי הצעירה והיפה שלא תמות לעולם, אני בסך הכול צינור לאנשים שאמרו משהו. חיו ומתו. אם טוב לך תיקחי. אבל רגע, למה את מתכוונת כשאת שואלת 'חוץ מזה'?".

 

עיסוקים שונים ממוזיקה, ניסיונות כושלים בתחומים מסוימים, חלומות סרק.

 

"בטח תכתבי את זה בפתיח המוזר שלך לכתבה. באמת לא הבנתי אף פעם למה צריך פתיח ומה המשמעות שלו. אני מנסה לגמור את עבודת הדוקטורט ולהעניק נחת רוח לאבי שיחיה ולכבד את זכרה של אמי. לדאבוני אינני תלמיד טוב ונתיבות החיים הולכים ומסתבכים".

 

אתה ירא שמיים?

 

"לא עניינך".

 

סליחה ובכל זאת, אבל אתה דתי או לא?

 

"ראי תשובתי לעיל".

 

אתה מתבייש בדתך?

 

"אוהב את דתי. אני אוהב להיות יהודי. אני מאושר מכך. אין לך מושג כמה. לגבי החטטנות האמונית אני חושב שאין מה לדוש בזה. אני לא יכול להתהדר בנוצות לא לי".

 

תגיד, יש לך חברים או שאתה סתם יושב בחושך בשקט?

 

"ראסטה, את מדמיינת כל מיני סיטואציות מרחיקות לכת. כן, יש לי חברים. מה תגידי על זה?".

 

תוכיח.

 

"עמוס לביא, אריה וייס, מיכאל, ויש שלושה כאלה, רוני סומק, שלמה שבא, ויאג'ה כמובן. שרה שטרן, ג'ו, ואור עזרתי והיד עוד נטויה. וכמובן המורה הגדולה שלי חביבה פדיה".

 

אז אתה בקטע מזרחי.

 

"את דקדנטית. אני חושש לדורות הבאים. אפיונים עדתיים הם לאנשים שרצו כל חייהם להזדהות עם הקו קלוקס קלאן ולא נולדו במקום הנכון".

 

שאלתי רק אם אתה חושב שעוד יש אפליה, או אם נרחיב, יש יצירה מזרחית?

 

"ודאי שיש. אם לא הייתה, לא היה בלוז. לא הייתה יצירה כלל ועיקר. אנשים שבעים לא מעניינים בעליל ולא מעוררים שום הזדהות. אני לא רוצה לחשוב אפילו מה היה קורה איתי אם לא הייתי חש נרדף כל ימיי. כשהיה טוב לשחורים הם עשו היפ הופ וראפ ואת כל הדברים המוזרים האלה, השם ישמור. כמו שמאדי ווטרז אמר, ותעשי לי טובה תזכרי את זה, You can't spend what you ain't got, you can't loose what you ain't never had".

 

גאון. תגיד, איזו תגובה הכי מרגשת/בוטה/מעליבה קיבלת במסגרת היותך שדרן?

 

"ללא ספק כשמישהו פוגש אותי ואומר לי שהמוזיקה אתמול בתוכנית עשתה לו טוב. בעניין הביזיונות שאת כה חפצה לדעת עליהם, הרי שאני מקדם אותם בברכה".

 

תן אחת, הכי לוהטת.

 

"אתה מגיע לאיזה בר, מקום כינוס אלכוהולי, ואז מישהי אומרת לך שהיא לא סובלת בלוז. אני ממש נופל מזה. אני מרגיש שאין לי יותר מה להאריך בשיחה. זה כיבוי מוחלט של כל המערכות. והכי גרוע זה כשמישהי אומרת לי: כן, גם אני אוהבת ג'אז".

 

תן לי לנחש, היא בלונדינית, אז למה לא לעבור ישר למין? זה נוגד את דתך?

 

"את לא נורמלית, אישה. בחורה שאין לה בלוז היא איננה בחורה מבחינתי. אני לא יודע אם היא אפילו בן אדם, וודאי שלא שייך להמשיך איתה לקומזיץ".

 

אז עולמך התרבותי מורכב מ...רגע, קשה! בלוז?

 

"אני שמח שאת מתעניינת. התשובה היא דווקא לא. אני אמנם פונדמנטליסט אבל את הבלוז ניתן לגלות גם במקומות אחרים שאינם קשורים בהעדפות מוזיקליות. אבל את תגלי את זה לבד, צעירונת".

 

חיפוש אירועים נוספים
החל מתאריך
עד תאריך
כל הארץ
כל הארץ
מרכז
חיפה
צפון
ירושלים
דרום
שפלה
שרון
נגב וערבה
כל התחומים
כל התחומים
מוזיקה
תיאטרון
מחול
קלאסי
ילדים
בידור
פסטיבלים
עניין
שם אמן, שם הצגה, שם אירוע
תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    לפורוםלפורום


 

 
לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
מופעים
אוכלים
נדל"ן
אור ירוק
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  as29-c
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות
 
פיקוד העורף התרעה במרחב: